זית רענן חלק א ע

צורך היום הוא ומותר אפי' מדרבנן אלא דאיכא נפקותא רבה בינייהו דאי משום צה"י אזי אם מתקן הכלי לצורך רחיצה וסיכה שנתקלקלה ביו"ט עובר בל"ת לכן אשמעינן דצורך רחיצה וסיכה נידון כאו"נ עצמו וממילא תיקון הכלי נידון כמכשירי א"נ שא"א לעשותן מאתמול ולדידן מותר לגמרי כמו שפוד שנרצם ביו"ט ואפי' לדעת הרמב"ם שאוסר היינו משום דהלכה ואין מורין כן

ט מבואר בסוגי' שגם הנאת כל הגוף נדונין רק כצורך היום וכן מבואר להדי' בר"ן במדורה להתחמם דתלי' במתוך דב"ה לטעמי' משום דאית לי' מתוך ועיין בשעה"מ פ"א מה' יו"ט שמביא בשם מ"ק שהשיג על ר"ן דא"כ מה קשי' לי' לרבה וממאי דבמתוך פליגי דלימא בעירוב והוצאה וכו' ואין עירוב והוצאה ליו"ט דא"כ אמאי מתירין מדורה להתחמם והשיג עליהם בס' הנ"ל שגם לדבריו קשי' מהא דמקשה ר"פ דכתובות ד' ז' מאי דעתיך משום מתוך שהותרה חבורה לצורך [כגון שחיטות ב"ח] הותרה נמי וכו' וקשי' קו' תוס' שם ד"ה אלא מעתה דלדידי' נמי תיקשי' דהא ב"ה אית לי' מתוך גבי הוצאת קטן ולולב וצ"ל כתירוצם דקסבר משום דאין עירוב והוצאה ליו"ט ועדיין תיקשי ממדורה להתחמם וצ"ל דהנאת הגוף שאני דנידון כאו"נ עצמו א"כ ביאה נמי תשתרי ומאי קשי' לי' יוע"ש מה שתירץ ע"ז ומסיק ג"כ דלא כר"ן ולפענ"ד נראה שאין לזוז זיז כל שהו מדברי מאור עינינו הר"ן ז"ל ולק"מ והוא דמסתבר בפשטא דמילתא דדבר זה עצמו תלי' בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י דדרש מלכם לכל צרכיכם ונתרבה בפירוש לכל הנאת מכל צרכיכם אבל רבנן דקסברי דלכם קאי למעט לצורך גבוה וא"כ לא התירה רחמנא אלא לצורך או"נ כדכתיב אך אשר יאכל לכ"נ ומדברי רמב"ם הנ"ל אין להוכיח שחולק על הר"ן בזה משום דרחיצה וסיכה שאני) ועיין סוכה ל"ה דמלכם דכתיב גבי אתרוג נשמע דבעינן ג"כ דין ממון ולכן באתרוג של מע"ש לא יצא לר"מ משום דבעינן דין ממון ולא די בהיתר אכילה לחוד ונשמע ממילא דה"ה גבי יו"ט דכתיב לכם לרבות לכל צרכיכם דל"צ דווקא שיהי' לא"נ עצמו רק ה"ה לכל הנאת הגוף ולפ"ז לא קשי' קו' הנ"ל דל"ק לרבה ממדורה להתחמם דאיכא למימר דמתניתין אתי' כר"י דמתיר גם למכשירי או"נ משום יתורא דלכם לכ"צ וכן לר"פ בכתובות ניחא דקשי' לי' לדידן דפסקינן דאין מורין כן אמאי מתיר לאחרים ביו"ט ור"ן שפירש משום מתוך הוא שהתירו במדורה היינו כרבנן דלא דרשו לכם לרבוי' ועפ"ז יומתק לנו דברי תוס' כ"ב ד"ה ההיא ר' יהודה היא שחילקו התם בין מכשירין שמתירין לדינא כר"י ובין מכשירין שאסורין וז"ל וא"כ י"ל דהא דשרינן מדרשא דלכם היינו דווקא בדבר שהוא או"נ אבל בדבר שאינו אלא לתשמיש בעלמא וכן שלא תתעשן הקדירה אסורה עכ"ל כוונתם דאנן לא פסקינן כר"י בזה דדריש לכל צרכיכם וא"כ כל הנאת הגוף הם בכלל התירא דקרא כמו אוכל נפש עצמו ולכן לר"י הותרו גם המכשירין שלצורך הנאת הגוף אבל אנן לא פסקינן כר"י בזה וממילא נידון דרק דמכשירין של אוכל נפש עצמן הותרו ולא המכשירין של הנאת הגוף בלבד וקצת מקור לחלקם שהרי גם באתרוג פליגי אמוראי בזה דר"ח ס"ל התם דתלי' רק בהיתר אכילה והגם דאנן פסקינן כר' אמי דבעינן ג"כ דין ממון משום דאזלינן לחומרא אבל לא להקל גבי מלאכת יו"ט]

י ועיין כתובות דף ז' בתוס' ד"ה אמר לי' דבר הצריך לכל נפש קאמינא וצבי צריך לכל נפש וכן ביאה וקשה לר"י דאמר בסוף פ"ב דביצה (ד' כ"ב) מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר ומסיק דאסור הא הכא שרי משום דצריך לכל נפש וי"ל דהכא דווקא בבעילה ראשונה דמצוה היא דהוי צורך מצות היום אבל שאר בעילות אין כ"כ צה"י ועי"ל דכיבוי הנר מפני ד"א הוי כמו מכשירין דאפי' באוכל נפש אסור וכן מוכח התם דפריך עלה מהא דתני' דמכבין את הבקעת כדי שלא יתעשן הבית ומשני ההוא ר' יהודה הוא דשרי מכשירי אוכל נפש כי קאמינא אנא לרבנן עכ"ל וכל דבריהם בזה נראין כנפלאים וז"ל חדא דמאי קשי' להו מכיבוי דמנ"ל דכיבוי נמצא באוכל נפש עצמו דנימא בי' מתוך והרי במס' ביצה כ"ג בד"ה ע"ג חרס כתבו וז"ל אבל כיבוי דלעולם אינו לצורך תיקון אוכל נפש וודאי אסור לכ"ע ביו"ט וכו' יוע"ש ואם סברו הכא להיפוך הי' להם להקדים מעיקרא ולהורות לפנינו המקור שנמצא כן בתלמודא ולא להקשות בפשיטות ועוד דמעיקרא מאי ק"ל הלא בפירוש אמרינן שם דתלי' בפלוגתא דר"י ורבנן ונשמע להדי' דלא הוי רק כמכשירי או"נ וכמו שתירצו בסוף גם תירוצם הראשון שחילקו בין ביאה ראשונה לשאר בעילות דאין בהם צה"י דא"כ לר"י אמאי מותר ולדברינו הנ"ל דבריהם מבוארים היטב דמעיקרא גם כן ידעו דכיבוי מפני ד"א דמי למכשירין והכי קא קשי' להו שהרי כיון דלר"י שרי לכבות מפני ד"א ומסוגי' דכאן נראה דביאה אינו רק כצה"י ודבר השוה לכ"נ אבל לא כאו"נ עצמו והיכא שרי לר"י דלא נשמע מר"י רק מכשירי או"נ ולא המכשירין לצה"י לחוד א"ו בע"כ צ"ל דלאו משום מכשירי או"נ יצא ההיתר של כיבוי זו רק מפני שמלאכה זו נמצא באוכל נפש עצמו ומשום מתוך שהותרה כיבוי לצורך א"נ הותרה נמי לצה"י וכמ"ש לעיל באות ב' דמשום מתוך שהותרה למכשירין של או"נ הותרה נמי לצה"י ליכא למימר דכל שעיקרו אינו אלא במכשירין לא אמרינן בי' תורת מתוך כלל וכמ"ש לעיל וכ"מ בסימן תקי"ח ס"ק א' להדי' יוע"ש א"ו מינה גופה תסתיים דכיבוי איתא באו"נ עצמו וא"כ גם לרבנן אמאי אסרו לכבות דנהי דפליגי על מכשירי או"נ זהו במלאכה שלא נמצא באו"נ עצמו וכמ"ש לעיל אבל כל היכא שיש להתירו משום מתוך ל"פ ותירצו דדווקא בביאה ראשונה הוא דאית בי' צה"י ונראה מכוונתם דבעינן דווקא שיהי' לצורך מצוה וכדעת רי"ח בביצה וכפירושם לעיל בד"ה מתוך דדווקא תינוק למולו הוא דשרי ב"ה וכעין זה תירצו הכא דדווקא בתחילה דאית בי' משום מצוה ול"ק לר"י דר"י דדריש לכם לכל צורכיכם אזי גם הנאת הגוף בכלל פי' שאינו לצורך מצוה משא"כ לדידן בעינן צה"י שיש בו סרך מצוה בהדי' והשתא דאתינן להכי לחלק בין ר"י לרבנן משום דתלי' בדרשא דלכם תירצו בשני' דהשתא איכא למימר דלרבנן הכיבוי אפי' בביאה ראשונה רק דלר"י לטעמי' הוי מכשירי או"נ משום דהנאת הגוף נידון כאוכל נפש עצמו אבל לרבנן נידונין כל הנאות רק כצה"י ומעתה קיימינן בפשטא דלא נמצא כיבוי באו"נ כלל והא דשרי לר"י משום דהנאת הגוף נידון כאוכל נפש עצמו ומעתה למסקנת דבריהם דמשה"ט שרי לר"ז דווקא לכבות את הנר מפני ד"א משום דר"י לטעמי' דמתיר במכשירי אוכל נפש אפי' במלאכה שלא נמצא באוכל נפש עצמו וגם ס"ל דדרשינן לכם לרבות לכל צרכיכם ונתרבו כל הנאת הגוף כמו אוכל נפש עצמו ולהכי לדידי' מותר לכבות מפני ד"א אע"ג דכיבוי לא נמצא באוכל נפש עצמו ולפ"ז לרבנן אסור לכבות לעולם אפי' בלילה ראשונה כפשטא מדלא חילקו שם בזה ומינה גופה תסתיים דכיבוי ליתא באו"נ דאל"כ אמאי אסור לרבנן דניהי דאסרו למכשירי או"נ מ"מ לישתרו משום מתוך שהותרה לאו"נ הותרה נמי לצורך היום בדבר השוה לכל נפש כמו דמסקינן בכתובות וה"ט דפשיטא להו בביצה דכיבוי ליתא באו"נ עצמו ומעתה בע"כ צ"ל לדעת רש"י דס"ל שם דישנו לכיבוי באו"נ שפירש בהא דשרינן שם לעשן את הפירות משום דהוי דבר השוה לכ"נ צ"ל דהא דאסרו רבנן לכבות מפני ד"א משום דדווקא בביאה ראשונה הוא דהוי צה"י וכתי' הראשון בכתובות הנ"ל ואע"ג דלדעת רש"י מהני לתורת מתוך אפי' כשאין בו צה"י כלל היינו לדינא דאורייתא אבל מדרבנן אסור אלא כשיש בו צה"י ודבר השוה לכ"נ שהרי אסרו לעשן את הכלים ולהריח

יא ועיין בס' ב"י על מס' כתובות שהיקשה על הא שתירצו בתוס' ד"ה מתוך על הא דאיתא בפסחים דמוצא חמץ בביתו ביו"ט כופה עליו כלי ואינו רשאי לשרפו משום מתוך היינו משום דאסור לשרפו משום מוקצה דאסור לטלטלו וז"ל וקשה לי כיון דכתבו תוס' בביצה ד' כ"ח וז"ל דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש וא"כ אפי' אי הוי מוקצה אסור בטלטול מדאוריי' והי' מותר לצורך אוכל נפש הרי הותר ג"כ לכל דבר שיש בו צה"י קצת מטעם מתוך ומכ"ש בדבר שאין איסורו אלא מדרבנן שיש לומר מתוך ועוד דהא מוקצה בטלטול אינו רק משום גזירת הוצאה והוצאה גופה מותר בצה"י קצת מטעם מתוך ומה"ת יאסור בטלטול עכ"ל וקו' הראשונה לפ"ר קו' עצומה היא אמנם לאחר עיון לק"מ דמבואר במ"א בסוף סי' תק"ט בראיות ברורות ונכוחות דלא התירו