זית רענן חלק א נח

לשקול הדבר עין בעין דלאחר שגמר סעודתו שוה לדבר שהכשר אכילתו בא מצ"א ואף דלרבה אכתי איכא הואיל ומיקלעי לי' אורחים מ"מ מדרבנן מיהת ליאסור ודבר חדש כזה לא מצאנו בשום רמז בש"ס ובע"כ צריך לומר דכ"ז הוא לס"ד דש"ס דש"ה אינו נאפות מפני דאין צורכי שבת נעשין ביו"ט אבל למסקנא גם לרבה דפסקינן כוותי' הוא מפני דמיעוט רחמנא לכם ולא לגבוה וממילא דמותר לבשל בלילה לאחר שגמר סעודתו לצורך מחר ולכוונה זו הביאו הרמב"ם כי היכא דלא נוליד מזה חומרא כזבית ולפירוש התוס' נראה לתרץ דבריו דבל"ז קשה אמאי אינו דוחה יו"ט לרבה ולא אמרינן בי' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואיכא צורך היום גם גבי שתי הלחם כמו בנדרים ונדבות דאיכא צ"ה מפני שלא יהיה שולחנך מלא ה"נ גבי ש"ה דהרי חזינן שהש"ס שקלו להו בפלס יחד ביצה ך' ע"ב דאמר ר"ה לד"ה נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט ל"ת מדאורייתא מיחזי חזי וכו' דהא ש"ה יוע"ש הרי דגם בשתי הלחם איכא צ"ה בלחם שאפוי מהיום אלא ודאי צריך לומר דרבה לשיטתי' דלית לי' מתוך שם דף י"ב אבל לדידן דאית לן מתוך בע"כ צ"ל מפני דמיעט רחמנא לכם ולא לגבוה

ח בדברי רבינו אלפס הנפלאים שמביא ראי' דפסקינן כר"א כיון דפסקינן כאידך דר"א דסל מצרפן וכבר עמדו עליו בזה רבותינו הראשונים נ"ע וכן לקמן שמביא ראי' דפסקינן כרבה דהואיל ומקל"א כיון דפסקינן כר"א דאית לי' הואיל ואי בעי מתשיל עלי' עיין בר"ן שתמה עליו חדא דמנא לן דטעמא דר"א מפני הואיל דילמא טעמא משום דטה"מ ועוד דמפני מה הניח רבינו את היתר האפי' המפורשים בדברי ר"א ונראה לפענ"ד דיש להתבונן בקו' דר"פ וקו' דרב שישא שהם מהיפך להיפך ועוד סברת ר"פ איננו מובן כלל דמ"ש איסור מלאכת יו"ט משאר איסורין שבתורה שנתערבו דכל היכא דלא בטיל האיסור נאסר גם ההיתר ובזה נאמר להיפך ובזה ל"ש ביטל מכמה טעמים חדא דככרות בעה"ב הוי ד"ח אף שאיסורו בתוך התערובת כמו דמצינו במעילה ולא דמי לדבר שיל"מ גבי יין בגיגית מובא ברמ"א סי' ק"ב ועוד דהא קודם הפרשה כולו טבל ואסור באכילה רק דסמכינן על הפרשה שיפריש אח"כ כיון שהוא בידו ואז ניכר האיסור והשתא כולו אסורא וכבר תרצתי בזה לישב בפשטותן אמנם רבינו האלפס בחר לנפשו בזה דרך נכון וישר ועוד מקשים על ר"א ורש"י דמנ"ל דבעינן צירוף סל כשנילש יחד דבמתניתין לא תני דברי ר"א אלא בעושה עיסתו קבין אף דנוכל לומר דלרבותא קתני דאפי' בפחות משיעור בעת לשה מהני צירוף סל אבל כיון דלא קתני בשום מקום מנ"ל לחדש כהאי ונראה דהנה כשנלקטה בשבלים אחת לאחת בבירור העולה משיקול הסוגי' נמצא יחד