זית רענן חלק א שפב

מדמשני התם שנוי' אחריתי שהרי התם צריכין לומר דמשני אליבא דרבנן ומ"ש בס' ת"ג וכן מובא בשעה"מ בפ' ו' מה"א דהא דמשני משום דמעשה קודם לתנאי הוא מפני דמשמע לי' דמגורשת אפי' כשלא קיימה התנאי ולא החזירה דמ"מ מנ"ל לתוס' בבירור דטעמא דרבא הוא רק מפני זה עד שנתחזק להם כיסוד מוסד להביא ראיתם משם דס"ל דע"מ כמע"ד דאכתי מהתם לא מוכח דאיכא למימר דמוקים לברייתא אליבא דרבנן ועוד שהרי עיקרא דמילתא מה שהביאו כאן תירוצא דרב אדא אע"ג דאיכא התם שנויא טובא לתרץ קו' זו הוא רק משום שרצו להוכיח מרבא דס"ל גבי אתרוג החזירו לא יצא דלית לי' דרב אדא בזה ואי אמרת דפליג עלי' רק משום דס"ל ע"מ כמע"ד ורב אדא בע"כ לית לי' דא"כ אינו סותר את המעשה דכל זה מוכח גם מכל שנויא דהתם לר"ח ולאביי דאי אמרת כמע"ד ל"ק כלל מרישא לסיפא וא"ל שגם להם נראה משמעות הברייתא דמגורשת אע"פ שלא החזירה שהרי אמרי' שם טעמי' דלא כפלי' לתנאי הא כפלי' א"מ וכן איתא התם בתירוצא דרבא גופי' ומשמע דס"ל דאי אקדים תנאי למעשה אינה מגורשת כלל אפי' כשקיימו לתנאי ועי' בשעה"מ בפ"ו מה"א ד' ל"ד שמביא בשם גדולי מחברים שהתלבטו בזה הרבה ודחקו עצמם טובא והניחו בצ"ע ומה שפירש שם בעהמ"ח עצמו לא מובן כלל כוונתו זולת כפירושו של בעל ת"ג, ולפענ"ד נראה לפרש כוונת דבריהם בס"ד לאשורם ומתחילה נפרש בדרך כלל בעיקר כוונתם ואחר כך נבאר כל פרט ופרט בראיות ברורות, עי' דף ע"ד ע"ב בתד"ה אדמפלגי ותורף דבריהם שם בתירוץ הראשון שגם לרב יהודא דאית לי' דע"מ לאו כמעכ"ד מ"מ עד שיתן הוי ספק גט דמספקא לי' באומר ע"מ אי כמעכ"ד מדמינן לי' התם למהיום ולאח"מ לרבנן דקסברי גט וא"ג יעו"ש ונמצא דלכ"ע מיהת ספיקא הוי ולפ"ז לכולהו אמוראי דהתם גבי ע"מ שתחזיר לי את הנייר דפליגי על ר"א ב"א וקסברי דהיכי שהתנאי סותר את המעש' המעשה בטל היינו דאינו מגורשת בודאי אבל מ"מ אסורה ליבם לאחר מיתת המגרש ואע"ג דמדינא מוקמינן על חזקת אשת איש כאשר נבאר לקמן מ"מ גבי איסור ערוה לא סמכינן אחזקה להקל (עי' ב"ש סי' מ"ז) ועי' יבמות ל"א למסקנא דהתם ועי' ברשב"א ור"ן גבי נתינה בע"כ להפוסקים דקסברי דלמסקנא הוי סד"ד אזי בקידושין וגירושין אזלינן לחומרא, וגבי קרקע אמרינן קבב"ע, ובמטלטלין מוקמינן בחזקת המקבל וה"ה בנידון דידן כיון דמספקא לן בע"מ אם כמעכשיו דמי הרי המעשה קיים כשמקיים את התנאי ואי לאו כמעכשיו דמי נתבטלה המעשה ומשה"ט גבי אתרוג ס"ל לרבא החזירו יצא כיון שמקיים את התנאי בסוף הרי היה שלו מתחילה כיון דמדינא מוקמינן ליה בחזקתו תו לא מפלגינן בין שהוא שלו מחמת ודאי או מחמת ספק (ודמי לתשו' ר"ן סי' נ"א בנשבע שלא יהיה במקום ידוע ביום ידוע דפליגי רש"י והגאונים אם נשמע שמחויב לצאת קודם או אם סגי שיצא בתחילת היום דלענין שבועה אזלינן להחמיר ולענין התרה היה נראה מצד הסברא דג"כ אזלינן ולא חיילי התרה עד שיחול האיסור בודאי אמנם לדעת רוה"פ דס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה חיילי התרה בזמן ההוא דכיון שחיילי השבועה מספיקא כבר חיילא לכ"ד וחייל' נמי התרה לכל השבועה אפי' לעת שאסור בודאי דמה לנו אם חיילי מספיקא או מחמת ודאי יוע"ש) וכיון שדין ממון שבו ודינא דלצאת י"ח באתרוג זה צמודים וקשורים זה בזה דדין ממון שבו הוא המסבב אם לצאת ידי חובתו אם לא דאם הוא שלו מדאוריי' מצד דין ממון שבו שוב אי אפשר לומר שלא יצא י"ח מטעם ספיקא דאולי לא מיקרי לכם כיון דמצד קנין שבו כבר נפסק הדין שהוא כשלו לכ"ד אזי פשיטא דיוצא ג"כ י"ח שהרי המסובב יסוב בתר המסבב (ועי' לקמן באות שאח"ז) אבל אם נימא דרבא ס"ל כרב אדא קשי' להיפך אמאי אם החזירו לא יצא כיון דמספקא ליה אם כמע"ד אזי התנאי קיים ואי לאו כמעכשיו דמי אזי התנאי בטל וכיון דמצד קנין שבו אינו צריך להחזירו מספיקא אזי ממילא יוצא י"ח מודאי ומקרי לכם דלעולם נידון המסובב בתר המסבב וכמ"ש, אבל גבי גט כשהתנה ע"מ שתחזיר לי את הנייר כיון דמספקא לן אי כמעכ"ד אי לא מ"מ אינה מגורשת לגמרי כיון דמצד עיקר הדין אזלינן בתר חזקת אשת איש דמעיקרא (וכמו שיתבאר להלן) ואף אם תמצא לומר דחזקת חיוב לצאת ידי חובתו גבי אתרוג דמי לחזקת אשת איש דגבי גט וא"כ גבי גט נמי נימא כיון דמטעם ספיקא קנתה את הנייר והרי תלה את הגירושין בזה א"כ תתגרש ממילא מודאי, דז"א דלא דמי כלל מכמה טעמא חדא דגבי אתרוג אי אפשר להפריד בין הקנין והמצוה כלל שאפי' אם התנה הנותן לו שיהיה כשלו לכ"ד רק אם תחזיר לי את האתרוג תצא ידי חובתך ואם לא תחזיר לא תצא ידי חובתך אבל האתרוג יהיה שלך לחלוטין הכי יש בתנאי זה מקום ממשא דנימא שסותר המעשה והמעש' בטל דכיון שקנאו איך יכול להתנות על של חבירו אבל גבי גט אם היתנה על אישות לבד ולא על הנייר דבין כך וב"כ תקנה את הגט רק שלא תהיה מותרת לשוק אם לא תחזיר לו את הנייר דמ"מ סותר בתנאו לענין זה את מעש' הגירושין לכן כשם שהוא יכול להפריד בין קנין אישות לקנינו דגט עצמו אזי אמרינן שגם עתה שהיתנה על קנינו של הגט עצמו והשתא דמספ"ל אם כאומר מעכ"ד אם לא וקנתה לגיטא מספיקא מ"מ לא נתגרשה בודאי ואסורה מספיקא דקם דינא להפריד ביניהם וכל חדא וחדא קיימא בדוכתי' ואע"ג דקנתה לגיטא מספיקא מ"מ לא נתגרשה כיון דאפשר מיהת שיתפרדו ולא יתלכדו יחד משא"כ גבי אתרוג דלעולם התלכדו יחד הקנין והמצוה שזהו המצוה עצמו שיהיה נוטל בידו את ד' המינים שלו וכיון דאי אפשר שיתפרדו ע"י הנותן עצמו כן נמי בלתי אפשרי שיפריד הדין ביניהם [ואע"ג דאפשר לנותן לו להתנות שיהי' האתרוג שלך לכ"ד למכור וליתן במתנה ולאכול ולהחליף ובלבד שלא תצא בו י"ח דדמי למה שאת נו"נ לפיך זהו מטעם אחר דלענין זה לא נתן לו כלל ועודנו אינו שלו לדבר זה והיכא שהתנה ע"מ שלא תצא בו י"ח פשיטא דאינו יוצא י"ח שהרי כשעובר ע"ת חזרה לבעלים אבל לומר שיהי' כשלו לכ"ד ואפ"ה לא יצא י"ח משום שהתנאי סותר את מעשה המצוה זהו מן הנמנע ולא מסתבר כלל דכיון שהוא שלו לכ"ד וגם לצאת בו שוב לא נסתרה המצוה במה שמחזירו שגם אם תימא דע"מ לאו כמעכ"ד כיון דמצד הקנין שבו כבר נעשה כשלו מספיקא)

