זית רענן חלק א צה

בדבריהם המאירים כוונה אחרת דהא גבי מטלטלין אין להם דין קדימה כמבואר אמנם כל זה במלוה גרידא דלה"נ אבל היכא שנתן מעות לקנות פרה יש לו ד"ק (עיין רש"י קדושין מ"ז ד"ה להוצא' וכו' וז"ל וכו' וא"ת להעמידה בעיסקה וכו') דהרי הוא כמו עיסקא וכן פסקינן ביו"ד סי' קע"ז סעי' ל"א ול"ב גבי עיסקא וזהו עצמו סברת הר"י ר"פ גבי צ"ב אף דמכרם לישראל לגמרי כיון שנתנם לו על דעת שיחלקו בדמי ולדות כאשר פירשו רמב"ם וטור הנ"ל הרי זה כעיסקא ויש לו ד"ק וגם בצירוף הסבר' דאילו לא משכח וכו' מחשבינן לי' כידו באמצע ופטור' מבכור' ומותרת בגיזה ועבודה ונמצא דעיקר הסבר' במה שהית' שלו מפני דליהוי לי' ד"ק לפי שנתנו לו להעמידו בעיסקא לדמי ולדות וכדומה אבל התם בפסחים דאין לו ד"ק לא מהני הסבר' דאילו לא משכח וכו' לאוקמי' ברשותי' ולזה דן בעצמו בעל צמח צדק והורה דה"ה היכא שנתן הא"י לקנות בהמה בעדו כיון דיש לו ד"ק כמבואר שם בתשו' זו עצמו יוע"ש וגם שייך הסבר' דאילו לא משכח וכו' ממילא מחשבינן כידו באמצע ופטור' מבכור' משא"כ בקנה מישראל דל"מ כמובן ואין לו ד"ק מחויבת בבכור' ולאלומי מילתא ולקצר הביא דברי הרא"ש ולקושטא גם לדעת ר"ח ור"ה לא חשבינן אלא כאפ"ס דאין לו ד"ק. ובני הנחמד שליט"א כשמוע בזה ליישב דברי בעל צ"צ השיב דלפ"ז מיושב ג"כ מה שהקשתי מתניתין דבכורות גבי צ"ב ממתניתין דתרומות פי"א גבי כהן ששם פרה מישראל דגבי א"י שאני כיון שנתנו לו ע"ד לחלוק עמו בוולדות ודמי לעיסקא ויש לו ד"ק משא"כ בישראל מישראל דאינו רשאי ויפה כיון אמנם עדיין צריכין לתירוץ הנ"ל באות ה' לדעת הב"ח סי' צ"ז וסייעתו דאף במוכר סחורה יש לו ד"ק

ח עוד שם בס' מהרי"ט אלגאזי דף י"ז ע"ג השיג על תשו' צמח צדק בסי' ס"ג שהתיר בישראל שנתן דבר מועט לא"י על פרה ונשארה בבית הא"י עד שיתן הישראל מותר המעות וקודם שנתן המעות ילדה בבית הא"י והשיב דאין כאן אפי' ספק בכור וכו' וראי' ברורה מהא דאיתא בחולין ל"ט ע"ב יהיב זוזי לטבח ישראל מאי א"ל חזינן וכו' ואי לא א"ל רישך והר יוע"ש ברש"י הרי מבואר דאע"ג דמן הדין אית לי' לא"י חלק בבהמה מ"מ אזלינן להקל אפי' באיסור חמור דאוריי' וכו' מכ"ש באיסור בכור דאזלינן להקל ואין כאן אפי' ספק בכור דמתחיל' לא סמכה דעת הא"י כלל עכ"ל צ"צ הצריך לענינו והשיג עליו הרב הנ"ל דהרי מבואר ברמב"ן ור"ן חולין שם דעיקר סברת רש"י ותוס' בזה הוא מפני דלא סמכא דעתי' לכן אינו מחשב כלל והא תינח לענין התלוי במחשבה אבל לענין בכור דתלוי בקנין לחוד מה בכך דלא סמכא דעתי' דמ"מ כבר קנה הישראל לדעת הפוסקים דמ"ק ונראה לפענ"ד דעיקר טעם הדבר משום דכיון דאין לו סמיכה על דמי המחיר רק במה שהבהמה ישנה ברשותו הוי כידו באמצע דל"ג מנכסי צ"ב שכבר הוא ברשות ישראל לכ"ד ואפ"ה כיון דמעיקרא היתה של הא"י וגם עתה אילו לא יהיב וכו' הוי כידו באמצע ופטורה מבכורה מכש"כ בעובדא זו שכבר ישנו תח"י דהוי כידו באמצע ופטור' מבכורה ומותרת בגיזה ועבודה

ט עיין רמב"ם פ"ד מה' חמץ ומצה ה"ה דס"ל בא"י שהלוה לישראל על חמצו מותר בהנאה בדאמר לי' מעכשיו והרהינו אצלו והגיע זמנו קודם פסח וע"ש במ"מ ובאשרי הקשה עליו שהרי לס"ד הוי ניחא לי' לאביי וקשה לי' לרבא ובע"כ דאיירי כשגבאו לאחר הפסח וכיון שכן גם למסקנא דמוקי לה בהרהינו ומעכשיו כי היכא דלרבא יהי' ג"כ למפרע של הא"י וכו' א"כ גם בהגיע זמנו לאחר פסח נמי ונלפענ"ד דיש לדקדק בגמר' שם תנא קמא סבר הני מילי ישראל מישראל הוא דקרינא בי' ולך תהי' צדקה אבל וכו' וכי ס"ד דצדקה הוא המסבב הקנין הלא הקנין הוא המסבב לסיבות הצדקה וא"כ גם אם בטל המסובב אבל מהמסבב עודנו לא נגרע דבר לכן ס"ל לרמב"ם כוונה אחרת בזה דהכא תלוי בהאי דאית' בפ' החולץ דף מ"ה ע"ב אמר ר"ת ב"ג אמר רב הלוקח עבד וכו' וכיון דקדם וטבל וכו' פריך ר"א אימא בכספא וטבילה קשי' עכ"ל ש"ס שם יוע"ש היטב ומעתה כיון שגילה רחמנא שאין לו קנין הגוף בעבדים נראה בעליל לחלק מכל קניני הגוף דלא שני לן כלל בין איש לאיש הוא מפני שאין לו קנין רק בדבר שיש הצטרכות והשתמשות בפועל ממש ומורגש לכל משא"כ בקנין הגוף דשם דלית לן נפקותא בפועל מורגש בין קה"ג לקנין דמעשה ידיו רק בשם לבד ובכח ולא בפועל קנין כזה לא שייך רק גבי בב"ר לבד וכעין זה פליגי שם ר"א ור' אחא אם יש בידו להקנות עצמו באופן כזה ולכי תידוק תמצא דגם בקנינו של משכון (לענין לקדש בו אשה ושאר דברים) הוא כעין קה"ג דעבדים שגם בקנינו של משכון אין לו בו שום הצטרכות והשתמשות בפועל ממש ולהכי בא"י מישראל כ"ע לא פליגי ובישראל מא"י פליגי ר"מ ורבנן והוא מעין פלוגתייהו דר"א ור' אויא ואין לומר דהרי במשכון איכא נפקותא דהיכא דקני יכול לקדש בו אשה ולהקנותו בחליפין דזהו הנמשך מגדר קנינו והמסובב ממנו דמפני שקנה משכון מש"ה יכול ג"כ להקנותו אבל בעצם קנינו אין לו שום השתמשות וצורך בפועל ממש וזהו דכיילי כונתם בקצרה הני מילי ישראל וכו' דהיינו הגם שאין לו שום צורך והשתמשות בגופו אפ"ה נכלל בשם קנין שהרי ריבה רחמנא מקרא שיש קנין כזה אבל וכו' ל"ק שאין ביכולתו לזה דלא שייך ולא ניחא בגווי' ולרבנן דהכא בע"כ צ"ל דס"ל כדפריך ר' אחא ובזה יתיישבו דברי רמב"ם בפ"ח מה"ע לדעת הלח"מ שם ה' כ"א דרמב"ם פוסק כקו' ר"א דל"ק אלא בכספא וטבילה דהאיך קו' ר"א מוציאנו מדי ודאי של ר' אויא רק מפני דתלי' בפלוגת' דר"מ ורבנן ופסקינן כרבנן ולדעת הכ"מ דס"ל בכונתו דפסק באמת כר' אויא נראה דס"ל דגם גבי משכון פסקינן כר"מ וכדעת המ"מ הנ"ל וירווח בזה ליישב קו' המ"מ מדוע לא פסק כרבנן והוא מפני שנראה דר' אויא ס"ל הכי ומפני קו' ר' אחא לא נניח מה דפשיט' לי' לר' אויא מעיקרא

י ועיין רמב"ם בפ"ח מה' ע"ת ובש"ע סי' תי"ו סעיף ג' וז"ל זה שאמרנו שיש לו לערב ב' עירובין בשתי רוחות לב' ימים הוא שיהי' אפשר לו להגיע לכל אחד משני עירובים ביום א' אבל אם א"א וכו' אין עירוב השני עירוב שהעירוב מצותו שיהי' בסעודה הראוי' מבעוד יום וכו' וז"ל המג"א שם ס"ק ג' ואע"ג דבב' יו"ט של גליות י"ל ממ"נ אם ראשון חול יכול ללכת לעירובו ואם השני חול א"צ עירוב מ"מ כיון שאינו יכול להגיע לעירובו ביום א' אע"פ שהוא ספק מ"מ אינו ראוי' לו וכ"מ במ"מ פ"ו עכ"ל ומעתה נכונים הדברים דגם במעכשיו בעינן שיגיע הזמן קודם פסח כיון דאין להם קנין רק היכא דעצומו הוא לצרכו ולהשתמשתו וכשיגיע זמנו אחר פסח ל"ש לומר גבי' דקני למפרע כיון דבשעתו לא הי' ראוי' לו לשום דבר כמו דאמרינן ביו"ט שני דאינו יוצא בעירובו משום דמאתמול לא הי' ראוי' לו אף דאם אנו צריכין לעירובו דשני הרי אגלאי מילתא דמאתמול הי' ראוי' לו אפ"ה כיון דאנן בעינן סעודה הראוי' מבעוד יום ובשעתו לא הי' ראוי כן בנידון זה בחמצו של ישראל הממושכן אצל א"י והתנה במעכשיו כיון דבכל ימי הפסח לא הי' ראוי' לו לכלום וכבר נתבאר דכל קנין כה"ג לא נתרבה ולא ניחא להו בקנין כזה אמנם כן למסקנא לבתר דמייתי בש"ס פלוגת' דר"מ ורבנן בבריית' ומוכרחים לומר דגם הירהון אצלו לא מהני אזי נחתינן לסבר' זו דכל קנין כהאי ל"ש גבייהו אבל לס"ד דמתרץ לרבא דמתניתין איירי בהרהינו ש"מ דלא נחית לחלק בזה בין גברא לגברא אזי ניחא לאביי ג"כ אף שהגיע זמנו אחה"פ ומתורץ בזה הקו' האשרי הנ"ל והנה אחד מגדולי זמנינו נ"י השיב לי ע"ז מדברי תה"ד סי' ש"ט דס"ל דגם אומן א"י קונה בשבח כלי ואמינא דיש לחלק בין קנין שהקנה לו אחרים לבין קנין שקנה בעצמו ע"י עבודתו וטרחתו עיין סנהדרין דף ס"ח ע"ב תוס' ד"ה קטן לענין קטנים לחלק כן ועוד שכל טורח זה שטרחנו הוא לחתור דרך סלולה למקורו של הרמב"ם אבל רוב הפוסקים חולקים עליו גם בזה ודברי תה"ד הם לפום משקל רוב הפוסקים: