זית רענן חלק א צג

לאחר הפסח מפני שלא הי' מעולם ברשותו של ישראל ולא נקרא שמו עליו וחילי דידי מהא דאמרינן לעיל דף וי"ו ללישנא קמא דרבא בבהמת ארנוניא דחייבת בבכורה והיקשו בתוס' ממקבל צאן ברזל וכו' דפטור מבכורה וחילקו בזה היכא שהי' של א"י מקודם אזי מפני זכותו שיש לו עוד בגופו כל היכא דלא מסלק לי' בזוזי לא יצא הדבר לגמרי מרשותו לבין היכא שהי' ברשות ישראל עד כה ואנן צריכין להכניסו ברשותו של א"י אזי אמרינן להיפך שלא יצא כלל מרשותו של ישראל וכיון שכן גם החולקים על הגאונים לא פליגי אלא בחמצו של ישראל שהי' שלו קודם הפסח ואנן צריכין להוציא מרשותו ע"י חיוב האחריות של הא"י וגם מפני שמונח ברשותו ס"ל דמשום זה עודנו לא יצא מרשותו אבל להיפך שאתה צריך להכניסו לרשותו דישראל מנא לן לעשות פלוגתא רחוקה כל כך ולהשוות בין הדברים שכבר מצאנו שמרחק רב ביניהם ובפרט באחריות כזה שמחויב אף ביוקרא וזולא עיין יבמות דף ס"ו ע"ב גבי כהן ששם פרה מישראל דמחלקינן שם להדיא בין אחריות זה לאחריות דעלמא ומעתה איפשר להקל גם בחמצו של א"י שהילוה מישראל והיקנה לו מעכשיו ולא הרהינו אצלו דמותר כדמשמע מפשטא דסוגי' וסיפא דומיא דרישא דאיירי דווקא בדאיכא תרתי למעליות' בהרהינו ומעכשיו וה"ה בסיפא אבל מאן ספין ומאן רקיע לחלוק בזה על מאור עינינו בעל מג"א דס"ל להדי' בסי' תמ"א ס"ק ה' דאסור אבל לקושטא מעכשיו שאני שכבר יצא הדבר מרשותו לענין יוקרא וזולא רק לענין אחריות (מובא לעיל אות א') וכיון דליתא הכא לשמא דשומרים כבר יצא מרשותו של הא"י לגמרי אכן בהפ"מ ויש עוד איזה סניף להקל יש לסמוך להקל בכה"ג

ד נהדרין לסוגי' זו דהא דפליגי ר"מ ורבנן בישראל שהילוה לא"י איירי בדלא עשאו אפותקי מפורש ובדלא הרהינו אצלו ורבנן ס"ל כתוספתא דתני גבי בהמת ארנוניא דחייבת בבכורה היכא דמצי לסלוקי בזוזי וכשם דאמרינן התם דחייבת בבכורה משום דכולו של ישראל הוא כיון דמעיקרא של ישראל וגם עכשיו יכול לסלקו ועומד ברשותו לכל עניני אחריות וגם לענין יוקרא וזולא וגם מסתימות התוספתא מדלא מפליג מידי משמע אפי' היכא דגבאו לבסוף אפ"ה חייבת בבכורה דמשעה שנפטר רחמה כולו ברשות ישראל עומדת וכן גבי כהן ששם פרה מישראל דמאכילה בתרומה מטעם זה כן ה"נ גבי ישראל שהילוה לא"י אינו עובר משום דכולי' ברשות א"י לכל עניני אחריות וליוקרא וזולי ומעולם לא הי' ברשות ישראל ודמי' ממש להא דאית' בפסחי' דף וי"ו בעי מיני' מרבא דפליגי התם ור"מ דס"ל הכא דעובר ורבא התם בחדא שיטה שייטא אמנם כל זה לאביי דהוי החמץ של הא"י למפרע רק דעודנו ברשות ישראל לענין אחריות שפיר נוכל לאוקמא באפ"מ שאז יצא לגמרי מרשותו לענין אחריות כנ"ל באות א' וב' אבל לרבא אף דנוקמא באפ"מ מ"מ הוי גוף החמץ של ישראל ובהיקנה לו החמץ מעכשיו עודנו נשאר בידו לענין אחריות כיון שהברירה בידו לבד כמו בלוקח כלי וכו' כנ"ל ומקשה מתניתין אברייתא דקתני להיפך ומתרץ לי' דמתניתין איירי בהשכינו אצלו ומעכשיו ובבריית' איירי בלא מעכשיו ועל זה קא שקלי וטרי בש"ס ומנא תימרא דילמא כאביי מפני שגם בא"י שייך דינא דלמפרע ומתני' איירי באפ"מ ובריית' איירי בלא אפ"מ כדלעיל ולהכי להכריח כזאת דא"א לאוקמי באופן אחר אפי' לאביי מביא הבריית' שני' דקתני להדי' א"י שהרהין פת פורני אצל ישראל אינו עובר ואם אמר לו הגעתיך עובר דדחיקא לי' לאוקמא רישא כשפדאו דא"כ בסיפא מה לן באמירתו שהרי אינו תלוי באמירתו רק במעשה לבד אם פדאו או לא א"ו דגם ברישא מיירי כשלא פדאו ואפ"ה אינו עובר ותו לא אשכחינן פתרי לאביי שהרי כיון דקתני להדיא שהירהן אצלו אף אם ת"ל שפטור מאחריותו מ"מ לאו ברשות א"י הוא בכל עידן איסורא ולאביי דס"ל למפרע וכו' אמאי אינו עובר א"ו דגם אביי מודה דאם מי שאינו קונה משכון גם קנין דלמפרע לא שייך גבי' או משום דגבי מטלטלין לא שייך הא דלמפרע כלל כמבואר ברמב"ן במלחמות דאי דמר לאו דמר יוע"ש

ה יש לבאר איזהו פרטים בהאי ענינא דאסיקנא חדא דבריש פסחים דף וי"ו ע"א איכא תרי לישנא בש"ס בענין בא"ר אם חייבת בבכורה ולדעת תוס' שם גם למסקנא חייבת בבכורה ואסורה בגיזה ועבודה היכא דמצי לסלוקי ובמס' ב"ב נ"ה ע"א בהאי גוונא ואיתא שם דהוי ראוי ש"מ דכולו ברשותו דאידך עומד ולגבי בהמות בכורה דסגי לפוטרו אפי' היכא כשיד אחרים באמצע בזכי' כל דהוא אמרינן להיפך דחייבת בבכורה ואסורה בגיזה ועבודה ללישנא קמא וכן הוא בתוספתא ועוד מ"ש גבי כהן ששם פרה מישראל דמאכילה כרשיני תרומה כדקתני להדי' בפי"א דתרומות משנה ט' וביבמות דף ס"ו ש"מ דכולה ברשות המקבל עומד לגמרי וגבי בכורה קתני להדי' בתוספתא פ"ב דבכורות דפטורה מן הבכורה מובא בבכורות דף י"ו וב"מ דף ע' ועוד קשי' מתניתין דתרומות הנ"ל על הא דאמרי' ב"ב דף נ"ה דהוי ראוי לגבי בכורה וביותר קשה לדעת הרי"ף ורמב"ם דס"ל להלכה כלישנא בתרא דרבא בפסחים דף וי"ו דפטורה מן הבכורה ומותרת בגיזה ועבודה אפי' היכא שלא הי' מעולם ברשות אחרים לגבי כהן ששם פרה מישראל שהיה מעיקרא ברשות הנותן אפ"ה אמרינן משעה שקיבלה בשומא הרי כולה ברשותו עומדת לענין תרומה גם הא דאיתא בסוגיא זו דלאביי אזי בא"י שהילוה לישראל אפי' לא גבאו עד לאחר הפסח מותר החמץ בהנאה ש"מ דכולה ברשות א"י עומד למפרע וגבי כהן ששם פרה מישראל איתא להיפך דכולה ברשות כהן וכשישים המעיין עין עיונו היטב בזה ירא' שהקושי' זו חמור' ונשגבה שהרי לפום חלוקם של תוס' בריש פסחים דף וי"ו בד"ה התם דיותר אלים זכותו כשלא היתה של אידך מתחילה מהיכא שהיתה מתחילה וקשי' לכאורה לדידן דפסקינן התם דפטורה מה"ב ומותרת בגו"ע אע"ג שלא היתה של אחרים מתחילה וגבי כהן ששם פרה מישראל אמרינן דמאכילה כר"ת אע"ג שהיתה של ישראל מעיקרא כיון שהיא ברשותו לכ"ד גם לענין יוקרא וזולי הרי הוא כשלו לגמרי וא"כ הרי נקטינן לתרי קולא דסתרי אהדדי מהיפך להיפך אלא בע"כ צריכין לומר דעיקר הזכי' הוא למי שקמה ברשותו גם לענין יוקרא וזולא רק דלענין לפוטרו מגיזה ועבודה די לנו גם בזכי' כל דהוא לכן גם בשמץ מנהו מיקרי יד אחרים באמצע ומותרת בגו"ע וא"כ קשי' שהרי גבי חמץ שאפי' בגורם לחוד מיקרי חמצו של ישראל לאסור לאחר הפסח ומעתה האיך איפשר לומר גבי א"י שהילוה לשראל ע"ח דמותר בהנאה לאביי וגבי כהן ששם פמי"ש נקטינן להיפך ואמרינן דעיקר הזכי' הוא במי שקם ברשותו לענין יוקרא וזולא אפי' לקולא ואפי' היכא של אידך מתחילה וגבי חמץ דעדיפי עוד בשלשה הדרגות חדא שהרי לא היתה של א"י מתחילה ועוד שגם בגורם לחודא ובזכי' כ"ד אסורה בהנאה ונקטינן קו המידה להיפך ולהקל עוד גם במאי דמיקרי גבי תרומה לזכי' גמורה ואפי' להקל וגבי חמץ אמרינן דאפי' זכי' מועטת אין לו בהם [ולא תיקשה לך שגם זולת כל הנ"ל קשי' ג"כ מאחריות לחוד ואמאי מותר בהנאה לאחה"פ אפי' לאביי שהרי גם בחמצו של אחרים וישראל קיבל עליו אחריות א"ב כמ"ש הפוסקים והאחרונים דיש לחלק דפקדון שאני דמיקרי גורם לממון מפני שצריך לשלם בעד החמץ כפי שוויו בשעה שנאבד ונמצא דכל שעה ושעה קם החמץ ברשותו לעבור עליו משום דאיתרבי מקרא דלא ימצא שאפי' בגרמא לחוד מיקרי שם בעלים עליו משא"כ בא"י שהילוה ליהודי ע"ז שאם נאבד החמץ ישלם לו רק חובו שקיבל ממנו מתחילה ולא כפי שוויו דחמץ לכן לא נכנס בזה גם בסוג דגורם לממון שהרי אינו משלם לו כלל בעד החמץ אבל מכהן ששם קשי' טובא שהרי גם התם אינו משלם לו בעד הפרה בשעה שנאבדה רק כפי השומא והחוב שקיבל עליו מתחילה ואפ"ה אמרינן דכיון שקמה ברשותו גם לענין יוקרא וזולא הרי הוא כשלו לגמרי אפי' להקל לכתחילה אע"ג דמסתמא יחזיר לו הפרה עצמה ועוד דלכל הפחות יש לן להחמיר מספיקא דאולי יסתיים מילתא שיחזיר לו הפרה וקשי' לאביי א"ו כיון דהשתא קמה ברשותו לכ"ד תו לית לן בי' דאפי' יחזירנה לו מ"מ כדין עביד בשעתי' וגבי חמץ אמרינן מהיפך להיפך] אומנם מזה אשכחן פיתרא והוא יסוד מוסד להא