זית רענן חלק א צט

להשתכר אחה"פ אין כל זה רק הנאה ופיטום זה הוא גרם להנאה בלבד ולא שבח ממון כיון דפסקינן דגל"מ לאו כמ"ד וא"ל דהא לגבי חמץ פסקינן דבר הג"ל כמ"ד ריש פסחים בחמץ שא"י וישראל קיבל עליו אחריות דזה אינו דהא אין הנדון על החמץ רק על הבהמות גופי' אם המה ממונו אם לא ועוד דש"ה דריבה רחמנא לא ימצא שלא יהי' לו שום מציאות בחמץ ואע"ג דלאו כמ"ד מ"מ עובר עליו

יד עיין ברא"ש פ' לולב הגזול וז"ל ולענין הדין אם הוא חייב באונסין יש אומרים שאינו חייב באונסין שהרי במתנה נתנו לו ונהי נמי שלא החזירוהו לו מ"מ שואל אינו וכן דעת הר' ישעי' ז"ל שהיקשה מה בין מתנה ע"מ להחזיר לשאול בשניהם הוא שלו עד שיטלנו וב' אין הגוף קנוי לו ותי' דמתנה עמ"ל אינו חייב באונסין דלהכי יהבי לי' במתנה מיהו כי איתא בעיני' מחייב לאהדורי' לי' וכיון דאינו חייב באונסין קרינא בי' לכם אבל שאול שחייב באונסין לא קרינא בי' לכם ולדבריו אפי' בגניבה ואבידה לא מחייב כיון דפטור לי' מאונסין משום מתנה ה"ה נמי מגניבה ואבידה אי לאו משום דאמרינן הואיל ונהנה מהני כדאמרינן בב"מ גבי הנוטל כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ונאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור מאונסין וחייב בגניבה ואבידה דהואיל ונהנה מהני עכ"ל ותמצית דבריו דפיטורא דאחריות גורם להכניסו לרשותו ולהיות כשלו ממש וזהו להיפוך מסברת רב בסנה' (דף ע"ב ע"ב) גבי והאלהים אמר רב אפי' נטל וכו' אלמא ברשותי' קיימא [וע"כ צריך לומר דברשותי' לאו דוקא דבזה לא יחלוק רבא ולית מאן דפליג ועוד שהרי מכריע מזה דגם באין לו דמים ברשותי' קאי והתם כוונתו שהוא שלו לגמרי] לכן נראה לפענ"ד לירד לתוכן כוונת רבינו ישעי' בזה בענין מתנה עמ"ל גבי אתרוג והיינו כמוכרחים לירד לתכונת גבול הקנינים ועד אנא פניהם מועדות בגבולי חיובם וכאשר מוסד אצלינו עפ"י מאזני צדק בלמודם ולכן צריכין להבין טרם כל זה את דבריהם במס"ס דף הנ"ל גבי אמר רבא מסתברא מילתא דרב וכו' והאלוקים אמר רב אפי' נטל וכו' אלמא ברשותו קיימא ה"נ ברשותי' קיימי וכו' ולא היא וכו' יע"ש בפירוש רש"י שהאריך בזה ועודנו לא מובן הדבר היטב למעיינים דאיך איפשר לומר שיתלו חיוב אונסין במאי שהוא שלו לגמרי ואיך יתקבל בלב מישור שהתעלם מפרשה שלימה דשואל דקיימא ברשות בעלים לכל דבר כמו בכל השומרים ולית מאן דפליג בזה ועוד צריך להבין לאשורו דהרי אף למאזני המשקל לרב דחיוב אונסין מכריע להיות כשלו ממש ועיקר הדבר תמוה דאיך יוכרע מאזני משפט דגם