זית רענן חלק א סו

ביו"ט דהוי לי' נולד ולא מהני דעתי' לנולד ובשלמא לר"י אמרינן דגם זה התירא לגבי' דידי' כיון שבידו לשחטה משא"כ לרב דס"ל כ"ז שלא נשחטה שם איסור עליו הדר הוי לי' נולד ולאו אוכלא דאפרת הוא דעדיין איסורא הוא דרבע עלי' ועיין ולפ"ז שפיר מיושב דאמרינן שפיר לגבי טבל אם עבר ותיקן מתוקן דדמי לרואה קרי בי"ש ובזה גם רב מודה אף דאוסר באפרוח משא"כ גבי בכור ל"ש לומר הואיל ומתיר דע"י מום שנולד בה לא בא לה היתר חדש רק אדרבא נולד בה דבר האוסרה לגבי מזבח דעיקרה עומד לגבי מזבח דקדשי מרחם וע"י המום נאסרה לגבי המזבח ונסתבב לה התירא לחולין ע"י דבר האוסרה וראי' נכונה לזה מהא דאיתא לקמן ק"ו ל"צ דנפל בי' מומא והא מוקצה הוא ועיין רש"י שם שהיקשה דפשיטא דמוקצה אסור לר"י עכ"ל וקשה אמאי ל"א הואיל ומתיר עצמו בשחיטה כמו באפרוח ואף לרב מ"מ אין זו פשיטות כ"כ וא"ל דשאני בכור שהיה לו היתר אגב אמו ול"ד לאפרוח אך ז"א עיין במהרש"א בסוגיא דאפרוח דס"ל דאף בכה"ג אמרינן הואיל בס' נפל דיום ח' חל ביו"ט דלר"י מותר ועיין אלא וודאי דפשיטא לי' לגמרא דגבי בכור ל"ש הואיל ומתיר מחמת מום הנולד דהאיך יגרור האיסור הנולד בו לגבי המזבח התירא לאיסור מוקצה ומיושב ג"כ מה שהקשינו לעיל על תוס' הואיל ולכתחילה אין לו לשוחטו כה"ג דדמי לשוחט בלילה עכ"ל דלמה יגרע מטבל ועפ"ז אתי שפיר דהקו' אזלי לרב וכמו דמחלק בין אפרוח לטבל מטעם דעדיין אסורה ועומדת הוא ה"נ בעגל שנולד מן הטריפה: סימן ד א עיין שבת דף ק"ו בסוגי' דחובל ומבעיר ולפענ"ד קשה לדעת עיין תוס' ד"ה דאמר וכו' וא"ת בשלמא לר"י שפיר שמעינן דהבערה ללו"י א"ל ועי"ש נמצא ר"י דס"ל הבערה ללאו יצאת ע"כ כר"י ס"ל ולדעת רש"י לר' יהודא א"ת בחובל ומבעיר אלא בצריך לכלבו ולעפרו ומלאכה שאינו צריכה לגופו חייב ועיין דף ל"א ע"ב ר"י כמאן ס"ל ומסקנת הגמרא שם ר"י כר"ש ס"ל דמלאכה שאצ"ל פטור ולדעת רש"י אף הבערה לצורך בישול הוי משאצ"ל וקשה לר' יוסי הבערה היכי מ"ל והיא שנוי' בכלל ל"ט מלאכות ואף אם תרצה לדחוק דאיירי בהבערה דמצוה הא לדעת רש"י גם הבערה דמצוה הוי מקלקל והבערה דבת כהן אסור רק מטעם בשול פתילה לפי שמתקן את הפתילה ועוד קשה לדעת רש"י דהבערה דמצו' מקלקל הוא מפסחי' ד' ה' מדברי ר"ע שהוכיח דעש' דתשביתו הוא בעיו"ט דכתיב ל"ת כ"מ ש"מ מדר"ע תלת וחד מנהו שהבערה לחלק יוצאת ומשמע שהלאו דל"ת בעצמו יצא לחלק ולא מאחת מהנה כשמואל וכבר הוכיחו בעה"ת בסוגין ק"ו ד"ה דמאן דס"ל שהבערה ללאו או לחלק ע"כ ס"ל כר"י דמקלקל בהבערה פטור וא"כ עדיין קשה דילמא לעולם ביום הראשון איירי ביו"ט ויכול לבערו ולשורפו מטעם מקלקל דבל"ז ע"כ צ"ל דאיירי באין צריך לגחלתו דאל"כ יכול לבערו לצורך אוכל נפש עיין שם תוס' ד"ה ואמר ואף לתירץ השני שם לא באו אלא לישב דמנ"ל לר"ע לדחות משמעות פשטא דקרא ביום הראשון מיו"ט לערב יו"ט דלמא איירי הכתוב בצריך לגחלתו ומותר לבערו לצורך אוכל נפש ולא ניחא להו בתירץ הראשון דקרא איירי בכל ענין וא"כ עדיין קשה להיפך דילמא לעולם ביום הראשון ביו"ט כפשטא דקרא ובאינו צריך לגחלתו ולאפרו ומותר מטעם מקלקל ולדעת רש"י דאף לצורך מצוה מקלקל הוא ועוד קשה בין לדעת רש"י ולדעת בעה"ת דס"ל דצורך מצוה הוי תיקון ל"ל דכתב רחמנא גבי מילה וגבי הבערה דצורך מצוה הוי תיקון הא ממילה לחודא נפקא לן ולדעת רש"י דאסור מצד בישול ע"ז ל"צ הכתוב לרבוי ואפשר לדחוק דשאני מילה דהוי תיקון גברא לאכשורי בקדשים ופסחים והוא לצורך גוף הולד משא"כ בהבערה דב"כ דצ"ל לגוף העושה ולא לדבר שנעשה בו המלאכה עיין תוס' דף צ"ד ד"ה ר"ש בדמקלקל בעינן לגופו ולגופה עי"ש ולדעת רש"י איפשר לדחוק כיון דסוף סוף איננו מחזיק לעצמו את האבר רק לשריפה אזלא והוי תחילתו מתוקן וסופו מקלקל וגלי לן קרא דחייב משא"כ במקלקל גמור אף שהוא לצורך מצוה פטור לדעתו ועוד איפשר לומר דדוקא בצירוף שניהם חייבו הכתוב כיון שתיקן את האבר על שעה חדא כבר עשה לצורך גוף הנעשה וצורך גופה וכשהשלך לתוכה לשורפה הוי לצורך גופו וגלי לן קרא שאינו צריך לעשות דווקא שניהם בשעה חדא אבל לצורך מצוה אף דהוי צורך גופו אבל מ"מ לא צריכי לגופה אמנם כדי לישב ג"כ קו' הנ"ל נראה לומר דגם דעת רש"י דלצורך מצוה חייב לכ"ע ומה שפירש מטעם תיקן פתילה הוא כעין הוכחה לר"י דע"כ לא אתי קרא לחייב את המקלקל בהבערה דהא בל"ז הוי מתוקן מצד תיקן פתילה א"ו דהקרא לא אתי אלא לגלוי' לן דלא נילף ק"ו מעבודה עיין יבמות דף וי"ו ע"ב וזהו דווקא לר"י וכל הסוגיא שמה אזלא לר"י ולא לר"ש עיי"ש תוס' ד"ה טעמא ובזה מיושב קו' התוס' בשמעתן לדעת רש"י בתוס' ד"ה מה לי מה שהיקשו דא"כ בשאר מיתות ב"ד מנ"ל דחייב דהא לקושטא דמילתא חייב מטעם דצורך מצוה הוי תיקון גמור כמו במילה והוכחה לזה דאל"כ למה לי קרא לחייב הבערה דב"כ הא בל"ז הוי מתוקן מצד בישול פתילה א"ו לחייבו ל"צ קרא אלא כי היכי דלא נילוף ק"ו מעבודה וגם קו' שני' דמנ"ל דלא דחינן היכא דתיקון הפתילה מאתמול, נראה דע"כ לא אזלא קו' מצד שהכתוב איירי בכל ענין אף שתיקון הפתילה מאתמול אלא ממעשים בכל יום דאל"כ האיך יפרנסו סוגיא דיבמות שם דף וי"ו שהיקשה שם ותהוי נמי ר"י אימר דאמר ר"י הבערה ללאו יוצאת וכו' ועדין קשה אף היכי שתיקון פתילה בשבת ל"ב קרא מ"מ צריך הכתוב לאסור בתיקן הפתילה מאתמול א"ו דפשטא דקרא איירי היכי שתיקן הפתילה בשעת שריפה וכעין ראי' מדבריהם פסחים ע"ה סוף ד"ה למעוטי וז"ל דאי לת"ה תיקשה אמאי איצטריך קרא דלא דחי עיי"ש וקצת קשה שהוא כעין סתירה לדבריהם בשמעתין דאף בהרתיח מאתמול אסור ועפ"י הנ"ל אתי שפיר דגם לרש"י קושטא דמילתא דצורך מצוה הוי תיקן לר"י רק שמביא ראי' לזה דע"כ לא אתי הכתוב לחייב את המקלקל דהא לגבי פתילה הוי תיקון א"ו כדי לאפוקי מק"ו דעבודה וכנ"ל ומה דפליגי רש"י ותוס' בסוגיא לר"ש דמחייב מקלקל בחו"מ לדעת רש"י אפילו באינו צ"ל והתוס' פליגי עליו והרעישו עליו בכמה ראיות שונות מריש הנחנקין ומפרק כ"ג ומ"פ כ"כ דף קכ"א עיי"ש והנה הראי' מכ"ג הוא דווקא לפירושם ולשיטתם אבל רש"י בפרק הנחנקין מיישב זה בלשונו הצח עיי"ש ד"ה מקלקל הוא ולדעתו אינו נכנס רק בשם משאצ"ל אבל אין הכוונה כמו בכ"מ ותוכן דבריו אף לר"ש דמחייב בחו"מ אף במקלקל זהו דווקא אם דעתו לחבול ולהבעיר ואף שאצ"ל חייב לר"ש בהנך דווקא אבל לא האיך שנתכוון לתקן וקילקל וכן מורה לשונו שם וז"ל וברצונו לא יחבול הרי דתלה הכל ברצונו ובדעתו אולם עיקר הקו' הוא מהריגת המזיקין דף קכ"א דאיתא להדי' לר"ש פטור מטעם משאצ"ל אף שרוצה להרגם אבל נראה עפ"י דברי מהרש"א בב"ק פ' המניח דאף לדעת רש"י דלר"ש חייב אף באצ"ל זהו דווקא במקלקל אבל שמתקן אף בחובל ומבעיר לא מחייב אלא בצריך לגופא ועפ"ז יש עוד ראיי' לדעת רש"י משם דאל"כ הוא משולל הבנה מ"ש הנך חמשה מאינך באינן רודפין אחריו אמנם לדעתי אתי שפיר וה"פ דמסתמא הנך חמשה עלולים להזיק ואין בחיותן שום תועלת ומש"ה חייב לר"י כדאיתא התם עיין בתוס' ד"ה חולין דף ק"ו ואלא לאו ר"ש והני הוא דשרי כיון שמתקן בהריגתן פטור מחמת שאצ"ל דלא דמי לנטילת נשמה דהוי במשכן ועיין תוס' ד"ה ור"ש פוטר דף צ"ד ולכן באחריני חוץ מה' דתני בברייתא דמקלקל בהריגתן חייב אף שאצ"ל גם קשה לכאורה לדעת התוס' דף ק"ו מהא דתנן הי' לו שני תינוקת למול א' של שבת וא' לאחר השבת ומל את שלאחר השבת בשבת אמאי חייב לר"ש אף דלצורך מצוה כיון דבאמת לא עשה המצוה הוי מקלקל וע"כ כר"ש אתי כמבואר כריתות דף כ"א הרי דמחייב אף באצ"ל אבל נ"ל דלא גרע מאיסורי הנאה וטעה שמותר ליהנות