זית רענן חלק ב קיד

מיקרי עבודה כמ"ש תוס' שם (י"ד ע"ב) בד"ה והא]. אבל ר' אליעזר ור' שמעון דפליגי בסברא אם כגון זה מיקרי עבודה, לכן יש להחמיר באשת איש כר"א וכיון שהוליכו במקום שהוא צריך להלוך ויש לו תפיסת יד בגט זה ונפסל ע"י משום דלאו בני כריתות נינהו. איברא עדיין יש לחלק דהתם שאני שיש לו תפיסת יד בדבר שיש בו בעצמותו תועלת לעבודה בלא שום מניעה והוי הולכה זו המקרבו לעבודה כגורם, אבל הכא כיון דצריך לעדי מסירה ונמצא דתפיסת יד זה על שם העכו"ם הוי כעין גורם דגורם, לכן אם נתנו לה בפני עדי מסירה איגלאי מילתא למפרע דהוי ליה תפיסת יד רק בגורם דגורם, אע"ג דלקושטא ס"ל דאמרינן אף ע"מ כרתי ומש"ה לכתחילה פסול, אבל בדיעבד לא תצא

אמנם בגירסת הר"ן כתוב משום בני שליחות. לכן תמה דא"כ אינו ענין לעדי מסירה: מ"מ בעיקרא דמילתא דאוסר הבה"ג להנשא לכתחילה, כיון שהרא"ש שם ועוד רבותינו הראשונים סמכו על ר"ת בזה להלכה ולמעשה להקל אפי' לכתחילה [וכ"פ בש"ע סי' קמ"א סעיף ל"ה]. תו אין לפקפק בזה בפרט במקום עיגון ושעת הדחק, והיש מחמירין בש"ע שם הוא רק מטעם מינוי בכתב

ומ"ש בשם מהרי"ק (שורש למ"ד ענף ד'] שאין להקל משום עיגונא אלא היכא דמצינו להדיא מבואר הדבר בש"ע אה"ע [סימן י"ז סעיף ט"ו] ועיי"ש בחלקת מחוקק ס"ק ל"א] דזהו היכא דפליגי במקום עיגון גופא, וב"ש שם מסיים בשם הט"ז להקל כדעת רא"ם ומשאת בנימין

ובפרט בנ"ד שגם לדעת בה"ג גופא הוא רק משום חששא דרבנן שהרי בדיעבד לא תצא לכן יש להקל בזה במקום עיגון ושעת הדחק

וכה"ג איתא בתרומת הדשן סי' רכ"ח] דיצא לידון היכא דחתם העד עצמו בגט כגון ראובן בן יעקב וכתב שי"ן במקום עיי"ן ומחק רגל השמאל ונותר עיי"ן דזה יצא מתורת כתיבה משום חק תוכות ושקיל וטרי בזה מפני דמדינא אין צריך לחתום אלא ראובן עד או בן יעקב וכיון שכן דמי למ"ש התוס' [גיטין דף פ' ע"א ד"ה ושם עירו] והפוסקים גבי שינה מקום הלידה דכל מה דלא צריך מצד הדין אין שינוי פוסל בו

וכתב שם אמנם נראה לחלק שפיר דאיפשר לומר דלא דמי לשינוי מקום הלידה או שם הנהר דהתם אינהו לא אתי' כלל לצורך שום תיקון חכמי התלמוד ואינו כלל ממטבע שטבעו חכמים בגיטין אבל בן פלוני החתימה עצמה היא ממטבע חכמים. היכא דלא חתם כבר פלוני. ונהי נמי דהיכא דחתם כבר פלוני תו לא צריכין לבן פלוני. מ"מ נימא איפכא דבן פלוני תהא עיקר ופלוני תהא התוספת דהא כל כמה דלא חתם עדיין עד הרי פלוני לחוד לאו כלום הוא ומאי חזית דמשוי לפלוני עיקר טפי מבן פלוני וכיון דלא הוברר לתפוס אחת מהן הפסול והטעות פוסלים בתרווייהו דרמינן כח החתימה אהא כמו אהא וכו' אפס נראה דוודאי אי הוי חתימת עדים דאורייתא כמו לר' מאיר היה ראוי לחלק בכה"ג אבל אנן דקי"ל כר' אליעזר דאין עדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם אין לדקדק ולחלק כ"כ עכ"ל התרומת הדשן

