זית רענן חלק א סח

אדם וכו' אבל מטעם מתוך וכו' וא"כ קשה על רבינו ז"ל איך לא הוזכר הטעם מתוך ואפשר הי' לומר דרבינו ז"ל סבירא לי' דלכם ולא לכלבים אהדרי' ללאו קמא כ"ש התוס' פ"ק וא"כ נתבטל טעם מתוך דודאי דאי לא אתי לכם הוה מותר מטעם מתוך אבל השתא דכתוב אהדרי' לאיסורה לכך איצטריך טעמא דהואיל וכו' אבל עובר בעשה דלכם וא"ת א"כ איך אמרו שם בגמרא דהשוחט עולת נדבה כו' הא אפילו כב"ה אתי' דלכם אהדרי' לאסור אפי' ושחיטה לאסורי' דלאו ונתבטל טעמא מתוך וא"כ הי' ראוי לעבור בלאו אי לאו טעמא דהואיל אבל בעולא דלא שייך וכו' וי"ל דכיון דשייך טעמא דהואיל בכ"מ ומתוך שהותר לאו זה בכל מקום משום טעמא דהואיל הותר נמי הכא וכו' לכך אמר דאתי דלא כב"ה ע"כ ונלמוד מתמצית דבריו שגם דרחמנא גילה לנו דלא נימא מתוך בעיקר המלאכה מ"מ כיון שמלאכה כזו הותרה מדאורייתא אפי' שלא לצורך יו"ט משום הואיל שוב הדר מילתא וכחו דמתוך בכל חיילי' ואמרינן דמתוך שהותרה מלאכה זו בעלמא שלא לצורך יו"ט משום הואיל הותרה ג"כ אפי' במילתא דלית בי' משום הואיל כגון כשבישל סמוך לחשיכה או טריפות לכלבים ובע"כ צ"ל דס"ל מצד הסברא דשאני בין מתוך שהותרה לאו"נ דנפושי התירא דידי' שהתורה התירו בפירוש משא"כ לדבר שאינו לאוכל נפש דמרוחקים זה מזה טובא ואין בכח המתיר לנופף ולהמשיך כחו דהתירא על סוג הרחוק ממנו בהדרגה משא"כ היכא שכבר הותר משום הואיל שגם הוא יצא מכלל או"נ ונכנס בכלל מדריגה הפחותה ממנו טובא ולכן כשנבוא עתה להתיר גם לדבר שאינו לצורך כלל ושגם תועלה דהואיל לית בי' הרי לא נפחת רק בהדרגה אחת ולכן התירא של מתוך זה יותר קרובה ואמרינן דנגד מתוך זה היותר מסתבר לא גילה רחמנא ונראה בפשטא דמילתא דכיון דחזינן דרחמנא מיעטה למכשירין שאיפשר לעשותן מעיו"ט אע"ג דאית בי' משום מתוך שהותרה למכשירין שא"א לעשותן הותרה נמי למכשירין שאיפשר לעשותן ולמ"ב לדעת רש"י ורמב"ם דמדאורייתא אמרינן מתוך אפי' דבר שאין בו צורך היום כלל אזי לדעתם מוכח להדר דלא אמרינן מתוך אלא למלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש ובאוכל נפש עצמו כמבואר במ"מ בפ"א מה' יו"ט אלא אפי' לדעת תוס' דבעינן צה"י מ"מ גם במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט הרי מ"מ יש בהן צורך היום כיון שלא עשאו מעיו"ט ולכה"פ יותר מיהת ע"י שינוי כמו שנבאר להלן שכן הוא דעת הראב"ד לדינא גבי בקיעות עצים ועוד אף את"ל דכיון שפשע שלא תיקנו מאתמול הוא דאסרה רחמנא מי לא ארי' דלא ידע מאתמול אם יצטרך ביו"ט לצלות ודמי ללא ידע מאי קדירה בעי לבשולי עי"ש דף י"ד דלכל הפחות לא פשע במאי שלא תיקנן השפודין מעיו"ט ועיין במ"א סי' תק"ט ס"ק ב' ואעפ"כ אסרה רחמנא נלמוד מזה ליסוד מושגב דל"א מתוך ע"י שהותרה למכשירי או"נ

ג אמנם נראה דאפי' לרבנן דאסרו במכשירין אפי' כשא"א לעשותן זהו היכא שלא נמצאו כעין מלאכה זו באוכל נפש עצמו אבל היכא שגם באוכל נפש עצמו ישנו למלאכה זו אזי גם רבנן מודי דשרי משום מתוך והרי יש בו צורך היום ואפי' כשאיפשר לתקנו מעיו"ט למ"ב לדעת הפוסקים דמדאורייתא אמרינן מתוך ואפי' שלא לצורך כלל רק דמדרבנן אסור היכא שאין בו צה"י אזי מותר לתקנו ע"י מלאכה שישנו באוכל נפש ע"י שינוי ואפי' לדעת הפוסקים דבעינן צה"י אפ"ל דכל כה"ג לא יצא מכלל צה"י כיון שצריך לו ביו"ט וכבר לא עשאו מעיו"ט ומותר ביו"ט מיהת ע"י שינוי כמו ביקוע עצים ואע"ג דמילתא דפשיטא הוא דמכשירין לרבנן או באיפשר לעשותן אליבא דר"י דפסקינן כוותי' דאסורין אפי' ע"י שינוי היינו במלאכה דלא מצינן באוכל נפש עצמו רק במכשירין ולא הותרה מן התורה משום מתוך דמכשירין וכל בדאורייתא ל"מ מידי מה שעשאו ע"י שינוי

ד ובזה יומתקו דברי הראב"ד מובא בר"ן בפ' המביא וז"ל ומקשו הכא למה התירו לבקוע אפי' ע"י שינוי הא מכשירין שאיפשר לעשותן מעיו"ט נינהו ותירץ הראב"ד ז"ל דכיון דאי איפשר לבשל ולאפות בלא עצים עשו אותו כדיכת מלח שהתירו אותה ע"י שינוי עכ"ל ועודנו נבוכים בדעתו הרחבה דניהו דעצים להסקה גופי' שהתירו להבערתן משום דאי איפשר בלעדם אבל מ"מ לענין ביקוע ביו"ט אמאי התירו כיון דאיפשר לעשותן ולא אשכחן מכשירין שאיפשר לעשותן מעיו"ט דלישתרו בשינוי כמ"ש הר"ן בפ"ק גבי דיכת מלח ותבלין וצריכין לדחוק כיון שכבר עשאו העצים להסקה כמו אוכל נפש שוב נידון גם לענין ביקוע כמו אוכל נפש ולפמ"ש נראה לפרש עפ"י המבואר ברמב"ן במלחמות ד' בר"פ א"צ וז"ל בתוך השגה שמשיג על דעת רש"י שגם באוכל נפש לא התירו אלא באי איפשר לעשותן מעיו"ט וז"ל אינם דברים נכונים שאוכל נפש עצמו ד"ת מותר לעשותו מעיו"ט ולא מחלקינן בהו אלא מכשירין וכו' והרי מוציאין סכין אצל טבח ביו"ט ובשבת לענין מילה אסור מפני שאפשר לעשותה מערב שבת וכן לענין שחיטת פסח ומלח במדוך של עץ וכן מוריקא ובקיעת עצים אפי' בקופיץ כולן מלאכות גמורות הן וכנגדן בשבת חייבין עליהן וכו' עכ"ל הרי דביקוע עצים מלאכה גמורה הוא וע"כ משום טוחן הוא כמו דסלית סילתא דחייב משום טוחן והא דנקיט דסלית סילתא משום דה"א כיון שכבר נבקעו יפטור לגמרי קמ"ל אבל מ"מ לא עדיפי טחינה זו מדיכת מלח במדוך שלו שאיננו נעשית באותו ענין כטחינת חיטים וכדומה וכמ"ש הר"ן בר"פ א"צ (ועיין לעיל א"א) וכיון שהותרה טחינה כעין זו לצורך א"נ בשחיקת תבלין ומלח במדוכה שלהן הותרה נמי בביקוע עצים משום מתוך לכה"פ רק דמדרבנן אסור דלא עדיפי בקוע העצים ממלח דבעי שינוי מדרבנן וכן הוא בבקוע ולא התירו אלא בקופיץ משום שינוי ואע"ג דבקוע עצים למלאכה זו נדונין רק כמכשירין ובמכשירין שאפשר לעשותן ל"מ שינוי זהו היכא דליתא למלאכה זו בא"נ עצמו אבל היכא דאיתא באוכל נפש אזי התירא דידי' משום מתוך הוא ואפי' לדעת הפוסקים דבעינן צה"י איכא למימר דגם באפשר לעשותן מ"מ השתא מיהת איכא צה"י וכמ"ש

ה ונפלאתי על בעל מג"א שכתב בסי' תק"א סק"ג דבקוע עצים גדולים כעין שעושין לבישול ולהסקה אין בהם בעצמותן משום מלאכה כלל רק משום עובדא דחול ורק בדקות הוא דחייב משום טוחן ומביא כן בשם מרדכי וכ"מ ברא"ש ונעלם מעין קדשו דברי רמב"ן הנ"ל ואין לומר דרמב"ן איירי בעצים דקים דא"כ אפי' בקופיץ אסור ביו"ט לכ"ע כמ"ש כל הפוסקים דמלאכה שאינה צריכה היא וא"ל שרק בשבת הוי מלאכה גמורה אבל ביו"ט אין בו אלא משום עובדא דחול אפי' בסמוך לחשיכה דהא תנן להדי' דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ומדברי המרדכי אין לנו ראי' מוכרחת שיחלוק על הרמב"ן בזה דז"ל המרדכי דביקוע דאמרינן דשרי ה"מ לחתיכות גדולות ואעפ"י שאפשר לעשותן מעיו"ט לאו מלאכה הוא אלא עובדא דחול אבל דקות לא דאפשר לבקוע מעיו"ט ואמרינן בפ' כלל גדול האי מאן דסלית סילתא חייב משום טוחן עכ"ל הכוונה כיון שכבר הותרה מלאכה זו אם משום מתוך וכמ"ש אם כדעת הר"ן וכמ"ש לקמן או משום דעשאוהו כאוכל נפש עצמו שוב לא ניתר לנו צד לאסור רק משום עובדא דחול ולכן מהני שינוי בקופיץ וכ"מ קצת מדברי מרדכי עצמו דלא כתב דלאו מלאכה היא דנשמע שאינו מלאכה בעצמותו רק לאו מלאכה הוא היינו השתא שנעשה לצורך סעודה והמעיין במלחמות ד' שם שמתחילה כתב דהוי מלאכה גמורה ולבסוף מסיים וז"ל והטריחו עליו בשינוי מועט משום עובדא דחול עכ"ל וכאשר פרשנו כוונת המרדכי כן סובבים בלכתן כל רבותינו הראשונים והאחרונים שהזכירו בזה משום עובדין דחול דהיינו לאחר שהותר הבקוע ביו"ט משום צורך או"נ יהי' מאיזה טעם שיהי' שוב לא נותר לפנינו לאסרו יותר משאר מלאכות המותרת ביו"ט משום או"נ רק משום עובדא דחול ועל כוונה זו סובב והולך דברי הים של שלמה מובא במ"א שם ס"ק זיי"ן דמגבב לא מצינו באו"נ כמו בקוע עצים דדמי לשחיקת מלח ותבלין משא"כ מגבב דדמי לקוצר ומרקד דלא הותרו אף באו"נ ונפקותא רבה לדינא דלדעת המ"א משמע דאפי' במבקע עצים סמוך לחשיכה בי"ט או אפי' בשבת אינו חייב כלום דלא נאסר אלא משום עובדן דחול ולדעת הרמב"ן ולמ"ש כן הוא דעת כל הפוסקים הראשונים שגם בחתיכות גדולות יש בו משום טוחן אזי בשבת חייב