זית רענן חלק א נט

עבר מידי ומה שהיקשה הר"ן דילמא טעמי' דר"א מפני דטה"מ נראה דקשה לי' לפרש"י ותוס' דפליגי בטה"מ ומותר לר"א לאפות מפני הואיל דא"ב בצע לי' והא אף לרבה דאית לי' הואיל מ"מ מדרבנן אסור דהואיל ל"מ רק נגד איסור דאורייתא כמו מיו"ט לשבת דצריך ע"ת נגד איסור דרבנן ואם כן מוטב שיפרוש חלה שיכול לבטל קודם שתחמץ ולא יעבור רק על ביעור מדרבנן בשו"ת משיעבור על איסור מדרבנן בקום ועשה כמבואר ברש"י ד"ה מילתא דק"ל ועוד לס"ד דכ"ע אית להו דט"ה א"מ ופליגי בהואיל דיו"ט לרש"י במ"ב אמאי שרי לר"א לאפותו ע"י הואיל הלא עדיין אסור מדרבנן וכשיפריש לא יעבור כלל ובשלמא אי פליגי בהואיל א"ב מ"ע אזי אף שהוא שלו לעבור עליו מ"מ אינו יכול לבטל כיון שעתה אינו שלו ואף לדעת תוס' לעיל דהוי שלו אף לצאת בו י"ח מצה זהו דווקא לענין זה בלבד כיון שלא מיעט הכתוב בפירוש דבעינן לכם כאשר בארנו לעיל ומזה הכריח רבינו דע"כ דטעמי' דר"א מפני הואיל דא"ב מ"ע האף אמנם דלדעת ר"א דכיון דפסקינן כר"א דסל מצרפן תו א"צ לבוא לכלל הואיל מ"מ עדיין איכא איסור מדרבנן כקו' תוס' ד"ה הואיל כיון דאיפשר למפלגי' בלישה רק מפני תק"ח שרינין לי' בדלא איפשר וליישב דעת רש"י צ"ל דס"ל כדעת תוס' ביצה דף ך"א ד"ה עיסה דמפני שפת נאפה יפה לא שרי רק בדאיכא הואיל בהדי' דליכא איסור דאורייתא ואיירי הכא כשאופה בתנור אבל ר' אלפס ס"ל כדעת תוס' פסחים דמפני שפת נ"י שרי בלא הואיל וצ"ל דאיירי באופה תחת הגחלים ולכן מוכרחים לומר דטעמי' דר"א מפני הואיל א"ב מ"ע דאז כשיפריש יעבור מדאורייתא ועתה ליכא רק איסור דרבנן דקליש טובא מפני דאיפשר למב"ל ושרינן לי' מפני תק"ח וגם לא מצי להביא ראי' מהיתר אפי' כנ"ל כיון דפסקינין כאידך דר"א דסל מצרפן תו לא נכנס בסוג דהואיל כלל

ט עיין שעה"מ פ"ג ה"ט ה' יו"ט שהניח קו' עצומה על בעה"מ דס"ל דפסקינן כר"ח דלית לי' הואיל כיון דפסקינן כריב"ל דאין מזמנין את אינו יהודי ביו"ט גזירה שמא ירבה בשבילו ש"מ דאם מרבה בשבילו עבר מדאורייתא הרי בע"כ דלא אמרינן הואיל והא דפסקינן כר"א דמותר לאפות קודם קריאת שם הוא כקו' דר"פ דהתם שאני דכל חתיכה וחתיכה ח"ל והיקשה דא"כ הדרי קושי' דאף שירבה בשבילו מותר מן התורה דהרי כל חו"ח ח"ל ונראה לפענ"ד עפ"י הדברים שהערונו לעיל דמאי טעמא דר"פ ומאיזה טעם ישונה מלאכת יו"ט מכל איסורין שנתערבו בפרט דהכא דמי להוכר האיסור כיון שיתברר אח"כ וכבר פרשנו בזה לעיל עפ"י סברות רבינו ר"א אמנם הרז"ה וסייעתי' שהקשו עליו בזה עלינו לחתור ולמצא דרך סלולה בשום לבי להבן קו' ר"פ וקו' ר' שישא ששני הנושאים יסתרו מקצה אל קצה אמנם זהו שנים כבירים פרשנו עפ"י דברי תוס' שפירשו בהאי דשני נזירים דברשות היחיד טמאים מספק וברשות הרבים טהורים הוא מטעם כיון שכל הדברים שאינו יכול להיות לא נוכל ללמוד מסוטה ולהכי ברה"ר טהורים לגמרי דכיון דכבר יצא הדבר מכלל הילכתא גמירי הדר והושווה לכלל דינא דאורייתא דמוקמינן לכל חתיכה וחתיכה אחזקת טהרה עיין ריש נדה בתוס' ד"ה והילל ועיין בח"צ בט"ז סי' ל"ד שרצה להעמיס את דברי ר"ה דפסקינן כוותי' בשני כ"ע המכחישים זא"ז כעין סברא זו ועפ"י דברי תוס' הנ"ל נמצא יסוד מוצב לתמצית דבריו ולהכי עפ"י יסוד זה אזלי שק"ו דהכא כיון דאיירי כשנטמא העיסה לאחר לישה כפרש"י במתניתן ומבואר הדבר בירושלמי דאם נטמאת קודם לישה מוטב לעשותו קבין קבין יוע"ש וכיון קודם שנטמאת הותר לאפותו כולו ולאחר שנטמאת ואיכא חדא דלא חז"ל מ"מ מותר לאפותן מפני דמוקמינן כל חו"ח אחזקת היתר דמעיקרא ודמי לשני נזירים הנ"ל ואף את"ל דהכי דמי לבאו לשאול בב"א הא גם התם מדאורייתא שניהם טהורים רק כי היכא דלא למהוי מילתא דרבנן כחוכא החמירו מדרבנן ולכאורה יש לדקדק דגם בשני נזירים אמאי לא נטמאו שניהם מדרבנן דהתם דמי לבאו לשאול בב"א עפ"י דבריהם ב"פ הא"ש דף ך"ז ד"ה בבא דכיון דצריכין להזכיר את שניהם בספיקו הוי בב"א וי"ל והכי גבי אפי' התירו אדר"ב כי היכא דלא אסרינין לרבה מפני הואיל אף דמ"מ איכא אדר"ב כי היכא דלא ליתי לאסורא דב"י ומפני הכא לר"א דאי איפשר לחלק ולהפריד את האיסור מן התערובות ושגם שאין הדבר יכול להיות לאסור את שניהם להם הותרו כולם מפני ח"ה דמעיקרא דמוטב להתיר כולם אף שאין הדבר יכול להיות כי היכא דלא ניזל נגד חזקה דמעיקרא מלומר להיפך שהוא נגד האמת ונגד חזד"מ אמנם כן לר"א דס"ל דעובר בב"י ואי איפשר להפריד האיסור מן ההיתר ולא נשאר לנו רק או לאסור את שניהם או להתיר את שניהם לכן מוקמינין אחזד"מ אבל לר"י כיון דאיפשר להפרידם דלדידי' דאינו עובר בב"י תו לא נוכל להתיר לאפותם כיון דסוף סוף איכא חדא דלא חזי לי' ועיין ודעת לנבון נקל דמעתה דדברי ר"פ ור"ש עולים בקנה אחד וקו' הנ"ל מתורץ היטב דרז"ה ס"ל כר"פ וזהו כשנטמאת לאחר לישה דאיכא חז"ה דמעיקרא אבל התם שלא הותר מעולם לאפות יותר מצורכו תו לא נוכל להיתר מפני דכל חו"ח חזי לי'

