זית רענן חלק א פז

חוצץ ולומר באמת דבלאו לבוד אין חשוב אויר פחות מג"ט להפסיק ולחוצץ ולמ"ד אין לבוד באמצע דפוסל היינו רק בסוכה קטנה הא לכאורה א"א לומר דגם בסוכה קטנה לתכשר בלא לבוד דהא בסכך פסול פחות מג' טפחים כשר בסוכה קטנה אף דאין שייך לבוד מ"מ משלים כל שיעור סוכה א"כ הא דאויר פחות מב"ט אינו משלים לשיעור סוכה היינו דחוצץ ומפסיק א"כ ממילא גם בסוכה גדולה פסולה ומוכח דכל עיקר הכשרו של אויר פחות מג' טפחים רק מדין לבוד הוא וקשה כנ"ל והדבר צריך תלמוד רב עכ"ל וחזרתי לכמה צדדים להעלות ארוכה לעוצם הקו' הלז ולכולהו אית להו פירכא אמנם לחומר הקושי' נראה דודאי אם שעורא דסכך פסול הי' כשאר שיעורין המקובלים אצלינו בהלכה למשה מסיני והוי מספקא לן אם נימא בו גם דין לבוד שהוא ג"כ מהלכה לממ"ס או לא (ועיין ר"ן שם דל"א דופן עקומה וחבוט בהדי הדדי) אזי פשיטא שאין לזוז מדברי קדשו כיון דבל"ז אי אפשר להכשיר סוכה זו אלא ע"י לבוד דאל"כ הרי נפסלה משום אויר המפסיק וכיון שכל הכשרה הוא רק ע"י לבוד אזי פשיטא דהדרי למיפסל משום סכך פסול ע"י צירוף לבוד עצמו אכן שם ע"ב אמרינן להדי' אלא לדידכו דאמריתו שיעור משום הפלגה וכו' שם בפירש"י וז"ל דהא ארבעה דקאמריתו לא תנן להו במתניתין לענין סכך פסול והא סברא מנא לכו אתון היינו טעמייכו משום דבכל מקום חשובין ד' טפחים להיות מקום חשוב לעצמו אתם אומרים שאף זה מקום היא לעצמו וחוצץ בסוכה זו לעשותו כשתים ואין דפנות להם וכו' עכ"ל וכיון שרק מצד הסברא הוא דפוסל סכך פסול משום שהוא מקום חשוב לעצמו לכן מספקי לתוס' אם נפסל הסוכה ע"י ב' טפחים מזה וב"ט מזה ואויר פחות מג' בנתיים כיון דמ"מ לאו מקום חשוב הוא ומעתה תו לא איכפת לן בזה במאי דבע"כ צריכין לבוא לכלל לבוד כדי להכשירו משום אויר המפסיק דנגד האויר הוא מן הלכה להכשירו ע"י לבוד אבל מ"מ אינם מצורפים לפנינו כדי להחשיבו בפ"ע בכדי לחצוץ בסוכה זו לעשותו כשתים כן נראה לפענ"ד ליישב דברי רבותינו הראשונים נ"ע

ה ועיין בנ"י ר"פ הא"ר שהקשה לדעת המפרשים דע"א נאמן בעגונה משום אפקיענהו רבנן לקד"מ דא"כ אמאי אם בא בעלה קנסינן לה בכל אלו ואחיו של ראשון חולץ מה"ת והשני מדרבנן איפכא בעי למיהוי כיון שכבר נידונה כפנוי' אמנם דעת החולקים כיון דצריכה להיתר בי תלתא דסמיכי וכל שבא בעלה אח"כ הלא אין זה הוראה אלא טעות כמבואר בפ' הא"ר ד' צ"ב דדמי להורו ב"ד ששקעה חמה ולבסוף זרחה ואפי' ר"נ ל"פ התם אלא לענין קרבן דוקא או אפשר דכרב חסדא ס"ל דיש כח לעקור אפי' בקו"ע ואנן פסקינן כר"נ ב"א וצ"ל משום אפקיענהו הוא דמהימנינן לי' אמנם כ"ז היכא שנתברר למפרע כגון כשבא בעלה אזי נתברר דלא אפקעינהו אבל בתפס שלא בעדים **(ענין תפיסה שלא בעדים והפקר הנאמרים פה, המה רק בעבור ההמשך לברר גוף הענין בהכשר ד' מינים, אולם מה שנוגע לדיני ממונות הכל קאי כפי חוקי המדינה כי דינא דמלכותא דינא:)** אח"כ אע"ג דמהימן מ"מ לא נתברר הדבר למפרע שהרי אם יתפוס הלה ממנו של"ב אזי הדר דינא וכיון שכן אם נאמר דמעיקרא משום הפקירא הוא דנחתינן בה מה מועיל תפיסתו אח"כ כי שכבר הפקירו כקו' הנ"י לענין הפקעת קדושין ומה"ט נרא' דלדע' החולקי' על תוס' וקסברו דאין כח בידם לעקור בקו"ע ואפ"ה מהימן ע"א בעגונה דמשום חומר שהחמירו חכמי' עלי' בסופה או משום מילתא דע"ל ראו חכמי' דמסתמא לא ישקר בזה ומשום אומדנות ומתלאות האלו האמינו כשני עדים ואין להתעקש ולומר דמיגו חשיבא כבירור בעדים ואפ"ה מהני כשחזר ותפס של"ב משום דדמי לתרי ותרי דליתא דא"כ גם כשיחזור הנתבע ויתפוס עוד הפעם בעדים יועיל נמי תפיסתו כמו בתו"ת דעלמא א"ו דמיגו ל"ח בירור אלא בשעתי' ועיין בנ"י ר"פ האשה רבה דפירש כן ועיין בא"ח סי' תק"ע ובי"ד סי' רט"ו בענין נדר להתענות כו"כ ימים ואירעו בהם חנוכה ופורים דלדעת רמב"ם לא חייל הנדר לאו משום דס"ל כדעת תוספ' וצריכין לדחוק עוד ולומר דיש בזה משום מיג"מ כהנך דלעיל אלא משום דהתם תחילת התקנה הוא כנגד קו"ע משא"כ בחנוכה ופורים דכבר חיילו תק"ח ותקנתם שלימה בלא שום סרך איסור רק שהוא בא בגבולם לעקור תקנתם ועדיף עוד מהא דאמרו הרי הזאה שבות והעמידו דבריהם במקום כרת: סימן ד

