זית רענן חלק א פב

ולדעת ר"ן וריטב"א אמרינן כל שמחזיק הענין בתורת אסמכתא דקרא אזי יכולים להשתרע בתקנתם ונעשה כדאוריי' ממש ושוב נידון כגדול ממש שמקנהו לחבירו ונמצא דקיים תנאו בחזרה

יא ולפ"ד הנ"ל נוכל לישב קצת דברי הג"מ בהלכות לולב וז"ל בס"ה כתב שצריך לזהר בד' דברים שהתנאי מתקיים בהם כמבואר בה"א וצריך שיאמר ע"מ שתחזיר לי הרי הוא לך במתנ' ואם לאו לא יהי' שלך ע"כ והקשו בב"ח סי' תרנ"ח ובקצה"ח דאדרבה אם לא יתקיים התנאי בכל אלה כ"ש שהמתנה קיים והתנאי בטל ואפי' אם לא יחזור לו יצא וא"ל דאזהרה זו משום הנותן הוא כי היכי דניהדרי' דא"כ מה זהירות שייך בו דאינו אלא עצה טובה ולהנ"ל ניחא דזהירות זהו כי היכא דיצא הנותן י"ח בבירור דמסתמא יחזיר לו לפ"ת ואכתי איכא למיחוש משום קנין בטעות כיון דמדינא א"צ להחזיר לו

יב ועתה נמצא למדים מדברי תוס' סנהדרין שהביאו ראי' מסוכה דלא לקני לינוקא דבדעת א"מ קונה מדאוריי' והוא משום דמשמע להו דאיירי אפי' בפעוטות אינם סותרים ומנגדים לדבריהם בגיטין לעיל דכתבו שם שהוא משום אסמכתא דקראי דכשהם נותנים ד' מינים לאחרים או כשמוכרים אזי בוודאי יוצאים י"ח ביו"טר דמיקרי לכם מדאו' רק כשנתנו לו ע"מ להחזיר והחזירו הוא דאינו יוצא בו הנותן ביוט"ר כדלעיל

יג עיין במ"א בהלכות משיכה סי' ב' שמעורר במה שקונים אתרוגים בהקפה בלא דמים כלל דאינם יוצאים ביו"ט ראשון משום לכם דמשיכה אינו קונה אלא מדרבנן ויצא לידון דתלי' בפלוגתא שבין תוס' ורמב"ם דפוסק בה"מ דשואל קורדם מחבירו דמעל בו וחבירו מותר לבקע לכתחילה וכבר כתבנו לעיל דמסתבר לומר דל"פ ואפושי פלוגתא ל"מפ ובפרט זה רה"פ וכמעט כולם מסכימים דכל שחייל תקנתא דרבנן והוא בגוונא דלית בי' משום אסמכתא דקראי או במקום דדי למו להפיק הדבר בתקנתא לחוד אזי בוודאי ל"מ להקל משום תקנתא דרבנן שחייל בשעה שהגיע לדאוריי' אולם נראה דבקהל שקנו אתרוגים בהקפה אזי הציבור בוודאי יוצאים י"ח גם ביוט"ר דכיון דקנו בתקנתא דרבנן ושוב אינו יכול להוציאם בדו"ד לא גרע מיאוש ואיכא אח"כ יאוש וש"ר ולכן גם ביחיד שקנה בהקפה למ"ב אם עודנו באפשרי שיזדמן לו אחר היותר טוב ויחליפנו הרי שחייל קנין דרבנן טרם שהגיע לדאוריי' הגם דזמן ממילא קא אתי מ"מ כיון שאינו מן ההכרח שיצטרך לקנין זה לדאוריי' דאפשר שיחלפנו ואזי אחרים יוצאין משום יאוש וש"ר ע"כ גם כשנסתיים מלתא שלא החליפו אזי גם הוא יוצא מדאוריי' כשכ"ל אלא אפי' כשלקחו בהקפה בשעה שא"א שיזדמן עוד להחליפו או ביו"ט עצמו דכבר הגיע לדאוריי' מ"מ איכא תקנתא שיתננו לאחר בסתמא

יד ראיתי בתשו' הגאון האמיתי הקדוש מוהע"א זצוק"ל שמביא בשם בנו יד"נ הגאב"ד דק"ק פוזנא נ"י שעמד בדברי תוס' גיטין דף י"ג ד"ה תני דמשום דלא תיקנו מעמ"ש בשטרות לא מהני בג"ן ומש"ה לא יתנו לאח"מ דאיך יעלה על דעת מעמ"ש שהוא מדרבנן יועיל בג"ן ובשש"ח כיון דל"ש בי' משום אסמכתא דקראי ורצה להסיע דבריהם דקאי על גט שיחרור וחזר והשיב ע"ד בפלפול נמרץ ולי נראה בכוונת דבריהם בלשונם ואשמעינן דלא תיקנו מעמ"ש בשטר דאם נאמר דתקנו מעמ"ש בשטר וא"כ גם בגיטין ובשיחרור **(דיני עבדים כנענים ודיני שחרור אינם נוהגים בזמן הזה)** מהני מיהת מדרבנן להחמיר עליהם משום ריח הגט ולאוסרו בשפחה מדרבנן קשיא מתניתן דקתני לא יתנו לאח"מ אבל מחיים נותנין כאשר ציוה המפקיד עליו ואזי תתגרש וישתחרר גם מדאוריי' ואמאי כיון שקנתה את הגט מיהת מדרבנן וכן העבד את השיחרור אזי גם אם יתנו מחיים לא מהני עד שיחזור יטלנה הימנה ויחזור ויתננה להם כדקתני במתניתן בפ' המגרש ואפילו במקום דלא קנתה רק משום ריח הגט מכ"ש במע"ש דקני מיהת מדרבנן א"ו משום דלא תיקנו כלל מעמ"ש בשטר וזהו כוונה נמרצת בדבריהם לדעתי ואין בהם גימגום

טו עוד שם הקשו על הר"ן דס"ל בפרק הזורק דאין אשה מתגרש אלא כשנותן גיטה בידה ולא בשאר קנינים שהקנה לה גיטה והוכיח ג"כ ממתניתן דאין שטרות נקנות במעמ"ש ולא עדיף מעמ"ש משאר קנינים והמעיין בלשוני יש לדחות שהר"ן מוסיף בלשונו הטהור וז"ל אבל בשטר שיחרור צריך תלמוד אמאי לא מהני מדין מעמ"ש שעשו בו חכמים שאינו זוכה כזוכה הרי דס"ל דדין מעמ"ש מכח זכי' הוא דאתי עלי' וכמ"ש בתירוצו שכתב דבשלמא בדבר שגופו ממון א"ל דמיגו דמצי זכי לנפשי' תקינו רבנן דליזכי' לחבירו יוע"ש וכ"מ קצת בתד"ה במעמ"ש קנה אומר ר"ת וכו' הרי דשאני מעמ"ש דתיקנו משום זכי' דידו של הנפקד כיד עבד הוא ומשום ידו ממש הוא דק"ל ומתוך חומר הקושיא שהחמיר בו גם מרן הגאון הקדוש זצוק"ל נראה לפע"ד לתרץ ברווחא עפ"י דברינו הנ"ל דנהי דגט שיחרור שוה לגט אשה ואינו משוחרר אם נקנה לו השטר בשאר קנינים אמנם כן לקנין איסור שבו אבל לקנין ממון שבו מסתבר דשוה לשאר שטרות (וכ"כ בקצה"ח סי' רי"ש לענין שלא לשמה בע"י אחרים) ומשום ה"ט קשי' לי' לר"ן דקתני במתניתן דלא יתנו לאח"מ דמשמע דלא מהני מידי ואת"ל דלהיתרו בב"ח איירי כמו דצ"ל לדעת הרי"ף ורמב"ם דגרסי במתניתן גט זה דלא זכי לי' אלא לענין חזרה שהוא קנין ממון שבו א"כ קשי' להיפך הא מחיים נותנין והלא כבר זכי לי' בגופו של שיחרור לקנין ממון שבו כמו שהפקירו ואח"כ כשנותן לו השיחרור להתירו בב"ח כבר קנוי הג"ש בידו ואנן ספר מקנה בעינן ול"ג ממתניתן דריש המגרש בריח הגט כנ"ל ולדעת הרי"ף ל"ק להו כן דלדעתו משום טעמא אחרינא הוא דבעינן מטי לידי' כי היכא דיתקיים תנאו דאמר בפירוש תן שש"ח זה לעבדי ומשום דתנאו בגופו שש"ח הוא מיחזי כגט לאח"מ כמבואר בקצה"ח סי' קכ"ה ס"ק ג' שמביא כן בשם הב"ח ועיקר הסברא מובא ברשב"א פ' התקבל יוע"ש רק דרשב"א ס"ל דגם לאח"מ יכול לקיים תנאו ורי"ף ורמב"ם סברו דמיחזו כגט לאח"מ ולהכי מחיים כיון דנתקיים תנאו משוחרר למפרע לכל מילי כמו בכל תנאי דעלמא

טז ועיין ב"מ דף כ' בתד"ה שובר בזמנו טריף דמספקא להו אם מהני האי דעדיו בחתומיו ז"ל כשבא על ב"ח קודם שבא שש"ח לידו להתירה לכהונה משום דעבז"ל הוא מדרבנן ול"מ לקנין איסור שבו א"ד לפ"ר בתקנתא יוע"ש ונשמע מדבריהם כמה ענינים הצריכים בענין זה כאשר יבואר לפנינו ולכאורה קשי' דאם נאמר דלענין איסור ל"א עבז"ל א"כ מאי הקשו בגמ' גבי שש"ח בזמן שהרב מודה וכו' הניחא למ"ד זכות אלא למ"ד חוב הוא לעבד וכו' מא"ל דמידי טעמא דס"ל לר"מ דחובה הוא משום דעבדא בהפקירא נ"ל מש"ה לא הוי כזכות גמור דפתיך בו צד חובה דשפחה אבל לענין דעדיו בז"ל דאין זוכין לו אלא לענין צד ממון ולא לענין איסורא והרי זה זכותא גרידתא בלא שום צד חובה ואע"ג דאח"כ כשיביא לידו יאסור מאז והלאה בשפחה דהא מצד חוב זה לא יפטור בלא"ה ומסתמא ניחא לי' בזכותא דבינו ובינו אשר אין בהם צד תערובת חובה כלל (ולר"מ גופא ל"ק בתן שטר שיחרור עצמו או בזכה דס"ל דאם רצה לחזור יחזור ואמאי לא נאמר דלענין צד זכות שבו זכה לו מעכשיו ולענין צד חובה שבו א"א לזכות לו כמו דס"ל לרי"ף ורמב"ם לקושטא גם לרבנן דפלגינן זכי' זו כמו בהולך מנה דחייב באחריותו ואם בא לחזור א"ח שמביא הרי"ף שם והיינו לדעת אחרונים דסברי בדעתם דלאו משום תנאי הוא אלא דלאיסורא בעינן מטא לידי' דווקא וכדמטי לידי' לא הוי כמשוחרר למפרע וא"כ גם לר"מ נאמר כן דז"א דלר"מ יכול לחזור בו דחזרה עצמה זכותא דעבד הוא דאם אמרת דא"ח וא"כ יצמח מזה חובה כשיבוא ליד' לבסוף משא"כ לענין עבז"ל דגם עתה הברירה ביד רבו ואם רצה לחזור ולא ימטי **(כל הפלפול הזה אינו רק לענין מצות אתרוג אבל בגוף דיני משיכה וקנין נוהג הכל ע"פ דינא דמלכותא)**