זית רענן חלק א תא

מעשה אינו אוסר דשא"ש אכתי לא נשמע דבשלו אוסר בכ"ד ואמינא כסברא חיצונה דלא יצאה מכלל ב"ח רק בגמר זביחה ומשה"ט תו אי אפשר לומר לר"נ דנקט חטאת לרבותא כי היכי דלא נימא דבדידי' דמי', שגם בדבר שהוא שלו אינו נאסר רק בג"ז, איברא במסקנם אמרינן שגם ר"נ מודה מיהת בזה לר"ה ומש"ה דוקא בחטאת עוף ובחצי קנה פגום ויש להעמיס כוונה זו בדברי תירוצו דמהרש"א הנ"ל יעו"ש היטב בהתכת דבריו ואין להאריך: ט לכאורה יש להקשות דמאי קושי' משוחט בחוץ לע"ג לר"ה דהרי נוכל לומר דאיירי בשוחט להר ולכל צבא השמים דדינו כמחובר דחייב חטאת ולא נאסר משום תקרובת, וי"ל דא"כ הדרי' קו' תו' לדוכתי' בד"ה חייב דא"כ ליתני גם יוה"כ וצ"ל כתירוצם דאתי לאשמעינן דחייב בשבת משום שמוציאו מידי אמה"ח ואי אמרת דאינו נאסר כלום פשיטא דחייב שהרי מוציאו מידי טומאת נבילה ואין להקשות לר"ן דס"ל דאפי' במ"ר אינו אוסר דשא"ש הדרי קו' תוס' לדוכתי' שהרי למסקנא מודה ר"נ ור"ע ור"י בחטאת דכיון דקני' לי' לכפרה כדידי' דמי ולמאי דס"ד מעיקרא ה"ה דהוה ליה להקשות קושי' זו אלא דעדיפי ליה להקשות במאי דקיימי בי' וקמהדרי עד כה וכמ"ש תוס' ב"ב דף י"ח ע"ב בסד"ה ואי לא, אחרי כותבי בא לידי ס' כו"פ ומצאתי קו' ראשונה ותירוץ הנ"ל וגם קו' השני'

י ראיתי בס' מק"ח בסי' תמ"ח שהקשה לדעת ר"ן נדרים דף מ"ו ע"ב דבחצר השותפים שיש בו כ"ח ואסרו ע"ח דכ"ז שלא חלקו אסור ולאחר שחלקו מותר וכ"פ הרמב"ם וכו' וז"ל ונ"ל כטעמו דאע"ג דקיימ"ל בדאורייתא א"ב אפ"ה אנן סהדי שע"מ כן נשתתפו שלא יכול אחד מהם לאוסרו ע"ח בענין שתהא נאסרת עליו לאחר חלוקה דא"ה אסר עלי' נכסי דידי' ואינו בדין עכ"ל הר"ן, והקשה דא"כ מאי משני הכא בדאית ליה שותפות אכתי יחלקו ויהי חלקו של חבירו מותר לאחר חלוקה כסברת הר"ן הנ"ל, ונ"ל דלק"מ דסברות ר"ן הנ"ל ל"ש אלא גבי קונם וכדומה וה"ט שהרי עיקר סברות הר"ן מרפסין איגרא דלו יהיה כן בשותפים שנשתתפו והתנו כן בפירוש מאיזה טעם יתבטל מה שאסרו אח"כ דלו ישקל בפלס מאזני תנאים דעלמא הכי אין בידו לעבור על התנאי ויתבטל המעשה ועי' בתוס' ור"ן בפ' המגרש גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני דוק ותשכח, וצ"ל דעיקר הדברים נסתעפו מהא דאית' בנדרים ך"ג גבי נדרי עצמו הרוצה שלא יתקיים נדרו של עצמו יאמר כל נדר וכו' ובלבד שלא יהי' זכור בשעת הנדר למסקנא שם ומשה"ט בשותפים נמי דאנן סהדי שע"מ כן נשתתפו ודמי לדברים שבלב כל אדם והוי כאלו התנו בפירוש לבטל את נדרו שידור את חבירו מנכסי עצמו, והרי בנידון זה אנן סהדי דאינו זוכר בשעה שנדר מן הביטול כלל שהרי לקושטא כן הוא שלא ביטלו בפירוש ומשה"ט בטל נדרו לאחר שחלקו אבל בשאר איסורין דל"ש כן מאי אהני לן דאנן סהדי דלו היתנו נמי בפירוש לא מהני מידי

יא ועיין בתשובת הגאון הקדוש מו"ה עקיבא אייגר זצוק"ל בסימן קס"ה שהעמיק והרחיב בסוגיא זו ותמצא נחת בכמה דברים נכוחים ולא השאיר לפנינו רק כנוקף שנים ושלשה זיתים בראש אמיר, ומקדם נביטה ונראה ליישב התמיהות, אשר התפלא והדה ידו החזקה עליהם וז"ל בתה"ד ואולם נראה דאדרבה מסוגי' מוכח כשיטת רש"י הנ"ל דנתקלקלה בשחיטה שאני לעיל דף ך"ט היינו דוקא נתנבלה דסופו לאו שחיטה היא) מהא דאמרי' ואר"פ אי לאו דאמר ר"ה בהמת חבירו וכו' מהד"ת חטאת כיון דקני לי' לכפרה כדידי' דמי, ולכאורה תמוה לי דאם היה הקושי' מכח דחטאת כדידי' דמיא איך תלי הקושיא על ר"ה הא מה דאמר ר"ה דאוסר בדידי' הוי החידוש רק דאף דבע"ח נעבד לא נאסר להדיוט, דמ"מ במעשה נאסר אבל לגבוה הא פשיטא דאפי' בלא נעשה כלל מעשה דבמשתחוה לבהמתו נאסרה לגבוה, וא"כ בלאו ר"ה ג"כ קשה מכי שחט סימן אחד נאסר מטעם נעבד לגבוה עכ"פ ואינו מתקבל בפנים ולא לחייב משום שחוטי חוץ וזה תמיה' רבת' לכאורה, מזה נראה כשיטת רש"י הנ"ל, וא"כ אילו היה נאסר רק לגבוה ליכא קושי' דמ"מ חייב על סימן א' כיון דשם שחיטה עלה ולא נתקלקלה חייב משום התחלת שחיטה ורק לר"ה דנאסר להדיוט ג"כ, בזה הקושיא דסופו לאו שחיטה כלל והוי כמחתך בעפר עכ"ל, והנה בפשיטות יש לתמוה מדוע שינה רש"י טעמו ושיטתו הכא מדלעיל דפרש"י דדוקא נתקלק' בשחיטה עצמו הוא דנעקרה השחיטה למפרע אפי' למ"ד ישנו לשחיטה מתוע"ס ומשה"ט לא נטמא העוסק בתחילת שחיטה גבי פ"א אבל אם נפסלה בסוף שחיטה בפסול אחר אזי נטמא העוסק בו בתחילת שחיטה והכא בסוגי' זו פרש"י איזהו פעמים דכל דנפסלה בקודש נעקרה ג"כ השחיטה למפרע לענין שחוטי חוץ, עי' רש"י בסד"ה מחתך בעפר ובסד"ה ועולא מעשה כ"ד קאמר, גם בדברי תוס' עצמם יש שינוי לכאורה דבב"ק ע"א ע"ב בד"ה א"ה בתה"ד וז"ל וכיון דנאסרה בשחיטה פורתא תו לא חזי' לפתח אה"מ אלמא דהא דנקטי בגמרא מחתך בעפר הוא לדוגמא בעלמא ועיקר הדבר משום דאינו ראוי לפתח אה"מ, והא תינח גבי שחוטי חוץ, אבל בחולין שנשחטו בעזרה דל"ש טעם זה שהרי אפי' בחי' ובע"מ אסרו רחמנא עי' קידושין נ"ז, תו לית בי' גם משום מחתך בעפר אפי' כשנאסרה בהנאה