זית רענן חלק א שפה

לפנינו בפועל אבל כשהתנה בדבר הנמשך והמסתעף מן המעשה ולא במעשה עצמו שעשה בפועל אזי דינו ככל תנאים דעלמא ותנאו קיים וכשנתקיים התנאי נתקיים המעשה ולכן כשנותן לה הגט או כסף קידושין או כשקידשה בשטר ואמר לה ה"ז גיטך וכסף קידושין ע"מ שתחזירהו לי אזי התנאי בטל שהרי התנה על הנתינה עצמו ואם לא תחזור ותקנהו לו אזי בטלה הנתינה לגמרי ולא קנתה מידי לכן כל כה"ג דינו כתנאי ומעשה בד"א אבל כשהתנה רק על הגירושין בע"מ שתחזירהו לי תהיה מגורשת ובאם לא תחזירהו לי לא תהיה מותרת לכ"א אבל הגט והכסף קידושין יהיו קנוים בידה לשם מתנה ולא בתורת קידושין וגירושין אזי גם לרב אדא תנאו קיים שאין זה כלל בסוג דבר אחר שהרי המעשה הוא הגט והכסף שנתן לה והתנאי שהתנה הוא על האישות ודינו כאלו התנה בדאח"ר לגמרי ובכגון זה שלא התנה רק על הנמשך מני המעשה אזי לכ"ע תנאו קיים כן נראה ברור, (וכדמות ראי' לזה מר"פ המגרש דבחוץ פליגי ובע"מ מודו ואיכא דס"ל שגם בע"מ פליגי ופסקינן התם לרה"פ דבע"מ מגורשת כשהתנה על זמן קבוע ובלא זמן קבוע אינה מגורשת משום דאגידה גבי ולא נשמע שם דנימא שהתנאי בטל לגמרי משום תנאי ומעשה בד"א שהרי היתנה בעיקר התירא אלמא כיון שלא התנה בעיקר המעשה דהיינו בנתינת הגט הרי זה כאלו התנה בד"א לגמרי), ומעתה לפ"ז גם רב אשי אינו חולק על עיקר דינו דרב אדא ומוקי לבריית' כשהתנה על האישות ולא על הגט עצמו והגט יהיה קנוי בידה ב"כ וב"כ, רק שבאם לא תחזיר לו את הגט לא תהיה מגורשת ונמצא שהתנאי הוא בדבר אחר ולא במעשה עצמו רק שעדיין התנאי סותר למעשה והיה מן הדין להיות המעשה בטל וכמו דסברי כולהו אמוראי התם וכן ר"א בר אהבה לפירושם מודה בזה דהיכא שהתנאי סותר למעשה אבל עיקר התנאי הוא בדבר אחר דאזי המעשה בטל ומשה"ט מוקי לי' רב אשי כרבי דע"מ כמע"ד ואזי שוב אינו סותר למעשה וגם התנאי הוא בדבר אחר לכן כשתתקיים התנאי ה"ז מגורשת [וזהו שרמזנו לעיל בסי' ב' א"ג דמש"ל לתנאי שיסתור המעשה והתנאי הוא בד"א] ולפ"ז ל"ק קו' הב"ש הנ"ל מסי' קמ"ג דפוסק הטור והרא"ש דצריכה לקיים התנאי ותתגרש דהיינו כתירוצו דרב אשי וגם רב אדא מודה בזה כיון שלא התנה על נתינות הגט עצמו רק על התירא דידה וכן בסי' ך"ט דפסקינן דבע"מ להחזיר א"מ ול"א שהתנאי בטל איירי נמי בכה"ג שהתנה על הקידושין ולא על הכסף עצמו ואע"ג דרבא דהוא מרא דההיא דינא בפ"ק דקידושין איירי כשהתנה על הכסף עצמו היינו דרבא אזיל לטעמי' דפליג על רב אדא ב"א אבל מ"מ גם לדעת הרא"ש והטור מש"ל להאי דינא כהתנה על הקידושין עצמן ולא על הכסף

ט ומה שהקשה הב"ש מאתרוג, ברם דהתם ליכא למימר שנתן לו את האתרוג בין כך ובין כך רק שהתנה על המצוה דאיך אפשר להתנות על של חבירו וכמ"ש לעיל כיון שכבר נתן לו לכל דבר שוב יוצא בו ממילא ונראה דבודאי בעיקר דינא דרבא דנקט לי' בשנתן לו האתרוג ע"מ שתחזירהו לי, וכיון שנתן לו רק את האתרוג לחוד והתנה עליו אזי פשיטא דלרב אדא התנאי בטל משום דהתנאי והמעשה בד"א ורבא לטעמי' דפליג עליו בזה אבל היכא שנתן לו ד' מינים יחד והתנה ע"מ שתחזירם לי דהשתא אם נימא שהתנה על כל חדא וחדא שבאם תחזיר לי את הלולב אזי הלולב נתון בידך וכן על כל מין ומין בפ"ע הרי התנאי בטל בכללו לדעת הרא"ש והטור משום תנאי ומעשה בד"א לכן לכן מן צד האומדנא הוא דאמרינן דהתנאי קאי ממין על שאינו מינו שבאם יחזיר לי הדסים יהיה הלולב שלו, ומלולב להדסים כי היכא דתתקיים התנאי ולא יפסיד לכולם בכללם ועי' בטור שם דשינה מלישנא דגמרא בזה וז"ל אין אדם יוצא בלולבו של חבירו אא"כ יתננו לו במתנה גמורה דדרשינן ולקחתם לכם וכו' אבל אם נתנו לו במתנה עמ"ל לו אח"כ הוי מתנה ובלבד שיתננו וכו' ע"מ להחזיר לו במתנה וכו' וצריך שיחזרנו לו אח"כ לקיים תנאו אבל אם לא החזירהו אח"כ הרי לא קיים תנאו ונמצאת המתנה בטילה למפרע ולא יצא עכ"ל, ואפ"ל דהיינו משום דבלולב אע"ג דיוצא בו גם כשלא אגדו עם שאר המינים מ"מ חובה עליו לאגדו לכתחי' כמ"ש הטור בסי' תרנ"א ומסתמא נתן לו הלולב אגוד עם שאר המינים ושפיר משכחת ליה לתנאו ממין על שאינו מינו ולבסוף צריך להחזיר את כולם דאל"כ הרי חסר לי' מין אחד

