זית רענן חלק א שצד

[ואפי' בנערה דאבי' ובעלה מפירין נדרי' יש לדון בזה לדעת רשב"א מובא בר"ן דף ס"ז ע"א דכל מידי דהפרה, היכא דקלישא לי' בשעתי' ולא הי' ראוי' להצטרף מיד וכיון דלא חזי' לי' בההיא שעתי' שוב לא חיילי למפרע עי"ש גבי הפר אחד מהן וקיים אחד וחזר המקיים ונשאל על הקמתו] וכן לענין אם נידונית בנתיים כא"א לא פסיקא מילתא שגם לר"ה הוי מיהת התראת ספק וכבוד חתני מוה' ישראל יעקב סג"ל הביא ראי' נכונה לדברי רמב"ם הנ"ל מגיטין דף ע"ו במתני' שם ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח אינו גט וכו' אם לא באתי מכאן ועד יב"ח כתבו ותנו גט לאשתי וכו' כתבו לאחר יב"ח ונתנו לאחר יב"ח ומת אם הגט קודם למיתה ה"ז גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט ואם אינו ידוע זו שאמרו מגורשת ואינה מגורשת ודיקדק חתני הנ"ל במתני' מדוע לא נקט ברישא הדין דאם אינו ידוע אם מת תוך יב"ח או לאחר יב"ח דמגומ"ג ומתוך לישנא דמתני' משמע דברישא ליתא לדין זה ותירץ עפ"י מה שהקשתי לעיל בתשו' תק"ע סי' א' אות ט' דלמה יהי' ספק דישקול דהא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דפסקינן כרבנן דאפי' ברה"ר טמאות ודאי משום תר"ל והכא נמי כיון דאשה זו בחז"ה ליבם היתה נוקמינה אחזקתה וחזקת חי כבר איתרע דהרי מת לפניך ותרצתי שם לפי דברי ריב"ש דתרי חזקה עדיף כמו רובא א"כ הרי נגד חזקה שלימה של היתר ליבם איכא שני חזקות שנתרעו חזקת חי וחזקת א"א שהרי אם תחליט שכבר מת טרם שניתן הגט לידה כדי להעמידה בחז"ה ליבם הרי אתה מוציאה גם מחזקת א"א טרם שניתן הגט לידה עי"ש ומעתה יתורץ דברישא ליתא לדין זה דנידון הדבר כודאי כמו בתר"ל ומוקמינן אותה על חז"ה ליבם כנ"ל מאי אמרת הרי אתה מוציאה מחזקת א"א הרי אם תאמר שמת לאחר יב"ח וחל הגט עודנו יצאה מחזקת א"א תיכף משעת נתינת הגט, דהא לדברי רמב"ם גם בתנאי דאם מתחיל הגט מיד ושוב א"א לדונה כא"א גמורה מוטב שנימא שמת בתוך יב"ח ועד אותו זמן היתה א"א גמורה וכיון שחזקת א"א עוד מסייע לחז"ה ליבם ומותאמים יחד עוד עדיף יותר מתר"ל ונידון כוודאי: תשובה בעזה"י יום ג' י"ט אלול תרי"ד פה ק"ק קוטנא, לכבוד ידידי הרב החריף והבקי ש"ב מהו' חיים אוירבאך רב דק"ק גראבאווי שלום וכ"ט סלה וד' יפקדהו בדבר ישועה ורחמים ביום הכסא כי יבא עלינו לטובה

מכתבו קבלתי ביום ועש"ק העבר לעת ערב ונשכח הדבר מלבי עד היום נזכרתי כי דבריו נחוצים להלכה ולמעשה, והנה שאלתו בתינוק שנולד מהול קצת, והמוהל לא חתך רק קצת והפריעה הי' כדת בגילוי העטרה, והביא יד"נ את דברי הט"ז בס"ס רס"ד, שצריך למהולו שנית, כיון שעתה נמשך הערלה עד שלא נתגלה רוב העטרה, ובעל ש"א חולק עליו ורצה יד"נ לפרש גם בדעת הט"ז דזהו כשנדבקה הערלה בעטרה , אבל בנידון זה שלא נדבקה רק שהערלה נופל על העטרה, ועי"ז נתכסה העטרה, וכשמחזיר העור לצד הגוף אזי נתגלה העטרה כדת, וכיון