זית רענן חלק א סג

מפרשי לי' מפני מלאכה שאינו צריכה לגופא דאז אף אם נתכוון שבאם ימלך אח"כ ויניחו לפה אפ"ה כיון דבשעת מלאכה לא עשאו לפתח להדי' דמי למלאכה שאצ"ל וכיון דבנתכוון לספיקא לא הוי איסור סקילה להכי באינו מתכוון מותר לכתחילה ודמי להא דפירשו בתוס' סנהדרין פ"ה ד"ה ור"ש וכו' ועוד דאצ"ל יוע"ש ומאן דמתני לה אאידך ס"ל גבי מפיס מורסא מותר לכתחילה דאף באיסור סקילה מותר בשאינו מתכוין כשמואל גבי מצרף כמסקנות תוס' סנהדרין שם ובזה מיושב היטב קושי' הבה"ג שהביאו בתוס' זבחים צ"ב דשמואל לטעמי' מותר מפני דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא לא הוי כיון שעשאו לצורך ליחה לא דמי לבנין כלל וניחא ליישב קושי' תוס' שבת ק"ז ע"א ד"ה וממאי דבין לס"ד ובין למסקנא ראייתו עצומה ממחט של יד כמבואר למעיין ולהכי בכתובות מקשה שפיר ממפיס מורסא לשמואל דלדידי' לאו מחמת מלאכה שאינו צריכה לגופא הותרה רק מפני דבר שאינו מתכוון לחודא ואף באיסור סקילה מותר וליישב קושי' תוס' שבת מ"ב גבי צירוף נראה עפ"י המבואר ברמב"ם פי"ב מה"ש דמכבה ומבעיר חייב בין בשל עץ ובין בשל מתכות ועיין שם בהשגות ה' ב' ואיתא שם וז"ל במכוון חייב שכן דרך לוטשי ברזל עושין מחמים את הברזל עד שיעשה גחלת ומכבים אותו במים כדי לחסמו וזהו לצרף שהעושה אותו חייב והיא תולדות מכבה ועי"ש במ"מ דדומה לקטימת קיסם ועי"ש בלחם חמודת הטעם דפטור אבל אסור בגחלת ש"מ מפני שהוא מקלקל גבי כיבוי וכוונת דבריו אף דלר"י מחייב בכל כיבוי שהוא לצורך מפני שהוא מתקן כגון בצריך לנר או לפתילה דאז אם יניח ולא יכבה יפסיד את העצים אבל בשל מתכות דאף אם לא יכבה לא יפסיד את שלו דממילא יצטנן הרי זה מקלקל מן מלאכתו שהיתה ודוגמא לזה מבואר בתוס' צ"ג ד"ה ר"ש בתה"ד וז"ל במקלקלים כגון מכבה וסותר וקורע מסתברא דצריך שיהא ע"מ לתקן כמו במשכן עי"ש נמצא דכל היכא דמבטל את מלאכתו מאשר היתה הרי זה מקלקל ולר"ש אינו חייב אלא דווקא דוגמא דמשכן ועוד נו"ל דלהכי באינו מכוון פטור אבל אסור לפי דבמתכוון ועושה כדרך לוטש ברזל חייב חטאת מפני מכבה ולהכי באינו מכוון פטור אבל אסור לר' יהודא דגם לדידי' אינו חייב בשבת דבעינן מלאכת מחשבת לדעת התוס' (האף אומנם דמבואר במ"מ דאף לר"י פטור בזה איפשר ג"כ דכוונתו לפטרו מחטאת כדעת תוס' אך פשטות דבריו לא משמע כן אבל מ"מ גם לדעת המגיד לאו כ"ע הוא תדע דגם במפיס מורסא פ"י ה' י"ז מפרש ג"כ דלעשות לו פה חייב משום מכה בפטיש ואפ"ה פליגי בזה דאיכא מאן דמתני לי' אמפיס מורסא דדווקא לר"ש פטור משום מלאכה שאצ"ל הרי דאף דגם בלהוציא ליחה דדמי ג"כ לקטימת קיסם ואפ"ה פטור אבל אסור כמו בכל מלאכה שאינו צריכה לגופא עיין ק"ז ע"ב רק דרמב"ם פוסק כאידך לישנא ועתה קושי' הש"ס שבת מ"ב הכי אזלי למימר' דשמואל כר"ש ס"ל דבשלמא דסבר כר"י באינו מתכוון להכי פוטר בשל מתכות כדי שלא יזיקו בה רבים אבל בלא"ה אסור מדרבנן כר"י דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור אבל בשל עץ דמתכוון לכבות לגמרי חייב חטאת דדווקא בשל מתכות דכיבוי גמורה אינו חייב אלא דווקא כשכיוון לעשותו כלי כדרך שלוטשי ברזל עושין ולהכי כשלא כיוון לעשותו כלי לאו כיבוי הוא אבל מ"מ לר"י אסור מדרבנן אבל השתא דס"ל כר"ש תו ליתא לטעם זה ונשאר לנו טעם השני מחמת מקלקל כמבואר בלחם משנה ועפ"ז סובב קושי' הש"ס על אופן זה דהרי יש יסוד מונח דמתניתין דמחט של יד אתי' ככ"ע כאשר האירו לנו בתוס' סנהדרין פ"ד עי"ש היטב ותוכן דבריהם דלר"י דמלאכה שאינו צריכה לגופא חייב בע"כ מקלקל בחבורה פטור גם זה יסוד מוסד מבואר לקמן קושי' דלר"י דסבירא לי' דמקלקל בחבורה פטור וקשי' לי' ממילה והבערה דבת כהן א"ו דצורך מצוה לדידי' חשיב תיקון גמור וכיון דשמואל סבר במשאצ"ל כר"י בע"כ מקלקל בחבורה פטור וצורך מצוה חשיב תיקון א"כ גם בגחלת של מתכות יתחייב חטאת דצורך מצוה בכדי שלא יזוקו בה רבים חשיב תיקון לדידי' והדרי קושי' אגחלים ש"מ ועיין מהרש"א ב"ק ל"ד דהריגת המזיקין לר"י דס"ל דצורך מצוה הוי תיקון כדמוכח ממילה ומהבערה דב"כ דגם זה תיקון גמור דידי' וע"ז מתרץ הש"ס דדווקא היכא דמתכוון לשם מלאכה ולא לתכלית המלאכה בזה ס"ל לשמואל כר"י אבל היכא דלא נתכוון אף לשם המלאכה דגם בזה אף דהוי פסיק רישא כיון דלא ניחא לי' נקרא בשם דבר שאינו מתכוון כדאיתא להדי' בכריתות בנתכוון לכבות העליונות דפליגי בדבר שא"מ כהאי גוונא ובזה סבירא לי' כר"ש כאשר בארנו לעיל ועיין היטב וכיון שכן גם לדידי' אתי' מתניתין דמחט של יד כיון שלא נתכוון לשם מלאכה כלל ונמצא מקלקל בחו"מ לדידי' חייב וצורך מצוה לאו תיקון הוא ולהכי ס"ל דמכבין גחלים של מתכות כדי שלא יזוקו אבל בלאו הכי פטור אבל אסור מפני דהוי מקלקל בכיבוי כטעם הלחם משנה הנ"ל

ב עיין שבת ע"ה תוס' ד"ה טפי וכו' ורש"י פירש דהא דמודה ר"ש בפסיק רישא הני מילי במידי דלא איכפת לי' אי מתרמי וליתא דהא מזרד זרדין בארעא דחברי' פטר ר"ש בפ' הבונה והתם לא איכפת לי' אי מתרמי אלא כדפי' ותימא בפרק קמא דחגיגה משמע דהא דפטר ר"ש מלאכה שאינו צריכה לגופא היינו משום דבעי מלאכת מחשבת וא"כ בחבורה דלא בעי מחשבת לחייב בה מלאכה שאצ"ל עכ"ל ונראה לענ"ד דרש"י מודה דאף במידי דלא איכפת לי' פטר ר"ש כדמוכח מפרק הבונה אולם דקשי' לי' קושי' תוס' דמלאכה שאינה צריכה לגופא משום מלאכת מחשבת הוא ובחובל דלא בעינן מלאכת מחשבת לחייב בה מלאכה שאין צריך לגופא לכן פי' דדווקא במידי דלא איכפת לי' כגון בחופר גומא ואין צריך לי' אלא לעפרא דע"כ איירי בגוונא דלא מקלקל לי' דאל"כ אף לר' יהודא פטר דמודה ר"י במקלקל אלא וודאי דאיירי בארעא דחברי' וכיון שכן לא מיפטר רק משום מלאכת מחשבת אבל במידי דלא ניחא לי' דנעשה נגד והיפך רצונו לאו משום מלאכת מחשבת לחודא מיפטר ולהכי אף בחובל ומבעיר פטר מלאכה שאינו צריכה לגופא כי האי

ג ובעיקר ענין פסיק רישא דלא נ"ל ראיתי בספר האחרונים געגועים רבים דמפרשי בפשטות דכל היכא דלא ניחא לי' אף שעושה הדבר להדי' כגון זרוק גניבותיך לחצרי כיון דקונה בדמטי לאויר חצירו ולא איכפת לי' בהנחה ועיין בפ"ה ואני בעני' יגעתי בזה להשוות הסוגיות אשר לכאורה נראה כן מדברי הפוסקים רבותינו הראשונים נ"ע והוא נגד חוש המושכל והנה בהא דמביא הערוך משבת קל"ג אי דאיכא אחר ליעבד אחר דהוי פסיק רישא דלא ניחא לי' וכן יש להבין שם דתלי לי' בהא דאביי אם מודה ר"ש בפסיק רישא דאף שקוצץ הבהרת בידים עד שמצאתי את שאהבה נפשי ברשב"א שם דכל זה לא נכנס בדבר שאינו מתכוון כלל כיון שעושה בידים ממש רק שלא עשאו לכוונה זו לקצוץ את בהרתו והוי בכלל מלאכה שאינו צריכה לגופא דלא שייכי בשאר איסורין ועיין בכורות ך"ה ד"ה גוזז וכו' וז"ל ובקונטרס פי' דדייקי מהא דשרי משום דאינו מתכוון לשם גזיזה אלא לתקן דאין זה כשאר לשון אין מתכוון בעלמא דכיון דבכוונה גוזז במספרים עכ"ל ועיין ברשב"א שמתרץ בטוב טעם ודעת דכיון דלא כתיב לא תקוץ רק השמר בנגע הצרעת הכוונה שטומאה וטהרה תלוי' בכהנים לבדם וע"י שקוצץ בהרתו והסיר הדבר מהוראת הכהנים אנן אמרינן דכיון שכן אסור לקוץ בהרת לפי שמטהרו בקציצתו והילכך כשזה קוצץ לשם מילה הוי לי' דבר שאינו מתכוון אצל טהרה עכ"ל עי"ש ועפ"י דבריו הקדושים הרהבתי בנפשי עוז לתרוצי גם בשאר ענינים אשר נראה לכאורה נגד זה והוא מה שהביאו בתוס' מהא דפרק כל התדיר במתנדב יין מביאו ומזלפו ע"ג אישים לר"ש דס"ל דבר שאינו מתכוון מותר משום דהוי פסיק רישא דלא ניחא לי' והתם הרי מכבה בידים רק שאינו מתכוון לתכלית הכיבוי רק לצורך הקרבה ולפי ענ"ד נראה דגם לדעת הערוך איירי בטיפות קטנות ואפ"ה הוי כעין פסיק רישא כיון דלא סגי' לי' דאם ישפוך בתוך שפיכתו גם טיפות גסות אי איפשר להדורי תו ודמי להא דאיתא בסנהדרין בפרק הנחנקין כפי מסקנות התוס' שם בסה"ד ד"ה ור"ש וז"ל וי"ל דהא דאסרינן הכא קוץ וסילון משום דחיישינן כשמתחיל להסיר שמא