זית רענן חלק א מט

מפורשת נידה מ"ה ע"ב ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא ונלאו האחרונים ליישב תמוה זו ועי' בש"ש ה' פ' י"א ובתשו' סי' י"ג ולי נראה דלק"מ לרמב"ם מזה שהרי בפרק זה שנה רבי כל הזמנים משנולד והלאה ואם איתא דאיירי בדלא הביא ב"ש ונדרן נדר דקתני היינו לאחרים אבל הן עצמן לא הגיעו לכלל עונשין אפי' לנדרים, האיך איפשר שישמיט רבי עיקר הזמן שכל יסודי הדת תלוין בו והו"ל לשנות עוד עיקר הזמן מתי שיגיע לכלל עונשין וזהו דקשי' לי' קטן הוא, ואע"ג שנדרן נדר לגבי אחרים מ"מ עודנו כקטן לגבי עצמו ולכל מילין דאורייתא ואיך ישבוק לן זמן הכולל כמה סוגים ויציע לפנינו משנתו רק בפרט מן הפרטים כנ"ל ברור ופשוט: בדיני חמץ הלכה ג סימן א

א עיין בתשו' הגאון הקדוש מוה' ע"א זצ"ל סי' י"ט שהיקשה לשיטת תוס' פסחים כ"ט דלאו דב"י הוי ניתק לעשה, א"כ אמאי אמר במכות דף ט"ז דלא משכחת ביטלו ולא ביטלו אלא בשלוח הקן ופיאה עיי"ש, הרי משכחת עוד בטלו בידים לענין חמצו דהלאו ניתק לעשה ובטלו בידים ברוב היתר דבוודאי לא מקיים בזה עשה דהשבתה, וא"א לו עוד לקיים העשה, דאף אם ישבית אותו הא משבית דבר המותר וביטל העשה בידים גם לשיטת רש"י ותוס' דפסקי להלכה כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה תיקשי הא משכחת בחמץ ביטול העשה בידים בהשליכו לנהר עיי"ש ונלפענ"ד לתרץ בשום לב להבין הסוגי' דקיימו ולא קיימו, וכאשר הורו לנו רבותינו הראשונים הדרך אשר נעלה בה, אזי יתיישרו הדברים על נכון וכל אחד על מקומו יבא בשלום איתא שם אמר ר"י כל ל"ת שקדמו עשה לוקין ופריך מאונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אמאי ל"ת שקדמו עשה הוא ולילקי וכו' אלא אמר רבא כל ימיו בעמוד והחזיר וכו' אמר ר"פ לרבא והא לא דמי לאווי' ללאו דחסימה א"ל משום דכתב רחמנא עשה יתירא מיגרע גרע א"ה לאו הניתק לעשה נמי לימא משום דכתיב בי' עשה יתירא מיגרע גרע א"ל ההוא לנתוקי לאו הוא דאתא הניחא למאן דאמר ביטלו ול"ב אלא למ"ד קיימו ולא קיימו מאי איכא למימר מידי הוא טעמא אלא לר"י האמר לי' ר"י לתנא תני ביטלו חייב ולא בטלו פטור וכו' ור"ל אומר קיימו ול"ק במאי קא מיפלגי בהתראת ספק מ"ס ה"ס ש"ה ומ"ס ה"ס ל"ש התראה וכו' עיי"ש כן הוא הגירסא לרש"י ותוס' ולפי דבריהם קו' הש"ס הניחא קאי על דברי רבא דמתרץ כל ימיו בעמוד והחזיר בשלמא למאן דאמר בו"ב א"ל דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי, דהא לא מחייב מלקות **(עונש מלקות היו נוהג בזמנים העברו מאז ולא בזמן הזה כידוע לכל יודעי ספר:)** עד שיבטל העשה בידים ומסתמא לא יבטלנו אלא למ"ד קיימו ול"ק האיך עומד בעמוד והחזיר כל ימיו לפטרו ממלקות דהא כל שלא קיים העשה מיד לוקה, ומתרץ מידי טעמא אלא לר"י הא אמר ר"י תני בו"ב ור"ל תני קו"ק ומיפלגי בה"ס ופי' רש"י דאי אמרת בו"ב כי מתרינן בי' בשעת עבירות הלאו הוי ה"ס דמי יימר דיבטל את העשה כי היכא דלילקי, ואי קשי' לר"י נמי א"ל בהתראות וודאי ויתרו בו כשבא לבטל את העשה שהוא עקירת הלאו, לעולם התראה בשעה שעובר על אזהרתו בעינן כמו דאמרינן בשבועות כ"ח שבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו וכו' אבל למאן דא"ל קיימו ול"ק כי מתרינן בי' בשעת עבירות הלאו הוי התראת וודאי דהא אם לא יקיים העשה מיד לוקה לאלתר ויש לנו לומר שלא יקיימנה לעולם כמו שהוא עושה עכשיו עיי"ש בתוס' ד"ה במאי הלכך ר"ל דסבר ה"ס לא שמי' התראה לא מצי תני אלא קו"ק אבל ר"י דס"ל שמי' התראה מצי בו"ב ולפי פי' רש"י ותוס' אזי כל דאפשר לומר בו"ב הסברא מסתבר לאוקמה לה דכיון דניתק לעשה הכי עדיף לה למיפטרי' ממלקו' כל מאי דאפשר טפי, והלכך תני ר"י בו"ב אבל ר"ל לא מצי סבר בו"ב כיון דא"ל ה"ס לא שמי' התראה, ולכך תני קו"ק תמצית העולה מדבריהם דלר"י דא"ל בו"ב אזי ס"ל ל"ת שקדמו עשה לוקין אבל לר"ל דא"ל קו"ק ס"ל דל"ת שקדמו עשה ולאו הניתק לעשה שוין דהדרי קו' הש"ס לדוכתי' מאונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר וא"ל אמאי ל"ת שקדמו עשה הוא, דלדידי' ליכא למימר כל ימיו בעמוד והחזיר דהא כל שלא קיום העשה מיד לוקה אבל הרי"ף ורמב"ם גרסו להיפוך הניחא למ"ד קו"ק אלא למ"ד בו"ב מא"ל מידי טעמא אלא לר"י הא אמר ר"י תני קו"ק ור"ל אמר בו"ב וכו' ולפי גירסתם קו' הש"ס קאי על דאמר ההוא לנתוקי לאו הוא דאתי הניחא למ"ד קו"ק שפיר נוכל לומר לנתוקי לאו הוא דאתי לפוטרו ממלקות שהרי אילו לא קיים העשה לוקה, אבל למ"ד בו"ב שאפי' לא יקיים העשה אינו לוקה עד שיבטל העשה בידים היכי אמרי' דאתו עשה לתקוני לאו הא בלא קיום העשה נמי לא לקי ואמרינן הא ר"י תני קו"ק ור"ל תני בו"ב ומיפלגי בה"ס דלמאן דתני קו"ק הוי התראה בשעת עבירת הלאו והוי התראת ספק דיכול לומר אקיים העשה דהא בידו לקיים, אבל למאן דתני בו"ב הוי התראת וודאי דמתרינן בי' בשעת ביטול העשה שאם יבטל יתחייב מלקות על הלאו למפרע דהשתא הוא דמטי זמן חיובי' והא דקשי' לי' לרש"י דבעי התראה בשעה שעובר על הלאו ומדמה לי' לשבועה שלא אוכל זו וכו' כבר תירץ הריטב"א במכות שם דלא דמי דהתם אין בככר התנאי שום חלק איסור של הלאו אבל הכא ביטול העשה שנתלה בו המלקות מגופו של ל"ת הוא חשיב לענין התראה ולפי פי' הרי"ף ורמב"ם הוא להיפוך כל שיש מקום לומר קו"ק יותר מסתבר מלומר בו"ב ולכך ר"י דסובר ה"ס ש"ה מצי תני קו"ק אבל ר"ל דא"ל לש"ה לא מצי תני קו"ק דהוי ה"ס ולכך תני בו"ב תמצית העולה מדבריהם דאי אמרינן קו"ק אזי בל"ת שקדמו עשה לוקין עליו אבל אי אמרינן בו"ב אזי מוכרחין לומר דל"ת שקדמו עשה ולאו הניתוק לעשה שוין הם דהא נשאר קו' הש"ס דלא דמי לאוי' ללאו דחסימה ותירוץ הש"ס דההוא לנתוקי לאו הוא דאתי ניחא אי אמרינן קו"ק אבל אי נימא בו"ב, לא מצינן למימר דאתי עשה לנתוקי לאו דבלא קיום העשה נמי לא לקי עד שיבטל העשה בידים ועיין בריטב"א שם דלדבריהם תיקשי מאי מקשה הש"ס לקמן אר"י דאמר אין לנו אלא זאת וע"א הניחא למ"ד קו"ק אלא למ"ד בו"ב למ"ל הא ר"י א"ל קו"ק ופי' דר"י ד"ה אמרה בין למ"ד קו"ק בין למ"ד בו"ב דלא משכחת מלקות כשלא קיים או שביטל אלא בשתים ומעתה לק"מ קו' הגאון הנ"ל לכל הפירושים דגבי חמץ הוי נמי ל"ת שקדמו עשה דעשה דתשביתו הוי מחצי י"ד והלאו דלא יראה הוא מהלילה ולפי' רש"י ותוס' דר"י א"ל בו"ב אזי ממילא בל"ת שק"ע לוקין ל"ק דמשכחת גבי חמץ ביטול העשה דהא בלא ביטול העשה נמי לקי דל"ת שקדמו עשה לוקין ור"י לשיטתי' שפיר קאמר אין לנו אלא זאת וע"א ואי דתיסוב קושיתו לפי' הרי"ף ורמב"ם דאי אמרינן בו"ב אזי ל"ת שק"ע ולאו הניתק לעשה שוין שם ומשכחת בחמץ ביטול העשה מ"מ גם לדבריהם ל"ק דהא מוכרחין לומר כדברי ריטב"א הנ"ל לר"י קאמר אין לנו אלא זאת וע"א הוא דמשכחת בין למ"ד קו"ק בין למ"ד בו"ב וגבי חמץ לא משכחת אלא למאן דסבר בו"ב אבל למאן דסבר קו"ק לא משכחת לה דהא לדידי' אמרינן דל"ת שק"ע לוקין וא"כ בלא ביטול העשה דתשביתו נמי לקי אומנם דעת התוס' בזה נבאר להלן

ב אומנם עוד נשאר לנו לבאר בעיקר דברי תוס' דהא בפסחים צ"ה השיג הר"י על רש"י שפירש דלא תוציא הכתוב גבי פסח הוי ניתוק לעשה והיקשה הא הוי לאו שקדמו עשה ומדוע החליט להלכה דבל יראה הוי ניתוק לעשה הא לא נופל הוא מזה וכבר עמדו בזה הש"א בסי' פ"ב והשעה"מ בפ"א מה' חו"מ ה"ג והניחו בצ"ע ונרא' עפ"י הדברים הנ"ל ועוד נקדים לזה אשר נראה בעליל מסוגי' דפסחים צ"ה גבי פסח שני דכתיב בי' עשה ול"ת דמרבינן שם בברייתא דבאיזה דברים דמי לפסח ראשון דמכללי' דמצות ומרורים