זית רענן חלק א שפג

מדעת בעלים בתורת קנין כמו באתרוג בדינא דרבא שנתן לו ע"מ להחזיר דמספקא לן אם כאומר מעכשיו וקנאו לגמרי רק שצריך להקנותו לבעלים בחזרה כמ"ש הרא"ש והפוסקים במס' סוכה כדי לקיים התנאי אבל היכא שבא לידו מעצמו שלא מדעת הבעלים ואיכא ספיקא דדינא אם קנאו אם לאו כגון שהיקנה לו את האתרוג בק"ס ע"מ להחזיר ואח"כ בא לידו שלא מדעת הבעלים אזי נראה דאינו יוצא י"ח לכל הפוסקי' דהנה מקור הדברים מהא דאמרינן בריש מציעא דף ו' ע"ב גבי ספיקות נכנסים לדיר להתעשר דאי אמרינן ת"כ אממ"י ניחא שהרי הוא כשלו בודאי כיון דזכו בו מספיקא אלא אי אמרינן ת"כ אממ"י נמצא זה פוטר את עצמו בממונו של כהן נמצא לדעת תוס' ואשר"י וש"פ דפסקו בספק בכור דת"כ ממ"י ולא מהני מידי מה שהוא עכשיו תח"י אלא כשהיה שלו מעיקרא קודם שנולד הספק וכן כשבא לידו מדעת בעלים דאזי לכ"ע מהני אפי' בטענות שמא כמבואר בס' ת"כ בסי' נ"ז להדיא לכן לדידהו בודאי יוצא בו י"ח כיון שהוא עתה תח"י מדעת בעלים וכשיבא אח"כ ליד הנותן שלא מדעת המקבל לא מהני מידי מש"ה יצא בו המקבל ומיקרי לכם כיון דא"א שיתבטל זכות אשר יזכה בו מדינא ודמי להא דספיקות נכנסו להתעשר למאן דאית ליה דת"כ ממ"י אבל לדעת רמב"ם אפשר לומר דאכתי אינו יוצא י"ח ולא מיקרי לכם לגמרי משום דאכתי איכא לנותן זכי' בגוה היכא דבא לידו, (ועי' בכ"מ בפ"ב מהלכות בכורות ה' ו' דס"ל כדעת הרמב"ם דס"ל למסקנא דאע"ג דת"כ אממ"י דכל כמה דלא מטי לידי' הרי הוא כשל ישראל לגמרי ולדידי' אפשר שגם לדעת רמב"ם יוצא י"ח, אמנם לדעת רשב"א בתשו' סי' שי"א דמחלק בין ספק בכור שנולד הספק בשעת לידה דלא איתחזק בהו הישראל יותר מן הכהן אבל בספק פדיון פטר חמור דאיתחזק בהו הישראל מתחילה גם לרמב"ם ממ"י ומש"ה נכנסו לדיר להתעשר וא"כ בסד"ד דאין ממ"י לרמב"ם משום דסד"ד אלים מספיקא דמקר' וא"כ גם לדעת הרמב"ם לא נדו ממסקנא ממשקל זה דכל היכא דאפשר שיזכה בהן אידך שוב לא נדון כשלו ולא מיקרי לכם אע"פ שישנו ברשותו ועדיין לא זכה בהן חבירו וכדאיתא התם דאם אמרת אממ"י אין נכנסות להתעשר משום דנמצא פוטר את עצמו בממונו של כהן והיכא שהיקנה לו את אתרוג בק"ס על תנאי דע"מ ולמאן דמספ"ל אי דמי למעכשיו אזי אינו יוצא י"ח כשבא ליד המקבל שלא מדעת הנותן שהרי לדעת תוס' וסייעתיהו פשיטא דלא יצא שהרי מחויב להחזירו מיד ולדעת הרמב"ם כפי פירושו דרשב"א הנ"ל ג"כ איי"ח אמנם לדעת הכ"מ אפ"ל דיצא] ונ"מ בכל זה לדינא היכא דמספ"ל אם אמר אם תחזירהו או ע"מ שתחזירהו דלדעת תוס' יוצא י"ח ומקרי לכם דכל היכא דמטי לידי' מדעת בעלים הרי הוא כשלו לגמרי [ולא תיקשה לן מתוס' ב"מ דף ק' בד"ה ולחזי וכו' וז"ל בתה"ד אבל אם הי' טוען שמא סברא הוא שלא תועיל חזקתו מספק וכו' דהתם שאני שבא מעצמו לרשותו אבל היכא שבא לידו מדעת בעלים מהני אפי' בטענת שמא כמ"ש בס' ת"כ בסי' הנ"ל שמחלק כן בדרך כלל] ויוצא בהן י"ח משום דאי אפשר שיתבטל זכותו גם כשיבא מאליו לרשותא דאידך לדעתם דפסקו דבכל סד"ד ממ"י וא"ל כיון דמכל מקום הרי סופה להחזיר לבעלים וכל שסופה להחזיר בחזקת הנותן הוא כמ"ש תוס' ב"ב ס"א ע"ב בד"ה ארעתא יעו"ש היטב דז"א דזהו אם גם בגוף הקנין עומד מתחילה לחזור לבעלים אבל במתנה ע"מ להחזיר דקנאו בקנין גמור רק שמצד התנאי הוא דצריך להחזיר ולהקנות לו ותנאי מילתא אחריתי וכמ"ש הפוסקים לתרץ מהא דכל מתנה שאם הקדשה א"מ א"מ יעו"ש

ג עוד פרט אחד ניתן לבאר במאי דכתבנו לעי' בסי' א' אות ז' דהיכא דמספקא לן הן ע"י סד"ד או ע"י הכחשת תו"ת אם נתן לו את האתרוג על תנאי אם לא דאזי אף שעדיין הוא ברשות נותן יוצא בו המקבל בלא קיום התנאי דדמי לדברי רשב"א בתשו' בעובדא דכר' וסד"ד דמי לתו"ת כמובא במ"ל בפ' ט"ו מה"ט בשם גדולי אחרונים והיכא דמספ"ל בקיום התנאי דמספקא לי' למ"ל שם אם דמי לזה אם לא ועי' מ"ש לעי' דזה דמי לבר שטי' דאזלי' בתר חז"ב והוכחנו כן מדברי רשב"א בנתינה בע"כ והטעם כשם דהמתנה בודאי כן נמי הי' התנאי בודאי ואזי לא יצא י"ח באתרוג וכדומה אם בא לידו שלא מדעת הבעלים אמנם יש לספק היכא דמספקא לן אם היתנה בת"כ או בשאר דיני תנאים או אם היתנה באם או בע"מ לדעת רה"פ דלא פסקו כר"א ב"א ונמצא דאם היתנה באם המעשה בטל וכשהיתנה בע"מ לדידן דפסקי' כאומר מעכ"ד אזי המעשה קיים ויוצא ידי חובתו אם דמי לתשובת רשב"א הנ"ל ונימא כיון שמעשה ודאי והספק בתנאי הרי הוא כשנים אומרים על תנאי הי' ושנים אומרים לא הי' על תנאי א"ד כיון דמ"מ הי' התנאי ג"כ בודאי רק דמספ"ל אם הותנה כדין אם לא ודמי לדברי רשב"א בחדושיו בגיטין בנתינה בע"כ והנה מצד הסברא החיצונה נראה דיותר דומה לדברי תשו' רשב"א הנ"ל דמאי נ"מ בין היכא שמכחישים ואומרים שלא הי' על תנאי כלל או שאומרים שלא הותנה בדיני תנאים ונפקותא רבה גבי ארבע מינים כמובן אמנם נראה להוכיח בראי' ברורה דזה דמי לדברי רשב"א בחדושיו ונידון כדינא דבר שטי' דאמרי' בקדושין מ"ש גבי ההוא