זית רענן חלק א סט

עליו וכן ביו"ט סמוך לחשיכה לדעת רה"פ דלא אמרינן מתוך אלא בצה"י וגם משום הואיל ליתא בסמוך לחשיכה כמ"ש תוס' בפ' המצניע דף צ"ה ודברי מ"א צ"ע

ו והר"ן שם בפ' המביא לא נחה דעתו הרחבה מני ים בתירוצו של הראב"ד ותירץ שם וז"ל כל שהוא נהנה מגופו של דבר כאוכל נפש עצמו הוא ול"ד למכשירין שאין אדם נהנה מן המכשירין כסכין ושפוד ותנור אלא ממה שהוכשר על ידיהם משא"כ בעצים שנהנה מהן בעצמן שעושה מהם מדורה ומתחמם כנגדה וכיון שבקען לעשות מדורה שרי אע"ג דאפשר מאתמול אף לבשל בהן שרי משום מתוך ומיהא כיון שמבקעין לצורך עשיית כלים לא התירו לבקע אלא ע"י שינוי וכתבו בתוס' שלא התירו לבקע אלא מן הקורות הגדולות אבל עצים קטנים שנוחין להדליק בלא בקוע אסור דמלאכה שאינה צריכה הוא ומלאכה גמורה דאורייתא היא וכו' ועיין במ"א שם מ"ש לבאר דבריו ותוכן דבריו דמדורה להתחמם אינו כאוכל נפש אלא דהותרה משום מתוך וכיון דהותרה שוב אינו דומה למכשירין כיון שנהנה מעצים עצמן וכיון שהותרה בקיעה לצורך חימום מותר נמי לצורך בישול עכ"ל בקצרה ולפום רהיטא נראה דאזיל בפירושו לשיטתו דכל איסור בקיע בעצמותו אין בו אלא משום עובדא דחול דאת"ל כדעת הרמב"ן דמלאכה גמורה היא א"כ למדורה להתחמם גופי' קשי' אמאי מותר לבקוע ביו"ט כיון שאינו אלא לצורך היום שהרי הנאת הגוף לא הוי כאוכל נפש גופה רק דמשום מתוך הוא שהתירו את הבערה להתחמם משום הבערה לבישול והא תינח למלאכת הבערה אבל מלאכת הבקוע דליתא בהבערה לבישול בעצמותו אמאי מותר אולם גם לשיטתו עדיין יקשה מהא דמסיק הר"ן בשם תוס' שלא התירו וכו' אבל עצים דקים וכו' דמלאכה שאינה צריכה היא וכו' דלמאי צריך להאי טעמא משום דמלאכה שאינה צריכה ת"ל דאפי' צריכה אסורה כיון דהוי מלאכה גמורה לא הותרה לצורך הנאת הגוף אלא משום מתוך ומתוך לית בי' אלא למלאכת הבערה בלבד ודוחק לומר כמ"ש הט"ז על הרא"ש בסי' תק"א ס"ק ב' דנ"מ במאי שהוא טירחה דלא צריך דאפי' לשברם בידו אסור שלשונו של הר"ן לא יסבול פירושו כמ"ש על הרא"ש שהרא"ש כתב שני טעמים לכן יש מקום לומר כמ"ש הט"ז אבל מדברי ר"ן דכרוך ואזיל להו בחד טעמא רחוק לומר כן איברא למ"ש דבקוע עצים הוי מלאכה גמורה משום טוחן ואינו דומה לטחינת חטים ברחיים שלהם ולא עדיפי לענין טחינה משחיקת תבלין ומלח ברחיים שלהם ומש"ה גם לענין ביקוע עצמו מותר משום מתוך שהותרה טחינת מלח ביו"ט הותרה נמי טחינה דבקיעת עצים אלא דמ"מ בקיעת עצים לצורך בישול והסקה לא הותרה משום מתוך זה עצמו משום דלצורך בישול דמי למכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט וס"ל כיון דאפשר לעשותן מעיו"ט דמי כאילו אין בו צורך היום וגם לדעת רש"י ורמב"ם דבמתוך לא בעינן צורך היום דזהו לענין מלאכה דאורייתא סברי דאמרינן מתוך אפי' כשאין בו צה"י אבל מדרבנן ודאי בעינן צה"י לכ"ע ולא מהני אפי' ע"י שינוי שהרי אין עושין מוגמר ביו"ט אפי' ע"י שינוי ואין מקרצפין אפי' עי"ש וכאשר נבאר לקמן איברא זהו שהמציא הר"ן והאיר לנו באורו הבהיר דזהו דווקא כשנבוא להתיר משום מתוך שהותרה על שם מלאכה ואע"ג דבאותו הדבר שעושה המלאכה אין בו אוכל נפש כגון ס"ת לקרות ולולב לצאת רק דשם מלאכה זו הותרה בעלמא בדברים שעושין בו אוכל נפש הוא דבעינן שיהי' צה"י לכה"פ ולכן כל היכא דאפשר לעשותו מעיו"ט ס"ל לר"ן דנידון כאילו אין בו צה"י [ובסברא זו פליגי הראב"ד ור"ן דלראב"ד נדון כאילו יש בו צה"י וכמ"ש לעיל באות ג'] אבל הכא כיון דבקוע להתחמם שנהנה מן העצים עצמן לא איכפת לן במאי שאפשר לבקוע מעיו"ט רק בבקוע לבשל דנדון רק כמכשירין הוא דצרכינן לטעמא דמתוך שהותרה ביקוע להתחמם שכבר הותרה מלאכה זו בדבר זה עצמו הותרה נמי לצורך בישול דמתוך זה עדיפי משאר מתוך דעלמא דבכל מתוך דעלמא לא הותרה בדבר זה שדנין עליו עתה רק דשם מלאכה זו בלבד הוא דהותרה וגם עדיף מתורת הואיל דאפשר שלא יזדמן לו כלל משא"כ מתורת מתוך דסוף סוף כבר הותרה מלאכה זו באותו דבר עצמו שתלוי בדעתו לבד ומיגו דאי בעי לי' להתחמם ויהי שרי לו לבקוע כן עתה כד בעי לי' לצורך בישול ועיין ר"ן בפ"ב דביצה דהיכא דבידו עדיף מהואיל וכ"ע מודי בהואיל כזה גבי כגון דאית לי' נבילה שם ד' כ"א והא דנקיט לי' בכללו דמתוך ולא כייל לי' בכללא דהואיל חדא דבהואיל פלוגתא דאמוראי הוא והיתר ביקוע הוא סתמא דמתניתין ועוד דבהואיל אית בי' מיהת איסורא דרבנן ולא מהני אפי' עי"ש הכי יעלה על הדעת שיהיה רשאי לבשל לצורך חול ע"י שינוי והרי מי שלא הניח עירוב תבשילין אסור לבשל ולאפות לצורך שבת אפי' ע"י שינוי והא דשרינן הכא לבקוע לצורך בישול משום מתוך דחימום אע"ג דבמכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט שם לא מהני אפי' היכא דאית בי' משום מתוך כבר כתבנו לעיל דזהו דווקא היכא דלא הותרה גם מלאכה זו אלא במכשירין עיין לעיל באות ג'

ז ועיין ברמב"ן ר"פ א"צ וכן בר"ן בהשגתם על רש"י שמחלק באוכל נפש גופי' בין אפשר לעשותן ובין אי אפשר לעשותן מעיו"ט וז"ל ואם סבר הרב ז"ל שהצידה ביו"ט אסור מדאורייתא מהאי טעמא לא מחוור דהא מדאורייתא לא מפלגינן באוכל נפש עצמו בין אפשר ללא אפשר אלא במכשירין בלחוד משום דכתיב הוא וכתיב לכם כדלקמן אבל באוכל נפש עצמו לא שהרי מוליכין סכין אצל טבח ביו"ט ואילו בשבת לענין מילה אסור מפני שאפשר לעשותו מע"ש וכן לענין שחיטת פסח וכו' ויש להבין שהרי גם לדידהו קשי' כיון דסכין אינו אלא מכשירין ובמכשירין מפלגינן בין אפשר ללא אפשר לכ"ע איברא לדברינו באות ג' וי"ו ניחא דהא דמחלקינן במכשירין בין אפשר ללא אפשר זהו היכא שמלאכה זו שעושה עתה במכשירין ליתא באוכל נפש עצמו כגון שפוד שנרצם דחייב משום מכה בפטיש אבל היכא שמלאכה זו ישנו באוכל נפש דאז הותרה במכשירין משום מתוך שהותרה לאוכל נפש הותרה נמי לצורך היום דאע"ג דאפשר מאתמול מ"מ השתא מיהת אית בי' משום צורך היום כיון שלא עשאו מאתמול דמידי טעמא דמפלגינן במכשירין רק משום דכתיב הוא וכתיב לכם והא תינח היכא דהתירו רק משום מכשירין משא"כ היכא דאית בי' משום מתוך דתו לא מצרכינן להתירא דמכשירין אזי גם באפשר מאתמול מותר ל"מ לדעת רש"י ורי"ף ורמב"ם דל"ב צה"י אלא אפי' לדעת התוס' אפ"ל דכל כהאי צה"י מיקרי וכדכתיבנא לעיל לדעת הראב"ד ואע"ג דבדיכת מלח ובקוע עצים בעי שינוי זהו משום דמיתחזי כעובדא דחול משום דדרכן לעשותן לימים רבים משא"כ בסכין וגם לדעת הר"ן הנ"ל דלית לי' כתירוצו של ראב"ד הנ"ל ומשני על בקוע עצים משום מתוך גם בהולכת סכין יש לומר כן דאי בעי משמש בסכין זה אצל טבח שמוליכו שמה בדבר דלא ידע מאתמול ולהכי מותר להוליכו שמה לשחוט בו בדבר שידע מאתמול ועוד דאיסור הוצאה שאני דקילי משאר מלאכות ובאיסור הוצאה מודה לראב"ד עיין במג"א סי' תצ"ח סק"ג [ועיין בר"ן בפ"ק שם גבי מוליכין זא"ז דכתב דדינו כאו"נ עצמו ולפ"ר הוא כנגד המושכל דמאי בכך שמתקן את א"נ הלא כל המכשירין מתקנין לאו"נ ואפ"ה אסורין היכא דאפשר מאתמול ולמ"ש ניחא דדווקא במלאכה דל"מ באוכל נפש עצמו וכל התירא דידי' רק משום תורת מכשירין דרביא רחמנא מלכם הרי כמו כן נתמעטו האפשרין ממיעוטא דקרא משא"כ מלאכה זו שישנו באו"נ עצמו והרי התירא דידהו מה"ת משום מתוך שהותרה וכו'] ולפ"ז הכי קא קשי' להו דכיון דמוליכין סכין אצל טבח אע"ג שאין בו אלא משום מכשירין אלא בע"כ צ"ל משום דגם לולא התירא דמכשירין הותרה משום מתוך כיון דישנו למלאכה זו בא"נ עצמו ואי נימא שגם בא"נ עצמו לא הותרה אלא בא"א כבר סלקת תורת מתוך מהם דאיך אפשר שיעדיף כח המסובב מן המסבב

ח בהא דכתיבנא לעיל באות ב' דלדידן דפסקינן כר"י במכשירין שא"א מאתמול זהו כשהן מכשירין או"נ עצמן אבל לא במכשירין לדברים שהותרו לצורך היום משום מתוך וראי' מוכרחת לזה מדברי רמב"ם בפ"א מה' יו"ט ה' ט"ז בצוף לשונו רחיצה וסיכה הרי הן בכלל אכילה ושתי' ועושין אותה ביו"ט שנאמר אך אשר וכו' לכל נפש לכל שצריך הגוף לפיכך מחמין חמין ביו"ט ורוחץ בהן פניו ידיו ורגליו וכו' עכ"ל דלאיזה צורך משמעינן כאלה דלצורך רחיצה וסיכה נידון כאוכל נפש הלה