זית רענן חלק א מח

ור"ל ס"ל דאורייתא, דהיינו מר"ל מוכח כקו' תוס' ומר"י ג"כ מוכחא מילתא כדכתיבנא ול"מ מי שיחלוק עליהם רק ר"כ לחוד דס"ל דעיקר מופלא הוא מדרבנן, ואע"ג דלדידן נסתלקו הכרחיות כמו שהענין מכריח לר"י דס"ל ח"מ ש"ח מ"מ אפ"ל דהילכתא כוותייהו בזה, והיינו טעמא דלא מצא הראב"ד מקום קפידא אלא בהלכות נזירות שכתב הרמב"ם ומביא קרבנותיו ואעפ"י שעדיין לא הביא שערות דמשמע להדיא דמביא קרבנותיו מיד אעפ"י שעדיין לא נתברר, אבל בהלכות נדרים, אודי' קא מודי לי' משום דעיקר דינא דמופלא דאורייתא והיינו כשנתברר אח"כ שהי' אז בשעה שנדר כשנה שלפני גדלות, אבל טרם שנתברר איכא למימר דחששא דרבנן הוא ולהחמיר כי היכא שלא יבא לידי איסור דאורייתא והא דלוקין היינו לאחר שנתברר לפנינו שהגיע אז בשעה שנדר לעונת נדרים, אבל בה' נזירות דפסק שמביא קרבנותיו מיד אע"ג שרמב"ם בעצמו פוסק דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא לשחיטה ואכילה ואין לומר דה"פ במאי שתירצו בנידה מ"ו בד"ה ר' יוחנן וכו' וז"ל וי"ל דאזלינן בתר רוב שמביאין ב' שערות בזמנן וכו', דאע"ג דחזקה דרבא לא הוי חזקה אלא למיאון ולא לחליצה מצד עיקר הדין, היינו כשדנין עליו בשעה שהגדיל, אם דינו כגדול לענין חליצה וש"ד, אבל כשהנידון בשעה שהגיעו לעונת נדרים, אזי אמרינן דמסתמא יביא ב"ש בזמנן, ודמי להא דאמרינן בגיטין דף ך"ח לחלק בין שמא מת לשמא ימות, וטעמא דמילתא דחיישינן לשמא ימות משום דאין מוציאין אותו מחזקת חי, במאי דחיישינן לשמא ימות לאח"ז, משא"כ בשמא מת, וכן מחלקין בקידושין דף מ"ה ע"ב בד"ה בפירוש בין שמא קידש לשמא יקדש, אומנם לקושטא לא מחוור שהרי התם לא חיישינן אלא לשמא ימות וחיישינן מספק ולא תאכל בתרומה, כשאמר לה הרי זה גיטך שעה אחת לפני מותי משום שעל ידי זה דחיישינן לשמא ימות אח"כ אין אתה מוציאו מחזקת חי אבל הכא אם נימא דחזקה דרבא לאו חזקה אלימתא הוא, מידי טעמא משום חזקת קטנות דמעיקרא לבד הוא, שהרי יומא הוא דקא גרים ויום הוא דעשוי להשתנות כמו דאמרי' בקידושין דף ע"ט ביומא דמשלי' שית יוע"ש בתוס' ובריטב"א, אלא דחזקה בעצמותו מילתא דקלישתא הוא, ובמה יתחזק הרפה ויהי כחזקה גמורה על זמן העתיד לבא, יותר משכבר הגיע ושמעתי שש"מ פירש כן בדבריהם והנ"ל כתבתי והבוחר יבחר

ד מכללות הדברים נשמע דלדעת הרמב"ם צ"ל דחזקה דרבא חזקה אלימתא הוא גם להקל מצד עיקר הדין, רק דרבנן החמירו דלא נסמוך עלי' לכתחילה לענין חליצה ובכל מילין דאורייתא כדי להקל, והוא במקום דאיכא לברורי מיד, אבל לענין מופלא ס"ל דליכא לברורי מיד סמכינן על חזקה זו גם להקל ולראב"ד מספקא לי' בזה וכדכתיבנא, אומנם כל אלה אם ננקוט דעת הרמב"ם בפשטא דמילתא כדעת כה"פ וכדמשמע מפשטא דסוגיא דגם כשהגיע לכלל שנותיו, אין נדרן נדר כ"כ דלא ידעו לשם מי נדרו עד שיביאו ש"ש, והא שכתב רבינו בפ' י"א מה' נדרים ה' ג' וז"ל ואחר הזמן הזה שנמצא הבן בן י"ג שנה וי"א וכו' אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו וכו' דבריהם קיימים וכו' ואעפ"י שלא הביאו שתי שערות הוא מפני דחיישינן מספיקא לשמא נשרו אכן לא מחייבינן על נדרן כלום, אזי כל הדברים הנ"ל שרירן וקיימין בדעת הרמב"ם, אכן אם ננקוט שיצא לדון לענין נדרים והקדש בדין מחודש דלא תלי' בשערות כלל, שוב ליכא ראי' ולא מידי ממופלא הסמוך לאיש דחזקה דרבא אלימתא הוא ואדרבא יש מקום לומר דמשום דקשיא לי' במופלא גופי' אמאי מהני מדאורייתא כיון דלמסקנא ל"מ חזקה זו לחליצה א"ו משום דלענין נדרים והקדש לא תלי' מידי בשערות אלא בהגיע לכלל שנים לבד

ה ועיין בלח"מ שתמה על הרמב"ם בפ"ב מה' נזירות ה' י"ג שפוסק דמופלא דאורייתא ופוסק ג"כ בה' ט"ו כרבי דיכול להדיר את בנו בנזיר עד שיגדיל ויעשה איש ולכולהו תרוצי שם דף ך"ט אמרינן להיפך דרבי ס"ל דמופלא דרבנן ורצה לדחוק שם דרמב"ם ס"ל כדס"ד מעיקרא דרבי דס"ל הלכה הוא בנזיר שוב לא נדחה נזירות אביו גם כשהגיע למופלא אפי' אם מופלא דאורייתא ולבסוף הניח בצ"ע דמן הראוי לפסוק כמסקנא, וחוץ מזה דחוק טובא להפליג בין למאי דס"ד ובין המסקנא בדבר שאינו מהכרחי וכיון דבמסקנא נראה דלמ"ד דאורייתא אי איפשר שיתקיים לנזירות אביו רק עד שיגיע לעונת נדרים, מסתמא גם לס"ד מעיקרא מודי בזה ונראה ליישב דברי קדשו דבל"ז קשי' לתרוצי דגמרא שם דתרווייהו סברו כדי לחנכו במצות ומופלא דרבנן, ותירוץ זה קאי לר"ל דס"ל כדי לחנכו הוא דמתרץ לי' הכי כי היכא דלא נימא כתנאי והא ר"ל ס"ל בנידה דמופלא דאורייתא, וכן קשי' לתירוץ ראשון דקאי אליבא דר"י ומוקי לי' דפליגי במופלא, דאכתי כתנאי הוא שהרי תרווייהו ס"ל בנידה דף מ"ו ע"ב דמופלא דאורייתא, וכן קשי' לס"ד מעיקרא לפירוש התוס' דרבי ור"י סברו דמופלא דרבנן דהו' לי' להקשות דלא ס"ל אפי' כחד מינייהו שהרי ר' יוחנן ור"ל ס"ל דמופלא דאורייתא, ועוד כיון דלכול' אקומתא מוכח מיהת דרבי ס"ל מופלא דרבנן, ומאי קשי' להו לגמרא בנידה מיתומה שנדרה דבעלה מיפר לה, נימא דרבי היא ואינהו כר' יוסי ועוד צריכין להבין בעיקר מילתא דפשיטא לי' לגמרא דלמ"ד מופלא דאוריי' אין אביו יכול להדירו ואפי' קודם שהגיע לעונת נדרים, כשיכנס מימי נזירות בתוך עונת נדרים כמבואר בתו"יט מפני שנכנס לרשותו לנדרים ומאי שייכות יש לנדרי אביו שהדירו בנזירות במאי שהגיעו לעונת נדרים דנדריו קיימין, שהוא רק לגבי אחרים אבל לא לגבי עצמו, שהרי קטן אוכל נבילות אין מצווין להפרישו ואם נדר בנזירות כשהגיע לעונת נדרים וחילל נזירתו פטור מכלום, וכן כשקיים ומילא ימי נזירתו אינו מביא אביו קרבנות דטהרה וכשהדירו אביו בנזירות חיובו על אביו לדקדק אתו בימי נזירתו ומחויב בקרבנות דטומאה ודטהרה, והאיך אתי מילתא קלישתא דנזירות עצמו דלא מסתיימי מיני' כלום בביטולו, ודחי לנזירות אביו דאלים טובא ולכן מסתברי דהא דאמרינן בפלוגתא דר' ור' יוסי דתלי' במופלא דרבנן או דאורייתא אין הכוונה כמו דאמרינן בעלמא דעיקר נדרו הוא מדרבנן, אפי' לגבי אחרינא, אלא לגבי עצמו ומאן דאמר דמופלא דאו' הוא דס"ל דשאני נדרים כיון שנתרבה למופלא מהני גם לגבי עצמו וכמו דס"ל לרב הונא התם דכל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל ועל כוונה זו עצמו מצינן התם בגמרא ע"ב אי מופלא הסמוך לאיש דאורייתא וכו' ועי"ש בתוס' דהאי שפירשו כן דאם מופלא דאורייתא גם לגבי עצמו לענין איסורא וכו' מילנ"ל וה"נ בסוגיא דנזיר אזדי על כוונה זו ומאן דס"ל דמופלא דאו' אפי' לגבי עצמו וישנו בבל יחל מש"ה מפקיע לנזירות שהדירו דאביו דאלים טובא מיני' שעובר בכל יחל אבל לדינא פסקינן דלגבי עצמו לית בי' שום דבר מדאורייתא משה"ט גופי' לית בי' שום יפוי להפקיע לנזירות אביו וה"ט דרבא דס"ל דמופלא דרבנן לגבי עצמו ואע"ג דלגבי אחריתי הוי דאורייתא וראי' מוכרחת לזה שהרי פוסק בפי"א מה' נדרים דמשהגיע הבן לי"ג שנה אעפ"י שא"י לשם מ"נ נדריו קיימין, והרי מפורש בדברי רבי שפוסק כוותי' עד מתי מדיר את בנו בנזיר עד שיביא שתי שערות וכן כל הסוגיא שם בנזיר בברייתא דר' חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני ר"ג לבדקו אם הביא ב"ש, אלמא דכולה מילתא תלי' בשערות ולא בשנים לחוד וקשי' לרמב"ם ולמאי דכתיבנא ניחא דכל כמה שלא הגיע לבר עונשין על חילול נזירתו עודנו לא נפקע לנזירות אביו דאלים ממנו שמחויב בקרבן כשנטמא, ודבר זה מפורש ברמב"ם שם ה' ד' וז"ל אעפ"י שנדריהן קיימין אם חיללו נדרן או נשבעו והחליפו אינן לוקין עד שיגדילו ויביאו ב' שערות עכ"ל אלמא דבנדרים גופי' אע"ג דנדרן נדר אעפ"י שא"י לשמ"נ מ"מ עודנו לא הגיע לעונש נדרים לשום דבר ומכ"ש לענין קרבן על חילול נזירתו שהרי אפי' אחרים שלוקין על נדרן והקדשן פטורין מקרבן כמ"ש

ו אח"ז ראיתי שכל אחרונים נקטו דברי רמב"ם הנ"ל כמו שהבין בדברי קדשו הבעל מש"ל דבהגיע לי"ג שנים ולא הביא ב' שערות דנדרן נדר ומה שהקשו מגמרא