זית רענן חלק א צ

מסתבר לי' דלא גמירי להילכתא דדופן עקומה רק היכא דאיתא לדופן הנראה לעינים אבל לא גמירי למימר דופן עקומה במקום דליתא לדופן לפנינו אלא ע"י גוד אסיק דופן דהילכתא ולפ"ז יש מקום ליישב גם קו' הט"ז שהיקשה מדופן הגבוה ז' ומשהו והסכך גבוה מן הדופן ומשוכה מן הדופן בפחות מג' דאמרינן גוד אסיק ולבוד דשאני לבוד דאלים חילי' דאפי' ע"י דופן דליתא לפנינו אלא ע"י הילכתא לחוד אית בי' תורת לבוד תדע שהרי ע"י לבוד אמרינן דכמאן דמלי' בסכך כשר דמי שהרי מהני אפי' בסוכה קטנה להשלים לשיעור סוכה אע"ג שאינה מסוככת לפנינו רק בפחות מחמשה טפחים

ט ובדין דופן עקומה עוד נשיחה כמעט רגע הן מבואר להדי' ומוכח מכמה דוכתי' דאם סכך פסול בד"ט וב"ט הם בתוך ד"א לצד הדופן ושני טפחים הם לאחר ד"א לא אמרינן דופן עקומה עד פחות מד"א ושוב לא נשאר לסכך פסול בתוך הסוכה רק בפחות מג' טפחים אלא כשכל הסכך פסול כלה בתוך ד' אמות לצד הדופן וכן מבואר להדי' בסוכה ד' ד' היתה גבוהה מך' אמות ובנה איצטבא באמצעיתה אם יש משפת איצטבא ולדופן ד"א לכל רוח ורוח פסולה וכו' הרי להדי' דלא אמרינן דופן עקומה עד פחות משהו מד' אמות ושוב לא נשאר לסכך פסול רק משהו וכן שם י"ד בית שנפחת וסיכך ע"ג אם יש מן הכותל לסיכוך ד"א פסולה הרי להדי' דלא גמירי הילכתא דדופן עקומה עד שכלה כולו בתוך ד"א וכן נראה בנסר שיש בו ד"ט דפסול לסכך כשמונח באמצע וכלה במכוון בשיעור ד' אמות מן הדופן ל"א ד"ע עד פחות מד"א ולא נשאר מן הנסר לצד הסכך רק כ"ש כיון דלדידן דפסקינן דהפכן על צידיהן פסולה משום דנעשו כשפודין של מתכות עי"ש י"ד ע"ב וברש"י ד"ה פסולה וז"ל כדמפרש לקמן דכיון דיש שם פסול עליהן נעשו כשפודין ש"מ הרי דדינו כסכך פסול וכשם דל"א ד"ע בסכך פסול באופן זה ה"ה נמי בנסרים ולכאורה יש מקום לחלק דשאני סכך פסול שפסול בעצמותו ולכן כל שנשאר משהו ממנו שוב לא גמירי להלכה זו להכשיר השאר ע"י ד"ע משא"כ בנסר דתלי' בשיעורא דכל שהוא פחות מד' כשר לסכך בהם לגמרי מצד עיקר הדין וכיון דנימא דופן עקומה עד ג"ט שוב לא נשאר לפנינו בצד הסכך רק סכך כשר מ"מ לקושטא לא מסתבר כן דניהי דגמירי להילכתא דאמרינן ד"ע מ"מ לא נגרע משום זה שיעורא דנסר וכיון שהנסר יש בו ד' שוב לא יעדיף משום הילכתא דד"ע מאילו הפכן על צידהן דמ"מ שם סכך פסול עליו רק משום דלא נשאר שיעור פסול בצד הסכך וכיון שהוכחנו דבסכך פסול ל"א ד"ע בענין זה ה"ה נמי בנסר כשכלה בסוף ד"א דגם כשנימא ד"ע מ"מ לא יצא מכללא דסכך פסול כל כמה דלא נחתך מרחבו דע"י הילכתא לא נעשה כחתוך לגמרי וכן נראה להדי' מדברי מ"א בר"ס תרל"ב ותמצית דברי קדשו שם על דברי רש"י דף י"ד ע"ב בנסר שרחב ד"ט אע"פ שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה כגון דאנחה אפומא דמטללתא וז"ל רש"י שם אצל רוח רביעית שאין שם דופן דלפקי' מיני' על ידי ד"ע וכו' דזהו רק למאן דמכשיר בהפכן על צידיהם שתירצו דש"ס בזה אזדי לתירוצו למאן דמכשיר ולכן כשהניחו לצד הדופן דע"י ד"ע דמי כאילו הפכן על צידיהם אבל לדידן פסולה מיהת בסוכה קטנה הרי להדי' שע"י הילכתא לא נעשה כחתוך ומ"ש המ"א בסה"ד וז"ל ואיכא למימר אע"ג דקיימ"ל הפכן על צידיהם פסול מ"מ ה"ל סכך פסול פחות מד' כיון דהכותל ביניהם אינו מצטרף ומותר לישב תחתיו עכ"ל זה קאי על תחילת דבריו שם שכתב על דברי מוהרש"א וא"כ לדידי' אף בסוכה גדולה ויש לה דופן והנסר קבוע מקצתו חוץ לדופן ומקצתו לפנים אסור לישב תחתיו כיון שהוא סכך פסול וכו' ובדבר זה הוא דמסיים דבגדולה יש להכשיר אפי' לישב תחתיו דמ"מ ליתא לפנינו בתוך הסוכה לשיעורא כדי לפסול אפי' לישב תחתיו ומה שפירש מעיקרא דלדידן דפסקינן הפכן ע"צ פסול פסולה היינו בסוכה קטנה כיון שיש בתוך הסוכה שיעור ג"ט שפוסל בסוכה קטנה וראיתי בפ"י שמסתפק בזה שם בדף י"ד לדינא יוע"ש במאי שמיישב קו' מהרש"א בזה והנלפענ"ד כתבתי