ועוד נראה לחלק בין שני הנושאים דהיכא דמספקא לן אם ע"מ כאומר מעכ"ד ונמצא שאין התנאי מבטל את המעשה או דע"מ לאו כמעכשיו דמי וביטל את המעשה בשגם דאנן פסקינן דקנה מספיקא ונעשה כאלו היה כודאי שלו מ"מ אי אפשר להחליט הדבר ולומר דקנאו בודאי מן הנותן שהרי עודנו מספקא לן בדעת הנותן גופי' רק דאמרינן דמשום הפקעתי' דתורה הוא דזכה בגוה כיון דנפסק הדין בבירור דמספיקא קנאו ודמי למוצא אתרוג במקום שאין לו בעלים כלל דזכה בו ומיקרי לכם לצאת ידי חובתו והתינח לגבי אתרוג וכדומה לו אבל גבי גט כל כמה דלא זכתה בי' מכח נתינות הבעל עצמו אינה מגורשת וכיון דמספקא לן בדעת הבעל אע"ג דזכתה בגט מתורת הפקעתי' דרחמנא מ"מ אינה מגורשת ועי', ובזה ניחא נמי מה ששינו תוס' את טעמם ממה שפירשו בעצמם בפ' מש"א דף ע"ה בד"ה אלא אמר רבא וכו' שפירשו שם דטעמי' דרבא גבי אתרוג משום דס"ל דע"מ כמעכ"ד דלקמן אזדו לתירוצם השני בדף ע"ד בד"ה אדמפלגי וכו' דמאן דס"ל דלאו כמעכ"ד הוא משום ודאי וכאן פירשו דבריהם לתירוץ קמא שכתבו שם שהוא רק משום ספק וכמ"ש

ב ולפי שדבר זה הוא כלל גדול נאריך קצת בזה לבאר היטב מקור הדברים ושרשם כל היכא דזכה בו מספיקא נעשה כודאי שלו, אמנם כן היכא שבא לידו