באין לו דמים דפטור באונסין מ"מ ישאר הדבר להיות כשלו ממש כיון שכל הענין המחייב להיות כשלו הוא רק מפני חיוב אונסין אזי יוסב דהיכא דפטור מאחריות אינו כשלו ועוד קשי' רב אדרב שהרי בסוף פ"ק דגיטין ס"ל דאף שחייב באחריותו אם בא לחזור אינו חוזר רק שמואל ס"ל התם כסברת רב דהכא ורב פליג עלי' בסברא זו וס"ל דגדר שלו לא נקשה כלל באחריותו ולאחר העיון היטב נראה דעיקר הוכחת ומצב מוסדת יסוד דבריו של רב והוא ששקל וטרי בעניני חיובי דאחריות שמצינו בתוה"ק הן המה רק שנים במספר שואל וש"ש כל חו"ח לפום חיובי' וכן בגו"ג ואחד בזה קו המשקל משואל **(גוף עניני גו"ג שואל ולוקח הולכים כפי חוקי המדינה כי דינא דמלכותא דינא)** וש"ש דמצינן בכ"מ שמשלמין כשעת הוצאה מן העולם ונמצא דלענין יוקרא וזולא קיימי ברשות בעלים ולכן כל חיובי כשעת שנאבד מן העולם אומנם בגו"ג דמשלמי' כדמעיקרא הרי דקיימי ברשותי' דידי' לענין יוקרא וזולא ואיך איפשר לאחוז החבל בתרי ראשון לומר שהוא של בעלים ראשונים ולענין יוקרא וזולא יהי' ברשותן שהם כב' הפכים לגמרי וכן שנינו להדי' בפי"א דתרומות מ"ט גבי כהן ששם פרה מישראל מאכילה כ"ת הרי להדי' דכיון דקיימי ברשותו ליוקרא וזולא נידון כשלו לגמרי ועיין יבמות דף ס"ו וכן אחז ליסוד מוסד דגבול חיובם הוא מפני שדומים במשקל ובמידה כמו לוקח בלא דמים שגוף הדבר כבר קנוי בידו וכשנאבד אח"כ משלם כדמעיקרא כפי השער ההוא רק היכא דאיתא בעיני' נשתנה חיוב תשלומין דידי' דצריך להחזיר החפץ עצמו וכשם דמצינו כמה שנוים בגדרי תשלומין לכל חו"ח ע"י בפ' ש"ש מ"ו ע"ב בתוס' ד"ה ה"ג וגם שהוא בכלל כ"ד אבות דמשלמין ממיטב שם בריש קמא ה' ע"א וכ"ז דאיתא בעינא אין לך מיטב יותר מזה או הטעם כדי לקיים העשה דוהשיב אפ"ה לא יצא מכלל גדרי תשלומין שהרי מצד חיובא דעשה הוא רק אקרקפתא דגברי לחודא ומזה הוכיח דבאין לו דמים הוא שלו לגמרי שהרי כבר קננהו ושילם מיד כמו דאיתא בכתו' ל"ג אטו אילו עביד איהו וכו' ואין לך תשלומין גדולה מזה וכיון שגם ביש לו דמים קונהו מיד דאל"כ אמאי משלם כדמעיקרא שהרי כל כמה שהוא של בעלים הראשונים משלם כשעת הוצאה מן העולם כמו בשואל וש"ש וכיון דקיימי ברשותי' לענין יוקרא וזולא בע"כ צ"ל שהוא שלו לגמרי וכמו דפסקינן לענין תרומה הה"ד לכ"ד מזה נידון ממילא דה"ה באין לו דמים דלא נגרע מקנינו עי"ז רק שעוד נתעלה בזה כיון דדמי כאילו כבר שילם לידו וע"ז פליג רבא דס"ל דכשם דחייבא רחמנא באונסין גבי שואל מגזירת הכתוב הכי נמי בגו"ג דלא נעשה שומר שלו חייבי