יוד עוד שם היקשה על הר"ן וי"מ ביצה דף ך"א דר"ח דס"ל בחצי' של אינו יהודי דאסור לאפותו דאיירי כשיש בחלקו לבד למלאות כל התנור דתו לא שייך טעמא דרשב"א וא"כ צריך לומר דגם מתניתין דחלה בעיסת הכלבים איירי ג"כ כשיש בחלק של הרועים למלאות דאל"כ לא מקשה הש"ס מידי על ר"ח וצ"ל שכן משמע לי' מסתימות הלשון וקשי' לי' למחבר הנ"ל דא"כ גם בלא דר"ח קשי' אמתניתן דחלה מברייתא דלעיל דפליגי רשב"א ורבנן אם מותר לאפות כשאינו צריך אלא לפת א' דהא רבנן אסרי לגמרי ורשב"א דמתיר רק מפני שנאפה יפה ובמתניתין דחלה מתיר אפי' היכא דל"ש טעמא דרשב"א ונראה דלק"מ דבלא דברי ר"ח אזי אמרינן דבכל חתיכה וחתיכה ישנו לחלקו של ישראל בהדי' כמו כל דבר של שותפות קודם חלוקה ועיין ר"ן בפ' השולח גבי ע"כ הא אמר לכולו וכן מבואר לעיל פסחים מ"ו ד"ה הואיל בקו' הר"י שם שהיקשו דאף כי בצע מכל חו"ח אסור מדר"ח יוע"ש ולהכי מותר אף כשיש בחלקו של ישראל לבד כדי למלאות התנור דקודם חלוקה לא טרח בשל אחרים בפ"ע כלום דבכל חו"ח איכא לחלקו של ישראל אבל באינו צריך אלא לפת אחד הרי טרח לצורך חול ובעיסת הכלבים כשרועים אוכלין ממנו איירי ג"כ שאוכל מכל אחד ואחד אבל לר"ח דס"ל כיון דאיפשר למפלגה בלישה אסור קשי' לי' ממתניתין

יא שם תוס' ד"ה עיסה חצי' של אחרים וכו' וא"ת תימא דאתי' לת"ק וכו' וי"ל דש"ה דכל הפת של ישראל וכו' ועוד דילמא מיקלעי לי' אורחים עכ"ל ועיין במהר"ם שיף שהיקשה מקו' הש"ס מעיסת הכלבים דהדרי ק"ל מפני שנאפה יפה ונראה דבל"ז צריכין להמתיק דבריהם דמאיזה טעם וסברא נגבב יחד טעמי' דהואיל אף לר"ח לטעמי' דרשב"א גם קשי' לכאורה דאכתי אמאי לא נתיר מפני טעמי' דרשב"א לחוד דהרי הטעם שהפת נאפה יפה לא גרע מצורך היום דאמרינן מתוך שהותרה לצורך וכו' ומצאתי בפ"י שעמד בזה ותירץ דצורך אחרים דומיא דלגבוה אף דאיכא צורך היום אסרה התורה ויש לגמגם טובא חדא דלדבריו הוה לי' לתרוצי קושיתם מרשב"א הכי ול"ל להדורי' בתר טעמי' דהואיל אף לר"ח דאזלי הש"ו לדידי' ועוד אף דגבי גבוה חידש לן רחמנא אף דאיכא צ"ה אסור זהו כשצורך היום הוא ג"כ מפני גבוה אבל הכא דצורך היום הוא בא"נ שלו כדי שחלקו יאפה יפה תו לא איכפת לן באם הוא של גבוה או לצורך חול דמ"ש ונלענ"ד בכוונות דבריהם אף דאמרינן שהותר אף שלא לצורך היכא דאיכא צ"ה זהו כשעיקר המלאכה נעשה בשביל צורך היום כגון במוציא לר"ה את הקטן ואת הלולב אבל היכא שעיקר המלאכה נעשית לכוונה אחרת דהיינו לצורך אחרים או לצורך חול משום אוכל נפש דידהו אף שמעורב בו גם הנאתו לצורך היום מ"מ בטל צורכו המועט מפני העיקר מלאכת אוכל נפש דידהו וכ"כ תוס' פסחים