ולפענ"ד הדבר מבואר כעין זה בזבחים [דף קי"א ע"ב] במתניתין להדיא למה הדבר דומה למפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות וכו' שתיהן בחוץ חייב. עיין פי' רש"י וברטנורה דחייב על שתיהן. וכ"מ להדיא שם מדלא מפליג בהו כמו באינך בבי. והטעם מפני שבשעת שחיטה כל אחד היה ראוי לפנים. והשתא התם הרי רק אחת מהן ראוי ואחת וודאי אזלא למיתה. [דבש"ס שם מוקמינן המשנה כרבי] אפ"ה כל כמה דלא נתברר חייב על שתיהן. מכל שכן הכא ששניהם כאחד טובים רק שאחד מהן יתירה

רק מה שמחלק התרומת הדשן בין דאורייתא לדרבנן הוא נכון

וממילא בנידון דידן כיון דעיקרא דמילתא השתא לדידן אין העדים חותמין על הגט רק מפני תיקון העולם. והעיקר סמכינן על עדי מסירה משום הכי לא נפסל ע"י תפיסת יד של העכו"ם דהוי כגורם דגורם

יא ועתה נבוא לדון בענין קיום הגט שמסתמא לא נוכל לקיים חתימת ידי הדיינים על הרשאה ממדינת (אמעריקא) וכתב מעלתו שזהו הדין המבואר בהגה"ה [סוף סי' קמ"ב] שמעשה ב"ד א"צ קיום. ולפענ"ד לא נראה כלל לומר כן כיון שכל עיקר הקיום הוא רק על שטר שליחות אע"ג שמציינין את עדי החתימה על הגט בתוך כתב השליחות וקיום שעליו מ"מ לא עדיף מאילו נתקיים חתימתן דהיינו חתימת הדיינים לפנינו. אפ"ה לא מהני לדעת הריב"ש סימן שי"ח] יעו"ש שכתב בזה הטעם משום דעדיין כאילו לא נתקיים. דעדיין יש לחוש דילמא נאבד הגט מיד השליח וזייף חתימת ידי עדים. וכתב שם אע"ג דאין לחוש לזה [בעובדא דידיה]. מ"מ לא נתקיים הגט בחותמיו ולא בתקנת חכמים. ועיין בש"ע (סי' קמ"ב סעיף א'] דמביא הרמ"א פלוגתא בזה ומסיים כדעת הריב"ש בחשן משפט [סי' מ"ו סעיף ל"א] שהקיום צריך שיהיה סמוך לכתיבת יד העדים וכו' או מאחריו. רק דשאני התם דחיישינן למזויף וינקוט בידו שני השטרות. משא"כ גבי שליח להולכה דלית לן למיחש רק לנפילה. ולנפילה לא חיישינן כדאיתא בש"ס בבא בתרא [דף קע"ב] ויבמות [קט"ו ע"ב] גבי חבו בר ננאי מ"מ כיון שכבר יצא הדבר מפי הריב"ש אפי' במקוים תו אי איפשר להקל היכא דלא נתקיים אפי' במקום עיגון ושעת הדחק, בתרי קולי, כדאיתא כעין זה בט"ז יורה דעה [סוף סי' צ"א]. ובפרט שהרמ"א נוטה לדעת הריב"ש. ואע"ג דעל ב"ד רחוק מן הדעת לחוש לזה. דהא גם הריב"ש כתב בעובדא דידיה שאין לחוש לזה. מ"מ מיקרי כגט שאינו מקוים שלדעת רוב הפוסקים תצא

ומ"ש מעכ"ת דשאני חתומה בחותם דלא חיישינן למזויף מפני שצריך לאומן. ז"א שהרי אין משלחין מעות בדיוקני שהוא חותם טבעת, כמבואר בבא קמא ע"ב] ובחשן משפט סימן קכ"א] ובש"ך שם [ס"ק י"ג ט"ו]

