זית רענן חלק א עב

דרודה דבש מן הכוורת חייב דלדעת רש"י ותוס' בפ"ק דמגילה הוא משום דאפשר לעשותן מעיו"ט שכל התירוצים שנאמרו בזה בתוס' בפ' המצניע ליתא לדעת רש"י שגם בדבש שהדביש ושל אסורי הנאה מ"מ אית בי' התירא מדאורייתא משום מתוך אמנם גם על טעם זה גופי' משום דאפשר לעשותן מעיו"ט קשיא נמי דנימא מתוך שהותרה תלישה דתותים וענבים דעדיפי כשנתלשה ביומא הותרה נמי בתלישה דאפשר וכן קוש' תוס' לעיל דף י"ב מאופה מי"ט לחול דפליגי בהואיל ואמאי לא אמרינן משום מתוך ונראה דרש"י ס"ל דכל עוצם התירא של מתוך יצא מהתירא דהואיל דהרי התירא דהואיל לא הוי משום דאפשר שיזדמן שיהיה המלאכה בסופו בהתירא כשיזדמנו אורחים שהרי אפי' בדבר שכבר עבר וחלף אמרי' ג"כ התירא דהואיל כגון בכתישה דאמרינן הואיל דחזי לכסוי דם צפור אע"פ שכבר חלף ועבר ולא היה לו מה לכסות דא"ל שמא יזדמן אח"כ דם צפור דהתם משום דידחה עשה לל"ת הוא דקא שקיל וטרי ובעינא שיהי' בעידנא דמיעקר לאו וכו' אלא בע"כ צ"ל משום דאפשר שמלאכה זו בדבר זה יגיע לו בהתירא הן ע"י מקרה שיזדמן עוד או ע"י המקרה שאם נהייתה המקרה ההוא טרם ששלח ידו במלאכה זו היתה המלאכה בהתירא לכן כיון שהי' תחת האפשרי שיהי' בהתירא שוב אינו עובר מדאורייתא דכיון שהותרה הותרה ומטעם זה עצמו אתינן ודנין בהדרגה שגם אפי' כשאינו באפשרי בדבר זה עצמו שעשה המלאכה ההיא רק דשם של המלאכה היא הותרה (לצורך או"נ) אמרינן ג"כ שתו אינו עובר מדאורייתא דכיון שהותרה מלאכה זו לצורך אוכל נפש הותרה ג"כ שלא לצורך מדאורייתא ולכן מאן דלית לי' התירא דהואיל אזי פשיטא דלית לי' התירא דמתוך דהשתא היכא שאפשר שדבר זה עצמו יהיה לו צד היתר ל"מ מכ"ש דלא מהדרינן לפטרו משום התירא של שם המלאכה ור"ח דלית לי' הואיל סובר דל"פ ב"ש וב"ה במתוך רק בעירוב והוצאה ומש"ה מקשינן מברייתא דמבשל גה"נ בחלב וכו' אע"ג דאתיא כב"ש דל"ל מתוך כמ"ש תוס' שם משום דהתירא דהואיל יותר קרובה והתירא דמתוך רחוקה ממנו בהדרגה יתירה אמנם גם למאן דאית לי' מתוך ומהדרינן לפטרו משום דנסבינן להתירא של שם המלאכה זו היינו דוקא היכא דהתירא של מלאכה זו לא יפול אפס קצהו רק כשיהיה אוכל נפש אזי הותרה המלאכה זו לגמרי ולא יפול חלק המתפרד באפס מנהו לאיסורו ולכן מסתברא מילתא לדון ולומר דכשם דבחלק של אוכל נפש דכתיבא להתיר' בהדי' הותרה לגמרי בלי חלוקה המתפרדת כן הותרה נמי אפי' שלא לצורך ולכן בשחיטה ובישול דבחלוקה של אוכל נפש הותרה לגמרי שוב מהדרינן לומר כיון דהותרה הותר לגמרי ולכן בהוצאה אע"ג דאיכא הוצאה באוכל נפש עצמו שאפשר לעשותו מעיו"ט ואין התירו מותמם מכל צד דשאני הוצאה דאית בי' טעמא אחרינ' כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' יו"ט ה"ו וז"ל ומזה הטעם עצמו לא אסרו ההוצאה ביו"ט ואע"פ שכל ההוצאה היא מלאכה שאפשר לעשותו מעיו"ט ולמה לא אסרוה כדי להרבות בשמחת יו"ט וכו' אבל שאר מלאכות שאפשר לעשותן מעיו"ט וכו' אין עושין אותן ביו"ט עכ"ל אבל בשם מלאכה שגם בא"נ עצמו עדיין יש לדון ולתור אחריו באיזה מין מהמינים נעשה המלאכה ההיא דאולי, הי' באפשרי לעשותו מעיו"ט אם לא שוב יצא הדבר מכלל דמתוך כיון שגם בחלוקה דהתירא לא נשלם בכל צד כבר נתרועע בעקרו התירא דמתוך עד תומו ובזה יתיישבו כל קוש' הנ"ל אולם כ"ז מדאורייתא אבל מדרבנן ודאי אסור כל כמה שאין בו צורך היום ודבר השוה לכל נפש ואפי' ע"י שינוי שהרי מי שלא הניח עירוב תבשילין קמחו נאסר ולא שמעינן שיהי' לו צד היתר רק כשיקנהו לאחרים ובזה מתורץ מה שהקשו על דעת רש"י ורב אלפס ורמב"ם מהא דאין עושין מוגמר ביו"ט וכן מאין שורפין קדשים ביו"ט דכולהו מדרבנן מיהא אסורין והא דאמרינן דהוי עשה ול"ת ואין וכו' שהרי בר"ה דף ל"ב גבי אין מפקחין את הגל ואין עולין באילן אמרינן נמי משום דהוי עשה ול"ת משום דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואפשר לתת מקום לקוש' זו דקושי' קאי מתרומה טמאה שג"כ אין שורפין ביו"ט אע"ג דחזי' להסיקו תחת תבשילו עי' שבת כ"ד ע"ב תד"ה לפי שאין וכו' רק משום דגזרינן תרומה אטו קדשים כמש"ש ואם בקדשים גופא הוא רק מדרבנן אמאי גזרינן בתרומה]

יד עוד י"ל קו' הנ"ל מפרק המצניע מרודה חלת דבש דחייב לר"א ואמאי לימא מתוך שהותרה תלישה בתותים ורמונים דמתקלקלין ודוחק לומר דגם מדאורייתא אסור אפי' במתקלקלין משום דאזלינן בתר רוב תלישה ונגרר המיעוט אחר רובו כמ"ש המ"מ דכל בדאורייתא ל"מ כה"ג ורק בדרבנן משום דלא פלוג רבנן בתקנתי' ונראה דמסתבר לר"א דאית לי' דאפי' במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט מותרין עי' שבת ובתד"ה מספ"ל אם מתיר גם במלאכה דאורייתא באפשר לעשותן אולם הרמב"ן בר"פ אין צדין פש"ל שגם במלאכה דאורייתא מתיר דצריכין לומר דל"ל מתוך כלל וכב"ש ס"ל וכדאמרינן בכ"ד דר"א מתלמידי ב"ש הוי דאל"כ הרי הותרה כל המלאכות ביו"ט משום מתוך שהותרה במכשירין דכמעט כולהון ישנן במכשירין ואי משום דבמכשירין לא אמרינן מתוך וכדכתיבנא לעיל מידי טעמא אלא משום דגילה רחמנא ואסרה במכשירין שאפשר לעשותן וכמש"ש א"ו דר"א ל"ל מתוך כלל וכב"ש ס"ל אמנם לתירץ ראשון שכתבנו לדעת רש"י דכל היכא דצד התירא גופי' חלוק ותלוי באפשר ובאי אפשר שוב נסתלק התירא דמתוך לגמרי אזי נסתרה מאי דכתיבנא לעיל לברר הדבר מן התורה דלא אמרינן מתוך במכשירין דאל"כ אמאי לא התירא רחמנא את המכשירין שאפשר

טו עיין רמב"ם בפ"ד ה"ב דמכבה ביו"ט חייב נראה דס"ל דכיבוי ליתא באוכל נפש ובבישרא אגומרי לא הוי מכבה משום דתחלתו מכבה וסופו מבעיר ואע"ג דמצינן מכבה במיתוק החרדל וכן הקשה בפר"ח נראה לי משום שאינו מתכוין לכיבוי וכ"ז שגחלים בוערת בתוך החרדל טפי ניחא לי' ודמי להא דאיתא בפ' כלל גדול גבי פוצע חלזון בשבת דף ע"ה ע"א והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפ"ר וכו' ש"ה דכמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי' ועיי"ש בתוס' ד"ה טפי וכו' ולרמב"ם דס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופי' חייב צ"ל דעיקר טעמא משום דמקלקל הוא אצל ננ"ש או כדעת הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' פטור אפי' לר"י דמחייב במלאכה שאצ"ל ואפי' לחולקים על הערוך בזה דס"ל דמ"מ אסור מדרבנן אבל מדאורייתא מודי דפטור מה"ט ועי' ביצה כ"ג ע"א בד"ה ע"ג חרס וכו' וז"ל אבל כיבוי דלעולם אינו לצורך תיקון אוכל נפש ודאי אסור לכ"ע ביו"ט דקדקו בדבריהם ובלשונם לצורך תיקון אוכל נפש כי היכא דלא תקשי ממיתוק החרדל וכדכתיבנא דהתם הכבוי גופי' אינו לצורך תיקון רק החימום של הגחלים הוא דצריך לצורך תיקון החרדל וכמ"ש ומצאתי בשעה"מ בפ"א מה' י"ט שמתרץ כן לדעת הרמב"ם ולא מחוור דמה בכך שאצ"ל של כיבוי כיון דלדעת הרמב"ם הוי מלאכה גמורה לחייב עליו בשבת ומה"ט גופי' יפטור ביו"ט כיון שהותרה מלאכה כזו לצורך א"נ לכן נראה כמ"ש

טז בתוס' הנ"ל וז"ל ואפילו למאן דשרי היינו לפי שישנו פעמים לצורך או"נ אבל כבוי דלעולם אינו לצורך תיקון או"נ ודאי אסור לכ"ע בי"ט עכ"ל ודבריהם מרפסין איגרא דמאי ק"ל מהבערה על כיבוי הלא כבר פירשו לעיל דשאני הבערה דללאו יצאת וכן תירוצם פלאי לתלמידים שרוצים להבין לאשורו שכתבו אבל כיבוי דלעולם אין צריך וכו' דנראה מדבריהם דאם היה פעמים לצורך א"נ אע"ג דהשתא אין בו צורך כלל הוי שרי דומיא דהבערה והא לדבריהם כל היכא שאין בו צה"י הוי מלאכה גמורה מדאורייתא ושאני הבערה דגילה רחמנא שאינו בכלל ל"ת כל מלאכה ועוד שהרי איכא בישרא אגומרי ואיתא לכיבוי באוכל נפש ונראה דדבריהם נכונים בפשטות שהרי נראה בעליל מדבריהם דסברי כדעת הרי"ף ור"ן דכיבוי לא נמצא בא"נ ובישרא אגומרי שרי משום דתחלתו מכבה וסופו מבעיר וכיון דכיבוי אין כאן וכו' והכי קא קשי' לי' דא"כ אמאי אוסר בעישון פירות ע"ג גחלת משום כיבוי כיון דסופו מבעיר הכי יעלה על דעת שנעלם מר"י דבישרא אגומרי שרי [כמ"ש להדיא בסה"ד דהא דפליג ר"י ורבא הוא במילתא אחריתי אם עישון זה הוא דבר השוה לכל נפש] א"ו צ"ל אע"ג דמדאו' ליכא כיבוי כהאי לחיובא מ"מ