י עי' בשעה"מ בפ"ו מה"א שהאריך לתמוה על הרמ"א בהג"ה בסי' ל"ב שמביא שם בשם ר"ן דקידשה בשטר ע"מ שהנייר שלי דאינה מקודשת, דהא תינח אם אמרינן בכיוצא בזה דע"מ שיורא הוי אבל אם אמרינן דע"מ תנאי הוא ה"ז דומה למתנה ע"מ להחזיר והרי אנן פסקינן בי"ד סי' ס"א סעיף כ"ט בכהן שמכר פרה לישראל וא"ל פרה זו אני מוכר לך חוץ ממתנותיה דצריך ליתן המתנות למוכר אבל אם אמר לו ע"מ שהמתנות שלי אינו תנאי והמקח קיים, ויכול ליתנם לכל כהן שירצה הרי להדיא דפסקינן דע"מ תנאי הוא והוי כמתנה ע"מ שכתב בתורה וא"כ תתקדש בשטרא דדמי נמי להתנה ע"מ שתחזיר לי את הנייר בגט דמגורשת ע"י קיום התנאי והניח קו' זו בתמוה ולפענ"ד נראה דדברי רבינו משה נכונים דמבואר ברא"ש בסוכה בפ' לו"ע דמתנה עמ"ל הוי קנין גמור הגוף והפירות רק משום קיום התנאי צריך להחזיר ולהקנות לו בק"ג וכל שלא חזר והקנהו לו לא קיים התנאי אבל כשנתן לחבירו לזמן אזי לא מיקרי אלא קנין פירות לחוד ולא מיקרי שלו וא"י י"ח בד' מינים וה"ה בגט ושטר קידושין נמי לא מהני עד שיקנה לה את גוף הנייר וכן פרש"י להדי' שם בגיטין דף ע"ה ע"ב בתירוצא דרב אשי בד"ה כאומר מעכ"ד וז"ל ואשתכח דבשעת גירושין נקיטה לגט ולאח"ז היא מחזרת ומתנה עמ"ל שמה מתנה עכ"ל הרי דגם בגט בעינן דומיא דעמ"ל ומש"ה היכא שהתנה ואמר לה ה"ז גיטך ע"מ שהנייר שלי וכן בשטר קידושין בע"כ צריכין לומר דעיקר כוונתו היה שנותן לה קנין הפירות דהיינו לצורך כל התשמישים ע"מ שהגוף הנייר יהיה שלי ובאם לא תהיה גוף הנייר שלי אזי לא הקנה לה גם קנין הפירות והתשמישים שבהם ודמי למקדש ע"מ שאין לך עלי שאר כסות דבאם יהיה לה עליו ש"כ אינה מקדשה כלל) ולכן כיון שלא הקנה לה מתחילה לגוף הנייר ל"מ מידי אבל במתנה ע"מ שתחזיר לי הנייר דהכוונה שתחזיר ותקנהו אבל בתחילה הקנה לה לגמרי הוא דמהני דדמי למתנה עמ"ל אבל גבי מתנות כיון דהתנה בדרך תנאי נגד למאי דהזהיר רחמנא שלא יהיה כמסייע בבית הגרנות תנאו בטל

יא עיין בב"ש סי' ל"ח ס"ק ז' בסה"ד וז"ל ואם אמר אם תחזיר לי הנייר אזי התנאי סותר למעשה והוי התנאי ומעשה בד"א ותנאו בטל לשיטות הני פוסקים (דפסקו כר"א ב"א) אז היא מקודשת בודאי אבל לשיטת שה"פ והרמב"ם תנאו קיים כי לא ס"ל תנאי ומעשה בד"א וכו' ואם מקדש אותה בכסף וכו' ואם אמר הרי את מקודשת אם תחזיר לי הכסף קדושין אזי לתוס' והרא"ש התנאי והמעשה הכל בד"א ותנאי בטל והקדושין קיימים ולהרמב"ם התנאי קיים והוי מתנה עמ"ל והקדושין בטילים עכ"ל ודברי קדשו תמוהין לפענ"ד שהרי מדסיים דבריו דגבי קדושי כסף לדעת הרמב"ם הוי כמתנה עמ"ל ש"מ דמאי דכתב מתחילה דבקדושי שטר התנאי קיים לדעת הרמב"ם היינו דמקודשת ע"י קיום התנאי דדוקא בקדושי כסף כיון דתנאו קיים ה"ז דמי לחליפין כמו בכל מתנה עמ"ל וז"א דבין בקדושי שטר ובין בקדושי כסף אינה מקודשת לדעת רמב"ם מצד הדין ולא משום גזירה דחליפין לחוד דכיון דלית לי' לתנאי ומעשה בד"א הרי התנאי סותר את המעשה והמעשה בטל וכ"מ שם להדי' בכל הסוגיא שהקשה מ"ש רישא ומש"ס ולכל התירוצים שם לבד וצ"ע: