זית רענן חלק א מב

לה ממ"נ, ואי דאורייתא הוי קטן אוכל נבילות ואמצ"ל וכו' והיכא מתרץ לי' רבא אליבא דר"י משום דאין מצ"ל והא ר"י גופי' ספוקי מס"ל אי מצ"ל אי לא, ועוד קשי' לי' דהא תני' הכא לא יאמר לו הבא לי חותם והבא לי מפתח והתם כיון דמפר לה בעל הרי זה כאילו אמר לה קומו אכלי, ואפי' בעושה ע"ד אביו, אמרינן הכא דמצ"ל גבי קטן שבא לכבות וכו', ומהכא משמע לי דמחוורתא דגרסי' אלא כדר"פ ותו לא צרכינן לטעמא דרבא ב"ש וכו' עכ"ל, ועודנו לא נמתק לנו דנימא דרבא ב"ש לא ידע מהא דלא מספינן לה בידים דנלמוד מרבוי' דקרא ועפ"י דברינו הנ"ל ישנו דרך נכון ליישב דברי רבא וכאשר נבאר להלן

, ד ומתחילה נפרוק מעלינו קו' המ"ל בפ' י"ז מה' מ"א ה' כ"ז וז"ל אך ראיתי לתו' ז"ל בסוגי' שלא היקשו אלא הקו' ראשונה שהיקשה הרשב"א דהיינו דר"י ספוקי מספקא לי' משמע דס"ל דמה שמיפר הבעל לא חשיב מאכל בידים והוא תימא בעיני עכ"ל, ולדברינו ניחא עפ"י דברי רשב"א שם וכן כתב הנ"י ור"ן במס' יומא בפ' יוה"כ דלדידן דפסקינן דאמצ"ל רק דלא מסלב"י וזהו באיסורין דאורייתא אבל בדרבנן מסלב"י, כל שהוא להנאתו של קטן, ולמאן דא"ל דמצ"ל בדאורייתא, אזי באד"ר אין מצ"ל אבל לא מסלב"י אפי' באדר"ב, וכן מוכח מסוגי' דמוקמינן למ"ד דהא דמצא בידו פירות אין זקוק לו בדמאי דרבנן, דמשמע דלא מספלב"י, וכ"ה ברשב"א שם, ובשלמא מהביא לי מפתח ל"ק משום שהוא לצורך הגדולים המצווים יוע"ש, ולכן הגם שכבר הוכחנו דהיכא דיש היתר לאיסורי' לא נוכל ללמוד מרבוי' דקראי, אבל מ"מ איפשר לומר דלא גרעו מאיסורין דרבנן דלא מספלב"י למאן דא"ל דמצ"ל בדאורייתא ומשה"ט לא היקשו התוס' אלא מדר' יוחנן דבל"ז לא קשי' כקו' רשב"א דהרי הפרה דומה לאומר קומי אכלי, וכמאן דמסלב"י דלדידן דאמצ"ל אפי' בדאורייתא, אזי נוכל לומר דלא מספלב"י רק בדאורייתא אבל בדר"ב מספלב"י, ולהכי בנדרים שיש היתר לאיסורו, ואינו דומה לשאר איסורין שבתורה דחמירן מנדרים, תו לא נוכל ללמוד מהנך רבוין **(כל יודע ספר יבין לאשורו, שהפרת נדר ואיסור קאי רק על אותן שנוגעין להנודר והאוסר א"ע בלי שום היזק ועול לאיש אחר.)** דאתיין לשאר איסורין, והוא דלא מספלב"י, אבל לר"י דא"ל דבכל איסורין צריך להפרישן, דמוקי להנך רבוין להפרשה, ואזי בנדרים דקילי מהם אמצ"ל אבל מ"מ לא מספלב"י דלא קילי מאסדר"ב, ומש"ה קשי' מיהת לר"י כיון דהפרה דבעל כמאן דמספלב"י דמי

ה והשתא דאתינא להכי נוכל ליישב גם קו' תוס' הנ"ל דאיתא בר"ה ד' ל"ב ע"ב שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל וכו' מ"ט שופר עשה הוא וי"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, ועי' בר"ן דבל"ז ל"ד משום דבעידנא וכו' רק דמילתא דפסיקא נקיט דקושטא כן הוא די"ט עול"ת ואפי' דרבנן לא נדחו משום עשה דאורייתא, [ועיין בש"ל מובא במ"א סי' תמ"ו סק"ב וכיון דאין עשה דאורייתא דוחה לל"ת ועשה דרבנן ובנזיר נדחה גם לל"ת ועשה דאו' משום דאיתא בשאלה הרי שהחמירו יותר באיסורין דרבנן דליתא בשאלה מדאורייתא דאיתא בשאלה ולפ"ז יש מקום לומר דתירוצו דרבא ב"ש ניחא גם אפי' לר"י רק דמילתא פסיקא נקט משום דכן מסתבר לי' דאין מצ"ל כמו דפסקינן, אבל מיהת לר"י ל"ק דיש מקום לומר דהיכא דאיתא בשאלה קילי אפי' מאיסורין דרבנן דעלמא, ולפ"ז נקל לנו ליישב גם דעת רש"י שם בנידה דף מ"ו ע"ב דמשני לאותן המוזהרים עליו ופרש"י וז"ל ומשני לעולם מדרבנן ואיסורא אמאן קאי על אותן המוזהרים עליו להפריש מאיסורא, והיקשה הרשב"א מובא במ"ל הנ"ל חדא דמנ"ל לרש"י דתירוצא דגמרא אליבא דמ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן קאי, שהרי גם למ"ד דאורייתא נמי ניחא, עוד היקשה מקושית הש"ס אח"כ ש"מ קטן אוכל נבלות מצ"ל, ופרש"י דפלוגתא הוא בפ' החרש, ולמ"ד דמופלא סמוך לאיש דרבנן, ליכא למ"ד דמצ"ל, א"ו דשנוי' קאי למ"ד מופלא סמוך לאיש דאו' ומה שתירץ הרשב"א שם כבר היקשה עליו במ"ל ומה שהעלה להעמיס בדבריו דמצינן לומר דרבוי דקרא איירי להאכילו בידים הדר וסתר דברי עצמו יוע"ש, ולי נראה דאפ"ל דרש"י ס"ל כדעת תוס' בפ' כ"כ הנ"ל דבהגיע לחינוך הרי הוא כאילו מספינן לב"י וגם ס"ל דמופלא הסמוך לאיש ליתא בשאלה, אע"ג דנדרו נדר דדוקא לענין נדרים הוא דנתרבו אבל לא לענין שאלה, וכן צ"ל בדעת רשב"א הנ"ל שהיקשה קו' הנ"ל על דבריהם כמ"ש לעיל דס"ל דמופלא הסמוך לאיש ליתא בשאלה, וכבר נסתפק בזה בעל המ"ל בפ"ב מה' נזירות ה' י"ג או משום דאיפשר לאוקמי כשנדרה עד"ר דליתא בשאלה ומש"ה פרש"י דשנוי' דגמרא קאי אפי' למ"ד דרבנן כי היכא דניהווי מקום לקו' הגמרא אח"כ ומעתה למ"ד דמופלא סלד"א ניחא ולק"מ שהרי אפי' למ"ד דאמצ"ל הלא בהגיע לחינוך מודה, וכדעת תוס' הנ"ל לכן מפרש רש"י דבעי לשנוי' אפי' למ"ד דרבנן, ומש"ה מקשה שפיר ש"מ קא"נ מצ"ל דאז איפשר לומר כיון דביונקי שדים מצ"ל בדאורייתא , אזי בהגיע לחינוך מצ"ל אפי' בדרבנן אבל למ"ד דאין מצ"ל בדאורייתא רק בהגיע לחינוך אזי בדרבנן אפי' בהגיע לחינוך אין אחרים מצ"ל אפי' לדעת הרמב"ם דגם בדרבנן לא מספינן לקטן בידים, וכן הוא להדי' דעת הרמב"ם בפ' כ"ד מה"ש ה' י"א דבהגיע לחינוך מצוה על אביו להקדישו ולהפרישו אפי' מאיסורי דרבנן, אבל אין מוחה באביו אם אינו מפרישו מאיסורין דרבנן, ודרך זה על סגנון שכתב הרשב"א בענין זה דהא דלא מסלב"י בדרבנן מיתלא תלי באם מצ"ל בדאורייתא, אמנם הרמב"ם וש"פ חולקים עליו וס"ל שגם דאין מצ"ל בדאורייתא אעפ"כ לא מסלב"י בדרבנן, אבל לענין חינוך דאחרים גם אם נאמר כדעת תוס' בפ' כ"כ הנ"ל דבהגיע לחינוך מצ"ל מדאורייתא ואפי' על אחרים מוטל הדבר למחות בידם, אבל בדרבנן בודאי לא מצינן חינוך דאחרים דדמי לתרי דרבנן, וכמ"ש הרמב"ם בפ' כ"ד מה"ש רק למ"ד דמצ"ל אפי' ביונקי שדים ואפי' אחרים מצווין בכך, אזי איכא למימר, דבדרבנן מיהת מצווין בהגיע לחינוך, ברם מאי דכתיבנא לעיל במאי דמתרץ בגמרא על יתומה שנדרה דבעלה מפר לה ממנ"פ וכו' אי דאורייתא קטן אוכל נבלות הוא ואין מצ"ל דל"ק לדבריהם בפ' כ"כ דבהגיע לחינוך בוודאי מצ"ל, וכן תיפק לי' דהפרה כקומי אכלי דמי וכמאן דמלב"י, ועוד דעודנו לא מתורץ לר' יוחנן דמספ"ל, וכתבנו דכל שיש לו היתר בשאלה תו לא מצינן למילף מהנך רבויין עיין באות ד' יציבין פתגמא גם לדעת מ"ל דמופלא סמוך לאיש אינו יכול לשאול על נדרו, גם אפי' כשנדרה עד"ר, משום דשאני ושאני נדרי קטנות שהגיעו לעונת נדרים מנדרי קטנים שהרי כל קטנות דעלמא יש להן הפרה ע"י אביה או בעלה כשנישאת ע"י אביה, אפי' כשנדרה עד"ר, דכל שמפירין שלא מדעתן יכולין להפר מעצמן אפי' כשנדרה עד"ר כמ"ש תוס' גיטין ל"ה ע"ב ד"ה אבל, וכיון שבכל קטנות דעלמא יש היתר לאיסורין, וקילי אסורי דידהו מכל איסורין שבתורה במאי יתעלה ויתרבה איסורי של קטנה זו שנתייתמה טרם שנישאת ולית לה משבית ומיפר לנדריה, דבשלמא בקטנים שהגיעו לעונת נדרים, דכולהון שוין וליתנהו בשאלה, מפני שאין להם דעת לשאול, והתורה לא ריבתה דדעתן בזה מהני רק לקיום הנדר, אזי אפ"ל דכיון שנדרן קיימין עד שיגדילו, אזי ממילא חמורין בשעתן מנדרי גדולים שיכולין לשאול מיד ולעקור נדרן לגמרי [ועיין נזיר ד' מ"ז כה"ג ונזיר וכו' הי' מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה ר' אליעזר אומר יטמא כה"ג ואל יטמא נזיר וכו' דגם לר"א דאית לי' דנזיר חמור מכהן, ש"ה משום דקרבן חמירא לי', משא"כ בהגיעו לעונת נדרים דפטורין מקרבן כדתני' להדי' בברייתא ד' מ"ו בסוגי' הנ"ל בפ' י"ד לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה וכו' יכול יהא חייב על הקדשו קרבן וכו'.