זית רענן חלק א נו

תו אינו עובר עליו' ומעתה אם נאמר בחלה שכיון שבוודאי לא יתשל עלי' משנתחמץ שוב אינו שלו כלל' רק מפני שנדון הדבר כשלו עד שנתחמץ מ"מ לא נופל הוא מכל ביטול דעלמא וגם מתוס' מוכח שתרצו בהקדש כיון שנתחמץ שוב לא יפדנו דאכתי יעבור מפני שהי' שלו עד שנתחמץ ומזה מוכח שאם מכר עיסתו לא"י טרם שנתחמץ שהמכירה יחול רק בשעה שיתחמץ דתו אינו עובר עליו כמו בביטול דעלמא בפסח שמבואר בש"ס בהי' יושב בבהמ"ד

ה ועוד תירוץ כיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו וצריך ביאור דהא גם לשאול שייך ג"כ האי טעמא ואעפ"כ עובר ע"י הואיל וצריך לומר כיון שחמץ שהוא שלו לגמרי ג"כ אינו ברשותו אלא שעשאן הכתוב כאה"ב לעבור עליו ולהכי ג"כ בחלה אנו דנין כאלו לא נתחמץ ואז הוי כממונו ע"י הואיל ולהכי עתה אף שבוודאי לא ישאל עליו כיון שנתחמץ שוב אמרינין בי' דאפ"ה עובר עליו ע"י עשאן אמנם נראה דכוונתם בזה דבל"ז יש לדקדק הלא תירוצם הראשון דאי בעי פריק דמי דאי בעי קני לי' יש בו די לסלק הקו' לגמרי בפשטות אמנם נראה דעדיין קשיא לן דיש לחלק דהתם לא היה שלו מעולם אבל הכא שהיה שלו ועדיין נשאר לו זכות לפדותו והוא קודם לכל אדם חדא שבעלים מוסיפים חומש ועוד דגם בל"ז לא דמי להואיל אי בעי קנה לי' דהתם הברירה ביד המוכר אבל הכא הגזבר צריך למוכרו לו כשנותן שווי' ואינו רשאי לומר אחזיקנו עד שיזדמן קונים אחרים שיתנו יותר משווי' דאין להקדש אלא שעתן ונמצא דעדיין יש לו זכות בגוה כנגד אחרים שאינו רשאי להחזיק בעדן וע"ז תירוץ שפיר דכיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו ונמצא דלית לי' שום דבר זכות לגבי אחרים כיון דלכולא עלמא לא שווי' מידי ואף דעשאן כאילו הן ברשותו זהו לגבי דידי' אבל לאחרים לא עשאן ולא שווין מידי לעלמא וממילא לא נשאר לו זכות בחמץ זה ודמי לחמץ דעלמא וא"ל דהרי בפשטות יש לחלק מהואיל אי בעי קני לי' דהתם לא היה שלו מעולם וע"י הואיל לא נכנס לרשותן אבל הכא כיון שהיה שלו עדיין לא יצא מרשותו כעין שחילקו תוס' לעיל גבי בהמות ארנונא ד"ה התם דף וי"ו ע"א דז"א דעדיין יקשה בחמץ שלו שמכרו אטו יעלה על דעת שיעבור עליו בסה"ד וזה לשונו וצ"ע בהנהו הואיל דכל שעה הואיל ולא לה קרא עלי' שם וצ"ב דמאי קשי' להו דא"ל דגם בחלה או בחמץ של הקדש ג"כ נאמר הואיל ולא קרא עלי' שם הלא כבר הגבילו בזה לעיל ומוכרח מתוך הסוגיא דלנגד עצם הדבר שנשתנה בזה לא אמרינן הואיל כזה כמו במצה של מע"ש ובכורים יוע"ש בד"ה או דילמא אמנם נראה דהכי קאי קושיתם עפ"י תמצית ותוכן מדבריהם דלנגד עצם הדבר שנשתנה עתה ל"א הואיל גרוע כזה ואולם היכא דאית לן הואיל דעדיף מיני' כגון גבי מע"ש דאית לן הואיל דר"א ועתה ע"י גילגול דברים שנתהוו אח"כ נסתלק ההואיל שהיה לו מקדם כגון שהפריש חלה ממע"ש אזי לסלק את הגורם לחודא מהני' ג"כ הואיל גרוע הזה דאילו לא קרא לה שם יוע"ש היטב נמצא דה"נ קא קשי' להו דלגבי הקדש אף שמסרו ליד הגזבר כאשר תירצו דהרי קודם שמסרו איכא גבי הואיל דאי בעי מתשיל עלי' ואחר שמסרו ליד הגזבר אף שנסתלק ההואיל שוב נימא בי' הואיל דאילו לא קרא לה שם לסלק את הגורם לחודא אמנם נראה לפענ"ד לחלק כיון דגבי מתנות כהונה צריך נתינה ליד כהן נמצא דנתינה ליד הכהן אינה סיבה מחויבת לגבי קריאות השם ולהכי אף שכבר נתנו ליד כהן אמרינין בי' גם הואיל הגרוע דאלו לא קרא לה שם דאף שכבר ניתק מרשותו ונתרוקן ממנו ומרשותו לגמרי אפ"ה אמרינן שפיר דנאכל בכל מושבות ע"י הואיל זה כיון דגם בלא קריאת שם בידו ליתנו לכל מאן דבעי וגם עתה לא בא ליד כהן רק ע"י נתינתו ולהכי יוצא בו הכהן שגם אילו לא קרא לה שם והיה נותנו ליד כהן היה יוצא בו מה שאינו כן גבי הקדש דכל עיקר נתינתו ליד הגזבר הוא רק ע"י שהקדישו לדמים ועתה ע"י שעשה מעשה ונתנו לידי גזא דרחמנא שוב לא מהני' בי' שאלה דשאלה ל"מ רק על אמירה לחוד ולא ע"י מעשה ושוב האיך נאמר הואיל גרוע כזה לאוקמי ברשותו ולעקור עשייתו שנתנו בי' גזא דרחמנא דאם לא קרא לה שם אין בנתינתו כלום ועיין

ויו ועתה נתבונן נא בתהלוכות הסוגיא במקומו אתמר האופה מיו"ט לחול וכו' ועיי"ש בתוס' ד"ה רבה וכו' א"נ ברודה סמוך לשקיעות החמה וכו' ולכאורה קשה מקו' דש"ס לקמן ואי אמרינן הואיל אהבערה לא מיחייב הואיל דחזי לי' לצורכו דילמא מיירי בסמוך לשק"ה ומצאתי באחרונים שהרעשו בזה ונראה לפענ"ד דיש לדקדק במה דנקט האופה מיו"ט לחול דווקא ולא נקט בסתמא בעושה מלאכה מיו"ט לחול דאף בשחיטה ובישל וכדומה שייכא פלוגתא זו ונראה דלרבותא נקטי דאף דבפת דכל א' צריך עריכה ואפי' לעצמו ול"ש למימר בי' הואיל שיכול לאכול כזית אף לאחר שגמר סעודתו כעין דאיתא לקמן במסוכנת לרבה והאי הואיל עדיפי דבידו הוא ולכן בשחיטה ובישל וכדומה שייך הואיל זה ועיין ביצה דף י"ז באמת אמרו ממלאה אשה כ"ה בשר וכו' אבל לאפות אינו אופה ואיפשר דאף ר"ח דלית לי' הואיל מודה בשחיטה ובישל דאינו לוקה **(עונש מלקות היו נוהג בזמנים העברו מאז ולא בזמן הזה כידוע לכל יודעי ספר)** דכמו דאית לי' במסוכנת דמשום הפסד ממונו גמר בלבו לאכול כזית מכש"כ בהשחתת גופו ואפילו חזינין לי' שאינו אוכל אח"כ לא אמרינין שיעבור למפרע גבי מלאכת יו"ט כאשר נאריך לקמן בזה וכדמשמע לקמן גבי עיסת כלבים ביצה ד' ך"א דמוקמינין אליבא דר"ח כגון דאית לי' נבילה וכו' ואף שלא פייסן בנבילה אפ"ה אינו עובר למפרע ואף אם תמצא לומר דבכהאי גוונא עובר למפרע לר"ח דש"ה דמעיקרא הותר ע"י הואיל ולהכי אינו עובר למפרע דהואיל כהאי דבידו מודה ר"ח ואף איסור דרבנן ליכא כיון שהוא בידו אבל גבי מסוכנת דלאחר שגמר סעודתו לית לי' לר"ח הואיל דאי בעי מינס עצמו ולא שרי אלא מפני שגמר בדעתו ומשום הפסד ממונו וכשאינו אוכל בסוף עובר למפרע אבל מ"מ אינו לוקה דהוי התראות ספק דמסתמא גמר בדעתו והוי כאכלו לאיסורו והדר אכל לתנאי ולהכי נקטי לפלוגת' גבי' אפי' דל"ש לומר הואיל דאי בעי אניס עצמו לאכול כזית דמ"מ עבר אאידך דכל פת צריך אפי' לעצמו ואף לרשב"א דס"ל דגם בפת מותר מפני שהפת נאפה יפה זהו דווקא היכא שצריך באמת לאכול הימנו כזית אבל לאחר הסעודה דאינו מותר אלא ע"י הואיל לרבה בכהאי גוונא וודאי ל"א להוסיף עוד נוספת על אהואיל ויתר מזה מבואר שם ך"א ד"ה עיסה דגם רשב"א לא התיר אלא היכא דשייך גבי אחריני' טעמא דהואיל ואף לתוס' דהכא דס"ל דמפני שהפת נ"י לחודא מותר זהו בקודם שסעד דצריך לכל הפחות לפת אחד ומעתה גם מה שחדשו התוס' דסמוך לשקיעות החמה ל"ש הואיל דאי מיקלעי לי' אורחים זהו דווקא בחילוק מלאכות דומי' דאפי' וגם ברודה חלת דבש דעביד לאיסור תלישה מתחילה ועד סוף ולא מצאנו לפוטרו ע"י הואיל דאי בעי אניס עצמו לכזית כיון דבכל כזית וזית עבר לי' אתלישה דתליש לי' וליכא למפטרי אלא משום אורחים דהוי צריך לכולהו ולהכי בסמוך לשקיעות החמה ל"ש הואיל זה אבל לקמן בהבערה דשייכא בי' גם כהואיל דמסוכנת דאי בעי אניס עצמו לכזית צלי או להחם חמין ב"ד בזה לא נמ"ל מידי בסמוך לשקיעה וכיון דאיכא שעות שיתבשל הגיד כמאכל ב"ד לפחות דהא מחייבינן לי' משום מבשל ביו"ט הרי היה יכול להחם חמין בתחילת העברה לצורכו ועפ"י דברינו הנ"ל נלפענ"ד ליישב הסוגיא דלקמן שהיקשה הש"ס אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לי' לצורכו ובמכות מקשה הש"ס בל"ז מחמת דאין חילוק מלאכות ליו"ט כאשר עמדו בזה בעה"ת ומדוע לאחר שמסיק הש"ס בעצי מוקצה ניחא לי' להקשות מזה ולא אהבערה גופי' וגם יש להבין בקו' הש"ס מכות ך"ב על רבה דאין חילוק מלאכות ליו"ט משום הבערה לא מחייב דהא אחייב' לי' משום בשולו דהא בשתי התראות ולא עשאן בב"א אפי' לרבה חייב שתים דלא גרע מנזיר והיתרו בו אל תשתה ושתה וחזר והיתרו בו דחייב שתים ועיין בריטב"א מכות שם וכיון דסתם הבערה הוא