זית רענן חלק א עז

מכ"ש דאסור אפי' היכא דאיכא צה"י כיון שעיקרו הוא מלאכה דאוריית' וע"ש באשרי שחילק שאין להתיר משאצ"ל כשם שהתירו בלאחר יד דקיל ממנו וה"ט משום דלאחר יד הרי ניכר ממעשה עצמו שלא עשאו כעושה מלאכה בכיון משא"כ משאצ"ל דתלי' רק במחשבתו לבד ומכ"ש דאין לדמות דבר שאין לו עיקר מה"ת רק שגזרו חכמים על תולש משום גוזז משא"כ בעוקר דבר מגדולו שעיקרו הוא מלאכה דאוריית' רק שהותרה לצורך או"נ ואזי יש להיתר גם משום צה"י מדאורייתא וכשאסרו חכמים באו"נ עצמו הדר ונסתלק מגרמא דהתירא [וכל שלשה קושיות הנ"ל של שעה"מ לדעת הפוסקים דבעינן צה"י לא קשי' כל כך לדעת מ"א דצה"י משום מצוה לא הוי אלא כשאי אפשר מעיו"ט עיין סי' תמ"ו ס"ק ג' והשתא התם שעובר בב"י בכל שעתא ושעתא לא מקרי צה"י כיון דאפשר מאתמול מכ"ש בכיסוי כיון שאפשר בכתישה מאתמול וגם עתה אינו אלא בביטול עשה בשב ואל תעשה דלא הוי כצה"י] ועי"ש בשעה"מ שתירץ על כל קו' הנ"ל משום דלא אמרינן מתוך אלא בדבר שלא אסרו התורה בפירוש אבל בכתישה דהוי כמכשירין שאפשר לעשותן דאסרה רחמנא בהדי' ליתא להתירא דמתוך ודבריו נכונים היטב אולם תינח במלאכה דלא משכחת לן באו"נ עצמו רק במכשירין אבל במלאכה שישנו באו"נ אזי לאו משום מכשירין הוא דשרו ואפי' לרבנן מותרין בכה"ג וכמ"ש לעיל באות ג' והוכחנו מדברי תוס' באות יוד יוע"ש: הלכה ח

א עיין יומא דף י"ג כל השו"ט ועיין שו"ת ש"א סי' צ"ג שהקשה דל"ל ליתן גט לתרווייהו ובכל שנה פסל חדא לכהונה הלא יכול לקדש חברתי' ולהכניסה לחופה אם תמות הראשונה ולפענ"ד ל"ק מידי שחופה הוא קנין גמור לבעל ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה ולא מצינו שום קנין שיחול לזמן רק בע"מ או בקנין כסף ושטר ואיתא לשטרא כמו שמבואר בנדרים לענין ק"ס ובאשה שנפלה לענין משיכה וגט ואף לדעת הפוסקים דיצאה בהינומא היא החופה ואפשר שגם ביוה"כ הלכה בהינומא מ"מ כיון שהנומא דקודם יוה"כ כבר כלה בעת שמתה חברתה ביוה"כ ולא קנה כלל בהינומא ההיא תו לית לן למימר שיקנה אותה ביוה"כ בהינומא שהולכת בעת שמתה חברתה דהוי כקונה קנין בשבת לפום ש"ס דידן עיין תוס' ולחדא ואי קשי' הא קשי' לדעת הריטב"א דמפרש בקדושין בהא דמספקא לש"ס אי תחילת ביאה קונה ומה נ"מ לכהן גדול והקשו הראשונים ת"ל דבשעת נשואין הרי הוא בעלה ותחילת ביאה בוודאי רק אירוסין עושה עי"ש ותירץ בשם הרמב"ן דאיירי שהכניסה לחופה קודם ביאה עיי"ש נמצא לדעתם קונה חופה אף קודם קידושין וכן מובא דעתם במ"ל פרק יוד מה' אישות ה"ב ולדעתם קשה שהרי יכול להכניסה לחופה בלא שום תנאי ולקדשה אח"כ בכסף אם תמות חברתה וקנין כסף