זית רענן חלק א שצה

סימן א בדין נ"ט לפגם

הנה השגתי שאלה אחת בנידון נט"ל מתלמידי חביבי כנפשי הרב החריף והבקי הירא והתמים במעשיו מו"ה שמואל זיינוול נ"י בן יד"נ הרבני המופלא מוה' יעקב זאב נ"י מווארשוי בדבר דשכיח טובא התם דנוטלין מים חמין מן א"י בכלים שהן ב"י, וישראל עושה מהן משקה טייא וכה תשובתי הנה יד"נ שמחתי כעל כל הון ושלל רב אשר ראיתי שכביר מצא ידך לפלפל לדינא ע"פ מוסדות דברי רבותינו הראשונים והאחרונים בעיון רב ובמתון ובשכל צח וישר ובבקיאות במקומות מפוזרות, והנה יצאת מתחי' בכחו דהתירא ונתת טעם לדבריך ע"פ דברי העט"ז מובא בש"ך י"ד סי' קי"ד ס"ק י"א דשמנונית במים נט"ל והפר"ח מסכים אתו ומתרץ לקו' הש"ך שם והבאת ראי' לעט"ז מדברי הרא"ש פ' א"מ ה' ל"ד שכתב ומחמין של א"י אינו ראי' דא"ל דש"ה דנ"ט לפגם אפי' הוא בעין, עוד נטית קו דגם לדברי הש"ך החולק על העט"ז הנ"ל וסבר דשומן במים נ"ט לשבח מ"מ בטעה שנעשה אח"כ בודאי פוגם ותלית הדבר במחלוקת שבין סה"ת וסמ"ק בסי' צ"ד דלדעת הש"ך דבמים נ"ט לשבח הרי המים נעשו נבילה, ואע"פ שאין האיסור עצמו יכול לאסור מ"מ בנ"ט לפגם דמשהו מיהו איכא שהרי בפסח אוסר גם נט"ל, והיינו טעמא דסה"ת בהוחמו בו במים בכלי תוך מעל"ע דאם בשלו בתוך מעל"ע משעת חימום נאסר התבשיל, אע"ג שאיסור עצמו נפגם מ"מ המים נ"נ וה"ט משום דל"ש בזה לומר אין הנאסר יכול לאסור וכו', אמנם הסמ"ק חולק בזה וס"ל שגם בכה"ג אין הנאסר יכול לאסור וכו' והנה בש"ע פסקינן כסה"ת רק במקום הפסד עי' בס"ס ק"ג, והקשית מסי' קל"ד סי"ב דאם היין שבתבלין הוי לפגם בתבשיל אפי' ס' א"צ הרי דפוסק כסברת הסמ"ק הנ"ל שגם בנט"ל אמרינן דאין הנאסר יכול לאסור ותרצת לחלק בין אדא"ו לאיסור דרבנן, לכן לדעת הש"ך בנ"ד דהוי איסור דאורייתא אסור לעשות מחמין אלו המשקה טייא זהו תורף דברים לדינא, ומה שפלפלת במועצות ודעת אעתיקם עתה בקיצור, הנה הש"ך הקשה על העט"ז בסי' קי"ד ס"ק י"א מתוס' חולין ק' ע"ב שהקשו לדעת החולקים על ר"א וסברו דאמרינן חענ"נ בש"א האיך הגעילו יורה גדולה בשלמא לר"א ניחא שהגעילו ב"פ, שהרי לא נאסרו המים אלא לפ"ע, אלמא ששמנונית דאיסורא נ"ט לשבח במים, ופר"ח תירץ קושיתו דעט"ז לא כתב אלא במים לשתותו הוא דנט"ל אבל לבישול הוא נ"ט לשבח, והקשו תלמידיי הרבנים השנונים ה"ה מו"ה ישראל נ"י ואחיך מו"ה שמרי' נ"י ה"ה תלמידי חבירך כיון שהמים