זית רענן חלק א פו

הרשותו אם סילק הרשות שהתורה מפקיע מרשותו בשעת חלות הקנין בוודאי לא קנה כגון באחד שמכר קרקע לחבירו בזמן שהיובל נוהג ונתן לחבירו מטלטלין שיקנה בתחילת יובל ונתנם בקרקע זו לא קנה וראי' לזה עיין תמורה דף ך"ה אמר על הבכור עם יציאת יובל עולה עולה הוי או בכור הוי ועיי"ש אמר אביי מה תיבעי לי' דברי הרב ודה"ת ד' מי שומעין הרי להדיא דוקא במקום דשייך לומר ד"ה ודה"ת אז נדחה דה"ת נגד קודשא ב"ה עיין רש"י שם אבל היכא ששניהם דה"ת אז אזלינן בתר התחלת הקנין ולהכי בגט שפיר קנתה כיון שהפקעת וסילוק הרשות בא על ידיהם משא"כ ביובל שהסילוק ע"י הפקעתה דקרא אז אמרינן ד"ה ודה"ת אף שיש לחלק קצת אבל לקושטא דמילתא נראה להדי' כן דאל"כ לא הו"ל למינקט ולומר ד"ה ודה"ת א"ו דקשי' לי' דהא חזינן דמהני בכה"ג לענין גט ולפ"ז שפיר מתורצים ב' קו' תוס' כגון שהפריש שיחול לאחר האפי' וא"כ השתא ליכא מצה"ב. והוי שלו ומ"מ א"י י"ח כיון שבאם תתחמץ קודם האפי' אין בהפרשתו כלום ואין איסורו מלא תאכל חמץ רק משום טבל

ב סוכה ל"ה דפליגי אמוראי באתרוג של ערלה דח"א משום שאין בו היתר אכילה וח"א מפני שאין בו דין ממון וקס"ד דמאן דבעי דין ממון ל"ב היתר אכילה ויוצא באתרוג של טבל לפרש"י שם ומקשינן משל תרומה טמאה פסולה למ"ד לפי שא"ב ד"מ אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו אלא בהיתר אכילה כ"ע ל"פ דבעינן כי פליגי בד"מ ועיי"ש בתד"ה לפי וכו' ותמצית דבריהם הצריכים לענינו דבשל ערלה אין צריכין להנך טעמא דבלאה"ט פסול משום דמיכתת שיעורי' אלא נחלקו בהנך טעמי לענין ערלה משום דנ"מ לענין מ"ש כדמסקינן א"ב מע"ש והיקשה המהרש"א דא"כ אמאי שבק המתרץ סברת המקשה דמאן דבעי דין ממון ל"ב ה"א והא דתרומה טמאה פסולה משום דכתותי מ"ש וי"ל לפי שיטתם בדיבור שאח"ז דאף למאן דבעי ד"מ ולא בעי ה"א מ"מ אתרוג ודאי פסול לכ"ע משום אתרוג השותפין ובתרומה טמאה נמי תנן דפסול וא"כ ליכא נפקות' כלל למאן דבעי דין ממון ולא בעי היתר אכילה עכ"ל וקושיתו עצומה ותירוצו אינו מספיק דדחיקא טובא לומר דס"ד והמסקנא פליגי בדבר שאין בו נפקותא וגם כל הש"ו קאי במילי דכדי שהרי גם הקו' מתרומה טמאה אין לו שורש וענף דבלא"ה פסול משום דמיכתת שיעורי' וגם המתרץ שביק בכדי למאי דס"ד מעיקרא רק משום דליכא נפקותא ועוד דלכאורה אכתי איכא נפקותא באתרוג שנאסר מבליעת איסור דלס"ד אזי למאן דבעי דין ממון ל"ב היתר אכילה כשר ולמסקנא לכ"ע פסול אולם יש לומר דמהרש"א ס"ל כמ"א בסי' תרמ"ט ס"ק ך' ודלא כש"ג שם אבל קשי' דאכתי איכא נפקותא רבה בקונם אכילת