חל לזמן אף בתנאי אם וזה לכאורה קושי' עצומה אך נראה דהא במס' ב"ב דף קמ"ב ע"א פליגי אביי ורבא ולרבא הטעם משום דרפוי' מרפי' בידו ולפ"ז לדעת רבא בוודאי אינו קונה חופה קודם קדושין דרפוי' מרפי' בידו שמא לא תאבה האשה להתקדש לו אח"כ ולא הואיל כלום בחופה זו שכינסה וצ"ל דריטב"א מפרש האיבעי' דקדושין דתחילת ביאה קונה לאביי או אפשר דפוסק בזה כאביי ותו לא קשה קושי' הנ"ל לדעת ריטב"א דהניחא לאביי אבל לרבא מא"ל והש"ס מתרץ אליבא דכ"ע עוד שם בש"א תשובה הנ"ל היקשה דל"ל לגרש לתרווייהו ואז אף אם לא מתה חדא מנייהו פוסל בכל שתא אחת מכהונה הא עדיין יכול לקדשה ולהכניסה לחופה בתנאי ע"מ שתמות חברתיך ולחדא יגרש ע"מ שאכנוס לבה"כ ומתרץ דהא ר"י סבר אין ברירה לתנא דאיו ולא יכול לקדש ע"מ שתמות חבירתה דבשלמא בהעדר מעשה אינו תלוי בברירה אבל בע"מ שתמות דהוי מעשה חדש שפיר אמרינן אין ברירה וקם בלא בית דבשלמא בע"מ שאכנוס לבה"כ דהתנאי בידו ג"כ לא שייך א"ב כמו שמבואר ברש"י ר"פ כ"ה ע"ש ולפענ"ד דבריו תמוהים דעדיין קשה שיקדשה בע"מ שאכנוס לבה"כ ולאידך יגרש גם כן בע"מ שאכנוס לבה"כ וכיון שבידו לקיים אמרינן י"ב, אחר כתבי זאת נדפס אחר איזה שנים ספר תשובות מרן הגאון הקדוש ר"ע אייגר ומצאתי קושי' זו בסי' קנ"ט אך נראה בהקדם דברי ר"ן קדושין פ' האומר בהא דפליגי ר"י ור"ל בע"מ שאכנסך ליום פלן ועבר היום ולא כינסה דר"י סבר אונסא כמאן דלא עבד ואינו מקודשת אבל בגירושין כיון שתלוי בדעתו לבד הוה כמאן דעבד משא"כ בקדושין שצריכה גם דעתה ע"ש ועיין בראש המורים סי' כ"א דאסבר לה מטעם אונס רחמנא חייבי ל"א והמעיין בדברי ר"ן יראה דבגירושין בכה"ג היכי שגירשה על תנאי בקיום מעשה ונאנס ולא נתקיים התנאי מגורשת דהא דמחלק בין גרושין לקדושין ע"כ איירי בגרושין כעין תנאי דקדושין דהוי בקיום מעשה ואעפ"כ מגורשת ואע"פ שלא נתקיים התנאי ע"י אונס כיון שתלה רק בדעתו לבד אף דאין אונס בגיטין ולא מחלקינן בין אנוס ללא אנוס הא מבואר שם טעמא משום צנועות ופרוצות עיין ריש כתובות ועיין תוס' ד"ה וסברה וע"פ דבריהם ג"כ נראה דזה דווקא היכא שנתקיים התנאי ע"י אונס כגון אם לא באתי וחלה דאז שייך בטעמא דצנועות זימנין דלא אנוס והמה יחמירו על עצמם לחוש דילמא אנוס אע"ג שמן הדין אין לחוש לאנוס דרובן לא אנוס ומטעם זה תקנו רבנן דלא לחלק בין אנוס ללא אנוס כדי שלא יחמירו על עצמם שלא כדין אבל היכא שהתנאי בקום ועשה ולא נתקיים התנאי ע"י אונס מגורשת ולא שייך תקנתא דצנועות דזימנין דאנוס וסברי דלא אנוס דאין זה חומרא שלא כדין דגם משורת הדין אי אפשר לה להנשא עד שיתברר לפנינו דאנוס