מותרים לשתותו תו איך אפשר לומר דנעשו נבילה ויפה הקשו, ותירצת בהשכל דפר"ח אזיל לשיטתי' דס"ל בפוגם ואח"כ השביח דאסור מיד עד שלא השביחו ומש"ה הקשו תוספת שפיר ביורה גדולה כיון שבסופו בא לידי בישול מה שנבלע ביורה הרי כבר נאסרו כדין פגום ואח"כ השביח, והקשית על עט"ז דמתיר מים חמין משום שהשומן נט"ל דמ"מ הרוטב נ"נ ונבלעו בקדירה ויחזרו ויאסרו המים שבישלו בו אח"כ ותירצת משום דמב"מ מדאורייתא ברובא בטל וגם נ"נ בש"א מדרבנן לכן ל"ח לספיקא כמו בנשפך הרוטב במ"ב ומזה הקשית על תוס' הנ"ל שהקשו מיורה גדולה שהרי המים ראשונים בשנים דינם כמב"מ (וכוונת בזה לדעת הפליתי בסי' צ"ב ובספרו יע"ד שהאריך בזה יעו"ש) גם הנפת ידך על דברי הפלתי שהקש' על הש"ך בסי' צ"ד שחולק על הב"י שפירש דברי סה"ת דמש"ה בעינן מעל"ע משעת חימום המים משום דחענ"נ, והש"ך פירש דגם לדעת החולקים ניחא משום דהוי כנ"ט בר נ"ט דאיסורא, והקשה בפלתי דא"כ הרי לא נבלע אלא לפי ערך שאין המד"מ אלא לפ"ח וכשחזר ובישל בתוכו הרי כבר נתבטל האיסור בששים במאי שבתוך הקדירה וכמ"ש תוספת לדעת ר"א ביורה גדולה ותירצת דסה"ת וטור דאיירי בכ"ח כמ"ש הפלתי שם בס"ק ט' ואינו יוצא מידי דפיו ומש"ה אמרינן דמה שיצאו ונפלטו בתוך המים וחזרו ונבלעו בתוך הקדירה משביח גם את החלק שנשאר בתוך הקדירה ושוב ליכא ס' בבישול כיון שלא נפלטו בפ"ר כל מה שבתוכו אבל בתוס' דאיירי בכלי מתכות שנפלט כל הבלוע בפ"ר ולא נאסרה אלא לפ"ע ומשה"ט ניחא להו לר"א דבפעם שני בודאי איכא ס' גם תרצת על תמיהת הפלתי שתמה על הסמ"ק דס"ל דחשבינן מעל"ע מבשול הראשון דה"א כ"ז שהבלוע בתוך המים הרי נ"ט לשבח וכשיחזרו ויבלעו בכלי ויבשלו בתוכו בתוך מעל"ע מהבליעה יהי' נ"ט לפגם, ותרצת שאין הפגם בא בב"א וכמו דאמרינן קדירה ב"י נמי א"א דלא פ"פ ומש"ה כשחזר ונבלע בתוכו ונגמר הפגם להתירא תו לא יכול לאסור ע"כ תמצית דבריך הנחמדים, והנה לגודל אהבתי וששוני בדבריך הנעימים אשתעשע בכל פו"פ וטרם כל אשיב לדינא בנ"ד ואח"כ ממה שנוגע לדינא, ואחרי כל זאת בשעשוע הפלפול והסברא עי' בי"ד בסי' קכ"ב סעי' ו' בהג"ה דמים חמין שהוחמו בכלי של א"י וסתם כלי אינו ב"י דאם הוחמו ללוש בהן פת אסור ללוש באותן מים דדבר זה נקרא לכתחי' הואיל ועדיין לא התחיל הנאתו שלא הוחמו לשתי' אבל דבר שנעשה בשבילו ולא בשביל ד"א אע"פ וכו' קונה ממנו לכתחי' מותר דמאחר דכבר נעשה מיקרי דיעבד עכ"ל הג"ה, והנה מצד הסברא נראה דזהו דוקא בדבר דהיכא שהי' בעיני' הי' נ"ט לשבח רק מחמת שע"י הבליעה בכלי ונפלט כשאינו ב"י הוא דבעינן שהתחיל הנאתו, אבל בדבר דפוגם גם בבעין דקילא הרבה מאב"י אזי גם בדבר שלא התחיל הנאתו עדיין מותר, תדע שהרי בסי' ק"ג בדין נ"ט לפגם ל"מ חילוק זה ועי' בתוס' דף ל"ח ע"ב בד"ה אי ובדף ס"ז ע"ב בד"ה ואידך ע"ש שכתבו כ"פ לחלק בין פגם דאב"י להיכא דפוגם גם כשהוא בעין ועוד כדמות ראי' לחילוק זה דבדבר שהוא פוגם גם כשהוא בעין לא מיקרי לכתחי' אפי' בדבר שלא נגמרה הנאתו עדיין שהרי מבואר ברה"פ דהא דהתירו שמן ודבש משום דנט"ל גם כשהוא בעין, והרי שמן ודבש שרוב תשמישן ע"י תערובת תבשילין ומשקין ולא נגמרה הנאתן עדיין ואפ"ה שרי לכתחילה (וא"ל דדוקא מים ללוש הוא דלא התחיל הנאתו משום שנשתנו לגמרי, שהרי מכפל לשונו של הג"ה בסיפא ונקט אבל דבר שנעשה בשבילו ולא בשביל ד"א נשמע דדוקא היכא שנעשה רק בשביל דבר זה לבד וגם אין מן הסברא לומר דדוקא במים שהפסידן מועט ולא בש"ד, דמ"ש כיון שעדיין לא קנאם מידו, ועי' בפ' א"מ בתוס' ל"ח בד"ה אי וכו' שכתבו דבשמן נ"ט לשבח כשהוא בעין ואפ"ה מותר לכתחי') וצ"ל דשאני שמן דאית ביה הנאה גם כשהוא בעין ומש"ה מותר ממילא גם ע"י תערובות או דל"ל דינו דש"ד בהג"ה הנ"ל) א"ו דצריכין לחלק בין דבר שאינו פוגם כשהוא בעין לדבר שפוגם גם כשהוא בעין דאז מותר לכתחילה כשנפל בתערובות אפי' בדבר שלא התחיל הנאתו, ולפ"ז נשמע מהג"ה זו דלא כעט"ז דבמים לא הוי נט"ל כשהוא בעין ואף את"ל דאין לחלק בזה בין פוגם בעין לאב"י דבתרווייהו אסור לכתחילה לקנותן מ"מ נשמע ממילא דאסור לכתחילה לקנותן לעשות מהן טייא כיון דעדיין לא התחיל הנאתן שהרי ל"ד למים לשתי' שהתיר בהג"ה שהרי נשתנה אח"כ טעמו וריחו ולפ"ז אפי' בכלי שאב"י נמי אסור לכתחילה ליטול מים חמין מא"י כדי לעשות מהם משקה רק לשתותן כמו שהן מותר

ב ועתה נבאר אם כבר קנאם ועשה מהן טייא אם מותר לשתותן נראה כיון שכבר הוכחנו מהג"ה דלא כעט"ז והשומן נ"ט לשבח במים ואע"פ שאח"כ הוא לפגם בטייא הרי דינו מפורש בגמרא ופוסקים בהשביח ולבסוף פגום דאסור, וא"ל דש"ה דעומד מתחילה לכך רק לעשות מהן טייא לבסוף ונידון ע"ש סופו שהרי בחסירה מלח וית"מ וחס"ת וי"ת ל"א הכי ואזלינן בתר השתא ואפי' לקולא ול"א שהרי עומדות ליתן בתוכן מלח ותבלין אלא נידון בתר