זית רענן חלק א שצז

טעם זה בהדי אוכל זה שהרי יכול לאכלו טרם שיפגום וכיון שכבר נקרא שמא דאיסורא שוב נאסר גם כשנפגום כמו בנ"ט בר נ"ט דאיסורא וכן בפגום ולבסוף ישביח ממילא נאסר גם בשעה שפגום שהרי נקרא עלי' שמא דאיסורא גם בהדי אוכל זה כשימתין עד שיושבח, ומשה"ט כשאינו עומד להשביח מעצמו רק ע"י תיקון של תערובות אחרות כמו בחסירה מלח דכיון דבהדי אוכל זה לחוד עומד לפגום מתחילתו דמי שפיר כאלו לא חייל עלי' שמא דאיסורא בהדי אוכל זה ולהכי מותר טרם שהושבח, אמנם כל זה ניחא לדינא אבל ר"ש דס"ל לדעתו דעולא דאפי' בהשביח ולבסוף פגום ס"ל לר"ש דמותר אלמא דקסבר דלעולם אזלינן רק בתר השתא אפילו היכא שכבר נקרא עליו שמא דאיסורא ואפ"ל דלדעתו דעולא ס"ל לר"ש דנ"ט בר נ"ט דאיסורא ג"כ מותר (ועי' באשר"י בפ' כ"ש אות ז' דמשמע שגם נ"ט בר נ"ט דאיסורא לדידן אינו אסור אלא מדרבנן וז"ל דהתם ראוי לגזור שאם יבשל בכלי ב"י התבשיל אסור מה"ת וכו' אבל הכא אם יחזור ויבלע מעט מן הנפלט דבר מועט הוא ונ"ט בנ"ט הוא עכ"ל והתם איירי לאח"ז איסורו א"ו דצריכין לדחוק ולחלק לר"ש בין זל"ז וכמ"ש לעיל) וכיון שכן שוב אין מן הסברא לחלק בין השביח ולבסוף פגום שיעמוד בפגמו או שיושבח גם אח"כ כיון שבא לאכלו בשעת הפגם ולר"ש אזלינן רק בתר השתא אע"פ שכבר נקרא עליו שמא דאיסורא ודייקינן שפיר דר"ש מודה בהשביח ולבסוף פגום רק בפגום ולבסוף השביח הוא דמתיר ומש"ט הוא דמודה בנפל ש"ת תחילה ומתיר בנפל של חולין תחילה ועי' שם דבקל יש לחלק בין השביח ולבסוף פגום שכבר נקרא עליו שמא דאיסורא לפגום ולבסוף ישביח כיון שבא לאכלו טרם שנקבע עלי' שם דאיסורא

ו עתה נבאר דברי הפר"ח בסי' קי"ד שמתרץ קו' הש"ך מיורה גדולה ומחלק דדוקא במים לשתי' הוא דפוגם משא"כ במים לבישול עיינתי בעט"ז דמשמע להדיא כדבריו אמנם דבריו תמוהין דאיך אפ"ל שיעשו המים כחתיכה דאיסורא כיון שמותרים בשתי' וכמ"ש נראה דה"פ דדוקא במיחם מים לשתי' דבעי מים צלולים ואינו רוצה כלל בפליטת הבליעה שבתוך הכלי ואפשר להחם עד שלא יפלוט כלל כגון טרם שיתבשל כ"צ רק כמעט עד שיס"ב אבל היכא שרוצה בפליטת הכלי יהי' מאיזה טעם שיהי' דכיון שרוצה בפליטה כבר נקבע שם רוטב עלי' ושוב אסור אפי' בשתי', הגב"ע מי שיתן שומן של איסור לתוך יורה של מים ואח"כ ירצה לשתוי' היעלה ע"ד שמותר לשתותו מפני ששומן פוגם במים לשתות ואפי' כשהי' דעתו מתחילה כשנתן השומן לתוכו לשתותו אח"כ ג"כ אסור לשתותו דהוי כתרתי דסתרי אהדדי דכיון שנתן השומן לתוכו הרי איקבע שמא דרוטב עלי המים וממילא דאסור גם לשתותו וזהו שכתב הפר"ח דבמים לבישול בודאי נ"ט לשבח דכיון דלא בעי למים צלולים ומכ"ש היכא דבעי לבשל המים בהדי שומן דאיסורא ותו ל"ק כלל מגע"מ שהיקשו תוס' דהתם כיון דרוצה לבשל עד שיפלט הבלועה שבתוכו שהרי ניחא לי' בפליטת השומן ושוב ממילא נקבע עליהן שמא דרוטב ואסורים גם בשתי' וזהו אמיתית כוונתו ומ"ש מחמד לבבי בכוונת דבריו וכמ"ש לעיל בשמך אף לפ"ר יפה דברת אבל לקושטא לא נראה כן שהרי דעתו מתחילה להגעילו ב"פ וא"כ מים הראשונים אינם עומדים לכך שיבשל אתם תבשיל שהרי עומדין לשפיכה בסתמא ומותרים ג"כ בשתי' וכן המים שנים לא אפשר לומר שיעשו נבילה שגם הן עומדין לשפכן חוצה ומותרים ג"כ בשתי' רק מה שנבלע ביורה בפעם שנית הבליעה הזאת עומדת שיתבשל עמם שאר תבשילין כשיפלטו בתוך התבשיל ואז לא אפ"ל שיעשו נבילה משומנינית דאיסורא דכבר ליתא לשמנונית דאיסורא שכבר נתבטל בששים בעודן ביורה עד שלא נבלע ביורה גם יש לפלפל בזה דבל"ז הרי יכול לחזור ולגעול פעם שלישית ויהי' כדין נ"ט בר נ"ט דהתירא מפני דטרם שהגיעו לתבשיל דבר אחר הרי שמא דהתירא עלי' וא"ל דקושיא קאי לרב דס"ל חענ"נ וס"ל דנ"ט בר נ"ט אסור מ"מ עדיין יש לומר דיגעלנו עוד בפעם רביעית ובשלשה נ"ט מותר גם לרב כדמשמע מפוסקים וזהו לפילפולא בעלמא להשתעשע אתך

ז בנידון הפלוגתא בין סה"ת והסמ"ק נראה דסה"ת ס"ל שמה שנפלט וחזר ונבלע לא נפגם בסוף מעל"ע מבישול ראשון כיון שכבר פלטה הבליעה בתוך מעל"ע ושוב לא חזר ונפגם עד אחר מעל"ע משעה שהוחם בתוכו וסמ"ק ס"ל דכיון שהי' הבלועה בתוך הכלי בתחילתו וגם בסוף מעל"ע חזר ונבלע בתוכו כבר נפגם אבל בזה מודים דהיכא דעיקר האיסור עצמו נפגם אע"פ שהמים נ"נ כיון שאין עיקר האיסור יכול לאסור ותדע שהרי הב"י ס"ל דכל הבא מבב"ח כבב"ח דנינן לי' ולכ"ע חענ"נ ואעפ"כ כתב בס"ס ק"ג בחבורו על הטור שסמ"ק חולק גם בב"ח אע"פ שמים נ"נ כיון שעיקר האיסור כבר נפגם לדעתו וגם סה"ת איננו חולק על סברא זו שגם בכה"ג אמרינן שאין האיסור יכול לאסור וכו' רק דס"ל כיון שכבר נפלט שוב לא נפגם רק לאחר מעל"ע משעת חימום כמו דמשמע מסברא הפשוטה דכיון שכבר פלטה תוך מעל"ע תו לא חשבינן רק משעת חימום ואילך ומנ"ל לבדות מחלוקת חדשה וכיון דמסמ"ק מוכח להדיא דאף בכה"ג אמרינן דאין הנאסר יכול לאסור וכו' שהרי גם כשכבר בישול בו בב"ח דלכ"ע חענ"נ לדעת הב"י ואפ"ה ס"ל דמונין רק מבישול ראשון בע"כ צ"ל דסבירא לי' הכי מנ"ל שסה"ת חולק עליו בזה וראיתי בספר ח"ד בסי' צ"ד ס"ק י"א שמביא בשם הב"י הטעם דחענ"נ וז"ל ואף דהאיסור נפגם וקיימ"ל דאין הנאסר יכול לאסור וכו' צריך לומר דאיסור פגום הוי כמשהו וכל היכא דאיכא משהו איסור עם הנאסר בעינן ס' כנגד כל הנאסר עכ"ל ודבריו תמוהין דמאי ק"ל דהא לסמ"ק דס"ל שהאיסור נפגם הלא סבר דאינו אוסר ולמאן דאוסר ס"ל דאינו נפגם וגם מה שתירץ דאיסור פגום הוי כמשהו ליתא דבע"כ צ"ל דגרע ממשהו דאנן לא פסקינן כדיעה זו דפגום דינו כמשהו שהרי הסמ"ק מתיר אפי' בב"ח ואח"כ הוחמו בה מים אע"ג דב"י ורמ"א סברו דכל הבא מבב"ח דינו כבב"ח והא דבפסח פסקינן דנט"ל ג"כ אסור היינו משום דגם בנט"ל בעינן ביטל ברוב כדעת רשב"א ובחמץ בפסח ל"מ ביטל וכ"כ הפ"מ בר"ס ק"ג ולפ"ז לק"מ גם מה שהקשה בסי' ק"ג בס"ק י' מסי' קל"ד סעיף י"ב גבי תבלין דכל היכא שהאיסור עצמו פוגם תו אין הנאסר יכול לאסור גם הס"ת מודה לזה וכדכתיבנא ונראה דלדינא פסקינן בש"ע כסה"ת דבליעה שנפלטה שוב אינו נפגם רק אחר מעל"ע רק בלינת לילה כולה הוא דמצטרפינן גם דעת הסמ"ק אפי' כשבישל בהן כבר בב"ח משום שגם לדעת הב"י והג"ה דכל הבא מבב"ח דינו כבב"ח הוא רק מדרבנן אבל כשבישל ביום לעת ערב בשר ואח"כ עברה לילה שלימה ובישל בתוכו חלב ולאחר מעל"ע מבישול בשר בישל בתוכו ירקות בזה לא סמכינן על לינת לילה כיון דבשעה שבישול חלב בתוכו נעשה נבילה מדאו' ול"מ לינת לילה אלא דלא נחשוב משעת חימום המים אבל לבישול חלב ל"מ ובעינן מעל"ע מבישול חלב ומה שכתב בהג"ה וכן אם עברה לילה בין בישול בשר לחלב אע"ג דאח"כ הוחמו המים מיד נמי דינא הכי היינו דלא עברה לילה מחלב למים אפ"ה ל"ב מעל"ע משעת חימום אבל משעה שבישל חלב בעינן מעל"ע וז"פ וכ"מ בפ"מ בעיקר הדין דבבישול חלב לאחר בשר אזי בודאי לדינא בעינן מעל"ע מבישול אחרון

ח ולמ"ש תו ל"ק מה שהקשית על עט"ז דמ"מ ניחוש לרוטב שנבלע בכלי דכ"ע מודים היכא דאיסור עצמו שוב אין הנאסר יכול לאסור גם מה שתרצת משום מב"מ ותו ל"ח לספיקא חדא למ"ש הפלתי בסי' צ"ב שמביא ראי' לדברי רמ"א בסי' צ"ח דאזלינן בתר שמא מקו' תוס' גבי יורות גדולות יעו"ש א"כ דינו כמין