זית רענן חלק א שפט

מגורשת אלא כשעדיין לא הבריא לגמרי רק שהלך בשוק בלא משענת

ו יש לעי' בגירש ע"מ שתצא חמה מנרתקה ומתה עד שלא זרחה השמש אם נתגרשה אם לא, וכן בכל כיוצא בזה, ולכאורה נראה מתוס' יומא ד' י"ג ע"א בתו' בד"ה כי חזי דכשגירשה ע"מ שאכנס לבה"כ ומתה היא דתו לא מהני אם קיים התנאי אחרי מיתתה וא"מ וה"ה בנידון הנ"ל נמי אפ"ל כן, ועי' במל"ד ב"ב גבי מעשה דסבתא בד"ה אמר הכותב ותמה ע"ע וכו' ועוד למה וכו' ול"מ תנאי במעכשיו וכו' ואפי' לענין גיטין מגורשת משעת נתינה לגמרי ואע"פ שמת הוא או שמתה היא עכ"ל, ונראה שחולק על תוס' הנ"ל אכן עי' גיטין ת"ר ימים שבנתים וכו' וכן לרבנן לדעת הרי"ף והפוסקים נתגרשה למפרע ואינו יומ"ט לה אפ"ה שנתקיים התנאי אחרי מותה, וקשי' לתי' הנ"ל וצ"ל שכל תנאי שנתקיים בע"כ אזי נתברר הדבר שנתגרשה תיכף משעת נתינה משא"כ בתנאי שבידו לקיים או לבטל ה"ז כאלו נתגרשה עכשיו לענין זה ולכן כל שמתה קודם שקיים הבעל את התנאי א"מ ולפ"ז אפ"ל שגם הרמב"ן מודה לתו' בתנאי דקו"ע רק בתנאי דשוא"ת ובפרט בתנאי דהתם דאסור לראשון להבריח מה"ב הוא דס"ל דזכתה למפרע אפי' כשמתה ועי' ועי' בח"ר שם שמחלק בין שכ"מ לברי, דבשכ"מ שגירש ואמר מהיום אם מתי, דאפי' כשמתה היא קודם שמת המגרש נתגרשה למפרע, אבל בברי דאם מתי לעולם משמע והוא כשמת בחייה, והטעם דבשכ"מ איתא בתורת תנאי בדבר והפוכו בלא"ה, ואמרינן פירוש לפירושו דכוונתו שאם לא יעמוד מחליו תהיה מגורשת ממנו ובאם לא ימות כלומר שיבריא מחליו לא תהיה מגורשת ולכן כל שמת מחליו אע"פ שמתה היא קודם שימות המגרש אזי נתגרשה למפרע וכדמוכח מסוגיא הלז אבל בברי כיון דליכא למיתלי המיתה בשום דבר הרי התנאי בע"כ תנאי דלעולם הוא וכל אימת שימות תתגרש למפרע, ותו ליתא בתורת תנאי דהיינו בדבר והפוכו רק אם נימא דאם מתי בחייה קאמר ואנן הוא דמוסיפין ואמרינן פירוש לפירושו, דבע"כ לזה כיון בתנאי כיון שהתנה בתורת תנאי [וה"ט דאמרי' לעיל דף ע"ב לא אמר לה מהיום כמ"ד לאח"מ דמי דכיון דצריכין להוסיף ולומר פירוש לפירושו בתנאו לכן שבקינן לגמרי ואמרי' דכוונתו לקבוע זמן בעלמא ולא נתכוון כלל לתנאי רק כשאמר מהיום דבע"כ צריכין לומר דנתכוון לתנאי הוא דמוסיפין ואומרין פירוש לפירושו] וזהו דמסיים שם ברשב"א דומה לע"מ שתצא חמה שסוף התנאי להתקיים והוא מתנה בכך, כלומר דכמו דהתם אנן הוא דמוסיפין ומעמידין בכוונתו שכיון לתנאי שתזרח השמש בחייה כי היכי דלמיהוי בתורת תנאי ול"א דנתכוין לאחר כיון דאמר ע"מ בהדי' דה"ה בבריא שגירש, ועי' בת"ג סי' קמ"ג סעי' ב': סימן ו עיין בדברי ר"ן ס"פ מש"א גבי מתני' אם לא באתי מכאן ועד יב"ח, ולפי שדברי קדשו סובבין והולכין ע"פ דבריו בפ"ג דשבועות וכאשר ירדנו לעיל בעומק כוונתו בסי' ה' אות א"ב, לכן הצגתי כה דברי קדשו וז"ל

ותמהני הך מתני' יתירתא היא וכו' ונ"ל דסד"א נהי דאם מתי כלאחר מיתה משמע ה"מ היכא דתלה במיתה דכיון דלא מגרש לה אלא כי היכא דלא תפול קמי יבם אף הוא אינו רוצה שיחול גיטה אלא לאח"מ דסבור הוא שיש גט לאח"מ אבל הכא דתלה באם לא באתי סד"א דמעכשיו משמע קמ"ל א"נ סד"א התם וכו' דלמא אינו רוצה בגירושיה כלל דידוע הוא שאין גט לאח"מ וכו' אבל הכא וכו' לגירושיה קא מכוין הלכך סד"א אם לא באתי גרידא מעכשיו משמע קמ"ל עכ"ל ונדפס בגליון בשם הקטן יוסף בעל מגיה וז"ל יש לי בזה מקום עיון לפי דברי הר"ן מאי מקשה הגמ' ריש כתובות ע"ב אין גט לאח"מ הא תני ליה רישא הרי זה גיטך לאח"מ ל"א כלום ע"כ ועי"ש מאי פריך הלא איצטריך למיתני כיון דשני ושני בין הכא להתם כמבואר בדברי הר"ן ודוק עכ"ל, ונראין דדברי הר"ן נכונים ולק"מ שהרי נראה שם בריש כתובות דלא צריכין להצריך בין רישא לסיפא אלא כדאמרינן דיש אונס בגיטין דתו ליכא למימר דסיפא אתי לאשמועינן לדיוקא דתידק מינה דדוקא מת הוא דאינו גט אבל חלה ה"ז גט ולמאן דס"ל דיש אב"ג דה"ה לחלה אזי צריכין לשנוי' שם דהיא גופא קמ"ל דאין גט לאח"מ עי"ש בפרש"י וז"ל כלומר האי דתנא מת לאו לדיוקא לה תני' למידק הא חלה הרי זה גט אלא לאשמעינן היא גופה דא"ג לאח"מ, ואפי' בלא תנאי כגון האומר לאשתו ה"ז גיטך לאחר מותי אינו גט לפוטרו מן היבם עכ"ל, הרי להדיא דלמ"ד דאין אונס בגיטין עיקר דינא דמתניתין רק משום דיוקא ותו ל"ק כלל מרישא רק למאי דס"ל דיש אונס וצריכין לשנוי דהיא גופה קמ"ל דאין גט לאח"מ והיינו כשמגרשה בלא תנאי דאילו כשגירשה בתנאי אחריתי ת"ל משום אונסא והדרי קושיא לדוכתי' דהוי לאשמעינן לרבותא דאפי' בחלה דהוי אונס מועט כמ"ש בתוס' בד"ה מת וכו' וכיון שכן דעיקר דינא דמתני' לאשמעינן אתי כשגירשה ע"ת דאם מתי או כשאמר להדי' לאח"מ אתי' תו ל"ש כלל תירוצא דר"ן הנ"ל במאי דמצריך להו דכל עיקרן הוא דמצריך בין תנאי דאם לא באתי לבין תנאי דאם מתי, והרי השתא נקטינן דגופא דסיפ' הוא רק לאשמועינן כשגירשה ע"ת דאם מתי אתי', והאי דחידש הר"ן בצירוכתא דידי' הוא למסקנא דבמעכשיו אם לא באתי ומת מגורשת משום טעמא דניחא ליה דלא תפול קמ"י וכיון שכן גם ברישא כשהתנה באם לא באתי ומת דאינה מגורשת בע"כ הוא רק משום דאין גט לאח"מ דאילו משום אונסא לא נפקא תנאו משום דניחא לי' דלא תפול קמי יבם וכיון שכן קשי' שזה כבר נשמע מרישא דקתני זה גיטך א"מ וע"ז תירץ הר"מ שפיר בצירוכתא דמינה ובה ולא צריכין לדחוקין דלאפוקי מרבותינו הוא דקתני לה ורק למאי דס"ד מעיקרא דאם יש אונס בגיטין ואפי' כשמת מיקרי אונס יתיר' מחלה דעדיין לא אסיק אדעתין מסברא דניחא לי' כמ"ש תו' שם וצ"ל דכל עיקר דינא דסיפא הוא רק כשגירשה ע"ת דאם מתי הוא דאתי' דבתנאי דלא באתי ת"ל דמשום אונס לחודא אינה מגורשת ותו ל"ש תירוצא דר"ן אזי צ"ל דלאפוקי מרבותי' הוא דנקט ליה וגם עיקר קושיתו של בעל המגיה הנ"ל תמוה דהאיך אפשר לומר סברתו וצירוכתא שחידש הר"ן למאי דס"ד השתא דאכתי לא ידע מסברא דניחא ליה וכו' וא"כ גם במעכשיו גופא אינה מגורשת משום אונסא כאשר הקשה לקמן מסיפא גופא והרי כל עיקר סברתו וצריכותא דר"ן הוא רק דיותר יש למיטעי בתנאי דאם לא באתי דדעתו היה למעכשיו מתנאי דאם מתי א"ו דכל עיקר סברתו של הר"ן הוא רק למסקנא

ב אולם יש מקום לומר דהא דמשני ודילמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט והיא גופא קמ"ל דא"ג לאח"מ היינו בתנאי דאם לא באתי ומי עיקר טעמא משום זה וכגון שהתנה בפירוש שאפי' אם לא יבא ע"י אונס יהי' גט וכמ"ש בשיטה שם בשם מוהר"י קורקס ותו ל"ש עיקר תירוצו הנ"ל, דעדיין הו"ל לש"ס לתרץ כתירוצו של הר"ן כמובן איברא גם זה לק"מ דכל עיקר תירוצו של הר"ן סובב רק ע"פ סברתו בפ"ג דשבועות דכל היכא דאיפשר שיתבטל המעשה גם כשיתקיים התנאי אזי ודאי גם תנאי דאם כמעכשיו דמי כי היכי דיתקיים המעשה בקיום התנאי כמ"ש שם באכלי' לאיסורא והדר אכל"ת, והקשה שם מהאי מתני' דאם לא באתי ומתרץ לי' משום דכל המגרש בקושי מגרש ומשה"ט הוא דמצריך להו דה"א דדוקא ברישא דלא רצה לגרשה משום דבר רק כי היכי דלא תפול קמ"י, לכן לא ניחא לי' שיחול גיטה אלא לאח"מ, ואיהו הוא דטעה בזה, אבל באם לא