ולקמן דף ע"ב בד"ה דאי ישנה וכו' וז"ל ממאי דחייב רחמנא אחולין בעזרה ואשחוטי חוץ לא מצי למיפרך אי ישנו לשחיטה מתוע"ס מכי שחטה פורתא אסרה ואידך מחתך עב"ה וכו' עכ"ל הרי דהקשו גם על חולין בעזרה משום מחתך בעפר, וגם בסה"ד שם חזרו ונקטו וז"ל כיון דבסוף שחיטה הוי כמחתך ע"ב לכן נלפע"ד להמציא בזה דרך סלולה ונכונה, והוא דעיקר פלוגתייהו דרש"י ור"ת גבי פ"א וחזרו ונשנו בב"ק ע"ב ע"א בד"ה כי קא מחייב, את דברי ר"ת ודעתו יעו"ש, אבל גבי ש"ח שפה אחת ודברים אחדים לכל הפוסקים דלא נעקר חיובא דידי' אשר נתחייב בסימן א' מתחילה על ש"ח, משום דנפסלה בסוף ע"י דבר שאינו ראוי לפתח אה"מ דמשום פיסול זה לבד לא נעקר חיובא למפרע שהרי בזבחים קי"ד מצרכינן קרא יתירא להוקדשה ואח"כ נפסלה משום מוקצה ונעבד דלא נשמע מקרא דאל פתאוה"מ ל"ה רק כשנפסלה ואח"כ הקדישה לכן מיתור' אחריתי הוא דמרבינן גם כשהקדשה ואח"כ נפסלה אמנם כל זה הוא כשנפסלה קודם שהתחיל לשחוט דאזי לא התחיל כלל חיובא דשחיטה דחוץ מיד שהרי לא היתה ראוי' לפאה"מ הוא דנתרבה שלא יתחייב בדבר שאינו ראוי לפאה"מ אבל לא שידחה חיובא שחל עליו כבר בתחילת שחיטה משום שאינו ראוי לפאה"מ בסופו ואיך נוכל ללמוד לאפקועי חיובא דידיה ממאי דנתרבה דלא מתחיל חיובא מתחילה ואינו דומה כלל לפרה אדומה דנסתלקה מטומאה שנטמא בתחילת שחיטה משום דנפסל במלאכה בסופו דשאני התם שהרי לא מצינן טומאה משום עסקו בשחיטה רק גבי פרה אדומה לחוד וכיון דנפסלה בסופו משום הכשירא דפ"א תו לא עדיפי משחיטה דעלמא, דל"ש ביה שום טומאה כלל מסברא חיצונה, אבל גבי שחוטי חוץ, שגם כשאינו ראויה לפאה"מ בתחילת שחיטה, לא ידעינן אלא מרבויא דקרא, אבל לאפקועי חיובא דלא נתרבה מנ"ל לפטרו וכמ"ש לעיל וכדאיתא סברא כזו בכ"ד לכן כשלא נפסלה בסוף שחיטה אלא משום שאינו ראוי' לפאה"מ אזי לכל הפוסקים חייב חטאת משום ש"ח לדידן דפסקי' ישנו לשחיטה מתוע"ס אולם כששחט לע"ג בחוץ אע"ג דלא נאסרה אלא לאחר שעשה בו מעשה והוא כבר נתחייב משום ש"ח בתחילת זביחה אפ"ה פטור לכ"ע משום ש"ח כדאיתא בסוגי' זו דפריך לר"ה משב"ח לע"ג והוא מטעמא אחרינא דכיון דנאסרה בהנאה ונפקע שמא דבעלים ראשונים ממנו כדאית' להדי' בב"ק דאמרי' גבי' דלאו דמרי' קא טבח הרי דנפקע עי"ז שמא דבעלים לכן כשם שנפקע שמא דבעלים בחולין ה"ה נמי דנפקע שמא דהקדש ממנו דמ"ש כיון דלר"ה אוסר בשל אחרים ע"י מעשה ופקע רשותא דבעלים ה"ה והוא הטעם בעצמו גבי הקדש דנסתלקה