א ועיין באחרונים מה שהקשו על תוס' ב"ק דף ק"ד שהקשו דיקני לו קרקע באודיתא) ואג"ק יקנה לו המעות שבביתו ותירצו דאודיתא אינו אלא מדרבנן וא"כ גם אגב לחוד ל"מ לדאורייתא ובש"ס מקשה להדיא ולקנותו אגב קרקע דשאני אודיתא דלעולם לא משכחת לי' אלא מדעת הבעלים ואזי לא הוי אלא תקנתא דרבנן בלחוד ומש"ה ל"מ לענין מעשר דאורייתא אבל אגב דמש"ל בדבר של הפקר **(כל עניני קנין קרקע הפקר, וכדומה הנאמרים פה המה רק לברר לענין פדיון מעשר שני, ומה שנוגע לדינא נוהג ע"פ דינא דמלכותא:)** דאזי בע"כ צ"ל דירדו בזה לתורת אסמכתא דקראי ומשה"ט גם בדאיכא דעת אח"מ תו לא נפסק מידה זו ומשה"ט מהני ממילא גם לענין דאורייתא דבמידה אחת משחינן להו בכל קניני אגב בכל האופנים דאפשר להיות

ועוד נראה דקנין אגב התם בעומד בגורן כיון דקנינהו נהלי' בשעה שלא נתגלגל עדיין לאיסור תורה כי המעשר אינו שלו ואינו מן ההכרח שיסתעף לדבר דאוריי' שגם דניכר מתוך מחשבתם שכל עוצם כוונתם הי' מפני כן לית לן בה ועיין ב"ב קל"ג ע"ב בעובדא דיונתן ב"ע ושמאי דלשמאי כל היכא דאיכא אומדנא דמוכח אפי' לא אמר לי' כלום דמי לעובדא דב"ח ואנן פסקינן כיב"ע דדוקא כשאמר הינן לפניך וכו' יע"ש דדברים שבלב א"ד תדע שאם לא כן כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת א"מ כמו בעובדא דב"ח אלא בע"כ צ"ל שיכול לעשות במעות שהקנה לו מה שירצה אזי גם בתקנתא דרבנן לחודא מהני גם לענין דאוריי' שנתגלגל אח"כ אפי' בדברים דלית בהו משום אסמכתא דקראי כלל ואינו נוגע לענין ממון כלל כאשר כתבנו בסי' הקדום בראיות ברורות והא דל"מ אודיתא שיודה שיש לו קרקע משום שהוא מדרבנן היינו מפני שהוא תרי מדרבנן כמו דסבירי בחיטי קורדנייתא בשעה ו"ו בר"פ והא דהקשה הרשב"א בפ' התקבל לדעת רש"י בדא"מ אינו קונה אלא מדרבנן מהא דתנן אומר אדם לבנו ובתו וכו' הא לכם מעות הללו ופדו בהם מע"ש דש"מ דזוכה מדאורייתא אין לומר ג"כ ה"ט משום דחל תקנתא דרבנן טרם שהגיע הנדון לדאוריית' משום דקתני להדי' הא לכם ופדו בהם מע"ש דמשמע דלא הקנה להם אלא לענין זה בלבד ודמי לנותן לאשה ואמר למה שאתה נו"נ לפיך אבל בעומד בגורן קאי קושית הגמ' דליקנינו ( לאוהבו שבטח בו שלא יחזיק לעצמו) בסתמא ולא יאמר בפי' ופדו בהם מע"ש ונמצא שכבר חייל קנין דרבנן טרם שהגיע לדאורייתא ואין זה בקום ועשה דאין החומש מעכב (ברכות מ"ז ע"ב) וכשתדייק היטב בדברי רבותינו הראשונים אזי בעזה"י לפענ"ד לא תמצא דבר חוצץ מן הגבולים שגבלנו וגדרנו עד כה ומקום הניחו לי רבותינו האחרונים נ"ע להתגדר בזה ולהביא מתכונת הדברים אל עמק השוה

ב יש לספק במי שהשאיל לחבירו קרש לעשות בו דופן שלישי לסוכה עד חוה"מ ובחוה"מ יטלנו לעצמו וכן היה וכן במי ששאל מחבירו עצים לסכך בהם והתנה עמו להחזירם לו בחוה"מ אם יוצא בסוכה זו בזמן ששאולים בידו