מטעם דרובא לא אנוס וכן תקנתא דפרוצות לא שייך בכה"ג דבשלמא התם שפיר אמרינן זימנין דאנוס ואמרה דלא אנוס והיינו שהיא יודעת בעצמה דאנוס רק מחמת שלא נודע לנו אין בידנו למחות בידה וכן ביצא קול כיון שלא נתברר הקול בב"ד ולא אתחזיק קלא כדינא דהיינו פלוני שמע מפלוני והלך למדה"י עיין פרק המגרש ובא"ע סי' מ"ו לא נוכל למחות לה אם לא תחמיר בעצמה אבל הכא אם לא אנוס ואמרה דאנוס הרי נתחזקה באיסור א"א לפנינו כל כמה דלא נתברר האונס לפנינו ואם ניחוש לזה ניחוש ג"כ לכל אשה שהלך בעלה למדה"י שתנשא ע"י שתאמר גרשני בעלי ומדברי הר"ן הנ"ל נראה לפענ"ד למעיין בדבריו שלא כדעת מ"ל פי"א מה' מכירה שמביא בשם מהר"ם אלשקר דבכה"ג אינו מגורשת אף למ"ד יש אונס בגיטין

ב ולפ"ז קשה בסוגיין דמגרש לחדא ע"מ שאכנוס לבה"כ דעדיין קשה דילמא לא תמותו שניהם וכהן העובד ימות בפלגא דעבודה ואמרינן אונס כמאן דעביד בגרושין לפי שתלה בדעתו לבד וקם למפרע בלא בית ודוחק לומר דבודאי ניחא לי' דלא תתגרש כדי שלא יתחלל עבודתו דהא מבואר ברמב"ם אם עביד בלא בית עבודתו כשרה רק שחיסר מצוה והאיך נאמר שע"י חזקה קלישתא כזה שלא מצינו בשום מקום להתירה לכהונה אחר מיתתו ובוודאי מידי ספק לא יצאנו ואילו אית לה איבה עליו ובל"ז ניחא לי' לגרשה וחשש דילמא ערקה ואזלה לעלמא כמבואר בגיטין וגדולה מזו מצאנו במוציא אשתו משום שם רע כל כמה דלא פירש התנאי בהדי' אף שנודע אח"כ ששקר ענו בה מותרת להנשא אף שהיא אשתו ראשונה דבוודאי לא ניחא לי' לגרשה אעפ"כ לא מסלקינן את מעשה גירושין שהיה לפנינו וה"נ מידי ספק לא יצאנו דילמא בלא זה היה הולך לבה"כ כדי דתתגרש וזה שילך הלך הוא רק מחמת אונס שנראה לכל ועדיין לא הועילו כלום בתקנתם שגם עתה לאחר כל התחבולות אין לו אלא ספק בית למפרע אך נראה דבל"ז קשה דהאיך אמרינן אי חזי לה דקא בעי למימת קדם איהו ועייל לבה"כ ועיין בתוס' דווקא קודם מיתתה צריך לילך אבל אחר מיתתה לא מהני מידי לפי שלא מהני קיום התנאי לאחר אחר מיתתה של המתגרשת ודוקא אחר מיתת המגרש מועיל קיום התנאי ולא לאחר מיתתה ועדיין קשה דילמא לא תמות היום וכבר נתגרשה בקיום התנאי וחברתה ג"כ נתגרשה לפי שלא מתה היום ואף שרוב גוססים למיתה הא ר"י ע"כ חיש בזה למיעוטא דאל"כ ל"צ לתקנתא כלל דמסתמא לא תמות בזמן קצר ועי' בפ' הישן ובתו' בד"ה למיתה דתרתי וכמו שפירשו תוס' במס' יבמות דע"כ לא חיישינן לשמא ימות בזמן קצר דאל"כ האיך אשת כהן מותרת בתרומה היכי שהלך בעלה מביתו ואם הכא משום מעלה דעבודה חיישינן למיעוטא עדיין לא מצינו מזור לתרופה בכל תחבולות האלה דיותר יש לחוש לשמא לא תמות ונראה דע"כ