זית רענן חלק ב קיב

זה עצמו לצורך הבעלים. אבל בצבע כיון דאין אומן קונה בשבח כלי. ואמרינן דתיכף עשאן בשביל מי שנתן לו. ומיד בשעת עשיית השבח נקנו ממילא לבעלים. והרי כיון שהאומן לא ידע שדעת הבעלים הוא לצורך. ובשביל אשתו ובניו הרי קנוים הם ממילא ביד הבעל ושוב אי אפשר שיקנהו בשבילם שאין אדם זוכה בשלו לאחרים. אלא א"כ זיכה לו ע"י אחרים. אלא וודאי שהוא משום שליחות ושליח של אדם כמותו. הרי הבעל עצמו נעשה כאשתו וכיון שעשאן בשבילו הרי הוא כאילו עשאן בשבילם משום דגוף השליח נעשה כמשלח עצמו [ולדינא מסיק הרא"ש דהטעם משום דידו כיד בעה"ב. ובצבע הטעם משום דכל המקדיש אין דעתו על כסות אשתו ובניו]. ושאר פוסקים שלא פירשו כן משום דפליגי עליו בסברא זו. ועיין בקצוה"ח [סי' קפ"ב] מה שמתרץ על קושיית תוס' רי"ד ר"פ האיש מקדש בשליחות לגבי מצוה משום סברת רא"ש נדרים דבמידי דממילא לא שייך שליחות. ולפי מה שכתבתי הוא פלוגתא רבתא בפוסקים. גם מדברי הרא"ש עצמו מוכח להיפוך גבי צבע. אלא בע"כ צ"ל דשאני גבי הפרה שלא עשאו שליח בפירוש לשמיעה רק להפרה. וגם השמיעה קודם להפרה ונמצא דבשמיעה גופה יתחיל השליחות וכיון דהוא מידי דממילא אין כאן התחלה לשליחות. אבל היכא דאיכא תערובות מעשה בהדי מידי דממילא כגון בצבע. וגם בשליחות מצוה כיון דחייל על גוף המעשה חייל נמי על מידי דממילא. וכעין דמצינו לענין מילי דהיכא דאיכא בהדי' צירוף מעשה כגון בגיטין ובקידושין לכמה דעות [בש"ע אה"ע סי' ל"ה] אפי' בקידושי כסף אע"ג דאיכא מילי בהדי מעשה מהני. רק שגם בזה פליגי הפוסקים. כגון לגבי גט [בסי' קכ"א] הרי אע"ג דאיכא צירוף מעשה אפ"ה פליגי בזה. וגם התם בנדרים [דף ע"ה] מבואר בר"ן שם תירוץ אחר

ונמצא לפ"ז דהרמב"ן ס"ל שהשליח גופו נעשה כגוף המשלח. ומש"ה ס"ל דאם נימא מילי מימסרן לשליח הוי כאילו שמע מפי הבעל. והרא"ה בקושייתו על הרמב"ן בע"כ צ"ל דסבר דבמידי דממילא לא נעשה שליח. ולהכי הקשה שפיר דא"כ מנ"ל דר' יוסי סבר דמילי לא מימסרן לשליח דילמא טעמא רק משום לשמה כיון דלא שמע מפי הבעל, דאע"ג דשלוחו ש"א כמותו. זהו לענין העשיה לחוד. אבל מ"מ לא נשמע הקול יוצא מפי הבעל ולא עדיפא מאילו עשאו הבעל שליח בפני ב"ד עצמן שלא בפניהם דלא מהני לדעת רמב"ן משום כיון דלא שמע מפיו בעצמו הוי כנכתב שלא לשמה

ד איברא מה שכתבתי לעיל [באות ב'] שהרא"ה חולק בתורתו של הרמב"ן והוא דס"ל דכל כמה דלא פירש להדיא הבעל בשפה ברורה שהוא ממנה את הסופר לשליח אמרינן בסתמא היכא דאמר בלישנא מציעא דנחית לתורת שליחות לגבי השומעים ממנו ואזי ירדה לגבי השומעים משום תורת שליחות ולא לגלויי מילתא לחוד. מוכח להדיא מדברי הרמב"ם פ"ד מהלכות זכיה ומתנה הלכה י'] דפוסק דלגבי מתנה לא מהני אומר אמרו. ומשמע אפי' כשפורט אותו בשמו. ועיין בח"מ [סי' רמ"א]. ורמב"ן חולק בזה כמ"ש [באות א']. ומנ"ל לאפושי פלוגתא עוד בין הרמב"ם להרא"ה ולחלק גם בין השוים בעיקר הדין. גם בלא זה משמע הכי משטחיות דברי רא"ה שם דמשמע דלא פליג על רש"י שהביא הרמב"ן שפרט את הסופר בשמו. ואפ"ה אית ביה משום מילי. הרי להדיא דס"ל דלישנא מציעא לא נפיק מתורת שליחות לגבי השומע ואית ביה משום תורת מילי

וגם מה שכתבתי שחולק עליו במה דמחלק הרמב"ן בין שליחות דכתיבה וחתימה לשאר שליחות מבואר להדיא בדבריו שם. ונמצא לפ"ז בשליח להולכה היכא שהבעל נתנו לראשון. או שלקחו בעצמו בפקודתו ואמר לו אמור לפלוני שיקבלם מידך כיון דאיכא צירוף מעשה בהדי מילי מהני לכ"ע אפי' היכא דאמר לו בלישנא גריע', כגון דלא פרט אותו בשמו ואמר לו בפירוש אמור למי שתרצה אפ"ה מהני. אבל היכא דליכא צירוף מעשה כגון שהגט נשאר ברשות הבעל ואמר לו בלישנא גריע' אמור למי שתרצה שיטול הגט ויוליכנו לאשתו לכ"ע לא מהני מידי משום דאז ליכא צירוף מעשה בהדי מילי והלכה ברורה דמילי לא מימסרן לשליח. ובלישנא מציעא תלי' בפלוגתא דרמב"ן ורא"ה וכבר הובא בש"ע חו"מ [סי' רמ"ד] שני דעות בזה (וה"ה בשליח להולכה היכא שלא לקחו הראשון מרשות הבעל לרמב"ן מהני בלישנא מציעא ולרא"ה לא מהני] ואם אמר להדיא שהוא ממנה אותו לשליח אזי מהני לכל הפוסקים שהרי הרמב"ן ג"כ לא החמיר אלא בכתיבת הגט משום דבעינן לשמה. ודע דכל מה שכתבתי פרטי דינים בזה, הוא רק לדעת הפוסקים דאפילו באומר אמרו לא יצא מתורת מילי]

ה ולפ"ז הדין המבואר באהע"ז [סימן קמ"א סעיף י"ד] הוא אליבא דכל הפוסקים. כיון שאמר להדיא שהוא אמר להם שהוא הממנה תו נפיק לגמרי מתורת מילי שהשומעים רק לגלויי מילתא בעלמא הוא דאתי. ובעיקר המינוי הרי מבואר הדבר בגיטין [דף ל'] דמהני מינוי שלא בפניו וכמו שכתב בבדק הבית שם. ומה דק"ל דמילתא דפשיטא הוא ומבואר להדיא בגיטין [דף כ"ט], לק"מ דהתם נמסר הגט ביד הראשון וכבר נפיק בזה מתורת מילי כיון דאיכא בהדי' צירוף מעשה. משא"כ הכא דאיירי בשליח להולכה כמו בגוונא דשליח לקבלה שלא נמסר בידם כלום. ה"נ בשליח להולכה איירי בכה"ג והוא שהגט נשאר ברשות הבעל והוא ממנה אותו שיקחנה מעצמו וכמו שכתבתי לעיל [באות ב' ד'] ועיקר רבותא לאשמעינן דכל בכה"ג יצא מתורת מילי כיון שהשומעים לא נעשו שלוחים לעשותו שליח רק לגלויי מילתא בעלמא

ומ"ש מע"כ לחלק בין עשאן שלוחים שיגידו לשליח רחוק מן הסברא והוא דחוק לחלק בזה. כיון דעיקר הסברא דנפיק מתורת מילי הוא משום דאמרינן לגלויי מילתא בעלמא הוא דעביד תו לית לן נפקותא בין אית בהו תורת שליחות אם לא

ו לכאורה יש להקשות על דעה אמצעית באבן העזר סימן ל"ה סעיף ו' [ובב"ש שם ס"ק ט"ו] דסברי דבקידושין אפי' בשטר אין השליח עושה שליח משום דהוי מילי. דשאני גבי גט דהוי כגמר מעשה דיכול לגרש בעל כרחה משא"כ גבי קידושין. דא"כ בעובדא דר' אבא בר מניומי בגיטין (דף כ"ט] למאי דקפחינהו רב ספרא דאינו יכול למנות שליח אחר משום דהוי שליח שלא ניתן לגירושין דא"כ בטל השליחות לגמרי ואפי' לאבא בר מניומי גופא לא יכול למוסרו דהא כיון שלא יכול לגרשה הוי ליה רק כמילי בעלמא דלא מימסרן לשליח ואפי' באומר אמרו לדעת רוב הפוסקים דסברי דאפי' באומר אמרו לא יצא מתורת מילי. וצ"ל לאותן הפוסקים דסברי כדעת רמב"ן דגם בלישנא מציעא נקטינן לתועלת השליחות ואמרינן שהוא עשאם לשליח והוא יודיע לו [רק בכתיבה וחתימה הוא דפסול משום שלא לשמה אבל בנתינה לא בעי לשמה, גיטין פ"ו ע"ב]. אבל אין לומר דהוי כלישנא מעליא דמהני לכ"ע שהרי עודנו קא שקלו וטרו בזה התם מי אמר ליה אבא בר מניומי ולא את. ואם איתא דאמר להדיא תו ליכא ספיקא. נשמע מזה בשליח קידושין בשטר ואמר ליה בלישנא מציעא הילך השטר ואמור לפלוני שילך ויקדשנה דמהני לכ"ע והוויין קדושי וודאי כדמוכח מעובדא הנ"ל

ז אח"ז ראיתי בפני יהושע שהקשה שם [דף כ"ט] גבי עובדא דאבא בר מניומי דאע"ג דלא ניתן לגירושין דהרי מ"מ למלתיה הוי שליח אמאי לא יכול למוסרו ליד אחר שיעשה שליחותו במקומו למוסרו לאבא בר מניומי דהא בכל התורה קי"ל שליח עושה שליח. ול"ל כיון שלא נעשה שליח לגירושין שהוא גמר הענין אלא למוסרו לאבא בר מניומי א"כ בכה"ג לא הוי שליחות כלל מן התורה ולא אמרינן ביה שלוחו של אדם כמותו, דא"כ כי מסרו איהו גופי' לאבא בר מניומי אמאי הוי גיטא הא בעינן ונתן [פי' הנתינה ליד המתגרשת] והכא לאו הבעל קא יהיב כיון דלא שייך שליחות בכה"ג [נמצא דלא ניתן ע"י הבעל], עכ"ל

ולפמ"ש לעיל הדברים מובנים היטב במישרים. ועודנו צריך להקדים לזה דברי תוס' לעיל [כ"ד] בד"ה כי מטית להתם, ודבריהם צריכין תבלין דלכאורה נראה מדבריהם כמסקנת פנ"י שם דכל שליח שלא ניתן לגירושין אין לו לעבור על דעת משלחו אפי' בדבר דליכא קפידא והוא דחוק בסברא שהרי לא מצינו אלא היכא דאיתא לקפידא מקום לחול כגון בזיון הבעל וכה"ג, ונראה להטעים הדברים עפ"י מוסדי הכללים הנ"ל דכל היכא דאיכא צירוף מעשה בהדי מילי שוב לא נחשב למילי, ומש"ה שליח עושה שליח. ותכונת המעשה עד היכן הדברים מגיעים, אם הוא דווקא היכא שהמעשה יכול לגמור ע"י פעולתו לבד ואינו תלוי בדעת אחרים כלל כמו בגט אשה דווקא או אפי' היכא דתלוי בדעת אחרת כגון בקידושין אם השליח שיש בידו שטר קידושין יכול לעשות שליח, לדעת כמה פוסקים, גם זה יצא מתורת מילי, ולדעת המרדכי בשם הקדוש מרדוש ר"פ האיש מקדש, לא יצא מתורת מילי. אולם באומר אמרו אפי' בלישנא מציעא