זית רענן חלק א עה

יגרע זה מצה"י דמותר בכל מלאכת של או"נ אמנם למ"ש לעיל בסי' א' אות ב' דבמכשירין לא אמרינן מתוך היכא דמלאכה זו לא משכחת לי' באו"נ עצמו רק במכשירין אבל היכא דאיתא למלאכה זו באו"נ עצמו אזי שרי לעשותן אפילו במכשירין שהן רק לצוה"י ולפ"ז נכונים היטב דברי הרא"ש דמינה גופי' תסתיים דס"ל כדעת הרי"ף וכמו שהביא גרסתו בפ"ב דכיבוי ליתא באו"נ דבישרא אגומרי ליכא כיבוי ובגריפת תנורים שלנו הוא שמתיר משום מכשירי אוכל נפש ואפי' לרבנן דאסרי במכשירין היינו בשפוד שנרצם ביו"ט דלדידי' לחודא הוא שנפל לו במקרה שנתקלקל לו ביו"ט אבל המלאכה עצמו וכן לכ"ע הרי כבר יש להם כלים כאילו מעיו"ט או שאפשר לעשותם מעיו"ט ואין המלאכה בעצמותו מוכרחת שצריך לעשותן ביו"ט בשעה זו קודם אפי' וכולן שוין בזה שכל האופים ביו"ט אי אפשר להם זולת זה ודמי להבערה דשרי אפי' לרבנן דאסרי במכשירין שא"א לעשותן ומשה"ט גופי' שיד כולם שוין בזה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אבל בתנורים שלהם שאינו לתיקון או"נ אלא כדי שיהי' הפת נאה וכו' דלו יהא דשוה לצה"י מ"מ אסור דכיון דליתא באו"נ גופי' רק במכשירין שוב אין בכחו להמשיך התירא גם משום צה"י וכדכתיבנא לעיל וקבענו בהם מסמרות נטועים [עיין ביצה כ"א בתד"ה עיסה דנראה מפשטות דבריהם דצורך כהאי בכדי שהפת נאפה יפה לא הותרה אלא מלאכה דאיסורי מדרבנן ומש"ה לא שייך התירא דרשב"א בכדי שהפת נאפה יפה אלא היכא דאיכא הואיל דהותרה מדאורייתא וכנגד איסורי דרבנן לחוד מהני טעמי' דרשב"א ומאי דכתיבנא בדיני הואיל בכוונת דבריהם] והא דאוסר במיתוק החרדל ה"ט משום שמיתוק החרדל לא מכיבוי הגחלים נמתקו רק מחימום הגחלים כמ"ש שעה"מ שם ואין בכיבוי זו שום תיקון לצורך אוכל נפש ולא למכשירי או"נ והאי דכתיבנא לעיל לדעת תוס' דס"ל כגירס' הרי"ף דמשני על מיתוק החרדל התם ליכא כיבוי הכא איכא וכו' דמאי בכך דמ"מ איכא כיבוי מדרבנן ואי משום שהוא לצורך אוכ"נ אע"ג דאיכא כיבוי מדאורייתא נמי ונראה לבאר זה עפ"י דברי מ"א סי' תקי"א ס"ק יוד גבי עישון פירות למתקן דשרי וז"ל משמע מלשונו דאפי' טובים לאכילה אלא שרוצים למתקן יותר דשרי דמשום כיבוי ליכא שסופו מבעיר וכו' הרי להדי' דלהריח אסורא מיהת מדרבנן ולגבי איסור דרבנן לחוד מהני אוכל נפש כהאי שרוצה להטיב טעמו וריחו וכמ"ש הרא"ש בתנורים שלהם לענין טלטול שאינו אסור אלא מדרבנן ולכן מותר כדי שיהי' יפה ביותר. והרי מבואר בגמר' דף כ"ג ע"א דעישן פירות שרי מדי דהוה אבישר' אגומרי הרי דבשרא אגומרי שוה לגמרי לענין הצורך וכשם דבעישן פירות הצורך דידי' רק כדי שייטיב טעמו כן הוא לפני הצולה ההוא דניחא לי' טפי להניחו אגומרי וכן במיתוק החרדל בגחלים לו יהא דשוה בערך הצורך כמו בישר' אגומרי ועישן פירות מ"מ לצורך כי האי לא הותרה אלא איסור' דרבנן לחוד ומש"ה בבישרא אגומרי ועש"פ שרי דליכא כיבוי מדאורי' אבל בחרדל דאכמ"ד לא מהני צורך כהאי ותו לא צריכין לסברא הנ"ל בשם שעה"מ מה שתי' התם על קו' הפר"ח דמדוע לא אמרינן מתוך שהותרה כיבוי בחרדל מדאוריית' הותרה נמי וכו' משום דבחרדל אין צריך לכיבוי רק לחימום הגחלים יוע"ש ובל"ז ניחא וכדכתיבנא וזהו דמתרצי' התם ליכא כיבוי מדאוריית' ומש"ה מהני צורך כהאי כפי הטוב בעיניו אבל במיתוק חרדל דאיכא כיבוי מדאוריית' ובעינן שיהי' לצורך או"נ אשר א"א זולת המלאכה או לצורך מכשירי אוכל נפש כהאי וכיון דכיבוי דאוריית' כי האי ליתא באו"נ שוב לית בי' משום מתוך

כב יש להתבונן בדבר שהותר משום צה"י ע"י מתוך כגון ס"ת ותינוק למולו אם הוציאו לרה"ר שלא לצרכו דלדעת תוס' ושאר פוסקים עובר בל"ת דבעינן צורך היום דוקא וכ"ה דעת הרמב"ן בפ"ק גבי מת ביו"ט ראשון ומובא שם בר"ן או שהוציא תינוק למולו במקום שאין שם אומנין או אפשר לומר דמ"מ יש צד לפטרו משום הואיל דמיקלע לי' אורחים וחזי להו לקרות בו או מוהלין למולו ונראה לי דמוכח מדבריהם דהואיל לא מהני אלא היכא דאפשר שיגיע לצורך אוכל נפש אבל מפני הואיל שיגיע לצורך היום לא מהני מידי דאל"כ אין כאן מקום לכל הקושי' שהקשו על רש"י דס"ל שאפי' במוציא אבנים לר"ה פטור מדאוריית' מהא דאופה מיו"ט לחול ומשריפת קדשים ומוגמר שהרי גם לדבריהם פטור במוציא שלא לצורך שהרי מתחילה מותר מה"ת משום מתוך היכא דהוציאם למזגי עלייהו דאיכא צורך היום ואח"כ מותר משום הואיל דאי בעי למיזגי עלייהו והא למאן דאית לי' הואיל ול"ק מר"ח דלית לי' הואיל וכן בשריפת קדשים דלא משכחת בי' צה"י כלל גם לדעת רש"י חייב וכן במוגמר דלא משכחת בי' צה"י שיהי' שוה לכל נפש משום הכי אסור וע"כ לא ס"ל לרש"י דאפי' במוציא אבנים לרה"ר שלא לצורך דפטור אלא לדידן דפסקינן כרבה דמשכחת בי' להתירא משום צה"י ואע"ג שהוציאו שלא לצורך כלל כמו באופה מיו"ט לחול א"ו דלא אמרינן הואיל לדבר שלא יהיה בו רק לצה"י ולא התירה תורה אלא היכא שהוא בוודאי צה"י ולא משום ספיקא דצה"י ולכן נראה ברור דאסור להוציא ביו"ט כל דברים שאין בהם משום או"נ רק לשאר הנאת הגוף עד שיצטרך לו בוודאי בהליכה זו ולא משום ספיקא

כג יש להתבונן שהרי מצינו במלאכת יו"ט שני צדדים להתירא א' משום הואיל וא' משום מתוך ומדוע התירא דהואיל מהני בכל ל"ת שבתורה כמ"ש תוס' בפסחים בד"ה כתישה לפר"ת דאכלאים קאי והתירא דמתוך ליתא אלא במלאכת יו"ט תדע דמשני התם בצונמא ואמאי לא אמרינן משום מתוך אכללות שם האיסור כמו דאמרינן ביו"ט ועוד דא"כ שבקת לכמה לאווין ולא יהי' חייב על שעטנז מי שמחויב בציצית דנימא משום מתוך שהותרה לצורך מצוה הותרה נמי שלא לצורך ולא יתחייב על אשת אח לאח"מ כלל מי שהוא בר יבום משום מתוך ולאוין דכתבי' רחמנא נוקמי במי שאינו מצווה על ציצית ואינו בר יבום ובשלמא לדעת תוס' ורמב"ן ורא"ש דבעינן צה"י דווקא ניחא דבמלאכת יו"ט שייכי כולו הנך לצורך אוכל נפש ולצורך היום ושלא לצורך כלל משא"כ בכל ל"ת שבתורה דליתא אלא משום תרתי או דאיכא מ"ע או דליתא במקום מצוה אבל לדעת רש"י ורי"ף ורמב"ם קשי' לכאורה לכן נראה דלדעתם דכל התירא בנוי על יסוד דהואיל וכדכתיבנא לעיל באות י"ג גם הואיל לא אמרינן בשאר איסורין כמו התירא דמתוך ומש"ה תוס' לשיטתם שפיר הקשו על רש"י מאופה מיו"ט לחול דליכא למימר דהתירא דמתוך משום הואיל הוא דאתינן שהרי הואיל אמרינן בכל האסורין שבתורה משא"כ במתוך אלא ודאי שאין התירא דמתוך קשורה כלל בהתירא דהואיל

כד ועוד נראה לומר דלדעת רש"י ורמב"ם ורי"ף דאית להו הואיל אפי' בכל האסורין כמו שפי' ר"ת שם בפסחים מ"ז ע"ב בד"ה כתישה ביו"ט ואית להו מתוך אפי' שלא לצורך כלל משום דהתיר' דמתוך צמודה בהתירא דהואיל אמנם כשם דהתיר' דמתוך לא אמרינן גבי מלאכת יו"ט רק היכא שבצד ההתירא דידי' נשלם בכללו ולא יפול מנהו אפס קצהו באיסורא כאשר כתבנו לעיל באות י"ג ומשה"ט נידון נמי לכל איסורין שבתורה וכיון דבכל איסורין ישנו במציאות שגם במקום מצוה איתא לאיסור' כגון ביבום במקום ל"ת ועשה וכן כלאים בציצית לא הותרה לגמרי שהרי איתא לאיסורי בנשים ועבדים וכן לענין חרישה ביו"ט ובכלאים כיון דאיכא צונמא דצריך לכותשן מתחילה ונמצא דבשעת חרישה עודנו לא מקיים לעשה וכיון דלעולם משכחת לן שיפול ממנו חלק המתפרד לאיסורי שוב נפל להתירו דמתוך בכללו בכל האסורין כיון דלא משכחת לן שיושלם צד התירא מכל צד ומעתה ניחא לן הא שלא הביא הרמב"ם ושאר פוסקים בחורש ביו"ט או בכלאים דפטור אלא במתניתא כמו דמסקינן שם בגמר' וה"ט משום דחזור ולמוד להתירא דהואיל מהתירא דמתוך וכשם שהתיר' דמתוך ליתא אלא כשנשלם בחוק התירא דידי' בכללו כן ה"ה בהתירא דהואיל ולכן ל"ש הואיל רק משום התירא דאוכל נפש עצמו כגון הואיל דאי מיקלעי אורחים אבל הואיל משום מצוה אזדי לי' לגמרי כיון דלעולם איכא צד המבטל גם בחילי דהתירא דידי' עצמו והא דמשני באבנים מקורזלות לאו דהכי איירי דוקא בכה"ג אלא כיון דאיכא באבנים מקורזלות שאין ראויות אלא ע"י כתישה וכתישה אסורה ביו"ט אלא משום דחי' ומעתה תו אי אפשר אפי' ע"י דחי'