זית רענן חלק א צד

דפרישנא למעלה (אות ג') דלאביי מוקמינן למתניתין באפ"מ דווקא דאז כולה ברשותו של א"י הוא לכל ענינים ולקו' הראשונה נראה לחלק עפ"י תירץ הר"י בפסחים דף וי"ו ד"ה התם עיי"ש היטב ושורש חילוקו דלעולם חתרינן דרך ומסלול להעמיד הדבר ברשות אשר הי' מקד' ובדבר קל לא נוכל לנתק מרשו' לרשות ולפ"ז ניחא דשם בב"ב דמי לא' שמכ' קרקע לחבירו ע"מ שיתן לו דבר קצו' בכל שנה בזמן ידוע וכשיגיע הזמן ולא נתן עומדת ברשות המוכר **(גוף ענין קני' ומכירה הולך בזמנים הללו כפי חוקי המדינה כי דינא דמלכותא דינא)** כדמעיקרא לכל הררים וקווצי תלתלים התלוים בזה לענין דיני איסור והיתר ולכך לא הוי כמוחזק בידו לענין בכורה וזהו טעם הפוסקים כשנדקדק היטב בדבריהם בנ"י ב"ב שם ובהג"ה סי' רע"ח דנקטו בלישנייהו דהקרקעות מיקרי ראוי נשמע ממילא דדווקא בקרקעות שהי' שלו מעיקרא אבל במטלטלין לא הוי ראוי אבל שם בפסחים דמעולם היה ברשות ישראל לא ניתק מחזקתו לענין בכורה כחלוקו של הר"י הנ"ל ואפי' לדעת הרי"ף ורמב"ם דס"ל להלכה כלישנא בתרא דרבא בפסחים שם היינו משום דגבי בכורה סגי כשיד אחרים באמצע אפי' בדבר מיעוטא דמיעוטא לגבי חלקו של אידך משא"כ לענין ראוי והא דמשמע מרשב"ם שם דאפי' מטלטלין הוי ראוי משום דס"ל ג"כ לדינא כלישנא בתרא דרבא ולא נחית לדינא וחלוקו של הר"י הנ"ל) ולקו' השני' לבל ידמה הקורא נעים שנעלם ממני מה שיש לחלק בפשטות דגבי אחרים שאני כיון שחולק עמו בוולדות עצמן לכן פטורה מן הבכורה משא"כ בישראל שאינו רשאי כידוע דזה אינו דמפשטא דמתניתין בבכורות משמע אף שאינו נוטל בולדות כלום אפ"ה פטורה מה"ב תדע דאל"כ מה היקשו בתוס' ריש פסחים דף וי"ו ד"ה התם מצאן ברזל דש"ה דנוטל בוולדות עצמן וכן הוא להדי' ברמב"ם ובטור סי' ך"ט ביו"ד דאף היכא שיכול לסלקו בזוזי מחצי וולדות אפ"ה פטורה מה"ב וגם לדעת רש"י דמשמע שנוטל בוולדות עצמן גם לדעתו פטור מה"ב אף במה שנולד לאחר שחלקו ובחלקו של ישראל עצמו כמבואר ברי"ט אלגאזי בשם כל המפרשים והפוס' יוע"ש בפ"ב דבכורות שנדפס מחדש בפרעשבורג ולפענ"ד נראה לתרץ דגבי כהן מישראל שאני דכיון דמחוסר גוביינא דבבי תלתא תלי' מילתא מסתמא לא יגבה בעצמו משא"כ גבי אחרים כמובן מש"ה פטורה מה"ב ומותרת בגיזה ועבודה מפני שהי' מעיקרא שלו ודמי ליד אחרים באמצע ושם בפסחים לגבי בכורה עדיפא בזה מצד אחד מישראל שקבל צ"ב מאחרים משום דעפ"י דד"מ יכול למכור כל אשר לו ואינו מחוסר כלום רק דבישראל שקיבל צ"ב מאחרים עדיפא מצד אחד לפטרה מבכורה משום דהתם הי' מעיקרא ברשותו של אחרים אבל שם ב"ב נ"ה שאני דאיכא תרתי