זית רענן חלק א שצב

לה שבועה שלא פשעה משום דעשו אותה כהא דתנינן בס"פ השוכר אה"פ מתנה ש"ח להיות פטור מן השבועה וה"נ כאלו התנה עמו מתחילה שתפטור מן השבועה דתקנת חכמים הוא גבי אשה, וכא אתינן וכו' בתמי' וכי מה שייך הכא לומר דנפטרת משבועה משום דכמתנה הוי הרי דמים משלמת היא לו אלא וכו', ומדינא חייבת לשלם וקסבר רשב"ג דמים עשו אותה כאיצטלית ואם נותנת דמיה פטורה עכ"ל, ופירושו לא מחוור כמובן חדא מפני מאי נתחייבה גם בפשיעה הלא גם מתחילה הדבר תלוי בדידה אם לקיים התנאי או לבטל גם מ"ש דחייבת להעמיד לו איצטלית אחרת דבר זה לא נשמע ולא נראה כמבואר גם לפירושו בקו' ר' יוסה אמאי ניידי ממה דאוקמי מתחילה כיון דקו' זו לא קאי על עיקר תירוצו דר' יודן רק על טעמי' דידי' ונ"ל דה"פ דירושלמי אזיל לשיטתו לקמן בסוף ה' ו' דרשב"ג ורבנן דפליגי במת הבן ה"ט דרבנן סברי אונסא כמאן דלא עבד ורשב"ג סבר כמאן דעבד והרי הוא כאלו נתקיים התנאי וז"ל אשכחת אמר דר' יוחנן וכו' ל"ס כרשב"ג ר"ל ורנב"י סברי כרשב"ג חתכה דדה כמי שעכבה נחתך דדה כמי שלא עכבה פי' ומגורשת לרשב"ג דטעמ' דידי' משום דאונסא כמאן דעבד אע"ג שנאנסה בגופא הרי זה כאלו נתקיים התנאי ולפי דפשיטא לי' לר' יודן מעיקרא דדמים לאו במקום איצטלית קאי לכן חקר למצוא מסלול נכונה בעיקר פלוגתא דרשב"ג ורבנן והמציא בזה מעיקר דיקדוק לשון המשנה דנקטי ע"מ שתתן לי איצטלתי דמשמע שהתנה מתחילה על איצטליתא דידי' דאע"ג שגם בל"ז מחויבת להחזיר לו את שלו רק לאלומי מילתא תלי הדבר בתורת תנאי, וכן מדקתני ואבדה איצטלתו משמע להדי' שהיה שלו מעיקרא ומשה"ט מוקים ליה לפלוגתייהו דאיירי כשנאבד באונס וכיון שלא התנה מעיקרא שתתן לו משלה כלום ורשב"ג לטעמי' דס"ל כמאן דעבד והרי נתקיים התנאי ולרבנן דסברי כמאן דל"ע ולא נתקיים התנאי א"מ, אבל לכ"ע דמים לאו במקום איצטלית הן והא דצריכה ליתן הדמים לרשב"ג היינו כי היכי דלא תשבע ש"ש שנאנסה דתק"ח הי' בזה ועשו אותה כמתנה ש"ח וכו' איברא לר' יוסה דחיקא לי' טובא דא"כ לרשב"ג תפטור ותתגרש גם כשלא תתן לו דמי האיצטלית כיון דעיקר מילתא דמתניתין רק בגירושין קאי ומשמע דא"מ כשלא תתן לו את הדמים וזהו דקשי' לי' וכא אתינן מיתני ש"ח וכו' הלא דבר זה אין כאן מקומו וכבר קתני לי' במיצעא ומה ענינו כאן ומש"ה הוא דמסיק דפליגי אם דמים במקום איצטלית הן אם לא ומיירי כשאבדה בפשיעה דאי באונס אזי מגורשת לרשב"ג דס"ל דאונסא כמאן דעבד אפי' כשלא תתן לו כלום וז"ב לפענ"ד ועי' ר"ן פ' האומר גבי ע"מ שאראך ב"כ באם קידשה ע"ת ואמר עשיתי וקיימתי והיא אינה יודעת דלדעת הרמב"ן נאמן ור"ן שם חולק בזה ומדברי ר' יודן הנ"ל מוכח להדי' כדעת רמב"ן דלדעת ר"ן הלא כיון דליכא עדים שנאבד באונס אע"ג דנאמנת לפטור א"ע מ"מ א"נ לומר שנתקיים התנאי ותתגרש

