זית רענן חלק א סב

לכול' עלמא פטור מחטאת כמבואר שבת ך"ג בארעא דחברי' ולדעת הערוך מותר לכתחילה אמנם לר"י חייב אף בזה חטאת כדאיתא בכריתות ולהכי מקשה הש"ס בפ' כל התדיר צ"ב כיון דהוי פסיק רישא דלא ניחא לי' כדאיתא בתוס' לדעת הערוך ואף דהתם הוא בשאר איסורין דלא בעינן מלאכת מחשבת אפ"ה פטור לשמואל דלא גרע מחובל ומבעיר לר"ש דאף דלא בעינן מלאכת מחשבת אפ"ה פטור היכא דלא נתכוון לשם מלאכה כמו בחלזון בפ' כלל גדול ה"נ בשאר איסורין אמנם כן לרש"י אבל לר"י דמחייב במלאכה שאינו צריכה לגופא אפי' גבי שבת בכהאי גוונא כגון בנתכוון לכבות העליונות לזה מקשה דהא שמואל כר"י ס"ל גבי מלאכה שאינו צריכה לגופא וע"ז מתרץ הש"ס דשמואל מכריע ומפליג בזה דדווקא במלאכה שאצ"ל כגון שלא נתכוון לתכליתה ס"ל כר"י אבל בדבר שא"מ כר"ש ס"ל הכוונה בזה כמו בכריתות דנקט דבר שאינו מתכוון אף שעיקר הפטור ע"י מלאכה שאין צריך לגופא כיון שעיקר ההבדל שביניהם שזה לא נתכוון לשם המלאכה ומלאכה שאצ"ל כה"ג ס"ל לשמואל דפטור אף דס"ל כר"י גבי היכא דלא נתכוון לתכלית' עוד נקדים בזה דבר מה שהיקשה המהרש"א בשבת פרק כירה דף מ"ב בד"ה דמה בכך דהוי מלאכה שאצ"ל דהא בוודאי מסתמא ניחא לי' ודמי לארעא דידי' דחייב לכ"ע ולענ"ד דבריו תמוהים בזה דזהו דווקא בפסיק רישא אזי היכא דניחא לי' חייב אבל בצירוף דלאו פסיק רישא הוא כמבואר בכל הסוגי' מה בכך דניחא לי' דמ"מ מלאכה שאינה צריכה לגופא הוא ואף דאיירי במתכון אין הכוונה שנתכוון לצרף להדי' אלא שנתכוון שבאם יקרה ויעלה לשיעור כדי לצרף אזי ניחא לי' וכן צ"ל בפסחים ך"ה ע"ב דלאביי מותר ל"א ומכווין בע"כ צריך לומר דקא מכוון לספק דאולי יקרה ויעלה בידו המלאכה דאיך יעלה על הדעת להתיר כל איסורין שבתורה בדלא איפשר כ"א ע"י טורח קצת כמו בכלים גדולים הס מהזכיר ולהעלות על לב ובזה מיושב מה שהקשיתי בשבת קל"ג גבי בהרת דעדיין קשה לאביי למסקנא דמודה ר"ש בפסיק רישא מ"מ לר"י למה לי קרא אף דהוי פסיק רישא לא עדיף מתכוון להדי' דלדידי' מותר לר"י בלא איפשר וקא מכוון וצורך מצוה לא גרע מלא איפשר אלא וודאי כיון דפסיק רישא הוי כאלו נתכוון להדי' ולאביי לא הותרה לר"י רק בנתכוון על הספק וראי' מוכרחת מהא דמקשה בכתובות לשמואל ממפיס מורסא ולפום מה דס"ד דס"ל לדם הוא צריך ובע"כ דמתקן אצל הפתח דאי מקלקל לכ"ע פטור כמבואר שם ואפ"ה מקשה ממפיס מורסא דלפטור מפני מלאכה שאצ"ל אלא וודאי כיון דלא פסיק רישא הוא דרוב בקיאין הן אף דניחא לי' בפתח אפילו הכי לא נפקא מכלל מלאכה שאצ"ל ובזה יש ליישב (קושי' ד') דלא מצי להקשות בפשטות דהא שמואל כר"ש ס"ל בגרירה לפי דנוכל לומר כפשטות הסוגיא דפרק הנחנקין דבשגגות סקילה אף לר"ש אסור כאשר החזיקו בעה"ת שם ד"ה ורש"י ואף דלבסוף הוכיחו מדברי שמואל להיפך דהא ס"ל מלאכה שאינו צריכה לגופא חייב כר"י ואפילו הכי סבירא לי' גבי מצרף דמותר אמנם על כרחך לא קהדרי בזה אלא מפני תירוצם דאביי ביומא ל"ד דלפרושם וגירסתם נראה דמצרף מלאכה דאורייתא הוא ולהכי השוו בזה גם את דברי שמואל אמנם להקשות על שמואל לא נוכל דעודנה מצינא למימר דסבירא לי' דמצרף מדרבנן הוא ולהכי היקשה ממפיס מורסא דמותר לכתחילה וממילא מתורץ גם קושי' השני' דאף אומנם דשמואל סבירא לי' במלאכה שאינו צריכה לגופא כר"י זהו דווקא היכא שנתכוון לשם המלאכה ולא לתכליתה אבל היכא דלא נתכוון לשם המלאכה אף דהוי פסיק רישא כיון דלא נתברר הדבר דניחא לי' דינו כדבר שאינו מתכוון לדידי' כדאית לי' בכירה מ"ב ובפ' כה"ת וקושי' (ויו) הנ"ל נראה דכוונת השאילתות כיון דאנן לא פסקינן כשמואל דמזלפו על גבי האישים וכסתמא דברייתא דיין על גבי ספלים האף אומנם דהוי פסיק רישא דלא ניחא לי' וכאשר בארנו לעיל דזהו עדיף מן מלאכה שאינו צריכה לגופא כיון דלא נתכוון לשם מלאכה כלל שמע מני' דבדבר שאינו מתכוון כזה פסקינן כר"י בשאר איסורין כיון דהוי פסיק רישא אף דלא ניחא לי' וכן פסק הרמב"ם שם דלא כשמואל (קושי' ה') בדברי האשרי שם נראה על נכון לדבר' בעה"ת אשר הורה לנו הדרך ביומא שם דלדעת הערוך בע"כ צריך לומר דפסיק רישא דלא ניחא לי' אף בשאר איסורין מותר מן התורה עי"ש במה שפירשו ראייתו משבת אי דאיכא אחר ליעבד אחר הרי דאם היה אסור מן התורה בשאר איסורין גם בשבת יאסור מדרבנן אבל אם נאסר מדרבנן בשאר איסורין אם לא בזה יש לדון ולהתווכח אנה ואנה דלדעת השאלתות מותר אף מדרבנן בשאר איסורין לר"ש לזה מביא האשרי ראיתו מקושי' הש"ס והא קא מכבה ש"מ דעכ"פ אסור מדרבנן אף לר"ש דאין לומר דקושי' הש"ס קאי לר"י דשמואל כר"י סבירא לי' כאשר היקשו אח"כ דהא לר"י אף בשבת דבעינן מלאכת מחשבת אסור מדאורייתא ומכש"כ בשאר איסורין דא"כ מאי משני התם כיבוי דמצוה שאני כיון דאסור מדאורייתא אף במקום מצוה אסור כמבואר בשבת דף קל"ג לא נצרכה אלא לר"י וכן בכתובות דלדם הוא צריך ופתח ממילא קא אתי' ואסור לר"י אף במקום מצוה וזה פשוט וא"צ לזה לברר כי מבואר בכ"מ וע"ז משני הא ר"י והא ר"ש כיון דבקראי תלי' אם דרשינן אשה לד' שיתנהו ע"ג אישים או לענין ריח נחוח ולהכי לר"ש כיון דמותר מדאורייתא אף בשאר איסורין אזי נקטינן כפשטא דקרא כמבואר רש"י שם ולהכי אף דרבנן אסרו אח"כ גבי פסיק רישא בשאר איסורין תו לא אסרו חז"ל במה שהתירו התורה בפירוש ואף מדרבנן מותר ואין ביכלתם לאסור בדבר שהתירו התורה בפירוש כמובא בט"ז סי' קי"ז ס"ק א' בפרושו בתוס' יוע"ש ואף שאסרו בשאר ענינים אבל בזילוף שהותר התורה בפירוש אינו יוצא מידי התירו אבל לר"י כיון דאסור מדאורייתא ע"כ דנדינן מפשטא דקרא ונדרוש לענין ריח ניחוח, (עיין בדברי האשרי שם דכל דבריו בזה סובבים לדעת הערוך וכיון דלדעתו מוכח בבירור דלר"ש מותר מדאורייתא אף בשאר איסורין לזה היקשה הש"ס דלר"ש אסור מדרבנן וע"ז משני כיון דבקרא תלי' להכי מותר אף מדרבנן ובזה ניחא ג"כ במה שמביא בפי"ג ראי' לדעת הערוך מתירוץ הש"ס דהכל הולך על יסוד אחד דאם נאמר שלא כדעת הערוך בע"כ נאמר דפסיק רישא דלא ניחא לי' אף לר"ש אסור בשאר איסורין מדאורייתא כאשר הוכחנו מתוס' יומא ל"ד הנ"ל דזה בזה תלי') עוד נראה לענ"ד ליישב קושי' שני' של תוס' כתובות דמאי מקשה ממפיס מורסא דהא שמואל כר"י ס"ל במלאכה שאינו צריכה לגופא דצ"ל הא דפליגי בשבת ק"ז ע"ב איכא דמתני לה אהא המפיס מורסא דבמאי פליגי הנך לישנא ונראה ע"פ פירש רש"י דפירש אם לעשות פה שמתכוון ליפותה ולהיות לה פתח זה ליום מחר ועיין בלשונו שבת ק"ז ע"ב ד"ה להוציא ממנו ליחה וז"ל מלאכה שאצ"ל היא שהפתח היא המלאכה וזה אין צריך להיות כאן פתח מעכשיו עכ"ל דנראה יתור לשון ויותר מדוקדק לומר וזה אין צריך לפתח ונראה בעליל דנראה מלשון המשנה דהכל הולך בתר שעת מלאכה דאם כוונתו אז להוציא ליחה אף שאח"כ נמלך והניחו לפה לצורך מחר אפ"ה מותר ולא עביד איסורא ולהיפך אסור אף דעיקר פתח הוא לצורך מחר דכיון דבשעת מלאכה עשאו לצורך מחר אף שאח"כ נמלך הוי כאילו עשה פתח ונמלך לסותרו ונראה דזה דמי להא דאמרינן בסוכה דף ל"ג היכא דאית לי' הושענא אחריתי דתלוי' בפלוגתא דר"י ור"ש ופירשו בזה בתוס' כתובות דף וי"ו ד"ה האי דכיון דאיפשר דלא יצטרך לה ונמצא שלא תיקן כלי והילכך לאו פסיק רישא הוא אבל לר"י אסור דשמא יצטרך לה ואגלאי מילתא דכלי עביד עכ"ל להכי נמי בלהוציא ליחה אף שאח"כ הניחו לפה לאו פסיק רישא הוא אבל לר"י איפשר דאסור דלא גרע מדבר שאינו מתכוון גרידא ובזה מיושב היטב קושי' הבה"ג ס"פ כל התדיר צ"ב ד"ה במלאכה שאצ"ל אכן נראה לפום פשטות הסוגיא בפרק הנחנקין גם דבר שאינו מתכוון באיסור סקילה אסור אמנם בתוס' הוכיחו שם מדברי שמואל דדווקא בפסיק רישא ולפי זה נוכל לומר דהנך לישנא בהא פליגי דמאן דמתני לי' אמפיס מורסא ס"ל דע"י דבר שאינו מתכוון לחודא לא יצא מכלל איסורא באיסור סקילה להכי