רחמנא על שעת גזילה ואפ"ה לא יצא הדבר מבעלים ראשונים רק דבהכי חייבי' רחמנא ועיין בריש הכונס דף נ"ו בתוס' ד"ה פשיטא ולפ"ז תו ל"ק רב אדרב דהכא ס"ל דחיובא דאחריות מסבב את פני הדבר לקרותו כשלו לכ"ד ובגיטין ספ"ק גבי הוכ"ז ס"ל להיפך דשאני ושאני דדוקא גבי גוג"ז דקיימי ברשותי' גם לענין יוקרא וזולא הוא דמיקרי כשלו לכ"ד מפני שאם נאנס יש לו נאנס וכמו שפרש"י התם בס' דזהו עצמו בגדרו דבעלים ולא זהו בלבד אלא דמשלם כדמעיקרא הרי דקיימי ברשותי' גם לענין יוקרא וזולא ובזה נשלם כל גדרי דבעלים וכדאיתא גבי כהן ששם פרה מישראל וכדאמרינן להדי' ביבמות ס"ו ע"ב ותסברא נהי נמי וכו' ובנפחת דמי' וכו' הא ל"ד אלא לסיפא ישראל ששם פרה מכהן וכו' יוע"ש אבל גבי הלואה דלא קיימי ברשותי' כשהוזלא שהרי בהילוה לו סאה חטים והוזלו נותן לו דמיהם וכן במטבע שנפסלה היכא שהילוה לו סתם ולא הותנה על המטבע דווקא דיכול לפרעו במטבע שנפסלה ועיין ב"ק דף צ"ז בתוס' ד"ה המלוה בתה"ד וא"ת וי"ל דיש לחלק וכיון שכן תו לא נוכל לדמותו ללוקח בלא מתן דמים ומשום הכי מודה רב דחיוב אחריות גרוע כזה איננו מקושר בגדר בעלים כלל ומובן ממילא דחיוב אחריות דהתם אינו על מה שזיכה לו עכשיו וכפי שווי בשעה שנאבדה רק שמשלם את אשר נשה בו לכן אינו דומה לסברת ר' ישעי' גבי אתרוג וכפי שיתבאר לקמן

טו ולפום הוצעות הדברים האלו יתיישבו דברי ר' ישעי' הנ"ל דע"כ במתנה ע"מ להחזיר אם באנו לחייבו באונסין אי איפשר לחייבו אלא כשעת אונסין מפני דכל הנאה שלו וכמו בכל שואל דעלמא דעל שעת מתנה אי איפשר לחייבו כלל דמה קעביד וכיון שנחייבהו כשעת אונסין הרי בע"כ צריך לומר שברשות בעלים הוא לכל דבר שהרי גם ליוקרא וזולא הוא ברשותו לבד ובשאלה דמשלם כשעת אונסין גם רב מודה שהוא ברשות בעלים לכל דבר רק בגזלן הוא דפליג כיון דמשלם כשעת גזילה כאשר פרשנו לעיל מזה הוכיח הר"י דפטור מאונסין ועל זה סובב רבינו האשרי את דבריו דא"כ גם בגניבה ואבידה לא נתחייבהו מטעם זה ותי' דאפילו הכי מחויב בגניבה ואבידה הואיל ונהנה מהנה כוונתו בזה דבשלמא אם נחייבהו באונסין וכשעת אונסין בע"כ צריך לומר שהוא כשואל ומטעם דכל הנאה שלו והא תינח כשנהנה משל חבירו והשתא אנן קיימינן דמתנה עמ"ל שמי' מתנה ומשלו נהנה אבל בגניבה ואבידה מחייבינן לי' אף דנהנה משלו דמ"מ כיון שבגרם חבירו בא הנאה זו לידו כמו בלוקח כלי מן האומן ע"מ לבקרו דגם בחזרה חייב דהואיל ונהנה מהנה דאף דנהנה בשעה שהיתה כשלו לכ"ד כמבואר בר"ן פ"ק דע"ג גבי מקום שנהגו למכור: