זית רענן חלק א צו

ליד ידידי הרב וכו' מוה' יצחק נ"י חונה בק"ק זאכלין

יא בנידון החמץ שמכר לו מקום בביתו וכתוב בזה"ל ח"י תעיד עלי שמכרתי לא"י חדר ידוע במצריו ואגבן הקניתי לו את החמץ וקבלתי דארויף גאב סך וכו' ולא נזכר בפירוש על מה קיבל האדרויף וגם בסוף השטר נכתב ובאתי עה"ח ולא חתם המוכר א"ע רק לאחה"פ תיכף קודם שקיבל את החמץ בהחזרה ונסתפק ידידי דלפי משמעות לשון השטר משמע שהקנה לו את החמץ אג"ק ולא ע"י כסף וכיון שלא קנה את הקרקע בכסף לחוד שוב לא קנה גם את החמץ ופלפול מע"ה בזה בהשכל ולדינא נראה דמסתמ' נידון כאחד שמכר לחבירו שני דברים ונתן לו ערבון דעל שתיהם נתן ועי' בר"פ שה"פ דף ל"ו ע"ב ר"א אומר עד שיאמר שבועה באחרונ' שם ל"ח אמר לאחד מהן שבועה שאין לך בידי פרש"י ולא לך ולא לך וכו' אלמא דאכולה קאי מסתמא יוע"ש ואם נבא להסתפק משום שהקנה לו החמץ אג"ק נסתלק ממילא מקנין מעות והוי כאנן סהדי דלא ניח' לי' בקנין מעות דז"א דדוקא בקנין דרבנן אמרי' בריש ב"מ דכיון דנפל עלי' גלי אדעתי' דבנפילה ניח' לי' אבל בקנין דאוריית' קונה ממילא כיון דסוף סוף רוצה לקנות וכן מבואר בנ"י שם להדי' יוע"ש וכן בכה"ג אית' להדי' בהלכות ר"א ריש קדושין שמביא בשם הירושלמי הדא דתימא בשטר שאין בו שו"פ אבל ביש בו שו"פ נתקדשה בתורת כסף ואע"ג שנכתב השטר שלא לשמה עי' ר"ן שם הרי להדי' אע"ג דקידשה בתורת שטר אפ"ה לא נפקע קנין המועיל שבו מדאוריית' וכיון דבחמץ לאחה"פ סמכינן על דברי תשו' מ"ב סי' נ"ט דמסיק שם דיש לסמוך על דעת רש"י דנקנה החמץ לא"י בכסף לחוד ונמצא דקנין מעות הוא מדאוריי' ובקנין דאוריי' ל"מ ג"ד אמנם אכתי יש לדון קצת בזה מדברי ממ"ש פ"ג ה"ג בד"ה הספינה וז"ל בתה"ד אע"ג דנקנית במסירה בר"ה וכו' אפ"ה כיון שהתחיל למשוך כבר גילה בדעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו שהוא מחזיק ותפוס בה אלא במשיכה עכ"ל הרי שגם בקנין גמור מהני ג"ד דלא ניחא לי' אע"ג שרוצה לקנותו בקנין אחר ויש לומר חדא שגם מסירה אינו קונה בישראל רק מדרבנן לפי דמטלטלין אינן נקנין רק בכסף לחוד ועוד שגם את"ל דמסתימות דבריהם שם נראה דאיירי אפי' היכא דלא מחסרא נתינות הכסף דאזי כל הקנינים קונים מדאוריית' כמבואר ואפ"ה מהני התם ג"ד וה"ט כיון דבמסירה קונה מיד ובמשיכה אינו קונה עד שימשוך את כולו וכיון שהתחיל למשוך הרי נראה בעליל שעדיין לא רצה לקנותו כלל רק לאח"ז דכיון שבמסירה קונה מיד ובמשיכה אינו קונה רק לאח"ז אבל היכא ששני הקנינים בהדי הדדי אתי' להו לא נדחה קנין אחד מפני השני ונראה דאפילו היכא ששני הקנינין הגרוע והמועיל לא אתיין בבת אחת אלא שעשה מעיקרא קנין גרוע ונתכוון לקנותו אז ואח"ז עשה קנין המועיל ולא נתכוון לקנותו וגם המקנה לא נתכוון לקנותו אז אפ"ה קנה כיון שנתכוון מעיקרא בשעת קנין הגרוע ואזי מצטרפין כוונה דמעיקר' בהדי מעשה שעשה אח"כ ונפקותא רבה לענין מכירות חמץ תדע שהרי לדעת תוס' ב"מ י"ב ד"ה דהפקר מדעת ל"ח כדעת אמ"א ומכ"ש גבי יאוש וקשי' לר"ל ורב דסברי דיאוש לחוד קני ואמאי הרי לא נתכוון לקנותו א"ו כיון דמעיקר' כשנטלו נתכוון לקנותו ואע"ג דלא קנאו אז מצטרפין כוונה הראשונה בהדי קנין המועיל שנעשה אח"ז וכן במקדש במלוה ובעל אח"כ דאמרינן דמקודשת משום חזקה דאין א"ע בב"ז אע"ג דגם בפחותי ערך אמרי' הכי ואנן סהדי דלא נתכוונו לקנותה ולקדש' א"ו משום דמצטרפין כוונה דמעיקר' בהדי המעשה שאח"כ ובסוגי' דקידשה ע"ת הארכתי בזה וכן אית' להדי' בתוס' י"ט בפרק החלון משנה י"א בד"ה לא זכו וז"ל בתה"ד דאטו מי שמקנה לחבירו במעות שנותן לו ואח"כ נותן החפץ ליד הקונה בלא כוונה שימשוך כדי לקנותו וזה זכו ומשכו מי לא הוי משיכה מעליותא דכיון שמשך בפניו א"צ שיאמר לו לך משוך וקני עכ"ל איברא דיש להקשות לדעת רמב"ם בפ"א מה"מ דאכילת פירות הוי חזקה לקנותו בכך והשתא אם נימא דכונה דמעיקר' מהני בצירוף המעשה וקנין המועיל שעשה אח"כ בלא כוונת קנין קשי' מב"ב דף נ"א דמקשינן שם דל זוזי מהכא ותקני בשטרא וכו' ומשני לי' התם יוע"ש ואכתי קשי' דתקני בחזקה דאכילת פירות שגם במכר קונה בחזקה לבד וכן קשי' ממאי שהקשה הש"ס שם הא ראי' יש לימא לגלויי זוזי ה"ד ומשני לי' בשטר מתנה ולדעת רמב"ם בפשטא הוי לי' לתרוצי דגם בשטר מכר לפי שקנתה באכילת פירות לחודא גם אי מדלית לי' לזוזי וכקושי' הגמר' לקמן דל זוזי מהכא וכו' וצריכין לומר דניהי דאכילת פירות הוי חזקה מעלייתא לקנותו בזה זהו באינש אחרינא שמקפיד באכילתו אבל בעל בהדי אשתו כשם דל"מ א"פ לראי' ה"ה נמי דלא מהני לה מידי לקנותו בזה נמצא דשלשה חלוקים בדבר דהיכא דהקנין הגרוע וקנין המועיל **(גוף ענין שטר וקנין נידון מקח וממכר וכדומה הולכים כפי חוקי המדינה, כי דינא דמלכותא דינא)** בהדי הדדי קאתי אף דנתכוין לקנות בקנין הגרוע מ"מ לא נדחה קנין המועיל והיכא דנתכוין לקנות בקנין הגרוע ואח"כ עשה קנין המועיל ולא נתכוין לקנות מ"מ קנה דמצטרפין הכונה דמעיקרא בהדי מעשה שעשה אח"כ והיכא דעשה מעיקר' קנין המועיל ולא נתכוין לקנות ואח"כ עשה קנין הגרוע ונתכוין לקנות בזה ל"ק דהכוונה דהשתא אינו משלים להקנין דמעיקרא ועוד דבעובדא דידן אפי' ג"ד ליכא דהאי שהקנה לו באגב לאו משום שאינו רוצה בקנין כסף רק כדי לצאת גם לדעת הפוסקים החולקים על רש"י

