זית רענן חלק א צא

באית בהו ארבעה וכשהפכן על צידן וכמסקנא דלקמן דהפכן ע"צ פסולה ועוד קשי' למאי דמתרץ שם דאיירי באית בהו ד' ומצטרפין לד"א מן הצד דאכתי קשי' דלמה להו לאיצטרופי לר"מ שהרי בנסר זה לחודא נפסלה כל הסוכה כיון שיוצא מן הנסר לצד הסכך לאחר שיעורו דדופן עקומה וגם לפי תירוצו בע"כ צ"ל דאיירי הכי וא"כ גם היכא דליכא אלא לנסר זה לבדו ומונח בשיעור זה ג"כ כל הסוכה פסולה למאי דפסקינן דסכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים וגם השו"ט דהכא אזלי להאי לישנא אליבא דרב כמ"ש תוס' בד"ה אי דאית בהו וכו' ונראה דהנה מצד הסברא יש מקום לומר דאע"ג שפסלו חכז"ל לנסר שיש בו ד"ט די לנו בזה שלא לישב ולישן תחתיו אבל לא שיפסול כל הסוכה כשאנחה באמצע ויוצא ממנו לצד הסכך לאחר שיעורו דדופן עקומה או אפי' כשאנחה כולה לאחר ד"א וטעמא דמילתא כיון שכל פסולו הוא משום גזירת תיקרה דאי מכשרת בהו אתי למימר מ"ל לישב תחת קורות ביתי שאף היא בנסרים מקורה כמ"ש רש"י שם [וטעמא דקורות ביתו הוא משום תעשה ולמה"ע כמ"ש שם בדף ט"ו] וכיון שאסור לישב ולישן תחתיו שוב לית לן לחוש משום קורות ביתו אבל אין בפיסול דנסרים ליפסול כל הסוכה משום דנימא שע"י נתרחקו הדופן מן הסכך דכיון שכל פסולו הוא רק משום גזרת תקרה וכשנאסרוהו לישב ולישן תחתיו שוב אזדי לגזירה זו ברם נראה דתלי' מילתא בפלוגתא דלקמן בהפכן על צידיהן דלמאן דמכשיר לקמן משום דכל כה"ג ליתא לגזירה זו ה"ה נמי בנידון הנ"ל אבל למאן דפוסל לקמן אע"ג דליתא באלו לגזרת תקרה משום דס"ל דכבר עשאהו כשפודין ש"מ לכ"ד ה"ה נמי בנידון הנ"ל דאע"ג דאזדי לי' לגזירה מ"מ דינו כסכך פסול לכ"ד וכשם שס"פ פוסל באמצע ה"ה נמי בנסר שיש בו ד' נפסלה כל הסוכה ע"י משום ריחוק דפנות מן הסכך אמנם נראה שגם למאן דמכשיר לקמן בהפכן ע"צ משום דכל כה"ג ליתא לגזירה אבל כשהנסרים מונחים בכל שיעורו דד"א אזי גם לדידי' פוסלים הנסרים כל הסוכה משום ריחוק הדפנות אע"ג שנותר שיעור סכך זולתם שהרי בזה יש לגזור משום תקרת ביתו שהרי שנינו לקמן י"ז בבית שנפחת וסיכך ע"ג אם יש מן הכותל ולסכך ד"א פסולה והשתא כשנימא כשסיככה בנסרים לצד הדופן בשיעור ד"א כשירה אם נותר בסכך בכדי הכשר סוכה אזי יעשה כמו כן בביתו של כל השנה שיתחיל לסכך בסכך כשר לאחר שיעור ד"א מן הדופן וזהו פסולה מצד הדין לכן גם בנסרים פסולה משום גזירה זו עצמו אמנם כן כשסיככה בנסרים שיש בהן ד' בכדי שיעור ד' אמות מן הדופן והלאה אבל כשהניח נסר שיש בו ד"ט באמצע ברחוק ד"א מן הדופן לית לן