זית רענן חלק א שפו

סימן ד

א עיין ברמב"ם בפ"ו מה"א ה"ג ד' וז"ל כיצד האומר לאשה אם תתני לי ר' זוז הרי את מקודשת לי בדינר זה וכו' ואחר שהיתנה תנאי זה נתן לה הדינר הרי התנאי קיים וכו' אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי ואמר אם תתני לי וכו' תהי' מקודשת ואם לא תתני לי לא תהי' מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח"כ היתנה ואע"פ שהכל בתכ"ד הרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן לו כלום עכ"ל ועי' בלח"מ שם שהקשה עליו בתרתי חדא ממה שהקשה רבא לאביי שם דף ע"ה טעמא דלא כפלי' לתנאי וכו' מכדי כל תנאי מהיכא גמרי' להו וכו' מה התם תנאו קודם למעשה לאפוקי הכא דמעשה קודם לתנאי וע"ק מה שהקשו שם גבי אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט וכו' ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה והא לפי' רבינו כ"ז שאינו נותנו לה תנאי קודם למעשה מיקרי וכבר הקשה הר"ן בפ' האומר קו' השני' ולפענ"ד נראה לתרץ עפ"י דברי ר"ן בפ' מש"א שם שחידש דלר"מ דאית לי' בקדושין דכפילה דקרא מיותר דבל"ז נמי ידעינן דבארץ כנען ינחלו נחלתם אלא דאתא להורות לן דבכל תנאים בעינן ת"כ דוקא ולא על ת"כ בלחוד הוא דאתי אלא גם לכל דיני התנאים כולהון נלמוד ג"כ מיתורא דכפילה שכל שאינו דומה לתנאי ב"ג וב"ר התנאי בטל אבל לרחב"ג דאית לי' התם דצריך הדבר לאומרו וכו' וכיון דלא מייתרא קרא שוב אין למידין לכל דיני תנאים מתנאי דב"ג וב"ר רק במאי דמסתבר טפי יעו"ש וצ"ל דגם לר"מ לא ילפינן משם במאי דלא מסתבר כלל דא"כ נימא דאין תנאי תנאים נהוגין אלא בקרקע דוקא כמ"ש תוס' בפ' המדיר אלא דר"מ דמייתרא קרא ילפינן לכל דמסתבר בסברא כ"ד אבל לדידן דלא מייתרי לא ילפינן אלא במאי דמסתבר טובא בסברא הוכרחית וממקור זה נובע מחלוקת הפוסקים בקצת דיני תנאים דיש מרבוותא סוברים שגם זה מסתבר טובא ויש חולקים בזה דסברי דזה לא מסתבר כל כך כמו אחרינא ומשה"ט ס"ל לרמב"ם דדוקא כשעשה המעשה קדושין ואח"כ השלים תנאו הוא דמסתבר טובא דשוב לא אתא דיבורו דתנאי לבטל המעשה אבל כל שהיתנה טרם שעשה בפועל רק שבדיבורו הקדים המעשה לתנאי לא מסתבר כ"כ לבטל המעשה בשביל שהקדים בדיבורו לבד המעשה לתנאי אמנם התינח לרבנן דלא מייתרי קרא אבל לר"מ דמייתרי קרא ילפינן גם בזה מתנאי דב"ג וב"ר והנה בתקנתא דשמואל שהתקין בגט ש"מ לצאת ידי כולם הוא שהתקין וחשש ג"כ למורים טועין שיטעו בהלכה ויפסקו גם בזה כר"מ דמפיק לי' מיתורא דקרא וילפינן גם למאי דמסתבר בכ"ד וכן קושי' רבא לאביי אזדי ג"כ לר"מ לפי דלא נשמע בהדי' למי שיסבור דבעינן ת"כ אלא לר"מ ולר' מאיר בעינן ג"כ שיקדים התנאי למעשה אפי' בדיבורו לבד רק שהפוסקים הוא שחילקו ביניהם למאי דמסתבר ולמאי דלא מסתבר ורמב"ם בעוצם בינתו הכריע ביניהם דלת"כ ועוד ג' דיני תנאים הן המה המסתברים וגם חילק בתנאי קלמ"ע דדוקא היכא שעשה המעשה בפועל הוא דמסתבר לבטל התנאי וש"פ חולקים עליו גם בתנאי כפול וכן בקצת שאר דיני תנאים]

ב ועפ"י מוסדות האלו מיושב ומוצל דברי מאור ענינו רש"י מפי אריות הצועקים עליו ממעונתם בכמה קו' חמורות א' במאי שפירש שם דבתנאי קודם למעשה מודים רבנן לר"מ ובמציעא צ"ד איתא להיפך אימא סיפא כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל מאן שמעת לי' דאית לי' האי סברא ר"מ דתניא וכו' אמר משום ר"מ תנאי קודם למעשה תנאו קיים וכו' עי' גיטין ע"ה בתד"ה לאפוקי וכן במאי דפרש"י שם במאי דמתרץ שם ש"ה דמעיקרא לש"נ וכבר הקשו עליהם בתוס' כתובות דף נ"ו בד"ה הרי זו מקודשת יעו"ש בסה"ד וז"ל ואינו נראה דהא כל תנאי לר"מ תנאי קודם למעשה הוא ונראה לפענ"ד דעיקר כוונת רש"י בזה אזדי למאי שפרש"י שם במתניתין בד"ה כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו וכו' כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני דל"ד לתנאי ב"ג וב"ר וכו' אם תעשה לי הדבר אשובה ארעה צאנך היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות עכ"ל ונראה דלא לדוגמא נקטי להנהו תרי מילי אלא משום דכל הש"ו ישוב עלי ציר הלזה דלס"ד קסברי דאית שני ענינים וסוגים במילין דתנאי האחד והוא העיקר שעליהם יסבו בהלכותיהן כל דיני תנאים בכללם והוא בדבר דאית בו מעשה ותלה חלות המעשה בדבר שיש בו דבר והפוכו והברירה בידו אם לקיים המעשה בקיום התנאי או שלא לקיים התנאי ויתבטל המעשה והשנית בדבר שהוא משמות המצטרפין כגון גבי יעקב אבינו ולבן, דתרווייהו מקושרים בגדרי החיוב שנתקשרו יחד שהוא יעמוד על עבודתו ומשמרתו והוא ישלים משכורתו רק שהיתנה זה בלישנא דתנאי והיינו דנקטי רש"י בסה"ד אם תתן לי את הדבר הזה אשובה ארעה וכו' דהיינו אע"ג דלקושטא אינו דומה לכל תנאים דעלמא וכמ"ש מ"מ לס"ד דלא ידע לחלק בזה דש"ה דמעיקרא לא ש"נ קסבר שגם זה כל שהיתנה בלשון תנאי כבר נכלל גם זה בכל הלכותיהן כמו בתנאי ממש ולהכי קסבר דהיכא שהיתנה בזה שלא כהלכותיהן כגון שהיתנה עמש"ב או במעשה קודם לתנאי התנאי בטל והמעשה קיים דאע"ג שגם התנאי הוא דבר המחויב והוא גם כן מעשה מצד אחד כמו הדבר שעשה למעשה מצד שכנגדו מ"מ כל שעשאו בדבורו למעשה והצד שכנגדו לתנאי אזי נידון הדבר שעשאו לתנאי כמו כל תנאים דעלמא לכל הלכותיהן אמנם גם לס"ד דקסברי שגם בזה בעינן שלא יתנה עמש"ב וה"ה לשאר דיני תנאים זהו דוקא לר"מ דס"ל דמייתרי לקראי בכפילות התנאי ולהורות אתי לכל הלכותיהן דכל דלא דמי לגמרי לתנאי ב"ג וב"ר התנאי בטל אפי' במילתא דלא מסתבר כל כך אבל לרבנן דלא מייתרי לקראי תו אין למידין מתנאי ב"ג וב"ר אלא בדברים דמסתברי אזי גם לס"ד מיהת פשיטא לי' דלרבנן לא מסתברי מילתא אלא בדבר שיש בו מעשה והתנאי הוא רק בגדר דיבור בעלמא שהרי עודנו הברירה בידו אם לקיים התנאי או לא אזי אין כח בדיבורו לבטל המעשה אלא כשהם במושלם כתנאי ב"ג וב"ר וכמ"ש תוס' בכתו' דף נ"ו הנ"ל אבל כל ששניהם בגדר המחויב רק שעשה בדבורו את גדר האחד למעשה והשני לתנאי לא מסתבר כל כך שיכנוס בגדרי תנאים דעלמא לכל הלכותיהן ושיהי' התנאי בטל כל שאינו דומה לתנאי דב"ג וב"ר ובכגון תנאי זה הוא דאמרי' מאן שמעת לי' דאית לי' האי סברא ר"מ דכיון דיליף מיתורא דקרא יש לומר דאתי' לאגלוי' לן דאפי' בכה"ג בעינן לכל דיני תנאים וכסברות ר"ן בפ' מש"א הנ"ל והאי דכתב רש"י דאפי' רבנן מודו בתנאי קודם למעשה היינו בדבר שהוא תנאי גמור כגון בה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי אה"נ, איברא גם לר"מ כן הוא למאי דקס"ד אבל למאי דמשני במסקנא ש"ה דמעיקרא לא ש"נ כל כה"ג ששניהם בגדר החיוב לא נכנס כלל בגדרי התנאי וזהו שכתב רש"י שם ולא שיעבד נפשי' לירד בת"ש אלא למקצת ולמה שירד ירד כלומר שהתנאי אינו בגדר דבר והפוכו ומעשה ודיבור אבל המקדש את האשה וכי אמר לה ה"א מקודשת לי איקדשי לה וכו' כלומר שע"י דיבור זה נגמר המעשה אח"כ וכי אמר לה ע"מ וכו' הרי הוא בגדר דיבור לבד מפני שיש בו דבר והפוכו שבאם לא תתרצה אלא בשכו"ע אזי לא תהי' מקודשת ולכן כל שאינו דומה לתנאי ב"ג התנאי בטל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה

ג יש לעי' במאי דאמרי' בכ"ד דהיכא דאגידא גבי' אינה מגורשת ולכן בהיתנה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות ואמאי לא אמרי' דדיני כדין מתנה עמש"כ בתורה דהתנאי בטל ואמרתי בזה כלל נמרץ דדוקא בדבר שהתנאי בעצמותו הוא נגד מש"כ שהרי אפי' אם לא התקשר תנאי זה במעשה ולא נתן לה שאר כסות הרי