זית רענן חלק א שצא

והדר נקט בסיפא גבי אצטי' ותתן לו ולמ"ש רהיטא על כוונה נמרצת וטובא קמ"ל דהיכא דלא קבע זמן לקיום התנאי אז מהני אפי' היכא שלא נתנה לידו ממש רק כשהשלשה בידי ב"ד נמי מהני ומותרת להנשא מיד אבל כשקבע זמן לקיום התנאי אזי אינה מגורשת ואסורה להנשא רק כשנתנו לידו ממש ומש"ה קתני אם נתנה לו הזמ"ג דכל כמה דלא מטי לידו עדיין לא זכה בהם וגבי אצטי' אע"ג דלא קבע זמן כל כמה דלא נתקיים התנאי ממש כמו שהיתנה אסורה להנשא דשוב חיישנן דדילמ' לא ירצה לקבלם כל היכא דנתנה רק דמי שיווי מחיר התנאי אזי לכ"ע נתינה בע"כ לא הוי נתינה כדברי מהרש"ל ומהרי"ט מובא בב"ש בסי' ך"ז וגם ליכא למימר דמסתמא ירצה בקיום התנאי כמו ברישא כיון דלא נתקיים התנאי כמו שהיתנה וכיון דלרשב"ג דלית לי' דלצעורי ק"מ גבי איצטי' ואפ"ה ס"ל דנתינה בע"כ לה"נ אפי' ללישנא בתרא דרבא דאלת"ה אמאי צריכה לתת לידו דוקא וברישא קתני דכל היכא דלא קבע זמן מספיק לה כשהשלשה ביד ב"ת אלא שמעת מינה כדעת מהרש"ל ומהרי"ט דבמחיר ושיווי התנאי אפי' בקדושין דל"ש משום לצעורי' לכ"ע נתינה בע"כ לא הוי נתינה

ד וראיתי בס' ב"מ שכתב שם ע"ד ב"ש הנ"ל וז"ל עי' ב"ש שמשיג על תשו' רשב"א הנ"ל דש"ה בבתי ערי חומה דגילה דעתו דלנ"ל וכו' וזה לפענ"ד א"א דהא זה נאמר בסוגי' אפי' ללישנא בתרא דנבע"כ שמ"נ מ"מ קאמר דכי איצטריך לי' להילל לתקוני שלא בפניו ואם בע"כ חשוב נתינה כמו ברצון ואפ"ה ליד ב"ת שלא בפניו לא הוי נתינה עד שהוצרך לתקנה ומ"ש אם גילה דעתו דלנ"ל ומ"ש מן הסתם ומה בכך דלא ניחא לי' דהא ג"כ בע"כ בפניו הוי נתינה א"ו כדדן הרשב"א דכל שלא בפניו מדהוא עדיין בחיוב אונסין משום דאין חבין לאדם של"מ ל"ח נתינה ואפי' מן הסתם ובל"ז כל ענין תמוה איך יתירו אותה להנשא ולמחר יבא ויאמר לא ניחא לי' עכ"ל ולי נראה דמשום הא לא ארי' שהרי הרשב"א בעצמו בהשיגו שם על תוס' שהביא שתמהו ללישנא קמא שהוכיח רבא דנתינה בע"כ לשמ"נ מתקנתו דהילל דהאיך קס"ד לדמות נתינה שלא בפניו לנתינה בפניו של"מ ותירצו דס"ל לרבא דאי תימא דבפניו הוי נתינה אפי' של"מ אזי גם שלא בפניו ג"כ הוי נתינה דמ"ש וע"ז תמה הרשב"א דהרי בגט אשה שיכול לגרשה של"מ ואפ"ה שלא בפני' א"י לגרשה ע"י אחר וה"ה נמי בתקנתו דהילל יעו"ש ולפ"ז לא נסתרו דברי ב"ש בקושיתו על הרשב"א דמשה"ט ל"מ ע"י אחרים מידי דהוי כמו גיטי נשים ואע"ג דבג"נ גם גילוי דעתה דניחא לה ל"מ מ"מ היינו מט"א משום דהוי חובה גמורה לאשה משא"כ לגבי הבעל אפ"ל דמהני גם בסתמ' גם מה שתמה דאיך נוכל להתירה להנשא דילמא כשיבא לא ירצה לקבלם ולמ"ש לעיל שכן מצינן כ"פ דסמכינן על חזקה קמייתא דמסתמ' לא ישים נפש' מהדרנא ואע"פ דיש לחלק דשאני בכל הראיות שהבאתי לעיל דדמי לשמא מת ולשמא קידש משא"כ היכא שעודנו יכול לחזור ויהי' האיסור למפרע דדמי לשמא ימות מ"מ כבר הוכחנו מדברי הרמב"ם שמתירה להנשא אפי' כשעדיין לא השלשה ומינה נשמע להחולקים עליו בזה שיש מקום להתירה כשהשלשה גם מ"ש בטעמא דרשב"א כיון שעודנו ברשותו לענין אונסין ל"ח נתינה לא אדע מנ"ל סבר' זו שהרי אנן פסקי' דדבר הגל"מ לכמ"ד ואי משום שהשיב הרשב"א שם במי שנשבע לפרוע לחבירו ליום נועד והגיע הזמן והמלוה אינו בעיר וז"ל הדבר ברור שהוא פטור לגמרי עד שיבא המלוה ויטול את שלו וליתן אותם ביד אשתו ובניו א"צ, שהרי אפי' נתנם בידם אינו נפטר בכך ואין זה פרעון גמור ואע"פ שאם נתנם בידן א"י לחזור בו מ"מ פרעון גמור לא הוי שהרי הוא חייב באחריותן כדתנן בספ"ק דגיטין י"ד וכו' עכ"ל כוונתו דמש"ה א"צ ליתנם לידם שהרי לא נשבע רק שיפרע לו ביום פלוני ולא מיקרי פרעון רק היכא שיצא לגמרי מאחריותו וזה דאפי' כשנתנם בידם אינו נפטר מחיובו אין זה פרעון גמור ועל נתינה כזה לא נשבע מתחילה

ה ובעיקר קו' הרשב"א שהקשה על תוס' דסברי דכל היכא שגם בפניו מהני אפי' של"מ אזי הסברא נותנת דגם שלב"פ הוי נתינה מעלייתא והיקשה הרשב"א דגטי נשים יוכיחו דמהני של"מ ואפ"ה אין הבעל מגרשה עי"א שלא בפני' וא"י לעשות שליח לקבלה ואמינא זה כמה לתרץ דבריהם דיש לחלק מגט אשה דמ"מ בעינן שיגיע הגט לידה או לרשותה במקום שתוכל לקנותו [ועי' עירובין דף צ"ב ע"ב אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מתגרשת בפרש"י וז"ל דגדולה לאו בתר קטנה אזלא וגט לא קני לאשה דנימא נשד' אשה בתר גט דאשה לא בעי למיקני גיטא עכ"ל אבל מ"מ בעינן שיהי' הגט ברשותה דכל אימת דבעית למיקני לגיטא תוכל לקנותו אזי מתפרשת אפ"ה דלא בעית לקנותו] אבל בנתינה בע"כ דאי תימא דהוי נתינה בפניו דאזי אפי' כשנתנה לר"ה בפניו דלא קני לי' אפ"ה הוי נתינה ולכן גם שלא בפניו ג"כ הוי נתינה דאע"ג דאין חבין לאדם אלא בפני' זהו במידי דבעי למקני ולזכות אבל היכא דאפי' דלא קני לי' מהני והוי נתינה תו אין לחלק בין בפני' לשלא בפניו לטעמי' דרבא ורשב"א שחולק עליהם ומדמה לי' לגט אשה אפשר דס"ל דהא דאמרינן דנתינה בע"כ הו"נ זהו דוקא כשקיבלם שלא מרצונו אבל היכא דלא קיבלם כלל לכ"ע לא הו"נ ועי' בב"י שם שמביא כן כשם מהר"י בר"ב וכיון שכן שפיר דמי לגט אשה

ו עיין קידושין ס' ע"ב בתד"ה אבל, שהקשו וז"ל וא"ת מאי מקשה לרב יהודא דילמא דכ"ע ס"ל לי ואפל"י ובהא פליגי בין ת"ק לרשב"ג דת"ק סבר כרב יהודא דאמר לכשתתן ולא הוי גט ורשב"ג סבר כר"ה ומש"ה קאמר דנותנת ליורשים שהגט חל עליו למפרע עכ"ל, ולפענ"ד נראה לתרץ ע"פ דברי ריטבא שם דמפרש בדברי רשב"ג דקאמר או לאחד מן הקרובים דכיון דלית ליה אחים ואינה זקוקה ליבם למה תתן ומאי תועיל בנתינה זו, ותירץ דאכתי איכא נפקותא כשזינתה או שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר לאחר שנתגרשה, ולפ"ז יש להבין דמדוע נקמי הברייתא לדברי ת"ק רק לגבי יבם ובדברי רשב"ג נקטי לתרי ותלת מילי והו"ל למינקט סתמא בדברי ת"ק נתנה מגורשת לא נתנה א"מ, כמו דאי' בכ"ד, ועוד שיכלול בזה גם לאיסור כהונה שהרי איירי כשכבר נתנה בחייו וגם לכל נפקותא דאיירי בי' רשב"ג, וצ"ל דבכיון נקטי ליה בזה לרבותא לת"ק וכן בדברי רשב"ג דאי קתני בסתמא נתנה מגורשת וכו' הו"א דדוקא במקום דליכא יבם הוא דלא מהני במאי שנתנה לשארו יורשים אבל במקום יבם דיבם במקום בעל קאי לכ"ד כמ דאי' להדי' כתובות פ"א ע"ב בתד"ה ר"מ לענין מטד"י דיבם במ"ב קאי הו"א שגם לענין זה הוי כאלו נתנה לידו, ובדברי רשב"ג נקט לרבותא דלמ"ב במקום יבם דמהני אלא אפי' לשאר יורשים נמי והא תינח לקושטא דפליגי בלי ולל"י אבל אם נימא דכ"ע סברי דלי ואפל"י הדרי ק"ל דהו"ל למינקט בסתמא לת"ק דיכלול טפי לכמה ענינים

ז עיין בירושלמי פ' מי שאחזו הל' ה' אמר רשב"ג מעשה בצידון שאמר א' לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו אמרו חכמים תתן לו את דמיה ובגמרא שם אמר רב יודן כשאבדה באונס אנן קיימין עשו אותה כמתנה שומר חנם להיות פטור מן השבועה אמר ר' יוסה וכא אתינן מיתני ש"ח להיות פטור מן השבועה אלא כשאבדה בפשיעה אנן קיימין דמים עשו אותה כאיצטלית רבנין אמרו אחת זו ואחת זו משום תנאי גיטין עכ"ל, (ופירש הפנ"מ בד"ה בשאבדה וז"ל הא דקתני אם אבדה איצטליתו תתן לו את דמי' בשנאבדה באונס עסקינן דקס"ד דמים לאו כאיצטלית הן ואם בפשיעה אבדה חייבת להעמיד לו איצטלית אחרת והלכך מוקי לה באונס דמדינא פטורה אלא דהכא משום דבעי' לקיומי לתנאי' ותתן לו את דמיה והא דלא מחייבינן