ח עיין באה"ע בב"י סי' קמ"ג דמביא בשם רבו הריב"ר דס"ל דעיקר פלוגת' בנתינה בע"כ גבי גרושין וכדומה היינו היכ' שאמרה דרצונה לקיים לתנאי ומוכנת היא לכך והוא אינו רוצה ועדיין לא נתנה לרשותו אבל כשהגיע לרשותו אפי' שאינו רוצה בכך אזי לכ"ע הוי נתינה ומגורשת ומביא כדמות ראי' לדברי' מדברי תוס' גביבתי ע"ח וחכם המשיג כתב עליו ודברים הללו קשה לשומעם ומשיג על ראייתו ואח"כ מביא בעצמו ראי' לדברי' מקו' התוס' מעובדא דשומשמי וכתב הב"י שם ואיני יורד לסוף דעתו שמתחילה כתב דדברים הללו קשה לשמעם ואח"כ דיקדק מדברי תוס' שכתבו כדבריו יעו"ש, ולפענ"ד נראה דעיקר ושורש פלוגתייהו נראה בעליל דלדעת הריב"ר הני תרי לישנא דגמרא בנתינה בע"כ דמאן דס"ל דהוי נתינה ס"ל בתנאי דמי לפרעון לכן אפי' כשלא קיבלם לרשותו רק שאמרה שרצתה בקיום התנאי וזרקה לו בפניו אפי' ברה"ר הוי נתינה כמו בפרעון ומאן דס"ל דלא הוי נתינה משום דל"ד לפרעון כמבואר בפוסקים ובתוס' אבל כשנתנה לרשותו אפי' בע"כ לכ"ע הו"נ דלא גרע מגירושין דכתיב ונתן בידה ומגורשת כשהגיע לרשותה וה"ה נמי בקיום התנאי והב"י הבין בחכם המשיג דפליג על הריב"ר בתרתי וס"ל דתרתי לישנא פליגי בזה אם דמי לגט אם לא אבל לפרעון לכ"ע לא דמי ולכן הקשה עליו שסותר ד"ע ולדעתי הקלושה נראה דדעת חכם המשיג הוא דבתרתי פליגי דלמאן דס"ל דהוי נתינה מדמה לי' אפי' לפרעון ומאן דס"ל דלא הוי נתינה קסבר דאפי' לגט ל"ד ופלוגתייהו קאי בכל גוונא הן כשלא הגיעו לרשותו והן כשהגיעו לרשותו ותו לק"מ כמובן, ולולא שאיני כדאי להכריע בין שני הרים גדולים נראין עיקר כדברי חכם הנ"ל שכן משמע להדי' מדברי רש"י ערכין ריש דף ל"ב וז"ל בע"כ שהטילתם בביתו כי ה"ג דתיקון הילל במתניתן הרי דאיירי כשהגיע לרשותו וכן נראה להדי' מקו' תוס' שם וכן בגיטין דללישנא קמא דס"ל דלה"נ למה הי' צריך להטמין ואם איתא דכשהגיע לרשותו לכ"ע הוי נתינה לק"מ שירא לנפשו שמא יזרקם לרשותו וכמו דאמרינן בכ"ד דבגירושין מיקרי כדבר שבידו מטעם זה ועוד מדברי רשב"א שהקשה שם בחדושיו מונתן בידה דכתיב בגירושין אלמא דהוי נתינה ומתרץ לי' שם הרי להדי' שגם כשהגיעו לרשותו פליגי איברא דלמאן דס"ל דה"נ אפי' כשלא הגיעו לרשותו נמי שהרי הקשו גם מפרעון ומעובדא דשומשמי

ט עיין בירושלמי פ' האומר בקידושין ה"ג ר"מ אומר כל תנאי וכו' גמ' תמן תנינן (עירובין פ"ג ה"ה) מתנה אדם על עירובו כיני מתניתא מתנה אדם על עירוביו א"ר אלעזר מאן תנא אם באו ואם לא באו ר' מאיר היידין ר"מ חברייא אמרין ר"מ דקידושין דתני האומר לאשה ה"א מקודשת ע"מ שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו א"מ ר"מ אומר בין ירדו ובין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנייו הכל מודין שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו א"מ ר' יוסי אמר ר"מ דעירובין היא דתנינן תמן אם ספק ר"מ ור"י אומרים ה"ז חמר גמל א"ר יוסי לא אמר ר"מ אלא לחומרין א"ר מנא ויאות בעירובו אינו קונה שלא זכה בו את עירובו כבני עירו שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני א"מ שלא כפל את תניי' רבי חגי' בעא קומי ר' יוסה והן אם לא כי לא אחד הוא א"ל שנייא היא שהיתה הארץ לפניהן והוא מבקש להוציאה מידם וכו' אמר ר"א בשם ר"י סדר סימפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בר פלוני ע"מ ליתן ליך מיקמת פלוני ומיכנסיניך ליום פלן ואין אתא ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום ויאמר ע"מ שלא לכפול תנייו אילו לא כפל תנייו מי עקר קדושין א"ר יוסי בי ר' בון בכל אתר אית לר"מ ממשמע לאו את שומע הין והכא לית לי' אמר ר' מתניה חומר הוא בעריות עכ"ל הירושלמי ויש להבין דמאי להם לחפש ולתור אחרי ר"א דס"ל דבעינן ת"כ כיון דמפורש במקומו במתניתן רמ"א כ"ת שאינו כתנאי ב"ג וב"ר וכו' גם יש לדקדק דלאיזהו ענין מגיהה הכא מתניתין דעירובין שאין כאן מקומו וכבר מפרשו להו שם בפ"ג דעירובין כן יעו"ש לכן נראה לפרש דודאי פשיטא לי' דר"מ ס"ל דבעינן כפל אמנם כן היכא דתנאי בא לבטל את המעשה איברא היכא דתנאי בא לקיים המעשה וזולת התנאי לית בי' מששא עודנו לא נשמע ממתניתין איברא הדבר מבואר ברבותינו הראשונים שגם לדעת הגאונים דבמעכשיו וע"מ לא בעינן ת"כ היינו לרבנן ולדידן להלכה אבל ר"מ ס"ל דלעולם לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ולכן גם במעכשיו שאין התנאי בא לבטל המעשה בצד הקיום אפ"ה בעינן ת"כ לר"מ וכ"מ פשטא דסוגיא בקידושין ס"א