זית רענן חלק א נה

הוא משום הנאות עצמו לחודא אף שעיקר המלאכה נעשית בשביל צורך אחר לצורך מצוה וכדומה בזה לכ"ע שרי כיון דאיכא במלאכה זו מיהת חלק א' מני אלף לצורכו לחוד והתם גבי שתי הלחם שאני שגם בחלק זו דלצורכו עיקרו היא משום חלק גבוה לצורך זבח אעפ"י שאין צריך לעצמו כלל ועיין

ב ד"ה הואיל אי בעי וכו' תימא לרשב"א וכו' דמצות מעשר שני אין יוצא י"ח בפסח לר"מ דס"ל מע"ש מג"ה ולא חשיב מצתכם הא הואיל אי בעי מתשיל עלי' מחשבינין לי' כשלו ויש להתבונן מנ"ל להפריז על המידה ולהקשות דע"כ לא מצאנו אלא לענין חמץ לעבור בבל יראה דהרי ריבה רחמנא אף גם דהגל"מ דלאו כממונא דמי מדכתיב לא ימצא ואף לדעתו דרש"י דהתיר גם לאפות ע"י הואיל זה שאני מלאכת יו"ט דהרי גם ע"י מציאות כ"ד שרי רחמנא כמו הואיל דאי מיקלעי לי' אורחים וכהאי גוונא אבל לאו במאי דבעינין שיהיה שלו לגמרי וכן מבואר בתשו' רשב"א תשמ"ז מובא ברמ"א סי' תרמ"ט גבי אתרוג שאסר על עצמו או על אחרים ומנ"ל להקשות כנגד זה ונלענ"ד דהכי קא קשי' להו כיון דבע"כ צ"ל דהואיל זה עדיף מדבר הגור' לממון דהרי בגל"מ אסור במלאכת יו"ט ואפי' בגורם לאוכל נפש עצמו עיין ביצה ך"א ע"א גבי בלשת באה לעירנו ושחטנו להם עגל בשביל שבאו לחטוף את כל העיר א"ל תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ול"נ עיי"ש ומפשטא דמילתא משמע אף שיחטפו גם את אוכל נפש שהכינו לעצמם אעפ"כ אסור אף דלגבי חמץ אמרינין דדבר הגורם לממון כממון דמי אפ"ה לעניין מלאכת יו"ט אסר רחמנא אמנם בהואיל זה דאי בעי מתשיל עלי' דמהני' אף לגבי מלאכת יו"ט לדעת רש"י ורשב"א מסכים בזה לדעתם לעיל בד"ה הואיל ומעתה אם נניח עוד דמ"מ אינו שלו לצאת י"ח גבי מצה הרי בע"כ צריך לומר דאיכא תלתא דרגא בזה חדא דהגל"מ דריבה רחמנא לענין ב"י והשניות לו הואיל זה דאי בעי מתשיל עלי' דמהני גם למלאכת יו"ט והשלישית שיהיה שלו לגמרי לצאת ידי חובתו במצה ואם נאמר כן תיקשה לן מנא לן להש"ס דהאי דריבה מלא ימצא הוא לענין מדריגה הפחותה דאף בגל"מ עובר דילמא לא ריבה רחמנא אלא למדריגה השני' כגון גבי הואיל דאי בעי מ"ע דעדיף ממנו אלא וודאי בע"כ צריך לומר דלדעת רש"י כשם דמהני למלאכת יו"ט ה"ה לענין לכם ורשב"א בתשובה הנ"ל בע"כ צריך לומר דס"ל כדעת ר"י לעיל דע"י הואיל כזה לא שרי גבי מלאכת יו"ט ג"כ ומעתה הרי שוה רק לגורם לממון עוד נוכל לומר דגם רשב"א בתוס' מסכים לדעת רשב"א בתשו' דלעיל ושאני מצה מד' מינים כעין שמוכרחין לחלק לעיל גבי חלות תודה עיין ל"ח ע"א בד"ה חלות תודה יוע"ש בסה"ד והא דלא פריך שאין נעשה להיות מצתכם אלא לגבוה כיון דלא כתב בהדי' פסול דמצתכם עכ"ל כן נוכל לחלק לענין הואיל כזה דדוקא גבי ד' מינים דכתיב בהדיא לכם ובעת שיוצא בו אינו עומד לכך להיו' שלו כמו בפסול דאנינות דכתיב בהדיא גבי מצה דפסול בכהאי גוונא אף שלא נתקדשו עדיין שלא נשחט עליהם הזבח אבל לענין לכם דלא כתיב בהדי' גבי מצה רק דילפינין מחלה לא קפדינין בזה וחשיב שלו אף שאינו עומד להיות שלו כן הכי לענין הואיל כזה ועפ"י דברינו יש לפקפק על בעל ט"ז בס"ס תמ"א בחמצו של א"י והירהינו אצל ישראל והיתנה במעכשיו והגיע זמנו לאחר הפסח דעובר עליו בבל יראה בפסח מטעם דספק קניין עדיף מגורם לממון יוע"ש ** (כל זה מדבר לענין איסור חמץ ומה שנוגע לדיני ממונות נוהג ע"פ דינא דמלכותא כי דינא דמלכותא דינא) ולדברי הדק"ל דמנ"ל לש"ס דריבוי דקרא קאי על גורם לממון דילמא לא ריבוי אלא על ספק קניין בלבד וכהאי גוונא דזה עדיף מגורם לממון

ג עוד נראה לענייות דעתי ליישב דברי רשב"א בתוס' במאי שהיקשו ממעשר שני ובמ"ה שעמדנו לעיל בזה וגם דברי הרי"ף במאי שתקע יתדו ליסוד מוסד שהלכתא כרבה מדפסקינין כר"א שעובר בבל יראה ע"י הואיל דאי בעי מתשיל עלי' והקשו עליו דאיך נוכל ללמוד להקל מחמור שהרי החמירה התורה בב"י יותר מכללות הסוגים דהרי אף בדבר הגורם עובר בב"י וביותר קשה על קו' רשב"א דמאי ענין בדבר שהצריכה תורה שיהי שלו לגמרי לענין חמץ שעובר אף בגורם לחודא דבכל התורה לאו כממון דמי ונראה בהקדם מה שחדשתי זה יותר מעשרים שנה על דברי רבותינו האחרונים שנתקשו במאי דמדמה הש"ס את ט"ה לענין קדושין וכהאי גוונא לענין חמץ דהא אף אם אמרינין דט"ה אינו ממון לש"ד מ"מ לא גרע מדבר הגל"מ והמצאתי דהרי אף אומנם שחידשה התורה לנו בשני דברים לגבי חמץ משאר דברים שבממון חדא דאף חמץ שלו לגמרי אינו ברשותו ועשאן הכתוב והשנית דאף בדבר הגל"מ דלאו כמ"ד ובחמץ כמ"ד ומ"מ אם נזדמנו שניהם ונצמדו יחד בכגון זה לא ידעינין דהרי בשניהם אם יתלכדו לא ריבתה לנו התורה מיתורא דקרא ובוודאי נשאר הענין על הסברא לבל נוציאו מן הכלל ומעתה נבא ונחקורה באחד שנפלה לו ירושה חמץ בע"פ לאחר שש דאינו עובר על בל יראה דאיסורא לא ניחא לי' דליקני כמבואר באחרונים ובפסח קיבל בפקדון חמצו של אינו יהודי והותנה בפירוש רק על אחריות של חמץ זה שנפלה לו בירושה דהשתא אינו באחריתו על ממון גמור רק על חמץ זה אזי נאמר דאינו עובר כיון דלא הוי גל"מ רק גורם לדבר שאינו ברשותו דאף דעשאן הכתוב כה"ב זהו בחמץ שלו אבל לא כשיתלכדו יחד בהדי' גל"מ אכן בזה יש לדון דגם בל"ז אינו עובר דגם בחמץ שנפל לו אינו שלו כעתה רק דהוי גל"מ שלאחר הפסח יהיה שלו ודמי לגורם דגורם בשבועות דף ל"ב ע"א ועיין סי' שפ"ו סק"ג אכן אם נפלה לו קודם פסח נכסים במדינת הים ולא ידע מהם עד יו"ט או שמצא חמץ ביו"ט וקיבל בפקדון עד טרם יבא השמש ויעריב יהי' באחריותו על חמץ שמצא בביתו דווקא דאז בהתאמת לנו את דברינו הנ"ל אזי אינו עובר על הפקדון שקיבל דתו לא נכלל בשם גל"מ רק גורם לדבר שאינו שלו רק ע"י שעשאן הכתוב ובגורם לחודא מנ"ל דעשאן אף בכהאי גוונא ובזה יתיישבו על מכונם כל קו' הנ"ל דלהכי אם אמרינין דטה"מ א"מ לענין כל הדברים תו לא נאמר דאפ"ה יעבור בחמץ ודלא גרע מדבר הגל"מ וה"נ הטובת הנאה שיש לו בגוה מביאו לידי ממון שהרי עינינו רואות דגרע נגרע כיון דעתה לא ישיג מאומה רק אם אמרינין דע"י ט"ה הוי כשלו לגמרי אזי אף שבפסח אינו שוה כלום אפ"ה לא גרע מחמץ שלו דעובר עליו מפני דעשאן הכתוב וכו' אבל אם נבוא להוציאו מכלל ממון גמור תו לא נוכל להכניסו בסוג דגורם דהתם הוי גורם לממון גמור וכן קו' הרשב"א והוכחת הרי"ף קמים ונצבים כחומה נשגבה דבשלמא אם ננקוט ליסוד מוצב דע"י הואיל דאי בעי מתשיל עלי' חשוב כשלו לגמרי דכיון שיש לו זכות זה בגוה לא יצא מרשותו להכי עובר בב"י אזי דומה לגמרי לחמץ שלו אף אומנם שגם שלו אינו שלו כבר ריבתה התורה בזה דעובר עליו משא"כ אם נאמר דע"י הואיל לא ניכנס לכלל ממון גמור כיון שעתה איננו שלו הרי שכבר יצא מסוג ממונו ולידי גורם לא הגיע ד בהאי ענינא שהערכתי לעיל ומוסכם גם מרבותינו האחרונים בספרותיהם דע"כ בהאי דאי בעי מיתשיל עלי' האף אומנם שלעולם לא יתשל עלי' כדי שלא יעבור עליו אפ"ה עובר עליו לפי דאנן צריכין לדון מעיקרא כאלו לא נתחמץ כלל ואז דנין בקו המשקל אם ממונו הוא אם לאו וכיון שאם לא נתחמץ היה ממונו מפני הואיל או כהאי גוונא ומשום הכי עובר עליו כאשר עובר על חמץ שלו אף שאינן שלו רק דעשאן הכתוב וכו' ובסוג זה הארכנו לעיל ונתחדש לנו בעזה"י כמה עניינים אשר לא שיערו רבותינו האחרונים ולכאורה יש לדון בזה דלמא גבי חלה שהפריש טעם הדבר שעובר עליו מפני שעד שנתחמץ היה שלו ע"י הואיל ולכן בשעה שנתחמץ עובר עליו אכן לקושטא דמילתא מוכח דבכהאי גוונא אינו עובר עליו דאל"כ היכא אשכחין פחרא לכולי' מילתא דביטול בלב דמהני אף בפסח טרם שנתחמץ והלא הביטול אינו חל מעיקרא כלל עד שנתחמץ כדברי הר"ן ריש פסחים שהוא רק מפני שאינו ברשותו ונמצא שהביטל אינו חל עד שנתחמץ ושמעת מינה שכל שחימוץ וביטל חלין כאחת