ובעיקר השאלה כבר אירע לפני בעודני איתן שבתי בק"ק שעפס זה כחמש עשרה שנה וצויתי אז שיחתום א"ע קודם שיחזור לו החמץ וטעמא דידי ע"פ דעת ר"ן קידושין פ"ק דמחלק שם בין ש"ק לש"ר דבשטר קנין א"ק אלא מזמן השטר אבל בש"ר קונה למפרע וכיון דכתב בשטר חת"י תעיד עלי אזי נידון כשטר ראי' לחוד ואע"ג דמבואר שם בר"ן דשטרי דידן ש"ק הם וכן פסקינן בש"ע המעיין בר"ן שם ובלשונו היטב היינו כשכתוב בו לשון עבר מכרתי ונתתי דמשום זה לא נפקע תורת קנין שבו וזהו שכתב הר"ן שם כתיקון שטרא דידן מפני שכותבין בו לעדות ולזכות ולראי' דלישנא דזכות היינו צד זכי' שבו משום קנינא דשטרא אבל בשטר מכיר' זו שנכתב בו רק בלישנא דהודאה לחוד נידון רק כשטר ראי' וקונה למפרע מעידן שנתן לו דמי ערבון וכמ"ש ר"ן שם ועוד שהרי בע"כ צל"כ לדברי תוס' קדושין דף י"ד ע"ב ד"ה הואיל וכו' דבכה"ג במוכר חמצו לא"י דנידון כשטר ראי' ואמרתי דבר זה לפני כמה מופלגים וקלסוהו ונתפרסמה הוראה זו משמי ת"ל אמנם בעיקר הדבר תמכתי יסודתי על דברי מ"ב הנ"ל דקונה בכסף לחוד רק לאלומי מילתא וגם לצאת למ"ש המק"ח דהיכא שלא הקנה לו המקום הוי כאחריותו על ישראל שהרי מסתמא לא ישלם לו בעד החמץ כשיגנוב או יאבד שהרי מחזיקים מכירה זו רק כהערמה לחוד לכן כשיחתום א"ע תיכף לאחה"פ שוב נידון כחמץ של א"י ומונח ברשותו דאינו עובר עליו הגם שעיקר דברי מק"ח אינם מוכרחים דיש לחלק טובא לבין אחריות זה שלא ישלם לו הא"י את חובו שנתחייב לו כבר משעה שקנה החמץ לבין אחריות דפקדון דדוקא באחריות דפקדון הוא דריבה רחמנא דלענין ב"י אמרינן דדבר הגל"מ כממון דמי ולפי שבכל שעה ושעה עומד החמץ ברשותו להתחייב באחריותו שהרי אם נגנב ונאבד מחויב לשלם לו בעד החמץ בדמי שויו של שעת גניבה ואבידה וכיון שנתחייב לשלם בעד החמץ אזי מקרי בעלים על החמץ משום גל"מ לענין ב"י וכמו דס"ל לר"ש בכה"ת ובקדשים שחייב באחריותן דמחוייב בדו"ה אבל כשמכרו לו ונתחייב מיד בדמיהם שגם אם יגנוב לא ישלם לו חובו ויפסיד חובו שנתחייב לו כבר ובכגון זה לא נכנס כלל בסוג גורם לממון רק בשם גרמי שהחמץ גורם שישיג חובו וע"י גרמי לא מקרי בשם בעלים על החמץ ותדע שהרי לר"מ דס"ל דינא דגרמי ושורף שטרותיו של חבירו חייב הכי לא מודה דאין אונאה לשטרות מפני שאין גופן ממון אלא דס"ל הגם שאין גופן ממון כיון שע"י ישיג חובו הרי זה כאלו מאבד