זית רענן חלק א עט

חכמים הוא דתקניהו שגם פעולה זאת יוכלל בכלל סוגי המועילין אבל היכא שבעלים לא עשו ולא מידי רק דחכמים הוא דתיקנו ונמצא שהם יעקירו דבר דאוריי' בקום ועשה (עיין גיטין ל"ז משמע קצת דגם במקום שתיקנו להחזיק הלה בשלו נגד ד"ת דפליגי בזה אביי ורבא שם דלאביי הוי כשב ואל תעשה ולרבא בכל דברים של כה"ג אין זה בכלל שוא"ת ולא נכנס בכלל סוג זה דמ"מ לא נוכל להפסיד את חבירו רק משום אסמכתא דקרא ומש"ה כל היכא דהוא לא עביד מידי הוא דמצריכינן לחזק תקנתם משום אסמ"ד אבל בדשמואל שנתן לו מדעתו וחכמים הוא דתקנו שיועיל גם תואר פעולה זו בזה וכל דדמי לי' לא הוצרכו לחזק משום אסמכתא דקרא שגם כשנחזיקם לתקנתא בלחוד די למו לכלכל הנדון ולכן בדשמואל דמצינו להדי' שלא הפקיעו לגמרי זכותו שהרי עדיין יכול למחול בע"כ צ"ל דלא עשאהו כהפקר ולא זז מתקנתא דרבנן לחוד לכל הלכותיהן

ג והנה שתי הקצוות מבוארים ומוכרחים והן המה שכל היכא דנעשה ממילא בלא שום התעסקות משכנגדו אעפ"כ ראו חכמים לתקן תקנתם אזי בע"כ צ"ל דמשום אסמכתא דקרא אתי עלי' ונידון בכל ענינו האסורין המסתעפין ממנו כדאורייתא ממש אפילו במקום קום ועשה ומשום האי טעמא בכשורי דמטללתא יצא מדאורייתא וכן בכל כה"ג כמובן וממילא מובן שיצא לגמרי מרשותו דשכנגדו דאל"כ תו לא שייך בי' משום אסמכתא דקרא כמו במפריש טמא לטהור דלא אפשר לומר שיחזיר לטבלו דאיתא להדי' בתוס' שם דף צ' ד"ה אזיל כהן יוע"ש וקצהו השנית הוא בדשמואל דאמר שמואל וכו' בקדושין דף מ"ח] וכדומה דבע"כ צ"ל דלא עשאוהו משום אסמכתא דקרא שהרי עדיין נשאר לו צד זכות ובכל כאלו יש כח בידם לתקן בתקנתא דרבנן לחוד משום שנעשה מדעת חבירו ומרצונו רק דמדאורייתא לא מהני תואר הפעול ההוא דלא רמיזא בתורה והם תיקנו שגם זה נכנס בסוג המתואר והמרומז בתורה ולא גרע מאיסטומתא לכן כשפני הנדון נתגלגל לאסורין דאורייתא אזי לא מבעי' בדבר איסור שיש בו קום ועשה מיד דאזלינן רק בתר דאוריית' אלא אפילו כשנתגלגל לאחר מכן בקו"ע ע"י תקנתא דרבנן דמעיקרא אזלינן בתר דאורייתא וזה נשמע מקו' הש"ס יבמות צ' ע"א גבי שילם חולין טמאין והא הכא דמדאורייתא תשלומי מעליא הוי דאי מקדש וכו' הרי אף שכבר חיילי תקנתא דרבנן אפ"ה ל"מ נגד קו"ע כיון דל"ש בי' משום אסמכתא דקראי כדאיתא בתוס' שם וזה נשמע מרש"י שהבאתי לקמן בדיני קידש בא"ה בקידשה בחפץ שקנה במעות לחוד אלא אפילו בדבר שאין בו קום ועשה רק שתיכף נתגלגל הדבר דאורייתא בשעה שחלה תקנתא דרבנן אזי אין הדבר נחתך עפ"י תקד"ר לגמרי ומש"ה בנתן לספר מעל לר"י כיון דמדאוריית' מ"ק עיין בתוס' ע"ג ס"ב אמנם יש עוד איזהו ממוצע בין הקצוות אשר יש להתווכח בו והוא בתקנתא דרבנן אשר לא הוכרע אם מתקנתא דרבנן לחוד תקנוהו או שהחזיקו הדבר בכל תעצומות שניתן להם מה"ת ועשאוהו משום אסמכתא דקרא ואזי ממילא ידון כל שיסתעף אח"כ אפילו לדבר דאוריי' גם בקו"ע כד"ת ממש כגון בדברים שבינו לבין חבירו מדעתו ומרצונו וגם שיצא מרשות חבירו לגמרי אם אפשר לדון ולומר דעשאוהו משום אסמכתא דקראי ולא דמי לדשמואל דהתם נראה בעליל שלא עשאוהו משום אסד"ק שהרי עדיין לא יצא מרשותו לכ"ד וגם אפשר לומר להיפך דמה"ת יעשוהו משום אסמכתא דקראי שבתורה כיון דאפשר שיפיקו בלא זה דלא דמי לפרוזבול או לכשורי דמטללתא וכל כה"ג דהתם שנעשה שלא מדעת שכנגדו לכן אי אפשר להקים דבריהם ותקנתם רק משום אסמ"ד משא"כ בדבר שנעשה מדעת שכנגדו וכשתדייק היטב תמצא שרק בפרט זה מצינו פלוגתא דרבוותא כאשר נבאר לקמן באיזהו ענינים הצריכים ביאור ומיתוק ומהם תקיש אל השאר ובכעין זה מצינו להדי' דפליגי רבוותא ודעת הרי"ף בתשו' דבקידש בעדים פסולין דרבנן אמרינן דאפקעינהו רבלק"מ דמסתמא חזקו הדבר בכל כח שיש להם הגם שמצינו להדיא בכו"כ דרבנן דלא הפקיעו לק"מ כמובא בתשו' רמב"ן המיוחסת סימן קכ"ו מ"מ במקום דלא מצינו בפירוש אמרינן דמסתמא נגדר הענין במסמרות נטועים שיש להם מה"ת ורמב"ן ושאר רבוותא חולקים עליו וקסברו דכ"כ דלמ"צ להדיא בדבריהם שגדרוהו בזה אזי נדון הדבר כדרבנן בעלמא וכעין פלוגתא זו נסתעף ג"כ בתקנתא דרבנן בדבר שנעשה מדעת הבעלים שלא הוכרע הדבר לאחד מן הצדדים הנ"ל ואנה פניה מועדת בכגון אלה יש להתגדר ומצינו פלוגתא דרבוותא

ד והנה בדעת רבותינו בעה"ת נראה בעליל דכל כמה שאין הענין מכריח שעשאוהו משום אסד"ק אזי נקטינן אותו רק לתקנתא דרבנן לחוד ונראה להדי' כן מדבריהם ב"ק ע"ט שהכריחו דר"א בע"כ ס"ל דמשיכה בשומרים הוא מדאורייתא דאי מדרבנן האיך חבירו מותר לבקע בו לכתחילה ואם נאמר שעשאוהו בתורת אסמכתא דקראי הרי נדון כדאו' ממש ויש לדחות דש"ה דמ"מ כיון שנתוודעי שהוא של הקדש דשוב ל"ש בי' משום אסמכתא דקראי אבל בשל הדיוט עדיין אפ"ל שגם לדעתם נכנס בכלל משום אסמכתא דקראי אבל ממקומו מוכרע דהרי סברי דגם לר"י זוכה לאחרים מדרבנן ואפ"ה מצריכינן לטעמי' דשתופי מבואות דרבנן אבל בדאורייתא ל"מ והוא מטעם הנ"ל כיון דיצא הדבר מרשות בעלים מדעתם שהם הקנוהו ע"י רק שמדאורייתא ל"ק ע"י והם תקנוהו שיקנה את העירוב ואין מן ההכרח לומר שהכניסו גם את זה במדריגה המעולה ור"ן דחולק עליהם בעיקר דינא דאין קטן זוכה לאחרים אפילו מדרבנן ופיקפק עליהם מקו' הלז אזיל בשיטת הרי"ף הנ"ל ומשה"ט דכשם דאמרינן בקידושין דמסתמא עשאוהו בכל יכולתם כן ה"ה בכל ענינים ומשה"ט בגיטין מ"א דמוקמינן אפט' וכתב לי' גיטא דחירותא בשמי' לפירוש התוס' שם ע"ש דאפטר משום וכו' ונתנוהו לו כי היכא דיכול לשחררו הרי דמהני אפילו בקום ועשה משום דנכנס בסוג משום אסמכתא דקראי שיש להם מדאורייתא כיון דשלא מדעתם נתנוהו לו בע"כ צ"ל שהוא משום אסמכתא דקראי וכן בהגיעו לעונת הפעו' שפירשו שם בתוס' שהוא משום אסמכתא דקראי קאי בין על מקחו ובין על ממכרו כיון דמדאורייתא אין להם דעת להקנות מעותיהם לאחרים ודעת שלהם כאילו נעשה שלא מדעתם ואזי ממילא לא נקנה להם דבר תמורת הדמים מדאורייתא ובאשרי פ' תשו' ה' י"ד מבואר כן שם] רק דחכמים תקנוהו ובמה שמכרו לאחרים פשיטא דמדאורייתא אין להם דעת להקנות והרי הוא כנטל של"מ ומתקנות חכמים לבד הוא דמהני דדמי לכשורי דמטללתא וכדומה דא"א לתקנות האלו רק משום אסמכתא דקראי

ה' ובזה יתיישב היטב מה שהפליא בשעה"מ פ"ח מ"ה לולב על הרשב"א גיטין ס"ה וז"ל הרשב"א שם בד"ה הא לכם מעות הללו ופדו בהם מע"ש מהכא משמע דקטן אית לי' זכי' מדאורייתא וכו' דאל"כ אינן פודין אלא משל אב והי' להם להוסיף חומש א"ו ש"מ דזוכה הוא ד"ת בשיש דעת אחרת מקנה וכו' וההוא נמי דאמרינן בסוכה לא ליקני אינש לולבא לינוקא דקנוי' קנו אקנוי' למ"ק מיירי קודם שיגיע לפעו' אבל אם הגיע לפעוט' מתנתו מתנה עכ"ל והיקשה ממ"נ אי ס"ל דע"י דרבנן נתהווה כדאורייתא א"כ אין ראיי' דיש לו זכי' מדאורייתא כשיש דעא"מ דגם אם קונה מדרבנן נעשה לכ"ד כדאורייתא אלא בע"כ צ"ל דע"י דרבנן לא נתהווה כדאורייתא מה קמסיים דההיא דינוקא איירי בשלא תגיע לעה"פ דגם בהגיע ל"מ שיהי' שלו מדאורייתא ובדברינו הנ"ל נכונים הדברים לאשורם דכשהיקנוהו לקטן בדעת אח"מ ויצא הדבר מרשות בעלים מדעתם אזי אם נאמר דלא קנה רק מדרבנן אזי לא נכנס כלל לסוגי דמשום אסמכתא דקראי שהרי גם בל"ז יפיקו זממם בתקנותא דרבנן לחוד כמו בדשמואל וכדומה ומש"ה למ"מ לדבר דאורייתא אבל בפעוטות דמדאורייתא אין להם דעת להקנות רק דרבנן הוא דהתקינו בע"כ צ"ל דמשום גררא דאסמכתא דקראי הוא דאתי עלי' ומש"ה מהני גם לענין דבר דאורייתא ממש ומש"ה מפרש האי דינוקא בלא הגיע לעה"פ דבהגיע מיקרי ג"כ לכם מדאורייתא ולכן גם בחטאת הגזולה