דשלשה גוונא איכא בהואיל חדא במאי דמודים כ"ע דאמרינן ובחדא פליגי ועוד הואיל היותר גרוע דלכ"ע ל"א וזהו הואיל דבידו כגון האופה ביו"ט לצורך יו"ט וקודם הסעודה הניחם לחול ואפה אחרים תחתיהם לצורך יו"ט והניח את הראשונים לצורך חול ואפי' כשאפה מתחילה על ספק שבאם לא ישרו בעיניו יאפה אחרים תחתיהם וכן עשה הרי הואיל כהאי דלכ"ע מותר ודאי' מדיקדוק לשון רש"י שפירש גבי פלוגת' דאופה מיו"ט לחול דאיירי לאחר שגמר סעודתו ועוד מפורש הדבר בש"ס גבי עיסת הכלבים דהיכא דאית לי' נבילה מותר לאפות ביו"ט אף שלא שם דעתו ולבו לפייסן בנבילה ואפה לצורך כלבים לבד וכן עשה אלא ודאי כיון דבידו בשעת מלאכה לעשותו לצורך אוכל נפש אדם אף שלבסוף נתברר הדבר למפרע שהוא לצורך אוכל בהמה אפ"ה אינו עובר למפרע גבי מלאכת יו"ט ואיפשר דאף בשאר איסורים של תורה אינו עובר למפרע וכן קצת ראי' לזה מהא דאיתא גבי שלוח הקן גבי נטלו ע"מ לשלחו דלאו ליכא עשה איכא חולין קמ"א רק באיסורן שבדה מלבו מצינו דעובר למפרע כגון באכל לאיסורו והדר אכל לתנאי וגבי קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר כיון שהתורה נתנה רשות לאסור על עצמו מה שיחפוץ יכול לאסור גם באופן זה אבל באיסורין של תורה איפשר דאין לנו שיעבור למפרע ואינו דומה לשני לוגין שאני ע"ל דחיישינן לשמא יב"ה ונמצא שותה ט"ל וכן גבי אשת איש באם נתן לה גט על תנאי וזינתה קודם ואח"כ לא נתקיים התנאי דהווית א"א למפרע גיטין בפ' מ"ש גבי מה היא באותן הימים דהתם שאני שאיסורן ממילא רק שבא לסלק את איסורו על תנאי בזה עובר למפרע אבל היכא שעושה האיסור בעצמו על תנאי איפשר שאינו עובר למפרע ויוצא מזה גם במשהה חמץ עמ"ל דאינו עובר אף שנאנס אח"כ ולא ביערו דלא עבר למפרע ואיפשר שזהו כוונת ב"ע מ"א בסי' תמ"א ס"ק ד' בישראל שהלוה לאינו יהודי והירהינו אצלו במעכשיו דאינו עובר בתוך הפסח לפי שלא מצינו שיעבור למפרע אמנם לאחה"פ אסור מדרבנן שהרי גם באינו יהודי שהילווה לישראל בלא מעכשיו אסור לאחה"פ אף לדעת הגאונים דהפקדון אצל אינו יהודי אין המפקיד עובר אפ"ה אסור לאחר הפסח כמבואר בר"ן אמנם עדיין נוכל לומר גבי ישראל שהילווה לאינו יהודי כיון שעובר אף בשו"ת גם כיון שאיסורו מקושר בקנינו וכיון דלגבי קנין מהני לקנות למפרע **(כל זה מדבר לענין איסור חמץ ומה שנוגע לדיני ממונות נוהג ע"פ דינא דמלכותא כי דינא דמלכותא דינא)** גם צד האיסור שבו ממילא נמשך אבתרי' עוד יש לעיין דא"כ אם קידש ח"ל ע"ת לא יעבור למפרע למ"ד קידש לוקה **(עונש מלקות היו נוהג בזמנים העברו מאז ולא בזמן הזה כידוע לכל יודעי ספר:)** ואף לאידך אם בעל לקי אף על הקידושין הרי דעבר למפרע והדברים ארוכים וצ"ע ואין כאן מקומו אבל מ"מ גבי מלאכת יו"ט בודאי אינו עובר למפרע ומותר אף מדרבנן כמבואר בר"ן ביצה שם ובהואיל אי מל"א פליגי רבה ור"ח ובהואיל דא"ב בצע לי' מכל חתיכה וחתיכה גרע קצת מהואיל דרבה כקו' ר' שישא והואיל דא"ב פריק לכ"ע ל"א והואיל דאי בעי מתשיל עלי' לדעת רש"י במ"ק שוה להואיל דרבה שהרי מתיר אף בקרא שם לאפותו ביו"ט וכן בקו' על גירסא זו מר' יהושע דלא גרס הואיל דאי בעי מתשיל עלי' דשוה להואיל דרבה ולדעת תוס' ורש"י במ"ב גרע מהואיל דרבה ועתה נחזה אנן לקו' ר' שישא דהואיל דאי בעי בצע לי' מכל חו"ח גרע מהואיל דרבה לפי שמסתמא לא יפסיד פתו זהו דווקא באחת משתים אם נאמר כשלש כשיעור אינו צריך סל כלל או כר' יהושע לקמן דס"ל דתנור מצרפן נמצא דבשעת אפי' הברירה בידו אם לבצוע מכל חו"ח או שיתן חלה אחת על כולן וכיון דמסתמא לא יבצע מכל חו"ח נמצא שעבר בשעת אפי' על מלאכת יו"ט בהאי דלא חזי' אולם לדעת רי"ף ורש"י דאף כשלש כשיעור צריך צירוף סל דווקא נמצא הרי כמו שהן עתה בתנור בשעת אפי' ואז עדיין לא נצטרפו הרי בע"כ צריך לבצוע מכל חו"ח נמצא דלא עבר בשעתו רק אח"כ יעשה מחדש לצרפם בסל תו לא איכפת לן בזה כיון שכבר הוכחנו דאינו עובר למפרע ולא עוד אלא דאף לר"ח מותר בכהאי גוונא כיון שבידו שלא לצרפם בסל ואף שמסתמא צרפם אח"כ בסל כיון שבשעתו אינו עובר תו ליתא למפרע גבי מלאכת יו"ט ודמי לעיסת כלבים הנ"ל וזהו קו' ר"פ מנ"ל דאית לי' לר"א הואיל דא"ב בצע לי' דשאני הכא דבעידנא דמעייל לתנורא כל חתיכה וחתיכה חז"ל והוא דר"א לטעמי' דסבירא לי' דסל מצרפן נמצא דבשעתו צריך לבצוע מכל חו"ח רק ע"י מעשה חדש שנעשה אח"כ מפריש אחת ע"כ תו אינו עובר למפרע ר"ש מקשה להיפך לר"י דר"י לטעמי' דתנור מצרפן נמצא דאיכא בשעתא חדא דלא חז"ל והואיל דא"ב ל"א דעוד גרע מהואיל דרבה ורמב"ח דא"ל דפליגי בהואיל א"ב בצע לי' או דס"ל דפליגי באפי' לדעת ר"י בזה לקמן דס"ל דתנור מצרפן כדמשמע מברייתא שהיקשה לדידך הרי עובר בבל יראה דמשמע לי' דאף לדעת ר"י טוב יותר לאפותו מלהניחו והיינו משום דאית לי' הואיל דאי בעי בצע אבל ר"פ מקשה דילמא ר"א לטעמי' וכן ר"ש מקשה לר"י נמצא דדעת ר"פ ור"ש יחדיו תאומים ומכוונים לאמתן ושכולה אין בהם ועיין היטב נמצא דברי רבינו אלפס מכוונים דודאי לדידן מותר לאפותן כיון שאין דבר העומד לנגדינו בזה רק דלא שרינן ע"י הואיל ובפרט הואיל כזה דגרע לכן האיר עינינו בזה דכיון דפסקינן לקמן כר"א דסל מצרפן תו אינו צריך לומר הואיל דא"ב בצע לי' מכל חתיכה וחתיכה כיון דבשעתן לא