י ועוד מט"א נרא' דיש להבין שגם בסכך פסול עצמו הי' מן הסברא דכל היכא שלא נשאר שיעור פסול לצד הסכך לאחר שיעורו של ד"ע הי' מצד סברא להכשיר כיון שעד ד"א פחות משהו נידון כדופן ושוב כשלא נשאר כשיעור ד"ט כשיעורו של סכך פסול אמאי לא נכשיר את הסוכה אלא בע"כ צ"ל דגבולו של הלכה זו דדופן עקומה הכי גמירי להו שלא ניתנה להכשיר את הפסול מתחילה וכשם שמתחילה אינם רשאים לישב ולישן תחת סכך הפסול כן גם עתה לאחר שגמרנו להלכה זו לא נגרע אפס מנהו והפסול בפסולו עומד רק עיקרו בא לקרב את הדופן לגבי הסכך שטרם שגמרנו להלכה זו הי' מן הדין לחצוץ בסוכה זו ולחלקו לשנים שמקום ד' הוא מקום חשוב בעלמא לכן גם בסכך פסול בשיעור ד"ט מחלק את הסכך הכשר מן הדפנות [עיין י"ז ע"ב רש"י בד"ה אלא לדידכו וכו'] ולא נשאר לסוכה זו שיעור הכשר דפנות ועתה דגמירי להלכה זו שבאתה רק להעלות ארוכה ותעלה לקרב את הרחוקים משום דאמרינן שגם הסכך פסול מצורף לדופן ע"י דופן עקומה אבל כל שיגיע ע"י הלכה זו להכשיר את הפסול מתחילה בעצמותו זולת התרחקות הדפנות אזי מסלקינן להלכה זו לגמרי ולכן כשהי' מתחילה סכך פסול בכדי לפסול בעצמותו שלא לישב ולישן תחתיו ומעתה שגם לולא התרחקות הדפנות הי' בו צד פסול בעצמותו ושגם אם נימא עתה להעלות ארוכה לריחוק הדפנות עוד ישאר לצד הסכך פחות מד"ט ונמצא שלא נשאר עוד מן הסכך פסול לסכך רק בפחות משיעורו ויהי' רשאין לישב תחתיו וכבר קבענו ליסוד מוסד דלא גמירן להלכה זו רק לקרב את הדפנות לבד ולא להכשיר את הפסול מתחילה נשנה ונגמרה להלכה זו וא"ל דמ"מ נימא מיהת להלכה זו להכשר הדפנות ולא ישב וישן תחת השאר דז"א שהרי אי אפשר לאחוז החבל בתרי רכשי לכן כל שנשאר כל שהוא לאחר שיעורו דדופן עקומה שאם באנו להעלות תעלה ע"י הלכה זו אזי יוכשר ממילא הנשאר לצד הסכך כיון שאין בו בכדי ליפסול מן כלות הדופן והלאה ואזי יסתעף ממילא שנכשיר את הפסול מתחילה לכן כל שנכנס לסוג זה אזי מסלקינן לגמרי להלכה זו ונשאר ממילא שכל סכך הכשר נתרחק גם מן הדופן המכשירו וכולו פסולה שהרי אי איפשר לחלק להלכה זו לשני קצוות שתועיל לענין הדפנות לבד והפסול ישאר בפסולו שהרי שוב לא נותר בכדי שיעור פסול לפי סברא זו גם בנסר שיש בו ד' מונח באמצע שגם לאחר כלות לשיעורו דדופן עקומה ישאר עוד כ"ש לצד הסכך ונמצא שנבוא ע"י הלכה זו להכשיר את הפסול מתחילה וכיון שחכמינו כבר עשאהו כשפודין ש"מ הרי דינו כסכך פסול ממש וכל שמתחילה נפסל לישב תחתיו וע"י הלכה זו יוכשר ממילא אזי מסלקינן לגמרי להלכה זו ועיין

