זית רענן חלק א שפח

תירוצו משום שכל המגרש בקושי מגרש דזהו היכא דנוכל לומר דאולי עודנו דעתו קשורה באשתו ורוצה בה אבל באם מתי דכל עיקרו איננו מגרשה רק מפני אהבתה וכדי שלא תפול קמי' יבם ומשה"ט אמרינן דמסתמא ניחא לי' בגירושין וכדאמרינן בריש כתובות גבי א"א בגיטין יעו"ש, ואע"ג דאכתי איכא למימר דמ"מ לא ניחא לי' דתתגרש מעכשיו דנפשיה עדיפא ליה דז"א דלא מיבעי' לדעת תוס' שם דף ע"ג ע"ב בד"ה אמר רבה דאפי' כשאומר מעכשיו אם מתי דעתו רק על סמוך למיתה וא"כ לסברת הר"ן הנ"ל דכל היכא דאפשר שיתבטל המעשה לגמרי אפי' בקיום התנאי אזי אמרינן דמסתמא דעתו למעכשיו כי היכא דתתקיים המעשה, ואפי' לדעת רש"י ורמב"ם דסברי דהיכא דאמר בפירוש מעכשיו אם מתי אזי נתגרשה משעת נתינה היינו כשאמר בפירוש מעכשיו או ע"מ דמשום אומדנא לא נוכל להפסיל אפס דבר מדבורו אבל כשאומר אם מתי לבד דכל עיקרו לא ירדנו רק משום אומדנא דלא תתבטל המעשה לגמרי, ומש"ה עלינו לחפש ולמצוא דרך סלולה כי היכי דתתקיים המעשה, וכיון דלא אפשר למצוא מילתא דניחא לי' רק במעת שאני בעולם דהיינו שעה אחת סמוך למיתה אזי מסתמא נתכוון לזה דכיון דניחא לי' דלא תפול קמי' יבם ויתקיים המעשה וניחא ליה באשתו כל ימי חייו הרי אי אפשר לבצע הדבר רק בזה האופן, והא דתנן דבאומר אם מתי וכדומה דאינה מגורשת הוא משום טעמא אחרינא וכדאיתא התם דכל האומר א"מ כלאחר דמו ודמי לתולה הדבר בזמן וכקובע זמן דמי דשוב יצא מגדרי תנאים לגמרי וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט מה"ג ה' א' ב' ובכה"פ דכל התולה דבר בזמן או במעשה א"צ לדיני תנאים כלל

ג ולפ"ז ניחא קו' הגמרא אלמא אם מתי כלא"ד שהרי נשמע מסוגי' דשבועות באכלי' לאיסורא והדר אכל"ת דכל היכא דאפשר שיתבטל המעשה לגמרי אמרינן דמסתמא נתכוין למעכשיו, גם בתנאי דאם ובפרט דהיכא שיתבטל המעשה בבירור שהרי תנן להדיא בעירובין באומר אם בא חכם למזרח עירובי למזרח דאי אפשר שתתקיים המעשה בשעה שנתקיים התנאי ואמרינן דמסתמא דעתיה על בה"ש וא"כ ה"נ כשאומר אם מתי דאף שהתנה בתנאי דאם נימא דמסתמא דעתי' על שעה אחת סמוך למיתה כי היכי דלא תפול קמי' יבם ותתקיים המעשה, ואי משום דבקושי מגרש לא שייך הכא כיון דכ"ז שראוי לקיימה עודנו לא גירשה וכמ"ש א"ו דעיקר טעמי' דמתני' משום דלא נכנס כלל בסוגי התנאים דדמי לאומר לאחר מיתה, ומש"ה קא קשי' לי' מסיפא, זהו חדא דקים ליה להמקשן ליסוד מוסד דאם מתי כלאחר דמי, ול"ד לשאר תנאי דאם שהוא בגדר תנאי, ומש"ה אמרינן דכל דאפשר שיתבטל המעשה לגמרי ירד לתורת מעכשיו כיון דתנאי מילתא אחריתי אינו בדין שיתבטל המעשה גם כשיתקיים התנאי וכיון דבמעכשיו יתקיים המעשה בשלימות אמרינן דדעתו למעכשיו, אבל בלאחר דלא חיילי המעשה כלל רק בזמן שקבע, או דתלי' ליה במעשה, אין לנו אלא דבורו בלבד בפרט שגם אם נימא דכיון למעכשיו לא יתקיים המעשה לגמרי ולא תפטור בלא חליצה) ועוד שהרי קתני במתניתן תלת גוונא באומר ה"ז גיטך אם מתי וזה גיטך מחולי זה [ועי' בפרש"י דאיירי באומר רק ז"ג מחולי זה דמשמעו מחולי זה ואילך וז"ג לאח"מ ובכולהו כייל להו בחדא וקתני לא אמר כלום ומדכייל להו בח"מ שמעית מנהו דכשם דבאינך אינו צריך לכפול דבורו שגם בזה גיטך מחולי זה דמי לאומר בהדי' לאחר וכמו באומר לכשתצא חמה מנרתקה או לכשאמות ה"ה נמי באם מתי דאפי' היכא דלא כפלי' לתנאו אינה מגורשת לגמרי ול"א דתנאי בטל, א"ו דגם אם מתי כלאחר דמי דא"צ לדיני תנאים כלל ולא נכנס בכלל סוגי תנאים ומשני אביי דאם מתי שתי לשונות משמע משמע כמעכשיו דהיינו היכא דכיון לתנאי אזי אמרי' דמסתמא דעתו למעכשיו כלומר כאילו אמר מעת שאני בעולם אם אמות ומשמע כלאחר מיתה ולא ירד כלל לסוגי התנאים

ד וטעמא דמילתא דנשתנה אם מתי מכל תנאי דאם דעלמא דאמרי' גבי' דלא נחית כלל לסוגי התנאי ואמרי' דנכנס בכלל לאחר דלא מיבעיא בבריא המגרש ואמר בשעת נתינה אם מתי דכיון דליתא בדבר והפוכו ככל תנאים דעלמא שהרי בודאי ימות אזי מסתברא מילתא דעיקר דעתו רק לקביעות זמן בעלמא, וכלאחר דמי [אלא אפי' בשכ"מ ואמר זה גיטך אם מתי מחולי זה דאיתא בדבר והפוכו דכיון דכל לישנא באפי נפשי' לחוד משמע כלאחר שהרי גם באומר ז"ג מחולי זה משמעו מחולי זה ואילך דהיינו כאומר בפי' לאחר וגם אם מתי לחוד משמעו כלאחר היכא נימא השתא דאמר לתרווייהו בהדי הדדי שיהי' חוזר וניעור מסוג זה לגמרי ויצא לסוג מחודש כן צריכין לדחוקין נפשין ליישב לישנא של רבותינו הראשונים בספריהם דמשמע שגם באומר ז"ג אם מתי מח"ז אף דאפי' בדלא כפלי' לתנאו הגט בטל] ועי' ברמב"ם בפ"ט מה"ג ה' י"ב וז"ל בריא שהיתנה שיהי' זה גט אם מתי או חולה שהיתנה שיהי' זה גט אם מתי מחולה זה לא אמר כלום שמשמעות אם מתי לאח"מ ומשמע מעתה לפיכך אם אמר אם מתי ה"ז כאומר לאחר מותי ואין גט לאח"מ עכ"ל הרי להדי' שפירש לרישא דמתניתן בבריא שגירש ולכן מן הסברא שיצא מכלל גדרי תנאים כיון דליתא בדבר והפוכו ונחית לקובע זמן

ה ולפ"ז נתיישבו על נכון דברי רמב"ם הנ"ל דבמעכשיו יו אינו צריך לדיני תנאים והא דאתקין שמואל בגט שכ"מ איירי בדלא אמר מעכשיו וטעמי' דמילתא דכמו דאמרי' באכלי' לאיסורא והדא אכלי' לתנאי דמסתמא דעתו למעכשיו כי היכא דלא יתבטל המעשה כשיאכל לאיסורו תחילה מכ"ש באם מתי שיתבטל המעשה לגמרי אזי בודאי כיון לשעה אחת סמוך למיתה וכמ"ש לעי' וע"כ לא אמרי' דאם מתי דמי כאומר לאחר היינו בדלא כפלי' לתנאי אבל בדכפלי' לתנאו דחזינן דירד לגדרי תנאים דעלמא שוב נדמה נמי גם בזה דמתרצינן דבורי' כי היכא דיתקיים המעשה ולא תפול קמי' יבם ואמרי' דנתכוון למעת שאני בעולם וגם דברי הרמב"ם בפ"ט מה"ג ה' ך' עולים בצדק ובמישרים כמובן מעצמו

ה בהא דכתיבנא לעיל באות ב' דבמגרש את אשתו בעודנו חי הוא דאמרי' דכל המגרש בקושי מגרש אבל במעת שאני בעולם דכיון דלא גירשה אלא משעה הסמוך למיתה ואילך אזי אמרי' דמסתמא ניחא לי' כי היכא דלא תפול קמי' יבם ולדידי' לא איכפת לי' תו בשעה זו, והנה ראי' מוכרחת לזה מהא דאיתא שם דף ע"ב ע"ב גבי גיטו כמתנתו דלר"ה הוא דצריך לשנוי' דאיירי בהולך על משענתו אבל לדידן דפסקי' כרבה ורבא אזי גם כשהבריא לגמרי ואח"כ נפל למשכב ומת מאותו חולי שהחליא בראשונה מגורשת וכמ"ש בתד"ה אמר ר"ה וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מה"ג ה' י"ח ולא אמרי' דלא נתכווין רק כשימות אז בחולי הראשון וקשה דלקמן בס"פ גבי הי' הולך מיהודא לגליל אמרי' להיפך ואמרי' דלא נתכווין אלא על נסיעה הראשונה וכל שלא שהה אז כפי תנאו אע"ג ששהה אח"כ אינה מגורשת, ולדברינו הנ"ל ניחא משום דלקמן דגירשה משום איבה ולכן אמרי' דכל המגרש בקושי מגרש ומסתמא מחפשינן כל תצטדקאי דמצינן כי היכא דלבטל גיטו ואמרי' דלא נתכווין אלא על נסיעה הראשונה אבל במהיום אם מתי מחולי זה דעיקרו רק משום דלא תפול קמי' יבם לכן חתרינן בכל תצטדקאי כי היכא דלמהוי גיטא מעלי' ומש"ה אע"ג שהבריא וחלה אח"כ באותו חולי דמגורשת דמסתמ' ניח' לי' כל אימת שימות באותו חולי דתתגרש אמנם כ"ז כמשמעות מפשטות דברי תוס' ורמב"ם הנ"ל דאם היתנה מעכשיו אם מתי מחולי זה והבריא לגמרי כשנפל אח"כ למשכב חולי הראשון ומת דלדידן דפסקי' כרבה ורבא מגורשת ואינה צריכה חליצה אזי בע"כ צריכין לחלק מהאי דהלך מיהודה לגליל כדכתיבנא אבל מדברי רשב"א ור"ן משמע להדי' דאפי' לדידן אינה