זית רענן חלק א שפז

עובר על דברי תורה ולכן כל שתלאו במעשה התנאי בטל אבל בע"מ שלא תשתי יין וכדומה לזה שאין הדבר בעצמותו נגד התורה רק דתורה הקפידה לכל לתלותו בגרושין ולכן כשתלאו בגרושין המעשה בטל והא דאיתא בחולין קל"ד גבי מתנות כהונה דבע"מ שהמתנות שלו דינו כמתנה עמשכ"ב עיי"ש בתד"ה חוץ בתירוצם השני ש"ה שגם הדבר בעצמותו הוא ג"כ נגד התורה דמידי דהוי ככהן המסייע בבה"ג: סימן ה

א עיין רמב"ם בפ"ו מה"א ה' י"ז כל האומר מעכשיו לא יצטרך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי למעשה וכו' כיצד האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שתתני לי מאתים זוז ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מ"ז וכו' הרי תנאו קיים וכו' והקשו עליו הראשונים מדאתקין שמואל בגיטא דש"מ לכפול התנאי והתם בע"כ איירי דאמר מעכשיו דאין גט לאח"מ

ב דברי רמב"ם בפ"ט מה"ג ה' ך' וז"ל חולה שרצ' לגרש אשתו ע"ת כשימות כדי שלא תפול לפני יבם ואם עמד לא תהי' מגורשת ולא רצה לגרשה מעכשיו כדי שלא תטרף דעתו וכו' אומר לה כשנותן הגט אם לא מתי לא יהי' גט ואם מתי יהי' גט וכו' כדי שתהי' תנאי כפול והן קודם ללאו וכו' ואם מת תהי' מגורשת כשימות והוא שהגיע הגט לידה קודם מיתה עכ"ל וגם שם העריכו למעניתם על דברי קדשו יע"ש במ"מ ובלח"מ

ג הסוגיא גופה תמוה [גיטין ע"ב] אלמא אם מתי כלאחר מיתה דמי והדר תני מהיום אם מתי מעכשיו א"מ אלמא א"מ לאו כלאחר מיתה דמי דמאי קו' דלמה יגרע תנאי דאם מתי משאר תנאי דהיכא דהתנה באם לא חיילי המעשה אלא בשעת קיום התנאי ובמעכשיו חייל למפרע ומה שתירץ הלח"מ שם דחוק מאוד וגם תירוצו דאביי שם אינו מובן כלל דאם מתי של"מ משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה דלכאורה נראה מכל דוכתי דאם ל"ד כלל לאחת משתים הללו, ונראה ליישב כל הנ"ל בצדק ובמישור ע"פ דברי ר"ן בפ"ג ממס' שבועות וז"ל על האי דשבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו דאמרי' שתיהן במזיד אכלי' לתנאי והדר אכלי' לאיסורא מתחייב מלקות **(דיני מלקות אין נוהגין בזמן הזה)** אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאי פלוגתא דר' יוחנן ור"ל ע"ש בגמרא וז"ל ותמהני אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאי' היכא איכא איסורא כלל דהא משמע דכל מי שאוסר עצמו בדבר פלוני אם יעשה כך אין האיסור מתחיל אלא לאחר שיעשה אותו דבר אבל קודם לכן אין איסור חל עליו כלל אפי' נתקיים התנאי אח"כ וראי' לדבר מדאמרי' בפ' בתרא דנדרים היכי שמת אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לי הפרה לא תרחץ ולא ליתסרו פירות עולם עליה ומאי קשי' דהא מ"מ הרי היא אסורה באכילת פירות מעתה וכדר"י דאמר בפ"ב דנדרים קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל ישן היום וכו' וה"נ לא תאכל היום שמא תרחץ למחר ונמצאת עוברת על אכילת פירות למפרע א"ו כל האומר דבר פלוני עלי אם אעשה כך אינו אוסר על עצמו כלום אלא מזמן שיעבור על התנאי ואילך וכך פירשוה שם והיינו נמי דתנן בגיטין בפ' מי שאחזו דף ע"ח הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך יב"ח אינו גט דאלמא כל מי שתולה דבר באם אין משמעותו שיחול הדבר אלא לאחר שיתקיים התנאי וכו' וכיון שכן זה שנשבע שלא אוכל זו אם אוכל זה אינו במשמע שיהא אסור בו אא"כ יאכל התנאי ראשון אבל אכל איסור ראשון ואח"כ התנאי אפי' שתיהן במזיד לא עשה איסור כלל וכו' ונ"ל דכי אמרי' הכי דאכילת איסור קודם לתנאי שרי ה"מ בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי כגון ההוא דנדרים דאמרי' דלא כיוונה לאסור אלא פירות שתאכל לאחר שתרחץ לפי שאפי' היה דעתה שתהא מותרת בפירות קודם רחיצה מ"מ עדיין יש מקום לנדרה לחול שתהא אסורה בפירות אחר שתרחץ אבל זה שלא נשבע אלא על דבר אחד אם תאמר שלא נאסר אלא לאחר שיתקיים תנאו נמצא אפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם נאכל איסור ראשון הלכך אמדינן לי' לדעתי' ששבועתו היתה שכל זמן שיתקיים תנאו ואפי' בסוף יחול נדרו וגבי גט מפני שכל מי שמגרש בקושי מגרש אמדי' לי' לדעתי' דלא רצה שיחול הגט עד שיתקיים תנאו עכ"ל ודברי קדשו עודנו צריכין לבאר תוכן כוונתו שהרי כללא כייל דכל שאפשר שיתבטל המעשה גם כשיתקיים התנאי אזי אמרינן שגם תנאי דאם כמעכשיו דמי ובכמה דוכתי משמע מכל הפוסקים להיפך דאפי' היכא שהתנאי סותר המעשה לגמרי אזי לכולהו אמוראי דפליגי אדרב אדא בר אהבה המעשה בטל ול"א דנתכוין למעכשיו, ואפי' במידי דל"ש משום דכל המגרש בקושי מגרש כגון באתרוג וכדומה כמבואר בתוס' ובאשר"י וש"פ ועוד דלדברי הר"ן אם קידש אשה בשטר על תנאי דאם ונקרע השטר טרם שנתקיים התנאי דמבואר בכל הפוסקים דאינה מקודשת, עי' תוס' ע"ד בד"ה א"ב ועי' רמב"ם בפ"ח מה"ג ופ"ט והוא מילתא דפשיטא ושגורא בפומא דכולהו רבוותא, ולדברי ר"ן אמאי ל"א דנתכוון למעכשיו שהרי כל היכא דאפשר שיתבטל המעשה גם כשיתקיים התנאי אפי' ע"י אונס אמדינן לדעתו דירד למעכשיו ודחק לומר שהר"ן חולק בזה על כה"פ ועוד דא"כ לדידהו הדרי קו' הר"ן לדוכתי' מאכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאי, ועוד יש לדקדק בדבריו דקושי' זו היה לו להקשות מריש פרקין דתנן זה גיטך אם מתי וכו' לא אמר כלום ול"א דדעתו למעכשיו אפי' היכא שיתבטל המעשה בבירור לכן נראה בעיקר פשטות כוונתו דבודאי יש מן הסברא לומר דכל היכא שהתנה באם מסתמא לא נתכוון למעכשיו כי היכא דלמיהוי מילתא בידו לחזור בו כפי המקרה שיפול לפניו ולא רצה להחליט המעשה בהחלטית רק דעיקר קו' הר"ן מגיטין הוא רק על משנה זו דאם לא באתי דחזינן דקא שקלו וטרו בי' טובא בריש כתובות להוכיח מזה דאין אונס בגיטין ומסקי שם שאין להוכיח מידי ולכן קשי' לי' אמאי דכיון דנשמע מהאי דשבועות דכל היכא דאפשר שיתבטל המעשה לגמרי אזי גם בתנאי דאם ירד למעכשיו א"כ גם בתנאי דאם לא באתי נמי נימא הכי ואי משום שרצה לקשור המעשה בדעתו דהא גם בתנאי זה כבר נתקשרה בדעתו לבד שהרי בידו תליא מילתא, מאי אמרת דלמא יקרהו אסון ולא יכול לבוא דהא תינח אם אמרת דאין אונס בגיטין אבל אם אמרינן דיש אונס מא"ל, וע"ז תירץ ר"ן דכל המגרש בקושי מגרש לא ירד כלל למעכשיו (וא"ל שירא מפני אונס דשכיח חדא שהרי אמרינן גם להיפך דגבי אונסי דשכיחי מדהוי ליה לאתנויי ולא אתני וכו', ועוד שהרי מילתא פסיקא קתני ואפי' היכא שהתנה על אונסי דשכיחי) ומעתה מובן מעצמו דעד כאן לא צריכנא לבוא לתירוצו של ר"ן אלא בגיטין לחוד דתלי' מילתא רק בדידיה לחודא וגם התנאי שהתנה הוא גם כן דבדידיה תליא מילתא אבל בכל מילין ושאר עניינים דתליא בדעת שניהם ואפי' במתנה תליא ג"כ בדעת הזוכה, וכיון דתליא מילתא בשניהם תו אי אפשר לומר דנתכוין למעכשיו שהרי יש מקום לומר להיפך משום דלא רצה להחליט המעשה לגמרי, ומאי אמרת הרי התנאי ג"כ בידו תליא דהרי גוף המעשה גם באידך תליא ואידך לא נתרצה רק בתנאי דאם כדי שיהיה עדיין בידו לחזור בו כיון שהתנאי לאו בדידי' תליא, ולפ"ז ליכא נפקותא ולא מידי בכל מילין דתנאי בקו' הר"ן ותירוצו הנ"ל דכל עיקר קו' הר"ן סובב והולך רק בגט אשה דרק בדידיה לבד תלי' מילתא [וראי' מגיטין ט' דתני בש"ד שוה ג"נ לש"ע, ואמאי ל"ק עוד זאת באם לא באתי ומת דודאי גם בשחרור בקושי משחרר וליתא בקידושין

ב ומסתברא מילתא דמש"ה לא הקשה הר"ן מר"פ מאם מתי, דהתם לא יספיק לנו