ואל תשיבני מדברי מ"א בסי' תרל"ב בפירושו בדברי רש"י שכתב שם דלמ"ד הפכן על צדיהן כשר אמרינן ד"ע אף להכשיר את הפסול מבלעדי הלכתא חדא דלמ"ד הפכן ע"צ כשרה לא מיקרי שם פסול על הנסר כמבואר למעיין שם ברש"י ועוד דהתם מ"מ לא הוית סכך פסול בסוכה עצמו וכל עוצם ההילכתא זו דמשמשת להכשיר שם אינו אלא לסלק לפסל היוצא מן הסוכה וגם למעיין היטב מבואר דשם דופן עקומה דמועיל התם אינו אלא מצד הדמיון בלבד ומכח כל שכן שבאם ע"י דופן עקומה מכשרינן לסכך פסול המפסיק לדפנות ומכ"ש דלא מפסלינן משום פסל היוצא מן הסוכה משום דמחשבינן לי' כעובי הדופן ולא היה שם פסול מעולם למ"ד דהפכן ע"צ כשירה ויתר הדברים בזה המה ללא צורך כי מובן מעצמו

יא ועתה נבוא לבאר שם בסוגי' בדבר הצריך ביאור בפשטות הסוגי' יוע"ש בדף י"ד במתניתין ובגמר' שם ויש לדקדק דמעיקרא שמקשה ממתניתין לרב דס"ל דפליגי ביש בו ד"ט מדקתני נתן עליו נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשירה ובלבד שלא ישן תחתיו בשלמא לשמואל וכו' יוע"ש ברש"י הרי דפשיטא לי' דאיירי במן הצד ומשום ד"ע וכשחזר והקשה מבריית' דנסרים נתעלם לגמרי מן המקשה דאפשר לאוקמי במן הצד ועוד קשי' דלמה לא מתרץ לי' דאיירי