שהפריעה לא נשחתה ע"י המשכת הערלה גם הט' מודה, שא"ב למהולו שנית אפי' כשלא נימול כראוי, בשעת חיתוך בגילוי רוב העטרה, ודיקדק כן מלשון הט"ז שכתב וז"ל פשיטא לי שאח"כ אם נמשך העור שצריך לחתוך אותו כיון שלא נימול בשום פעם כראוי עכ"ל ות"ל דאפי' לא נמשך נמי, כיון שלא נימול כראוי, א"ו שאין משגיחים על החיתוך בדיעבד רק על הפריעה, ויפה דיקדק, אולם עודנו גם לפי תרוצו אינו מדוקדק מה שסיים כיון שלא נימול כראוי כיון דאין משגיחין על החיתוך והפריעה היתה כדין וכאשר הרגיש מעלתו בעצמו בזה, לכן נראה לפענ"ד דבעובדא דידן לכ"ע צריך למוהלו שנית, כיון שחתך רק מקצת העור ולא חתך מן העור נגד רוב החוט המקיף ואין זה נוגע לדברי הט"ז והש"א שחולק עליו, ודברי הט"ז סובבים על קוטב מאי דמספ"ל שם בנולד מהול ואח"כ נמשך בכיסוי רוב העטרה אם נימא דזהו נכלל בכלל שלא נימול מעולם כראוי דאזי מצרכינן שיתגלה רו"ה בקישוי, א"ד דהתורה לא חייבנו רק בערלה דמשעת לידה, וע"ז כתב דפש"ל במי שנולד מהול קצת, כוונת דבריו שנתגלה מיעוט הקיפה שהע"ט ע"פ מיעוט חוט המקיף ברוב גובהה או בכל גובהה וחתך המוהל אח"כ עד שהשלים לרוב הקיפה ולולא הצטרפות המיעוט שנולד חתוך במקצת הקיפה, עודנו לא הי' החיתוך בעצמותו ברוב העטרה, ואח"כ נמשך בכיסוי רו"ה, בזה פש"ל דצריך למהולו שנית דלמ"ב לצד הראשון דאמרינן דכאן אין שייך לומר שכבר הי' נימול כראוי כיון שלא הי' לו ערלה וכו', מכ"ש בזה דלולא ההצטרפות במאי שנולד מהול קצת, הרי לא נימול בפועל כראוי, הגם שלא הי' לו אז לחתוך יותר מ"מ לא עדיף מנולד מהול לגמרי וגם את"ל כצד השני שכתב לפטרו מפני שהתורה לא חייבנו רק בערלה שבתולדה, זהו כשנולד מהול ברו"ה, משא"כ בזה, שנולד ערל בחיפוי העור ערלה ברוב העטרה, ושם ערל עליו לכ"ד, לכן בנידון דידן דמסתמא מאי שנולד מהול במקצת, היינו במיעוט גובהה, ולא הגיע עד חוט המקיף כלל, ולא נמהל בשעתו כראוי עפ"י הדין אזי גם בעל ש"א מודה דצריך למהולו שנית ובזה ל"ש ראייתו שם כמובן כיון שלא נימול גם בשעת עשי' ובעיקר קושיתו על דברי הט"ז מיבמות ע"א דל"ל לדחוקי כ"ה ולא מוקמי לי' בכה"ג דנראה מפשטא דסוגיא שם דמהדר לאשכוחי באופן שהערלה נתהווה בין העשי' לאכילה, ומשה"ט מוקים לי' ר"פ כגון דכאיב לי' עיני לינוקא ואיתפח לי' בל"ב, רק באקומתא ראשונה הוא דדחיק לאוקמי כשנתמלאו לזיין בל"ב, ומעתה אם נימא דאיירי בכה"ג כגון כשנולד מהול והטיף ממנו ד"ב ג"כ צ"ל שנתמלאו לו זיין לאחר שהטיף ממנו ד"ב, או שחתך מקצת הערלה במאי דמספ"ל לי' לט"ז, שהרי עי"ז נחלש התינוק וצריך להמתין זיין מיום הבראותו וכיון שגם באופן זה צ"ל שהקילקול לא נתחדש בין העש' לאכילה, לכן עדיפי לי' לאוקמי בפשטא כשלא נימול כלל וחלצתו חמה ונתמלאו לזיין בין העש"ל, ואגב אורחי קמ"ל נמי דבעינן מעל"ע: דברי יד"נ וש"ב הד"ש בלונ"ח הק' משה יהודה ליב בן הרבני מו"ה בנימין זללה"ה: