זית רענן חלק א נב

ולית לי' מסברא דעפרא בעלמא הוא כן בחמץ אף דאסר הכתוב שאור עדיין יש מרחק רב בינו לנוקשא דנוקשא הוי כסרוחה מעיקרא משא"כ שאור דבתחילת חימוצו היה ראוי לאכילה והוי כנבילה שאר"ל דאסור לר"מ אף בשאר איסורין ולפ"ז סברות ר"י דעי"ת חמור מנוקשא ומוקי מתניתין כר"מ דאית לי' נוקשא בלאו הרי דחדית לן חיובא אף בסרוחה מעיקרא דמותר בשאר איסורין שפיר אמרינן דכ"ש חמץ עי"ת דלכל הפחות אית בו איסור דאוריי' בשאר איסורין אבל לר"ש דפסקינן כוותי' גם ר' יהודא מודה דבחמץ עי"ת קיל מנוקשה ור"ן דפליג אף לר"מ יש לומר דסובר כעולא דפגם מעיקרא ד"ה מותר ועיין תוס' ע"ג שם ד"ה אמר עולא וכו' דלדידי' לא פליגי כלל בקרא ולפ"ז גם לר"מ מותר בא"ר לאכילה ולפ"ז ע"כ צ"ל מה דאסרה התורה שאור הטעם מחמת הואיל דראוי לחמע ע"א א"כ אף שריבתה התורה נוקשה עדיין לא נוכל לילף תערובת מיני' ותניא כוותי' ה"נ אזלא כיון דר"א פרט בפירש כל הדינין מה שריבתה התורה וחמץ נוקשה לא קתני ש"מ נוקשה לר"א לית לי' וע"כ גם הוא סובר כר"מ דמתיר בשאר איסורין דייקא בסרוחה מעיקרא ולדידי' אין אנו מוכרחים במה דאסרה התורה שאור להדי' לומר שהטעם הוא מחמת הואיל רק שהשווה התורה חמץ לשאר איסורין א"כ ממילא הסברא פשוטה דחמץ על ידי תערובת חמור דאית בו איסור דאורייתא בשאר איסורין משא"כ חמץ נוקשה דהוי כסרוחה מעיקרא לענין זה דמותר לכתחילה מדאורייתא בשאר איסורין כיון דמיתורא דקרא אתי' לי' ולא מצד הסברא דעפרא בעלמא הוא הרי גם חמץ נוקשה בדדמי לי' ומש"ה לא מרבינן לנוקשה מיתורא רק לחמץ שע"י תערובת אבל אנן פסקינן כר"ש דמותר בש"א אף שנסרחה אח"כ ובהא דאסרה התורה שאור נתגלה לנו הטעם מחמת הואיל דראוי לחמע בו עיסת אחרת שפיר נוכל לילף גם לענין חמץ נוקשה דחמור מעי"ת שאם ריבתה התורה עי"ת לית בו לאו בשאר איסורין כ"ש חמץ נוקשה שכבר חידשה רחמנא בשאור דעובר עליו ובע"כ צריכין לומר משום דראוי לחמע ע"א גם נוקשה לא יפול מכללו ואי משום דסרוחה מעיקרא דהא כל כמה דל"ש בי' דעפרא בעלמא אין לחלק לדידן בזה

ב עיין רמב"ם בפ"ד מהלכות חו"מ שפוסק דכותח הבבלי לוקה עליו **(עונש מלקות היו נוהג בזמנים העברו מאז ולא בזמן הזה כידוע לכל יודעי ספר)** מרבויא דכל מחמצת ודווקא בשאכל כזית בכדי אכילת פרס ואפ"ה פטור מכרת ועיין בכ"מ ובאחרונים שהאריכו לתמוה על דבריו אם פוסק כר"א הא מבואר להדיא דלר"א חייב אפילו לא אכל אלא כזית מחמת היתר מצטרף לאיסור כמו שמקשה להדיא א"ה לענין חמץ בפסח נמי ואי פוסק כרבנן חדא הא לרבנן לית להו דרשא דכל ועוד ליתחייב גם כרת על אכילתו ועיי"ש ונראה לפענ"ד דהנה לכאורה קשה לשיטת רבינו יקר במס' ע"ג הנ"ל היכי דליתא לאיסורא בעינא מודה ר"ש דצריך כזית אף דאית לי' כ"ש למכות דווקא היכא דאיסור בפ"ע וקשה דא"כ היכי משני הכא אין ה"נ ולאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה לפחות מכזית ועיין בתוס' ד"ה כמאן ותמצית דבריהם דלאביי דרשינן כל על מקצתו וכי כל על עירובו לענין שלא יתבטל א"כ לא מחייבינן לי' מחמת היתר מצטרף לאיסור עיי"ש ולר"י קשה דמנ"ל דחייב על עירובו אף שאין בין הכל כזית והא דמחייב אביי על מקצתו זהו דווקא היכי שהאיסור בפ"ע וא"כ גם לאביי מחייבינן לי' מטעם היתר מצטרף לאיסור אך נראה דהא בלא זה קשה לאביי גופי' דמנ"ל דיתורא דכל אתא לרבויא על מקצתו וחייב אף על כ"ש אף שבכל איסורין שבתורה אינם אלא בשיעור ידועה לימא דכל אתא להיתר מצרף לאיסור כמו בחמץ בפסח וכי כל אתא לחייבו על מקצתו נמצא דלעולם לא מחייבינן לי' אלא בחד מהנך גוונא או שהקטיר חמץ לחוד ואז חייב אפי' על כל שהוא או בחצי זית חמץ ומצה מעורבים ובין הכל כזית וחייב מטעם היתר מצרף לאיסור אבל אם אין בין הכל כזית אז באמת בטל השאור וע"כ מוכרחים לומר דאביי סובר שאני יתורא דכל משאר רבוים דאמרינן תפסת מועט תפסת אבל מכל מרבינן אף את המרובה ועיין במ"ל בפרק מהלכות חו"מ להכי מרבה את מקצתו מיתורא דכל ולה"נ מחייב אף במקצתו ע"י תערובת אף שאין בין הכל כזית ושפיר משני לאפוקי מדאביי דלדידי' לא צריך כלל לצרף את ההיתר ועיין במס' נזיר ל"ו תוס' ד"ה אה"נ שהקשו לאביי אמאי לא דרש נמי בחמץ לר"א מיתורא דכל לחייבו על מקצתו ותירצו דשאני גבי חמץ דכתיב בי' אכילה ואין אכילה בפחות מכזית עכ"ל הרי דזולת זה דרשינן לאביי אף את היותר מסתבר לפטור רק מפני שהתורה מיעטה בפירוש לפטור האוכל פחות מכזית נמצא לפ"ז לאביי דרשינן כל דחמץ לענין היתר מצטרף לאיסור ואוכל כזית מן התערובת שבכגון זה נקרא אכילה אף שנוכל לומר דיתורא דכל אתא על כזית בכדי אכילת פרס אף דבטלי דעתי' אצל כל האדם אך לאביי מרבינן את היותר רחוק ותפסינן את המרובה ולולא מיעטה התורה את האוכל חצי זית בפירוש הוה דרשינן את כל גם על חצי זית ולפ"ז מה שהקשו א"ה לענין חמץ בפסח נמי זהו דווקא לאביי אבל לדידן לא תפסינן אלא את המועט ולהכי לא מחייבינן לי' אלא על כזית בכדי אכ"פ וראי' דהא לעיל מביא תניא כוותי' דר"י וכו' ואילו נוקשא לר"א לא קתני ש"מ נוקשה לר"א לית לי' הרי שלא תפסינן אלא על המועט ודווקא עי"ת חייב ועוד ראי' דאל"כ תיקשה לר' יוחנן גופי' קו' תוס' מנחות דף ך"ו ד"ה אין וכו' דסובר ר"י יש הקטרה פחות מכזית וא"כ לחשוב חמץ בפסח וע"פ הנ"ל מיושב אף דאית לי' יש הקטרה פחות מכזית אבל לא מיתורא דכל כאביי רק מיתורא דוכי כל וכל אתא להיתר מצרף לאיסור וכי כל על מקצתו וא"כ לא מחייבינן לי' על תערובת שאין בין הכל כזית וצריך דווקא לצרף את ההיתר וממילא מוכח לר"י דאף מיתורא דכל לא תפסינן רק את המועט ושפיר פוסק הרמב"ם דדווקא באוכל כזית בכדי אכילת פרס וכר"א ועיין

ג עוד בסוגיא דלעיל עיין מנחות דף נ"ח ד"ה אביי בסה"ד וז"ל ולפי טעם זה מאן דאמר התם יש הקטרה איפשר דמודה הכא דאין הקטרה עכ"ל וקשה דהא מאן דסבר יש הקטרה לעיל ך"ו ס"ל דיש קומץ פחות משני זיתים וא"כ ע"כ ס"ל דמקצתה מרבינן מכי כל ול"מ לר"א דס"ל דאיכא תרי ריבוי' בוודאי חייב אף על חצי זית ואף אליבא דרבנן דלא דרשינן אלא כי כל מ"מ מרבינן מקצתה גם לעיל דף ך"ו ע"ב ד"ה אין כל דברי התוס' תמוהין מרישא עד סיפא ועיין בס' צה"ק וע"פ הנ"ל נראה לענ"ד ליישב הכל על נכון דעוד יש לדקדק דבמה פליגא ריש הסוגיא והמסקנא שם בפרק א"ע דמעיקרא סבר בין לר"א ובין לר"מ ליכא אלא חדא ריבה ומרבינן היותר קל ולמסקנא בת"כ הוא להיפך דלא מרבינן אלא היותר חמור ועיין רש"י שם דמשמע דליכא אלא חד ריבה ודלא כמ"ל שם פ"א מהלכות חמץ ומצה וע"פ הנ"ל נראה דוודאי לאביי מרבינן היותר קל דאל"כ הו"ל לרבוי קודם את עירובו ואח"כ את מקצתו ובעינן ע"י תערובת כזית ע"י צירוף משא"כ עתה דמרבינן קודם את מקצתו מחייבינן ע"י תערובת אף בפחות מכזית וע"כ צ"ל דלאביי שאני ריבה דכל משאר רבוים דמרבינן גם את היותר קל משא"כ לר"י דס"ל יש קומץ פחות מב' זיתים ואעפ"כ משמע דס"ל דווקא אם הקטיר קומצה פעמיים כשירה ועיין מנחות נ"ח דיוק זה בתוס' שם אבל אם הקטיר רק את מקצתה פסולה ואע"ג דאיכא חד ריבה אף לרבנן לא מרבינן רק את היותר מסתבר דהיינו ע"י תערובת בצירוף כזית ולר"א דאיכא ב' ריבוי מרבינן מקצתה מריבוי השני משא"כ לרבנן פטור על מקצתה דלא מרבינן רק ע"י תערובת בצירוף כזית דלדידי' ל"ש בין ריבוי זו לשאר רבוים ולפ"ז מיושב שפיר דברי תוס' נ"ח הנ"ל דאף דסבירא לי' לר"י דיש קומץ פחות משני זיתים מ"מ לא מיחייב על פחות מכזית דלא מרבינן רק את היותר מסתבר והוא ס"ל כת"כ בברייתא דלעיל דלר"א ל"מ רק ע"י תערובת ולא בחמץ נוקשא והס"ד אתי' כאביי אך לכאורה קשה (קו' על דברי תוס' פסחים דזעירי ס"ל כרבא) דמנ"ל דילמא סובר כר"י רבי' לפ"ז הא דאמרינן ולאפוקי מדאביי קשה דמנ"ל דזעירי תלמידו דר'