זית רענן חלק א סא

שיהיה לצורך אוכל נפש אף דלבסוף לא נסתיים כן אינו עובר למפרע כמו גבי עיסת כלבים היכא דאית לי' נבילה אזי יכול לאפותו לכ"ע אפי' לר"ח אף דלבסוף לא פייסם בנבילה וגם מסתמא לא יפייסם בדבר שראוי למוכרו אפ"ה אינו עובר למפרע ולהכי גבי מסוכנת כיון דמסוכנת שרי' בשעתי' תו לא חיישינן לדילמא לא תפרכס שהרי אף אם לא תפרכס לא יעבור מיציאת הנפש והלאה דמחתך בשר בעלמא הוא רק דאגלאי מילתא ששחט מתחילתו שלא לצורך אוכל נפש וכיון דגבי מלאכת יו"ט אינו עובר למפרע ואפילו לכתחילה מותר בכגון זה כאשר בארנו לעיל שהרי התם אף שלא שם דעתו ולבו כלל לפייסם בנבילה שראוי למכרו אפ"ה מותר משא"כ גבי דרסה וטרפה בכותל כיון דמחזקינן ריעותא וחיישינן שכבר נטרפה ותו לא חזי' לאוכל נפש גם בתחילתו מש"ה מיבעי' לי' ומלבד זה נראה דל"מ ליפשוט מסוכנת כיון דגם בדרסה איירי שאינה יכול' לעמוד כמבואר ברש"י ולא יצאה מחשש מסוכנת ג"כ לבד חשש שבירת עצמות וחה"ש ואיך נפשוט ממסוכנת לחוד וגם לדעת ר"ן נוכל לתרץ כן דשאני גבי דרסה דאיכא כעין ס"ס להחמיר נגד ח"ה דאתי' מכח רובא משא"כ במסוכנת לחוד דאיכא חזקה דאתי' מכח רובא נגד הריעותא דמסוכנת ועיין בכר"פ סי' י"ז דאף במסוכנת איכא רובא דרוב מפרכסים כדינא עוד ראיתי שם דבר תימא שמביא ראי' דגבי דרסה מותר לשחטו ביו"ט מהא דאיתא בחולין גבי בית הרחם אין בו משום ר"א מעגל שנולד ביו"ט ודמו דאיירי כשהפריס ע"ג קרקע והרי עדיין צריך בדיקה דלא עדיף מעמדה ותמה אקרא שהרי הבדיקה הוא רק משום חשש שבירת עצמות וח"הש וזהו דווקא בנפילה ממש ממקום גבוה י"ט אבל גבי לידה דכורעת לילד ל"ח לשבורה אף לס"ד דחיישינן לריסוק משום שיוצאת ממקום צר כדפרש"י שם: הלכה ו יתבארו כמה ענינים ומבוכות רבות אשר יש להסתבך בהן וקושיות הנמצאים בסוגיא דדבר שאינו מתכוון ומלאכה שאינו צריך לגופו סימן א

א עיין שבת ע"ה קושי' תוס' שם ד"ה טפי וכו' ותימא דבסוף פ"ק דחגיגה וכו' ב קושי' תוס' מ"ב ע"א אפילו של עץ נמי וא"ת ומאי ס"ד דמקשה וכו' ג שם סה"ד אך היקשה דמשמע דאי הוי סבר שמואל מלאכה שאין צריך לגופא וכו' ד קושי' תוס' כתובת וי"ו ע"ב תוס' ד"ה ואם להוציא ממנו ליחה בסה"ד ותימא דהא שמואל במלאכה שאין צריך לגופא סבר לה כר"י ועוד דמדבר שאינו מתכווין דשרי ר"ש הוי לי' לאקשוי' ולא ממלאכה שאינו צריך לגופא כיון דרוב בקיאין ולא הוה פסיק רישי' ה דברי האשרי פי"ד שבת התמוהים כאשר כבר עמדו בזה ברכי זבח ומ"א חדא שסותר דברי עצמו ועוד דמאי מביא מדברי המקשן דהא מסקי' דלר"ש שרי ועיין במ"א סי' ש"ך ס"ק ך' ולכל התירוצים לא נתיישב דמאי ראי' ממקשן דלר"ש אסור דנוכל לומר דסמך א"ע על הקו' שהיקשה אח"כ דשמואל כר"י ס"ל ו גם דברי שאלתות תמוה כמו שהיקשה האשרי ז ועוד צריך להבין כיון דלר"ש בחובל ומבעיר אף מקלקל ומתעסק חייב דלא בעינן מלאכת מחשבת ואפי' הכי באינו צריכה לגופא פטור אף דגם זהו מטעם מלאכת מחשבת אלמא דמיגרע גרע מחשבתו היכא שאין צריך לגופא מן מקלקל ומתעסק ולר' יהודא נאמר להיפך דמקלקל ומתעסק פטור ומלאכה שאינו צריכה לגופא חייב ונראה לפענ"ד ליישב כל הקושיות הנ"ל בשום לב מקדם להבין דברי הערוך דפסיק רישי' דלא ניחא לי' מותר לכתחילה דהא בהנחנקין דף פ"ד ע"ב איתא דמטעם מלאכה שאינו צריכה לגופא מותר גבי מחט של יד והאיך נוכל לחדש לזה שם אחר ולהתיר לכתחילה נגד דברי הש"ס וגבי מלאכה שאינו צריכה לגופא מבואר בכל מקום דפטור אבל אסור ונראה בהקדם להבין דברי כ"מ פ"א מה"ש ה' ז' וז"ל מצאתי כתוב ההפרש שיש בין מלאכה שאינו צריכה לגופא ובין פסיק רישי' הוא דגבי פס"ר אינו מכוון למלאכה כל עיקר אלא שהיא מעשה בהכרח אבל מלאכה שאינו צריכה לגופא הוא מתכוון לגוף המלאכה אלא שאינו מתכווין לתכליתה עכ"ל ומבואר מדברי' דלהכי בפס"ר דניחא לי' חייב דאנן סהדי דלולא איסור שבת בוודאי אילו שם על לבו שיבוא ממעשיו גם מלאכה זאת בוודאי היה נתכוון גם לתכלית המלאכה ולהכי חייב אבל בפס"ר דלא ניחא לי' שלא נתכוון לשם מלאכה כלל פטור ולדעת הערוך מותר לגמרי כיון דלא נתכוון לשם המלאכה דמלאכה שאצ"ל בכהאי גוונא מותר לכתחילה כיון שלא נתכוון אף לשם המלאכה דכל כמה דלא נוכל לומר דאנן סהדי דניחא לי' אזלינן בתר כוונתו וכיון שלא נתכוון לשם המלאכה כלל מותר אף לכתחילה וכן מבואר בתוס' יומא דף ל"ד דפסיק רישא לא הוי אלא היכי דאנן סהדי דניחא לי' ועי"ש בד"ה הני מילי ולפי זה הא דאמרינן בחגיגה דמלאכה שאינו צריכה לגופא פטור מפני מלאכת מחשבת הוא בשלא עשה לתכלית המלאכה אבל היכי שלא נתכוון לשם המלאכה אף בשאר איסורין פטור לר"ש כשם שפטור לדידי' גבי שבת היכא דלא נתכוון לתכלית המלאכה מטעם מלאכת מחשבת ה"נ פטור בשאר איסורין היכא דלא נתכוון לשם מלאכה ובזה ניחא ליישב קושי' (א) דאף דגבי חובל ומבעיר לא בעינן מלאכת מחשבת אפ"ה פטור היכא דלא נתכוון לשם המלאכה כלל ועיקר חילוק זה אל תהי קל בעיניך לדחותו בגילא דחיטתא שכבר מרומז בדברי המ"מ בשם ספר הבתים פרק יו"ד מה"ש הלכה י"ז וכן בתוס' יומא הנ"ל נתעוררו בחילוק זה במה שפירשו דהא דאמרינן בכריתות דפליגי בדבר שא"מ כוונת הש"ס מחמת מלאכה שאינו צריכה לגופא רק דנקיט דבר שאינו מתכוון לרבותא דר"י דאף שלא נתכוון למלאכה כלל דהיינו אף לשם המלאכה אפ"ה חייב לר"י ומיושב ג"כ היטב קושי' זיי"ן הנ"ל דהא דפטור לר"ש גבי חלזון מטעם מלאכה שאינו צריכה לגופא לאו מחמת מלאכת מחשבת הוא רק מחמת שלא נתכוון לשם מלאכה דלר"ש נחתינן חד דרגא ובזה נתיישבו כל קושי' התוס' בסנהדרין פ"ד מה שהיקשו על רש"י דפירש דלר"ש דמחייב בחו"מ מקלקל ומתעסק דאף גם במלאכה שאינו צריך לגופא חייב והרעשו מכמה סוגיות דכוונת רש"י דכיון דלא בעינן מאמ"ח מחויב ג"כ במלאכה שאינו צריכה לגופא אף דלא נתכוון לתכלית המלאכה אבל היכא דלא נתכוון לשם המלאכה פטור אף בחו"מ ולהכי במחט של יד ובצד חלזון פטור אף בחו"מ ולא נשאר לנו רק גבי הריגת מזיקין דפטרינן לר"ש אף שנתכוון לשם המלאכה וצ"ל כתירוץ המ"מ לדעת רמב"ם שם דבאמת פליגי בזה הנך לישנא דא"ד לי' אהא שבת ק"ז ע"ב ולדידן פטור גבי הריגת מזיקין דמזיק לרבים דינו כסכנות נפשות אבל לר"י כיון דמחייב בעקרב אפי' בצידה להכי מחייב ג"כ בשאר הריגת מזיקים ועיין בזה ברשב"א פ' הכירה מ"ב ועוד נראה ביותר דרש"י ס"ל בזה כרמב"ם דחובל חייב משום מפרק ולא משום נטילת נשמה ולפ"ז לא גלי לן קרא רק גבי מפרק דלא מצריכינן למלאכת מחשבת אבל לא גבי נטילת נשמה ולהכי מפטרינן גבי הריגת המזיקין מטעם מלאכה שאינו צריכה לגופו וראי' לזה דרש"י מפרש פרק י"ד דשמונה שרצים מחויב משום צובע והיקשו עליו בתוס' אמנם תהילה לאל כוונתי בעזה"י לדברי רש"י עצמו בפ' המניח ד"ה בצריך לכלבו יוע"ש ועפ"י זה יתיישב קושי' התוס' בפרק ד"ה מה שהקשה הש"ס למימרא דשמואל כר"ש ס"ל וכו' דמאי ענין דבר שאינו מתכוון למלאכה שאינו צריכה לגופא דכיון דמבואר הדבר בכריתות גבי נתכוון לכבות העליונות והובערו התחתונות מאליהן דפטור לר"ש אף דעיקר הכוונה ע"י שאינו צריך לגופא נקט הש"ס בלישנא דפליגי בדבר שאינו מתכוון לפי דשאני בין מלאכה שאינו צריכה לגופא דעלמא לזה דהתם נתכוון לשם המלאכה ולא לתכליתה אבל הכא לא נתכוין אף לשם המלאכה ואפ"ה חייב לר"י כמבואר בתוס' יומא הנ"ל וכבר בארנו דפסיק רישא דלא ניחא לי' היינו משאצ"ל אך הבדיל ביניהם דזה לא נתכוון אף לשם המלאכה ולהכי