אתרוג עלי שקיבל עליו בנדר רק איסור אכילה ועיין בתשו' רשב"א סי' תשמ"ז דל"א דיצא י"ח משום הואיל א"ב מיתשיל עלי' ונראה לתרץ קו' מהרש"א דמבואר באחרונים דכתותי מיכתת שיעורי' לא שייכי אלא בדברים דצריכי שיהיה שיעורי' מצורף יחד אבל בדברים דמהני גם כשהוא מרוסק אע"ג דבעי שיעורי' תו לא נגרע משום כתותי מ"ש שהרי לא נגרע מידי משיעורי' רק דחשבינן לי' כמרוסק וראי' מפיגול ונותר דחייב על כזית מהם ול"א כמ"ש וה"ט דגבי אכילה ל"ב כזית מצורף ועיין לקמן ע"ב ושל תרומה טהורה לא יטול וכו' פליגי בה ר"א ור"א וכו' מ"ב כגון שקרא עלי' שם חוץ מקליפתה וכו' ולפ"ז הכי קא קשי' לי' כיון דקתני במתניתן סתמא דשל תרומה טמאה פסול אע"ג דקרא עלי' שם חוץ מקליפתה דתו לא נפסל משום דכמ"ש שהרי גם כשהי' המין והפרי שבתוכו מרודד כיון שהקליפה החיצונה שלימה כשירה כאשר יתבאר ומשה"ט מסקינן דבהיתר אכילה כ"ע ל"פ דבעינן ובזה מרווח לן ליישב דברי הרי"ף דפסק באתרוג שנימוח בפנים דכשר ותמה הטור בסי' תרמ"ח כיון דאיבעיא לן לקמן ל"ו בזה ולא נפשטה הוי לי' ספיקא דאוריי' והב"י דחק בזה דסבירא לי' דפסולים אלו רק מדרבנן הן ודלא בדעת הטור ועפ"י דברים הנ"ל יש לומר דנפשטה האיבעי' דלקמן משקלא וטרי' דהכא דכיון דקו' הש"ס מתרומה טמאה וגם תירוצו דש"ס דנדו ממאי דקס"ד מעיקרא אלא דכ"ע סברו דבעינן היתר אכילה והנודר מאכילה לבד אינו יוצא י"ח ואמאי הלא באתרוג של תרומה טמאה בלא"ה אינו יוצא י"ח משום דמיכתת שיעורי' וצ"ל דקשי' לי' מדקתני בסתמא משמע דאפי' היכא דקרא שם חוץ מקליפתה החיצונה וחדרי הזרע שהגרעינים מונחים בתוכו דשוב לית לן בי' משום דמיכתת שיעורי' והא תינח כדתימא כשנמוח בפנים כשר אבל אם תימא דגם כשנמוח פסול הדרי קו' לדוכתי' וכיון דחזינן דסתמא דסוגי' דהכא אזדי כצד זו דמכשיר בנימוח משום דדמי לריאה פסקינן כוותי כמ"ש הפוסקים בכ"ד וזהו שיקול דעת היכא דפליגי ת"ת או ת"א וכו' וסוגי' דשמעתא אזלא כאידך ע"י סנהדרין ל"ג

ג עיין ברמב"ן יבמות דף ק"ג מ"ב סנדל של ע"ג לא תחלוץ כו' פירש"י ז"ל הואיל כו' ואי משום איסור הנאה חליצה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות נתנו ואע"ג דהכא בעיא לאינסובי ובלא חליצה לא נסבה לה כיון דלא מעכב בה אלא מצוה לאו הנאה הוא ולכתחילה לא תחלוץ מפני שנראת כנהנית ועוד דכל למצוה מאיס ויש מפרש דלכתחילה לא תחלוץ משום דנהנת שנשאת בו ואם חלצה חליצתה כשרה נהי דעבדה איסורא חליצתה לא מיפסלא ולא דאיק לי מהא דגרסינן בפ' ראוהו ב"ד (דף כח) רבא אמר אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר רבא אחד זה יצא מאי טעמא מצות לאו ליהנות נתנו אלמא אי נתנו ליהנות כיון שאם יצא נהנה ועבד איסורא ואי לא יצא לא עשה ולא כלום ונמצא שלא נהנה אמרי' דלא יצא עכ"ל וראיתי באחרונים שנתקשו בדבריו דלמה לי' לרמב"ן לפרש דמשה"ט לא יצא כי היכא דלא ליעבד איסורא ולא כפשוטו משום מצוה הב"ע ורצה לחדש דבשוגג ל"ש מצוה הב"ע ותירץ בזה קוש' תוס' הנ"ל שהקשו ממצה של טבל ובאמת ממשמעות רבותינו הראשונים לא משמע כן כיון דעיקרו לאו משום העבירה שעושה בפועל הוא שאינו יוצא שהרי קורע בשבת יוצא ידי קריעה וכן בסוכה בקרקע גזולה דיוצא י"ח משום דקרקע אינו נגזלת אע"ג שעשה העבירה בפועל אלא צריכין לומר כחלוקו של ירושלמי וכמ"ש הריטב"א בסוכה תמן הוא עושה עבירה אבל לא נקבע על החפץ שרוצה לצאת בו אבל בטבל שאסור לכל אפי' בהנאה של כילוי הרי זה כאילו נקבע על החפץ שרוצה לצאת בו ועתה מ"ש לן בין שוגג למזיד כיון דעיקר הפקעת המצוה אינו משום העבירה שעבר זה שרוצה לצאת בו הוא אלא משום דנאסר החפץ שרוצה לצאת בו ומה"ט ס"ל לרמב"ן במל"ד שגם אחרים אינן יוצאין משום מצוה הב"ע מובא במ"א סי' תרמ"ט ולמאי דכתיבנא לעיל באות א' דכל עיקר פלוגת' דרב יהודא ורבא הוא מפני שאין בכחו של העבירה לדחות קניני שיש לו מדינא ולכן גם למסקנא אם נימא דמצות ליהנות נתנו לא יצא גם בשופר של עולה הוא הטעם מפני שהקנין כרוך בעקבי המצוה שרוצה לצאת בו עתה ושניהם יחד כרוכים בעקבי העבירה שהיא המעילה עצמה ולכן אמרינן סלק לכולהו כי היכא דלא ליעבד איסורא אבל לולי טעם זה אזי אמרינן להיפך דכל שקנינו קשורה בסבך המצוה אזי יוצא גם המצוה כמו ביבמתו נידה ועיין

ד ועיין בדו"ח במסכ' סוכה דף י"ז וז"ל שם בתוספ' נסתפקו אם יש ב' טפחים סכך פסול ועוד סכך פסול ב' טפחים ואויר פחות מג"ט ביניהם אם מצטרפין שני הפסולים ביחד לפסול הסוכה ואני בעניי לא הבינותי דהא י"ל בפשוטו דאויר טפח הי' ג"כ ראוי לחוץ בסוכה כיון דיש הפסק אויר ביניהם אלא דאתינן עלה מדין לבוד ולמ"ד אין לבוד באמצע משמע באמת דאפילו בסוכה גדולה פוסל אויר באמצע פחות מג"ט אלא לדידן כשר מטעם לבוד וכן בב' טפחים סכך פסול ואויר ב' טפחים דאין מצטרפין י"ל ג"כ מטעם לבוד כאלו ב"ט דפסול דבוק בסכך כשר ואין כאן הפסק או דממלאים האויר מסכך כשר שבצידו וכן אם הב"ט אויר בצד הדופן ואח"כ בצד הסוכה ב"ט סכך פסול אמרינן לבוד דהדופן סמכינן לסכך פסול וא"כ בנידון זה דאויר מפסיק בין הסכך פסול דד' טפחים הא אין לנו מקום הכשר דלבוד דהא אם באת לדון דהוי לבוד ממילא איכא שיעור סכך פסול בד"ט ובלא לבוד האויר לחודי'