גברא וכו' אדעתא למיסק לארץ ישראל אמר רבא הוי דברים שבלב וא"ד ובעי ר' יוסף למיפשטי מדתנן המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת וכו' דמקודשת ואמר לי' אביי שאני התם דלחומרא כלומר אבל התם כיון דמספ"ל אם דברים שבלב הו"ד אמרי' קבב"ע וכן מבואר שם במהרש"א על מה דפרש"י שם דאיירי בקרקע יעו"ש וכן מבואר להדי' בהג"א בכתובות צ"ז גבי זבין ולא איצטריכו לי' זוזי בשם ס' החכמה ובשם פר"ח דדוקא בקרקע וכו' והטעם משום דאיירי התם כשגילה בדעתו בשעתו רק דמספ"ל אם מהני ג"ד או דצריך לתנאי גמור וכן בקדושין לס"ד דמספ"ל בדברים שבלב היכא שגילה דעתו קודם לכן ואפ"ה נידון כעובדא דבר שטי' ובע"כ צריכין לומר דלא דמי לתשו' רשב"א הנ"ל משום דמ"מ היתנה לפנינו רק דמספ"ל אם תנאי כזה מהני אם לא חזר הנידון ודמי לב"ש וכדברי הרשב"א בחדושיו ועי'

ד ועל יתמה הקורא שהצגנו כה את הנפקותא לענין שלו ולמה דבעינן לכם דוקא ולא לענין גיטין וקדושין דלדעתי נראה דבגיטין או בקדושין ושנים אומרים שהיו ע"ת ושנים אחרים מכחישים לא אמרי' שכבר יצאה מחזקת אשת איש וכן בקדושין להיפך שכבר יצאה מחז"פ, ונדמה לתשו' רשב"א בעובדא דכרם דכל המעיין שם בדבריו ישפוט בצדק שעיקר מגמת דבריו שמה נאמרו ונשנו רק לחלק עובדא דהתם שכבר ישנו בחזקתו מעובדא דבר שטיא ומחלק כיון דב"כ וב"כ הרי ירד ברשות וכל היכא דמוחזק ברשות הבעלים מהני אפי' בקרקע אבל בגרושין דל"ש משום מוחזק רק משום חזקה דמעיקרא שנתחזקה וכיון דלשנים שאומרים שנתגרשה ע"ת עודנה קשורה במקצת בצד אישות שנתחזקה מעיקרא אזי מדינא דאו' אזלי' בתר חזקה דמעיקרא גם לדעת רשב"א וכן בקדושין להיפך שעודנה לא יצאתה מחז"פ לגמרי [ועי' ר"ן בפ' האומר בקדושין בנתקדשה ע"ת בקו"ע והמקדש אומר בבריא שקיים התנאי והיא א"י אם דמי לא"י א"פ צ"ל דל"ד לתו"ת דמוקמינן על חזא"א דמעיקרא דהתם כיון דמ"מ יצאתה במקצת מחזקה דמעיקרא שוב אמרי' בו"ש ב"ע]

ה וראי' למ"ש מדברי רשב"א עצמו בחדושיו ס"פ מש"א וכן האשרי שתמהו שם על דברי הרמב"ם דפוסק שם לקולא בתרי לישנא דפליגו התם אם חיישינן לשמא פייס במעכשיו אם לא באתי והיקשו דהא סד"א הוא והשתא מה התם שנתגרשה לפנינו ע"ת ונתקיים התנאי לפנינו חיישי' לביטול מדאו' מספיקא ול"א הרי גרושה לפנינו ומכ"ש כשמספקא לן ע"י תו"ת או ע"י סד"ד דל"א שכבר יצאתה מחזק' ראשונה דא"א והרי גרושה לפנינו ואפי' לדעת המ"מ שם בה"ג דס"ל דהוי רק סדר"ב גם מדבריו