לכן נראה לפענ"ד דהיכא דאיפשר שיתקיים חת"י הב"ד מה טוב ובאם לאו יקיימו הב"ד גם את עדי הגט על הגט עצמו סמוך לכתיבת העדים וחתימתן או מאחוריו ויקיימו גם את הרשאה. ובלבד שיכתבו בתוך קיום עדי החתימה של הגט, שהגט נמסר לפניהם ליד שליח להולכה דאל"כ יש לחוש שיחזיקו אותה מגורשת שדרכה של אשה לקיים גיטה ולא האיש כמו בשטר חוב דכתוב בו הנפק, ועיין בבא מציעא (דף י"ח ע"ב] בתוס' ד"ה נפיק. ולולא דמסתפינא אמינא דדעת הריב"ש רק היכא שהגט יוצא מיד שליח השני, כמ"ש בשאלה שם. ודעת החולקים הרשב"א ומרדכי הוא כשעודנו ביד הראשון וטעמא דמילתא שהרי מבואר הדבר ברמב"ן יבמות סוגיא דיצחק ריש גלותא והנמוקי יוסף שם דגט הנמצא בעיר שנכתב דכשר אפי' היכא דשיירות מצויות משום כאן נמצא וכאן היה. וה"נ כיון שנותן ביד זה גט מקוים ונמצא בידו גט זה. אמאי לא נכשירו ע"י כאן נמצא. ומהא דפסקינן דשני יוסף בן שמעון בעיר אחת מוציאין שטר חוב על אחרים [כמבואר בש"ע סימן מ"ט סעיף ז' בלי שום חולק]. אין להקשות על דברי הריב"ש משום דהתם עדיפא חזקת דכאן נמצא משום שהוא נגד שתי רשויות. ועיין כתובות בסוגיא דהיו בה מומין. שם מבואר דכאן נמצא ע"י רשות עדיף טפי. לכן נראה דדעת הריב"ש הוא דווקא ביד שליח שני דדמי לגט הנמצא במקום אחר כמ"ש הרמב"ן שם. ורשב"א ומרדכי הוכיחו משליח ראשון דז"ל הרשב"א בתשובה [סימן קס"א] ומרדכי פרק התקבל שהוכיחו דלא בעינן הרשאה ביד שליח. דכשם שנאמן לומר בפני נכתב נאמן גם על השליחות. דאל"כ אמאי הצריכו לומר בפני נכתב. וא"כ אזלי הוכחתם משליח ראשון אולם מלשון רבינו רמ"א סי' קמ"ב סעיף א'] משמע דגם בשליח ראשון חולק הריב"ש ובטלה דעתי השפלה נגד דעת רבינו הגדולה והרחבה. וצ"ל דטעמא דמילתא משום שכבר הקילו רבנן כמה קולות גבי קיום. לכן לא הקילו עוד לאשוויי קיום ע"י צירוף דכאן נמצא וכעין דאמרינן בעירובין (דף י' ע"א] גבי פסי ביראות. ואפי' לאידך לישנא דאמרינן להיפוך היינו משום דגבי עולי רגלים הקילו קולא יתירא כמ"ש התוס' שם (דף ה' ע"ב] ד"ה תאמר. גם בל"ז יש לחלק קצת כיון שכבר חששו חכמים למזויף והצריכו לקיום אמרינן שע"י קיום דהרשאה עודנו לא יצא לגמרי מחששא דמזויף והוי כאילו לא נתקיים. משא"כ גבי גט הנמצא במקום שנכתב, כיון דאיכא כאן נמצא תו לא נכנס כלל לסוג ספיקא. ולפ"ז עודנו יש מקום לומר דהיכא שהגט הוא ביד שליח שני גם הרשב"א ומרדכי מודים לסברת הריב"ש דהוי כאילו לא נתקיים, דאזי ליתא לחזקת כאן נמצא כלל דדמי לגט הנמצא במקום אחר

סוף דבר הנני מסכים לאופן אשר שמע ידידי משם המאוה"ג ראשי בתי דינים דק"ק ווילנא זצלה"ה והוא שהבעל ימסור הגט לשליח