זית רענן חלק א מו

ואין מצוין להפרישו, ויש לדקדק טובא חדא כיון שכל הקו' סובב רק למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא ולדידהו לא מתרץ מידי דל"ל הפרה ולמה מועיל הפרתו ולאחר עיון נראה דה"פ עפ"י דבריהם ד"ה ר"י ור"ל וז"ל וא"ת והא סבר ר"ל התראת ספק לא שמה התראה בהתערובות גבי נותר ופיגול שבללן זה בזה והכא התראת ספק הוא דשמא לא יביא ב' שערות עד ב' שנים או ג' ונמצא דאכתי לא הוי מופלא סמוך לאיש ואי מיירי שאכלו אחרים לאחר שהגדיל א"כ הו"ל למימר כשאכלו הוא בעצמו וכו' וי"ל דאזלינן בתר רוב שמביאין ב' שערות בזמנם דהיינו בני י"ג ויום אחד עכ"ל ומשטחיות דבריהם נראה דלר"י איכא למימר כשאכלו אחרים מיד ולוקין כשיגדיל הקטן ויביא שני שערות בזמנן רק לר"ל בע"כ צ"ל דחזקה דרבא חזקה אלימתא הוא אפי' להקל אבל לר"י איכא למימר דחזקה דרבא הוא רק להחמיר לענין מיאון אבל לא לענין חליצה, וכדאיתא לעיל מ"ו ע"ב ותלי' בשני תרוצי הגמרא שם ולפ"ז איכא למימר דגם שמואל מספקי לי' בזה והכי קא מתרץ אי דרבנן כלומר הא דמחזקינן מהשתא למופלא הסמוך לאיש הוא רק מדרבנן דחזקה דרבא הוא רק להחמיר לענין מיאון, הרי מדרבנן יכול ג"כ להפר לה ואי מדאורייתא קטן אוכל נבלות הוא וכו' וא"ל דאפי' אם נימא דלאו חזקה אלימתא הוא, מ"מ ספיקא דאורייתא הוא ומאי מהני הפרתו, דז"א דבע"כ צ"ל דכ"ז דנקטינן רק לספיקא שוב לא נידון כמופלא הסמוך לאיש, תדע שהרי כמה אמוראי קסברי דתוך זמן כלאח"ז ואמרינן לקמן מ"ז ע"ב דאינו נבדקות ע"י נשים דסד"א הוא, וא"כ קשי' מתניתן דקתני להדי' דלפני זמן הזה, אע"פ שאמרו וכו' אין נדריהן נדר וכו' ואמאי סד"א הוא דילמא יביא שני שערות בשנה שלפני גדלות והרי הוא עתה כמופלא הסמוך לאיש וכבר הגיע לעונת נדרים, אלא בע"כ צ"ל שכל זמן דנקטינן משום ספיקא תו לא נידון כמופלא מדאורייתא רק היכא שהוא בוודאי ס"ל והטעם לזה איפשר משום דמוקמינן על חזקת קטנות דמעיקרא ויהיה נא מאיזה טעם שיהי' מ"מ נשמע ליסוד מוסד דכ"ז שהוא בספיקא אם יגיע בשנה שאחרי' לאיש, שוב א"א לדונו במופלא והא דחיישינן בשנה שלפני הגדלות למאן דאית לי' דחזקה דרבא הוא רק להחמיר מדרבנן לענין מיאון, ול"ח ג"כ בשנה שלפ"ז למאן דא"ל דתוך זמן כלאחר זמן שהרי גם בשנה שלפני הגדלות נידון כספיקא ואפ"ה לית מאן דפליג בזה דקתני להדי' קודם זמן הזה אפי' אמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו וכו' אולם שרשן של דברים כן הוא והוא כשנרד לחקור בזה לדינא דאורייתא במופלא, והביא אח"כ שערות בשעה שהגדיל למאן דא"ל דחזקה דרבא הוא רק להחמיר מדרבנן ואמרי' נמי דכ"ז שלא נודע בבירור שיגיע לאיש אין דנין כמופלא כאשר הוכחנו ליסוד מוסד מר' יוחנן וריב"ל דאית להו דתוך זמן כלאחר זמן, אם נימא דמ"מ כשהביא שני שערות אמרינן איגלאי מילתא למפרע דמופלא הי' והגיע אז לעונת נדרים וזה כמה דמיתי דלדידן דפסקינן דחליצת מעוברת, ל"ש חליצה, גם הכא לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע, ומצאתי באחרונים שכתבו כן, אומנם לאחר עיון נראה, דל"ד דדוקא בחליצת מעוברת שאינו עומדת לכך שתפול ולדה, שרובם אינן מפילות, הוא דל"א איגלאי למפרע, אבל במופלא, מ"מ הדבר קרוב יותר שיביא שערות בזמנן, ולכן כשנסתיים אח"כ והביא, אזי גם לדידן אמרינן דלמפרע הי' מופלא, וכן מצינו בישל"מ דמחלקינן בין דבר שאין בו סי' לדבר שיש בו סי' משה"ט, [ואע"ג דאנן פסקינן כאביי, זהו מטעמא אחרינא דקנין שאני דא"א לקנות בלא דעת בעלים] ולכן חשו רבנן שיאסור הדבר מיד ע"י נדרו של מופלא, אע"ג דמדאו' לא חיישינן למופלא בספק, מ"מ כיון שגם מדאורייתא אם יביא שערות בזמנן אזי למפרע נדרן נדר, ומש"ה גדרו רבנן בזה במופלא שיאסור מיד, כדי שלא יגיע הדבר לאיסור דאוריית' וכעין זה מצינו בכמה דוכתי' [כמו בקטן וקטנה, אע"ג שאם תמצא אילונית עביד איסורא למפרע, מ"מ ל"ח לזה רק דהתם דמנגד לרובא, גם רבנן לא חששו לזה לאסור מדרבנן, אבל מופלא חששו מיהת לאסור מדרבנן בכדי שלא יגיע הדבר לידי עבירה דאורייתא בשוגג] אבל בקודם זמן הזה שאין הדבר קרוב שיביא סימני גדלות בתוך זמן דאזי גם כשנסתיים מילתא והביא ס"ג תוך זמן מ"מ לא אמרי' בי' דאיגלאי מילתא למפרע שהי' אז כמופלא, דנידון זה דמי לחליצת מעוברת דפסקינן דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע, וכיון שאי איפשר שיולד מזה שום איסור דאורייתא אפי' בשגגה, לכן לא מצאו בזה בקעה לגדור בו ומשה"ט דינו פסוק לכ"ע דקודם זמן הזה אין נדרן נדר ולפ"ז תירוצו דשמואל קאי לדינא לדידן דפסקינן דחליצת מעוברת לא שמיה חליצה, וגם מספ"ל אי חזקה דרבא הוא חזקה אלימתא או לא, ולכן מתרץ לי' הכי אי מדרבנן כלומר דמדאורייתא עודנו לא נוכל להחזיקה למופלא דאולי לא תביא סימני גדלות כשתגדל, רק דעיקר איסורו קודם שנתברר הדבר הוא מדרבנן. כדי שלא יגיע הדבר לאיסור דאורייתא בשגגה, הרי לזה מהני הפרתו שהוא בעלה מד"ר ואי מדאורייתא קטן אוכל נבלות הוא וכו' וא"צ להפרה [אומנם לר"ל דצ"ל כתירוצו דתו' דחזקה דרבא הוא חזקה אלימתא וכן לר"י דס"ל דחליצה מעוברת שמה חליצה ואמרינן אפי' בדבר שאינו עומד לכך דאיגלאי מילתא למפרע וא"כ הדרי קושי' לדוכתי' מקודם זמן הזה אלא בע"כ צ"ל דגם לר"י אית לי' דהוי' חזקה אלימתא ונמצא דמופלא הוא מדאורייתא מיד טרם שנתברר ובאמת א"צ להפרתו כלל, רק משום קטן אוכל נבלות הוא דשרי', כמו דנקטינן בפשטא דתירוצו של ר' יהודא ע"ש, איברא עדיין יש להתבונן, חדא דקתני בעלה מיפר לה דכיון שאין בהפרתו שום תועלת לדידהו דמופלא מדאורייתא, ועוד למאי שהוכחנו לעיל בסי' א' אות ג' דקטן מיהת איסורא קעביד רק דרחמנא חס עלי' כמבואר בסנהדרין ד' נ"ה ע"ב והאיך מכשילין לה ע"י הפרתו של בעלה דלאו כלום הוא ונראה להטעים הדבר, דלמאן דא"ל דמופלא דאורייתא גם בשעתו טרם שנתברר הדבר מ"מ אמרינן לה ושרינן לעבור על נדרה כעת דאל"כ יוציאנה בעלה בלא כתובה **(בזמנים הללו עניני מלקות גרושין וכתובה נוהגין ע"פ דינא דמלכותא, ואסור לנו לגרש בע"כ בלי ידיעת ורשיון שופטי הממשלה)** כמו בנדרה היא וקיים לה בעלה למ"ד היא נותנת אצבע בין שיניה דיכול להוציאה בלא כתובה, ומכ"ש בזה לכ"ע שהרי בעלה אינו יכול להפר לה, וגם בשאלת חכם אי איפשר בעודנה קטנה כמ"ש המ"ל בפ"ב מ"ה נזירות ה' י"ג וכיון דרחמנא חס עלי' שלא תהי' בת עונשין מקטן ועד גדול ועתה אם נימא שתצא בלא כתובה אין לך עונש גדול מזה, ועוד אם תקיים נדרה הרי יגרשנה בעלה, וגדולה עשה דגדול השלום לדחות אסורא זוטא דקעבדא השתא, והרי כשתגדיל תוכל לשאול על נדרה, רק במי שהוא בר עונשין חלילה לו לעבור על נדרו על סמך זה ואיסורא קעביד וממשיך עליו שטף עונש רב בידי שמים, אבל בקטנה כזו דעודנו לאו בת עונשין הוא, מוטב לה שתעבור על נדרה בקטנותה ותשאל אח"כ על נדרה משתגרום להפריד בין הדבקים, והא דקתני בעלה מיפר לה, כלומר שזוכה בה להקפיד על נדרה כמו בכל אשה דעלמא ולא עוד אלא שיכול להוציאה בלא כתובה וכעין דקתני בעלה זוכה במציאתה וכו' ובהפרת נדרי' דזכתה לי' רחמנא שיכול להקפיד ולסרב בנדרה ולא תימא דאיהו דאפסיד אנפשי' כשנשאה כשהיא קטנה, דנדרה נדר במופלא ואין בהפרתו כלום, אלא הקפדתו הקפדה ויכול להוציאה ומשום ה"ט עצמו מוטב לה שתציית לסירובו מפני עשה דגדול השלום עיין חולין קמ"א, ואע"ג דמדאורייתא יוצאת בלא גט, מ"מ איכא משום גדול השלום כמובן, ועיין בי"ד סי' רל"ד סעיף ך"ג ובתשו' מהרי"ק שורש נון דמשמע להדי' מדבריו דמצד עיקר הדין אין לחלק בין קיים לה בעלה או החריש לה דלדעת המרדכי ומהרי"ל שוב לא תוכל לשאול על נדרי', ולדעתם איפשר לומר דמש"ה קתני דבעלה מיפר לה אע"ג שאין בהפרתו כלום כדי שתוכל לשאול אח"כ כשתגדיל ועיין ברמ"א שם שהכריע דעיקר כדיעה הראשונה גם יש מקום לומר דמש"ה מיפר לה. כדי שיכול להוציאה בלא כתובה ולא תוכל עוד לתלות בו דמיסניא הוא דסני לה עי' כתובות ע"א ע"ב ובר"ן שם.