למיגזר משום תקרת ביתו המסוככת בנסרים ויטול מצד זה ומצד השני ויניח באמצע נסר שיש בו ד"ט שהרי גם בזה כשירה מצד הדין כמבואר לקמן להדי' דכל שפסולה משום תעשה ולא מן העשוי אזי לכ"ע מהני כשנוטל א' מבנתיים ומכ"ש כשנוטל משני הצדדים דשוב לית בי' משום תעשה ולמה"ע וא"כ גם בזה לא נפסל מדינא אלא משום גז"ת ודי לן למיפסל שלא ישב תחתיו וכמ"ש בנסר שיש בו ד"ט ולפ"ז ניחא השו"ט דשמעתין שהמתרץ הבין מדברי המקשה במאי דשבק לתלמודי' במאי דפשיטא לי' מעיקרא דאיירי מתני' במן הצד ולענין ד"ע ומדוע לא ניחא לי' גם עתה בזה שמעית מינה משום דקשי' לי' דאכתי למה להו לאצטרופי דכיון שכלה בלאחר שכלה שיעורא דדופן עקומה א"כ גם בחדא סגי וכמו שכתבנו לעיל בקו' שלישית גם ירה אבן פנתו והציץ מן החרכים להשכיל בדבריו דבע"כ ס"ל דאפי' לר"מ לא עשאו לנסר שיש בו ד"ט כמו סכך פסול בעצמותו רק דפסלוהו כל היכא דשייך בו גזרת תקרה וכל שנסתלקה לגזירה זו שוב אין בו משום סכך פסול דאל"כ מאי קא קשי' הוי לי' לאוקמי גם לרב דאיירי בנסרים שיש בהן ד' והפכן על צידיהן ומצטרפין לד"ט בכדי שיעור פסול וכיון שכן נשמע ממילא שבנסר אחד אפילו היכא דאנחה לאחר ד"א מן הדופן מ"מ לא נפסלה הסוכה בכללה רק שאסור לישב תחתיו שכבר די בזה להפקיע מגזרת תקרה ולכן ממקור הקדמות אלו עצמן שהבין מקושיתו בנוי ליסוד מוסד לתירוצו דהשתא איכא למימר דמצטרפין לד"א כשהניח נסרים שיש בהם ד"ט מן הדופן עד ד"א וע"י הצירוף נפסלה כל הסוכה משום דהשתא איתא לגזירת תקרה כשיפחות קורות ביתו המסוכך בנסרים שאין עליהם מעזיבה ויניח מצד הדופן בשיעור ד"א דהשתא פסולה מצד הדין משום תעשה ולמה"ע ומפסיק לדופן מן הסכך לפסול כולו משא"כ בנסר אחד שהניחה לאחר ד"א באמצע דלית בי' משום ג"ת שהרי גם בתקרת ביתו שאין עליה מעזיבה כשרה מצד הדין כשנוטל מכאן ומכאן [וא"ל שגם בנסר אחד יפסול כל הסוכה משום גזרת תקרה שיש עליה מעזיבה שאז יש שם פסול בעצמותו כמ"ש הר"ן שם במשנה דלקמן במתניתין דתקרה דף ט"ו דז"א דמסתמא לא גזרו אלא בדדמי לי' ולא הרחיקו את גזירתם כל כך במאי דלא דמי לי' שנגזור כשסיכך בנסרים שהוא גדולי קרקע אטו מעזיבה שאינו גדולי קרקע] איברא למסקנא דפסקינן דהפכן על צידיהן פסולה לא צרכינן תו לכל זה דיש לאוקמא בפשטא דמצטרפין לארבעה וכשהפכן על צדיהן פסול כל הסוכה כשהניחה באמצע כדין סכך פסול כיון דנעשו כשפודין ש"מ ודינו כסכך פסול לכל דבר: השמטה שייך להלכה ג

א עיין בא"ח סי' תמ"א דפוסק בא"י שהלוה לישראל על חמצו והרהינו אצלו ואמר לי' מעכשיו דהחמץ מותר בהנאה לאחר הפסח ואית' באשר"י הטעם דבעינן הרהינו ומעכשיו אבל מעכשיו לחוד לא מהני משום דעדיין אחריותו על ישראל והקשו האחרונים שהרי דומי' דסיפא פסחים ל' ע"ב בישראל שהלוה לא"י דאסור בהנאה דאיירי ג"כ בהרהינו ומעכשיו אבל בהרהינו אצלו לחוד מותר משום דלא קנה משכון ומפרש רבינו דאיירי בדלא קיבל עליו אחריות א"כ ברישא נמי לוקמי בדלא קיבל עליו אחריות והרהינו מיותר דבמעכשיו לחוד ובדלא קיבל עליו אחריות דומי' דסיפא סגי ועוד שהרי לס"ד דמקשה הש"ס ממתניתין לרבא אבל לאביי ניחא לי' וכיון דמתרץ לי' דאיירי במעכשיו הרי לא גרע ממאי דס"ל מעיקרא לאביי ומדוע העמיס והוסיף ומוקי לי' בהרהינו אצלו ונראה לפענ"ד ע"פ דברי המג"א בסי' תמ"א ס"ק ג' שהקשה דגם בהרהינו ומעכשיו ליתסר דאחריות אונסין על ישראל ותירץ דהוי לי' כחמצו של א"י וברשות הא"י וישראל קיבל עליו אחריות והרעשו על דברי קדשו דלא דמי למלוה על המשכון שהלוה לו והמשכון הוא של לוה וכיון שהמלוה פטור באונסין ממילא הוא ברשותו של לוה **(עניני מלוה משכון אחריות וכדומה הנאמרים בדף הזה ובשאר דפים המה רק ע"ד ההיקש ושקלי' וטרי' לברר סעיפי אסור תמן אבל מה שנוגע לעיקר דיני ממונות הכל נוהג ע"פ דינא דמלכותא, כי דינא דמלכותא דינא:)** אבל הכא שהקנה לו מעכשיו והוא חמצו של א"י למפרע למה יתחייב באונסין ובס' מק"ח רצה להמציא דבר חדש כיון שהתנאי הוא לטובת המלוה והוא רק כקנסא על הלוה יכול המלוה לכופו כשיגיע זמן פרעון לפרעו ודימה זאת לדברי רשב"א בשנים שקיבלו פשרנים בקנין ובקנס שאין הקנס מגרע הקנין ועוד מביא ראי' מדברי ראש המורים בסי' ע"ג ס"ק נ' בד"ה אבל שותא דמרן הרא"ש לא ידענא וכו' וא"כ לאחר הפסח יכול הא"י לכוף את הישראל שיפרע לו חובו כיון שהתנאי הוא רק לטובתו והוי בגדר הלואה ושפיר הקשה המג"א דליתסר החמץ כיון שהוא ברשותו לענין אונסין עיי"ש בדברי המק"ח ולפענ"ד לא נתחוורו דבריו בעיני ואינו דומה כלל להראיות שמביא ומעיקרא נסורה ונביטה בתכונת הדברים דאף אומנם שהישראל קנס את עצמו בזה מ"מ כיון שאמר מעכשיו וא"י הסכים לו בזה ונמצא שהקנין של החמץ הוא המעשה והתנאי הוא באם לא אתן לך אבל אי אפשר לכלול יחד הקנין דמעכשיו והתנאי דאם לא אתן לך בכלל שם תנאי לחוד ומעתה האף אמנם דלקושטא דכל תנאי שהוא לטובתו יכול לבטל התנאי והמעשה קיים כמבואר בר"ן פ"ק דקדושין גבי זכו בשדה זו ע"מ שתכתבו לו את השטר אכן בהתנה מעכשיו דאז אי אפשר לומר שיקנה אח"כ החמץ למפרע שהרי אפילו לר' יוחנן דס"ל שיורא הוי זהו במעכשיו ולאחר ל' אבל בתנאי