זית רענן חלק ב קי

במוסרה. מוכרח מדבריו דבדעת אחרת מקנה, קונה גם לקנין גמור היכא דיכול לנתק. וצ"ל לדעת רש"י דעיקר חילוקו של הש"ס ב"מ, משום דבגט בעינן ספר כריתות]

נמצא לפי זה לא מיבעיא לדעת רש"י והוא כתירוץ ב' של הש"ך פשיטא דהיכא דיכול לנתק מבטל קנינו דאידך, כיון דקונה ע"י זה. ואפי' לדעת התוס' אפ"ל דע"כ לא כתבו שהביטול והזכייה שווין. רק לקנין קלישתא ולגבי הצד שאינו יכול לבטל קנינו, אבל לא קנין אלים. דאזי איפשר דיותר יכול לבטל מלקנות, ועיין היטב איברא זהו מסברא החיצונה. וכאשר נבאר להלן מוכח להדיא מדעת רמב"ם ורמב"ן דס"ל שהביטול והקנין שוים]

ולפ"ז הא דמתרץ הש"ס ב"מ (דף ז'] בין גט לסודר משום דבעינן ספר כריתות, ומשמע דווקא גבי גט הוא דמבטל, אבל בשאר קנינים לא. בשלמא לדעת התוס' הנ"ל ותירוצו הא' של הש"ך ניחא משום דבכ"מ הגם דאיכא דעת אחרת מקנה מ"מ לא קני, וממילא דאינו יכול לבטל. אבל לדעת רש"י ותירוץ הב' של הש"ך דבכל מקום קני, וממילא נשמע דמבטל, דשניהם שוין ולא הוי ליה למימר אלא משום דנתינה כתיב

ויש ליישב דמ"מ צריכין בהכרח לחדש דשאני גט. דאי לא תימא הכי עדיין קשיא לרב חסדא בב"מ (דף ז'] דיותר הוי ליה לאשמועינן היכא דאשה יכולה לנתק הגם דאין כל הגט בידה מ"מ מגורשת. וממילא נדע דהיכא שהבעל יכול לנתק דמבטל קנינה אלא ודאי דבגט שאני דאפי' היכא שהיא יכולה לנתק או להיפוך. בשניהם אינו מועיל משום דבעינן ספר כריתות. משא"כ בכל קנינים דעלמא דכשם דמבטל מהני נמי לקנותה בכך

[ובזה דעת לנבון נקל לבל יסור היסוד שיסדנו עד כה מתוס' כתובות דביטול וזכייה שוין. ונימא דע"כ לא כתבו אלא היכא דהביטול בא ע"י אחרים מבלעדי הבעלים בעצמן כמו התם. אבל היכא שהביטול מן הבעלים עצמן והם העמידו הדבר ברשותן, אזי לכ"ע דבכל מקום דקונין קנין גמור יכולין לבטל קנינו דאידך ע"י שיכול לנתק אע"ג דלא מהני לקנות בכך. דא"כ הדרא קושיא לדוכתה בין לדעת רש"י ובין לדעת התוס' שהם ב' תירוצים של הש"ך הנ"ל. דל"ל לשנויי כלל משום דבגט בעינן ספר כריתות. ולא הוה ליה למימר רק קצה השני והוא דדווקא בקנין סודר דבעינן רק נתינה בעלמא לקנות ע"מ להקנות הוא דאינו מבטל. אלא וודאי דאין לחלק בין בעלים לאחרים בביטול זה. ועיין היטב

ואודיעהו כי בני הרב נ"י כשראה הדברים האלו כתובין אמר שלדברים האלו נסתרו דברי קצוה"ח [בסי' ר"ב] שמיישב דעת רש"י ריש פרק הזורק. דלהכי בעינן גבי גט שיהיה באותו חצר דווקא משום דיכול לנתק. דלדברינו הנ"ל מוכח לדעת רש"י דבכל מידי דאיכא דעת אחרת מקנה קני. כדאיתא ברש"י ב"מ [דף ט'] וכיון דקני ממילא דיכול לבטל. וא"כ היכי משכחת לה באגב דלא בעי ציבורין כיון דיכול לנתק דבדליכא דעת אח"מ בעינן ציבורין וכמ"ש הקצוה"ח בעצמו [בסי' ער"ה ס"ק א']. והשבתי לבני נ"י דבלא"ה לא נראין כלל דברי קצוה"ח אלו. דע"כ לא אמרינן דיכול לנתק מבטל קנינו דאידך. אלא בקנין יד לחוד דאזי אמרינן דהוי כאילו לא מטיא לידיה דאידך. אבל בשאר קנינים כמו אגב וקנין סודר ושטר במידי דמחובר לקרקע. כיון דקניא ע"י קנינו בכל מקום שהוא תו לא מפסיד לן כלל אף דקאי ברשותו. תדע שהרי לדעת רש"י מהני גם קנין סודר בגט ושיחרור אף דיכול לנתק. וזה נכון וברור

ב ולברר הדברים בפרטות היטב נראה בעליל, דשלשה הדרגות איתא בענין זה. דגבי קנין סודר לא מפסיד קנינו במה שהמקנה יכול לנתק לכ"ע. כדאיתא להדיא בגמרא שם. אבל אם קונה בפחות מג' על ג' מפני שיכול לנתק. לדעת רוב הפוסקים דהיינו הרמב"ם והרמב"ן. (ורש"י הנ"ל דס"ל דבכ"מ דאיתא דעת אחרת מקנה דקני היכא דיכול לנתק ממילא נשמע דמכ"ש בקני ע"מ להקנות דקלישא קנינא דידיה דקני היכא דיכול לנתק]. ונמצא דבגט אשה איכא תרתי לריעותא דלא קנתה מפני דיכולה לנתק. ונתבטל קנינה מפני שהבעל יכול לנתק. וגבי קנין סודר דקלישא קנינא דידיה איתא תרתי למעליותא דלא נתבטל משום דחבירו יכול לנתק. אבל מיקני קני היכא דהוא יכול לנתק. אבל לגבי קנין גמור היכא דאיכא דעת אחרת מקנה ליתא רק חדא למעליותא לכ"ע. רק לדעת רש"י שכתבנו לעיל מיקני קניא ליה היכא דיכול לנתק. אבל כשם דקני ע"י כמו כן נתבטל קנינו היכא דאידך יכול לנתק כמ"ש תוס' כתובות הנ"ל לסברא פשוטה דשניהם שוין בביטול ובקיום. וזה כתירוץ הב' של הש"ך הנ"ל איברא לתירוץ הראשון של הש"ך והוא כדעת תוס' הנ"ל לא קני ולא מבטל. הרי דלדעת כל הפוסקים ליכא רק חדא למעליותא בכל קנינים משא"כ בקנין סודר דקלישא קנינו דלא בעי רק נתינה בעלמא מהני לדעת רוב הפוסקים בתרתי למעליותא דקני ולא בטל איברא לדעת רשב"א ליכא גם בקנין סודר רק חדא למעליותא דלא בטל ולא קנה

ג וכשישים המעיין עיונו הדק היטב בדברי המגיד משנה פרק ה' מהלכות מכירה הלכה ז'] שמביא בשם הרמב"ן ראיה לדברי קדשו דגבי קנין סודר איכא תרתי למעליותא מדברי רב חסדא. ואין מקום לבאר ד"ק. (וכן הובא ראיה זו בחדושי הר"ן ובנימוקי יוסף ב"מ והניחו בתימה] ולדברינו בעזה"י נבין היטב והוא דמדברי רב חסדא נשמע דגבי גט איכא תרתי לריעותא מדלא אשמעינן איפכא וממילא נדע דמבטל אלא וודאי דלא קני ומבטל אזי ממילא נשמע מתירוצא דגמרא שם בשני קצוות דגבי גט משום דבעינן ספר כריתות. אבל הכא נתינה כתיב והאיכא. ותרתי ל"ל וחלוקא דספר כריתות לחודא יספיק לזה אם נימא דגבי קנין סודר ג"כ ליכא רק חדא למעליותא כמו בכל קנינים דעלמא. אלא וודאי משום דגבי קנין סודר איכא תרתי למעליותא ומשה"ט הוא דמצרכינן ג"כ לעלמא לעלויא דנתינה כתיבא. דהרי כיון שהנושאים מובדלים זה מזה בשתי הדרגות מהיפוך להיפוך. ובתרווייהו לא אזלינן בדרך הממוצע שהרי משורת הדין הביטול והקיום שוין. ואפ"ה אמרינן בגט בשניהם לריעותא ובקנין סודר בשניהם למעליותא. ולהכי מצרכינן לתת טעם לשניהם יחד דגבי גט משום ספר כריתות וגבי קנין סודר משום נתינה, ועיין היטב

ולפ"ז ממילא נשמע גבי קידושין היכא דמספקא לן אם המקדש יכול לנתק או להיפוך, דהוי כמו ספק קרוב לה. ועוד עדיפא מזה משום דהוי כעין ספק ספיקא חדא דילמא יכול הוא לנתק ואת"ל שהיא יכולה לנתק דילמא ל"מ אפי' היכא דאיכא דעת אחרת מקנה, וכהכרעת הש"ך

ד איברא דעת הרשב"א שחולק על הרמב"ם, וס"ל שגם בקנין סודר לא קנה כשאחז בפחות מג' על ג' מפני שיכול לנתק בע"כ ס"ל שהביטול לא תלי' בקנין, שהרי בקנין סודר לא קנה ולא בטל ואת"ל שגם בכל קנינים דעלמא נמי לא קנה ולא בטל אמאי צ"ל משום דנתינה בעינן. אלא וודאי דבשאר קנינים לא קנה ואפ"ה מבטל דאין לומר דבעלמא קנה ובטל. שהרי אם בקנין סודר לא קנה מכל שכן בעלמא. אלא אע"ג דלא קנה אפי' היכא דאיכא דעת אחרת מקנה. מ"מ יכול לבטל מפני שמעמיד הדבר ברשותו וממילא נשמע דבקנין סודר שאינו יכול לבטל מפני שיכול לנתק וכיון דניתוק לאו מילתא היא אפי' לבטל ע"י קנינו דאידך מכל שכן דלאו מילתא הוא שיקנה על ידו

ולישב קושי' הנ"ל דא"כ לא הוה ליה לשנויי משום דספר כריתות בעינן שהרי בכל קנינים דעלמא נמי דינא הכי שאינו מועיל לקנות. ואפ"ה מבטל ולא הוה ליה למימר אלא הכא נתינה בעינן והוא משום דקלישא קנינא דידי'. מש"ה הוא דלא בטיל מפני שיכול לנתק ונראה דהיינו טעמא משום דאי לאו הכי הרי יותר מסתבר להכשיר בגט מקנין סודר. שהרי בקנין סודר קונה מיהת לשעתו להקנות ע"י אע"ג דפסקינן דלא מצי מפסיק ליה [ועיין נדרים דף מ"ח דפליגי בזה] מ"מ הסודר קנוי בידו לשעתו ואפ"ה מיקרי נתינה א"כ מכל שכן גבי גט שאשה אינה צריכה לקנות את הגט כלל כמו שמבואר הדבר בעירובין (דף צ"ב ע"ב] עיין פירש"י שם בד"ה אינה מתגרשת וכו' וז"ל דגט אינו קנוי לאשה. א"כ מכל שכן דמיקרי נתינה. דבשלמא בקנינים דעלמא דבעינן שמקנה השטר או החפץ, וכל שיכול לנתק לא יצא מרשות בעלים. ומשום האי טעמא צ"ל דטעמא דמילתא גבי גט משום דספר כריתות בעינן: יום ו' עש"ק תדי"ר לפ"ק קוטנא יע"א. דברי ידי"נ דוש"ת הק' משה יהודה ליב בן הרבני מו"ה בנימן זללה"ה