למעליותא דיכול למכור והי' מעיקרא ברשותו ועיין היטב ובזה אשכחן פתרין בהא דקשה לי דעדיין תקשה ללישנא קמא דרבא פסחים שם ולדעת התוס' פסקינן הכי דחייבת בבכורה ואסורה בגיזה ועבודה ש"מ דבזה הוי כולה של ישראל ומ"ש מהא דאיתא ביבמות דף מ"ו אמר לי' ר"פ לרבא חזי מר הני דבי פפא בא' וכו' כי נפקי צריכי גיטא דחירותא ( לענין שקידושיו קידושין) או לא א"ל וכו' הכי אמר ר"ש וכו' לפום מה שבארנו לעיל בדיני הקדש וחמץ אות י"ח דגם אי יהבינן לי' כל חילי' ותוקפי' מ"מ במאי דלא שייך בגווי' לית לי' מידי רק משום דכגבוי דמי כמו בראוי לגבי בכורה ב"ב נ"ה יוע"ש היטב ואכתי תקשי דלא דמי להא דב"ב דהתם הי' של אידך מתחילה כמובן אולם לפי הנ"ל ניחא כיון דכל הנידון דהתם לענין אם ביכולתו להפקיע שיעבודא דהיכא דלא קני אלא למעשה ידיו יכול להפקיע וקידושיו קידושין ושאני מהתם דלענין ראוי בעינן שיהי' כולו של אידך לגמרי מש"ה בעינן שיהי' שלו מתחילה משא"כ לענין המבואר שם דסגי במה שאינו מחוסר גוביינא לחודא לענין שיעבודא דמעשה ידיו רק דע"י דד"מ נקטינן נמי דכגבוי דמי לענין שקידושיו קידושין גם על העתיד לבוא וכאילו עוסק במלאכתו גם בשעה שדעתו להפקיע א"ע ומש"ה כיון שאיננו מחוסר גוביינא דמי כאילו אתי לידי' כבר וסברא זו דמחוסר גוביינא איתא להדי' בש"ס בעינן זה ביבמות דף ס"ו ע"ב גבי איצטלא עיי"ש ומקור הדברים הנ"ל יועיין בתוס' בכורות י"ד ובנ"י ב"ב נ"ה ובלישנא דש"ס זימנן דלא משכח וכו' ימצא שהדברים הנ"ל מבוארים בלי גמגום על נכון ולא קשיא מידי

ו בהאי דאתחילנא לעיל גבי ישראל שהלוה לא"י על חמצו והתנה במעכשיו ולא השכינו אצלו דמבואר במג"א דאסור נלפע"ד ברור דזהו היכא דקיימא החמץ ברשות ישראל לענין יוקרא וזולא אבל היכא דהתנה בפירוש בדשווי לקמי' בעידן דגבי' מיני' אזי לכ"ע אינו עובר דלא גרע מכהן ששם פרה מישראל דמאכילה כרשיני תרומה ולפ"ז נראה היכא דקנה ישראל חמץ מן הא"י והניחה אצל הא"י בכל ימי הפסח והתנה כפי השער שיהי' לאחר הפסח גם שרשות ביד הא"י באם שלא ירצה ליתן לו החמץ שיתן לו מעות כפי אשר הותנו ביניהם וקנה את החמץ על אופנים הנ"ל באופן המועיל אפ"ה אינו עובר ומותר החמץ גם לאחר הפסח חדא דדמי לכהן ששם פרה מישראל ועוד דזהו עדיפי שמעולם לא היה ברשותו דישראל כחילוקו של ר"י בפסחים הנ"ל ולא תקשה מאביי דס"ל דעובר דשאני התם דאיירי באפ"מ כאשר הוכחנו לעיל (באות ה) ואז עומד באחריותו של ישראל משא"כ הכא דכל האחריות של החמץ על הא"י ואף לענין יוקרא וזולא עומד ברשותו וגם הוא מחוסר גוביינא לגבי ישראל שאינו יכול ליקח החמץ מעצמו דהא הבריר' ביד הא"י כפי התנאי הנ"ל ודמי לאיצטלא דפרסוהו אמיתנא דאמרינן בגמרא יבמות ס"ו דהוי מחוסר גוביינא אף שהנכסים של האשה שהכניס' בנכסי צ"ב מזה נשמע ממילא שגם גבי כהן ששם פרה מישראל ג"כ מחוסר גוביינא ולכן מובן ממילא דאם לא התנה הא"י על הדמים שיוכל ליתן לו כנ"ל רק מכר לו החמץ כפי השער שיהי' אחר הפסח שוב לא דמי לכהן ששם מישראל דבזה לא הוי מחוסר גוביינא ועיין

ז ראיתי ברי"ט אלגאזי בפרק הנ"ל שמביא תשו' צמח צדק סי' ס"ד בא"י שנתן מעות לישראל שיקנה לו פרה והלך וקנה במקצת מעותיו אע"ג דל"ק בקנייתו דאשל מ"מ פטורה מבכורה ומותרת בגיזה ועבודה כיון שהישראל קנה במקצת מעותיו הרי שיעבודו על הפרה ובאם לא ישלם לו מעותיו יטול הפרה ודמי למקבל צ"ב מא"י דפטורה מבכורה מטעם זה ואח"כ הקשה דא"כ גם בא"י שנתן מעות לישראל על בהמתו דג"כ ל"ק **(הפלפול הזה הוא רק לברר ענין חיוב בכורה אבל גוף ענין קנין הולך עתה כפי חוקי המדינה)** וחייבת בבכורה אמאי ל"א דתיפטר דהא שעבודי' על הפרה ותירץ ע"פ דברי טור סי' קצ"ד שמביא בשם הרא"ש דפליג על הר"ח ע"ש בצ"צ ותמה שם בספר הנ"ל וז"ל ואני תמה איך מלאו לבו להתיר מטעם זה מאחר שמהרי"א ומהר"י ווייל ס"ל דשיעבוד א"י לא חשיב כידו באמצע לפטור מבכורה ודוקא במקבל צ"ב דמעיקרא הית' שלו ועוד איך נתיישב ע"פ סברת הרא"ש בסי' קצ"ד מאחר דרבים חולקים עליו וכו' יוע"ש ובאמת בתחלת השקפה נפלאתי דאיך נעלם מאדם גדול בענקים כמוהו דברי חילוקו של הר"י הנ"ל אשר נאמרו ונשנו כ"פ בש"ס ואין לומר דזהו ללישנא קמא דרבא בפסחים שם מובא לעיל אות ה' דחייבת בבכורה אבל לדידן דפסקינן כלישנא בתרא דפטור' ממילא חשיב כידו באמצע אפי' היכא שלא הי' שלו מעיקרא דז"א דאף ללישנא דרבא דפטור' מבכורה ומותרת בגיזה ועבוד' היינו משום דאינו מחוסר גוביינא מצד עיקר הדין משא"כ גבי א"י דעלמא כמובן וע"כ לא אשמעינן אלא גבי צ"ב דמעיקרא הית' שלו ונרא' ליישב דברי קדשו דהנה בנשים לב להבין דברי התוס' בזה עודנו מחוסרים תיקון קצת דבשלמא היכא שיש לאחד זכי' בצד מה ולשני ישנם ביתר שאת בכגון זה נוכל לומר דמ"מ כיון דמעיקרא הית' שלו וגם עתה עודנו משויר לו צד זכות בגוה להכי חשיב כשלו ופטורה מבכור' אבל בנכסי צ"ב כיון שמכרם לגמרי ויצא כבר מרשותו לכל עניני אחריות ויוקרא וזולא רק דיש לו שיעבוד בעלמא מה איכפת לן במה שהית' שלו מעיקרא שהרי כשם שהית' שלו כך בוודאי יצא כבר מרשות בלא שיור ואם מפני זכי' מועטת המבואר בגמ' דאילו לא משכח זוזי וכו' מובא בתוס' שם חשיב כידו באמצע אפי' בלא הית' שלו מעיקרא נמי לכן נראה שהרב בעל צ"צ הבין