זית רענן חלק א סד

יתהפך דלא סגי אי לא הוי פסיק רישא ולא יניח בשביל כך וכו' עכ"ל אמנם רש"י ותוס' דמתרצים לי' דאיירי בטיפות קטנות ס"ל כיון דמסקינן התם דדווקא בשגגת סקילה חיישינן לזה אבל לא בשגגת לאו וסברי דבשגגת לאו לא חיישינן לפסיק רישא כזה אמנם הערוך סבר כשיטת רמב"ן ור"ן ועי"ש בחדושי ר"ן סנהדרין דמפרשי לי' להא דמחלקינן בין שגגת לאו לסקילה הוא מטעם אחר וז"ל אלא נראה שהטעם הנכון דשגגת לאו מותר מפני שלא מצינו שענש הכתוב כלל ואיפשר דאפילו בד"ש אינו מתחייב שאין לך לומר שעשה איסור כשהכניס עצמו לבית הספק שזה לטובה היתה כוונתו לרפאות את חבירו אבל בבנו וודאי אין אומרים כן שאיפשר לו לעשות ע"י אחר והאחר ראוי לו ליכנס לבית הספק יותר ממנו מפני שאיסורו יותר קל וכו' עכ"ל תוכן הדברים דכיון דבע"כ יטול הקוץ לרפאותו טוב יותר ליטלו ע"י אחר כיון שעשה בהיתר לטובת חבירו אבל בשאר דברים שאיננו מן ההכרח לא מפלגינן בין פסיק רישא דאיסור לאו לאיסור סקילה ולהכי גבי כבוי דאם נאמר דפסיק רישא דלא ניחא לי' אסור מדאורייתא בשאר איסורין גם הכא יאסור ויקרבנה ע"ג ספלים כר"ע ונדחוק לקרא ונדרוש לענין ריח ניחוח לחודא כדמפורש התם הש"ס ורש"י וכן הא דמביא הערוך מהאי דשקיל לי' בברזא עיינתי בערוך באות ברז"א שגם הוא מפרש שחותכו לחתיכות קטנות ורצועות כמבואר באשרי בפ' הבונה וכוונת דבריו שע"י שחותכו לרצועות נעשה ההפשטה ממילא לאח"כ כי משמש בבשר ויאחזנה יפלו החתיכות ממילא ולהכי נכנס בסוג פסיק רישא וכן בהא דאיתא בפרק הבונה ק"ג בארעא דחברי' דמדמי לי' לפסיק רישא כיון שסתם דיפוי הקרקע מחייב משום חורש כמבואר ברמב"ם מובא בתוס' יו"ט משנה ב' שם יפוי הקרקע לא נעשה באופן זה רק שע"י לקיטתו ותלישתו נעשה ממילא היפוי והוא לא נתכוון כלל לזה ורק משום פסיק רישא אתינן עלי' ולהכי בארעא דחברי' דלא ניחא לי' פטור לר"ש וכן מה שפירשו תוס' לדעת הערוך בכתובות וי"ו ד"ה האי מסוכרייתא וכו' בסה"ד וי"ל בדוחק שהוא מתכוון לבטלה ואינו מתכוון לעשות כלי ושייך בי' פסיק רישא הואיל ואינו מתכוון לגמרי לעשות כלי עכ"ל צריכין גם כן לדחוקי נפשן דהיכא דמתכוון לעשות כלי עשה באופן אחר וביפוי יתירה או מפני דמכה בפטיש שאני כמובא במ"מ פי"ב ה' ב' גבי קוטמו להריח בה אכן צריכין לחלק כי היכא דלא תיקשה ממסכורייתא דפסיק רישא אסור וכן בסוכה ל"ג ע"ב גבי לקטן לאכילה דפס"ר אסור אף גבי עשיות כלי ולדברי המגיד גבי עשיות כלי לא מחייב אלא במתכוון דווקא וצ"ל דדווקא גבי קטמה להריח בה דלא נראה לעין כל שנעשה כלי בזה רק דאם קוטמו לחצוץ בו שינו נעשה כלי לשעתו ולהכי אם קוטמו להריח בו פטור לגמרי אבל גבי ענבים דנראה לכל שמתקן מנא להכי חייב בפסיק רישא ולולא זאת לא יתחייב משום שעושה המלאכה להדי' דגבי מכה בפטיש ותיקון מנא דעיקר מלאכה זו רק במתכוון לעשותו כלי וכן גבי מסכורייתא כיון דנעשה כלי בזה נכנס לכלל פסיק רישא ולכלל שאר מלאכות לא בא דיתחייב משום שעשה המלאכה בידים דמכה בפטיש שאני וכהאי גוונא מצאנו בתוס' ע"ג ע"א ד"ה וצריך לעצים דאי לאו הכי אף לר"י פטור עוי"ש

ד עיין שבת מ"ב דהא דלא איפשר וקא מכוון מותר רק באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא ומביא ראי' ממילה דאמרינן לא נצרכה אלא לר"י דאמר דבר שאינו מתכוון אסור והתם לא איפשר ות"ל כוונתי לדבריו זה כמה אמנם דחיתי דהא דאמרינן לא איפשר ולא קא מכוון מותר אף דמוכח להיפך מהא דגלי קרא דאף במקום בהרת יקוץ אמנם למסקנא דהתם הוי פסיק רישא ובפס"ר מודה אף ר"ש ניחא אבל לס"ד דל"ש לן בין דבר שאינו מתכוון לפסיק רישא בע"כ צ"ל דל"א ולא קא מכוון אסור וגם זאת מצאתי מקצת הדברים בפ"י גם נראה לתרץ את דברי רבותנו בעה"ת בפסחים ך"ה ע"ב ד"ה לא איפשר וכו' וז"ל והא דאמרינן בכתובות גבי מהו לבעול בתחילה בשבת דקאמר לר' יהודא דאסור משום דבר שאינו מתכוון אע"ג דהוי ל"א ול"מ וכו' עכ"ל אע"ג דהתם הוי מלאכה דאורייתא אמנם נראה דתוס' לשיטתייהו דס"ל דאף לר"י אינו אסור אלא מדרבנן גבי שבת דבעינן מלאכת מחשבת אף דגבי עששיות של ברזל ביומא לא התיר ר"י אלא מפני שאין שבות במקדש אף דלא איפשר אמנם עפ"י המבואר בסוגיא דבכורות ך"ד גבי השוחט את הבכור ובתוס' שם דכל כהאי גוונא אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והא שהיקשו מהא דאסור לבעול בשבת משום דהתם היקשה הש"ס לרב דמתיר והא כר"י ס"ל ולרב מצינו דלא ס"ל דכעין דאורייתא תיקון עיין יבמות י"א גבי צרת סוטה ועפ"י כוונה זו נוכל לכלכל גם את דבריהם התמוהים לכאורה בכתובות ה' ע"ב ד"ה אם תימצי לומר דהיכא דאיכא תרתי דבר שאינו מתכוון ומקלקל גם לר"י שרי לכתחילה והיקשו גבי גרירה נמי איכא תרתי דהא מקלקל בלא כוונה ותירצו כתירץ השני דהתם יש להעמיד כגון שאינו מקלקל לגמרי אלא מתקן קצת דמשוי גומות מצד אחד עכ"ל וכל הרואה ישתומם דהא אף במתקן איכא נמי תרתי להתירא דחורש כלאחר יד ואינו מתכוון ומצאתי במ"ל פ"א מה"ש שהניח בצ"ע אמנם מהא לחודא נוכל לתרץ בפשטות דדווקא במקלקל ודבר שאינו מתכוון מותר לכתחילה דמסתמא לא יתכוון לקלקל ולהכי לא גזרו באינו מתכוון אטו מתכוון אבל גבי חורש כלאחר יד וכדומה דאיכא למיגזר אינו מתכוון אטו מתכוון גזרו רבנן דאי לא הא לא קיימי הא אמנם בבכורות דף ך"ד ע"ב ד"ה והיינו מבואר בדבריה' בפירוש' הסוגי' התם דאף בעוקר דבר מגידולו כלאחר יד שרי באינו מתכוון והיקשו ג"כ מגרירה ותירצו ג"כ דאיירי כשמתקן שמשוה גומות מצ"א וקשה כנ"ל דהא בל"ז איכא תרתי להתירא אמנם עפ"י דברינו הנ"ל דגם בלא איפשר ולא קא מכוון דמותר הוא באיסור דרבנן בלבד ודווקא באיסור דרבנן דליכא כוותי' בדאורייתא כגון עוקר דבר מגידולו כלאחר יד וחורש כלאחר יד ובתולש אי לאו היינו גוזז אבל במלאכה דרבנן דבמקום אחר כדמותו אסור מן התורה אף שבמקום זה אינו אסור אלא מדרבנן אפ"ה אסור לר"י אף שאינו מתכוון דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כמבואר בדבריהם שם ולפ"ז כך הוצעות דבריהם דגם בקושיתם שהיקשו מגרירה על הא דעוקר דבר מגידולו כלאחר יד ג"כ אסקי אדעתייהו דהכא מפני מצוה התירו בתרתי להתירא אמנם סברי כי היכא דשרינן דבר שאינו מתכוון בחד דרבנן לצורך מצוה כן יש להתיר תרי דרבנן בדבר רשות היכא שאינו מתכוון והיקשו מגרירה וקידור דאיכא תרי דרבנן אף במתכוון חדא דחורש כלאחר יד ומקלקל וכן גבי קידור חדא דתולש לאו היינו גוזז דאיכא איסורא רק מדרבנן וחדא דמקלקל וכדרך שמצינו גבי שבות במקום מצוה דאי שרי אזי יש להתיר שבות דשבות לדבר רשות] וע"ז תירצו דאפ"ה יש לחלק בין מקום מצוה לדבר רשות והטעם דבמקום מצוה הוי כלא איפשר ולא מכוון ובתירוצם השני תירצו דאף דשוים הם תרי דרבנן בדבר רשות לחד דרבנן במקום מצוה איכא למימר דאיירי במתקן ותו ליכא אלא חד דרבנן לגבי דבר רשות בזה לכ"ע אסור לר"י אף שאינו מתכוון בשבת ויו"ט לר"י אינו אסור אלא מדרבנן דבעינן מלאכת מחשבת אפ"ה אסור כיון דמלאכה זו איכא כוותי' בדאורייתא היכא שמתכוון ואמרינן בי' כל מה דתקינו רבנן כעין דאורייתא תיקנו כמבואר בעליל בדבריהם שם וכן שטחיות הסוגיא דהתם: סימן סימן ב

א עיין שבת פ' כירה דף מ"א תוס' ד"ה מיחם וכו' וז"ל ובפרק אמר להן הממונה גריס רש"י ה"מ דאורייתא אבל הכא צירוף דרבנן ול"ג אין שבות במקדש ומפרש דדווקא בדבר שהוא מן התורה אית לי' לר"י דבר שאין מתכוון אסור אבל בצירוף שהוא מדרבנן לא ומיהו בלאו הכי קשה לפי' דהא ר' יהודא אסר בגרירה במתניתן דביצה דפרק יו"ט דף כ"ב ושם תנן ואינ' נגררים אלא ע"ג כלים דמשמע אבל ע"ג קרקע לא ומוקמינן כר' יהודא דאסר באין מתכוון אע"ג דבגרירה ליכא איסורא דאורייתא אפי' במתכוון כדמשמע בסוף פירקין דהוי חורש כלאחר יד ועוד