זית רענן חלק א שפא

על קינויו זהו מטעמא אחרינא כיון דעיקרא דמילתא משום רגלים לדבר הוא דהיכא דחזינן שלא השגיחה על קפידא דבעל והתראתו ונסתרה מסתמא זינתה וכיון דלא ידעה מעיקרא כשנסתרה שהבעל ימחול לה אכתי איכא רגל"ד לפנינו, ולדעת הרשב"א צריכין לדחוקין נפשין באיבעי' דהתם כמובן וכשנשים לבינו לעיין היטב במישרים נמצא לפנינו דיעה שלישית בזה דבתנאי דאם וביטל התנאי אינה מגורשת למפרע רק בתנאי דע"מ וביטל התנאי הוא דנתגרשה למפרע כאשר ויתבאר להלן ולפ"ז יש לומר דבעל העיטור ס"ל כדיעה זו ולפ"ז ה"פ בגמרא דאמרי' א"ב שנקרע הגט או שאבד לר"ה אינה צריכה הימנה גט שני שהרי אפשר לבעל לגרשה בלא גט שני מפני שיכול לבטל התנאי לגמרי ועקר לי' לדבורא קמא למפרע [וכדעת הרא"ש הנ"ל] והרי הוא כאילו נתגרשה בלא תנאי אבל לר"י דס"ל דע"מ דמי לאם אזי א"א שתתגרש רק ע"י ג"ש שגם אם יבטל התנאי מ"מ לא נתגרשה בשעת נתינה רק בשעת קיום התנאי [וס"ל לבעה"ט בזה כסברת הר"ן כאשר יתבאר לקמן] אבל לר"ה הרי אפשר לבעל לקבל הימנה כאשר היתנה ולא בתורת קיום התנאי רק בתורת ביטול התנאי ותו לא איכפת לן במאי שנקרע הגט כיון דעקר לי' לתנאי למפרע הרי כבר נתגרשה בשעה שנתן הגט לידה בלא תנאי דדוקא היכא דלא ביטל התנאי הוא דלא מהני כשנקרע הגט בשעת קיום התנאי דס"ל לבעה"ט שגם בתנאי דע"מ ומעכשיו צריך שיהי' הגט קיים דדמי למעכשיו ולאחר ל"י דשיורי שייר וס"ל דה"ה בכל תנאי דעלמא דיני' הכי

ח מה דכתיבנא דבעה"ט ס"ל כדעת הרא"ש דאתי דיבורא דהשתא ועקר לי' לדיבורא קמא למפרע כן נראה להדי' דהרי יתר מזה הורה לן שגם את הגט יכול לבטל אפי' כשיתקיים התנאי וע"כ צ"ל שמבטל לי' לנתינה קמייתא למפרע דאע"ג דלא אתי' דיבור ומבטל מעשה סבירא לי' דכל שלא נגמרה המעשה מפני שעודנה אגידא בתנאי דמי לדיבור וכשם דיכול לבטל את התנאי למפרע יכול לבטל את הגט למפרע וכאילו לא אמר לה הא גיטך בשעת נתינה מעולם אבל לבטל את הגט מכאן ולהבא דחיקא טובא כמובן

ט והנה במאי דס"ל להרא"ש שגם בתנאי דאם כשמבטל את התנאי מגורשת למפרע נראה מדברי ר"ן בפ' מש"א גבי ה"ז גיטך והנייר שלי דאי אפשר לומר כן שמביא שם דעת הפוסקים דבמעכשיו וע"מ א"צ לדיני תנאים ואסברי לראב"ד דטעמא דמילתא דדוקא באם שעוקר את המעשה בשני הצדדים הן בקיום התנאי והן בביטול הוא דצריך לדיני תנאים דומיא דתנאי דב"ג וב"ר אבל בע"מ שאינו מבטל את המעשה רק כשלא קיים התנאי אינו צריך לדיני תנאים שאין אנו צריכין ללמדו מתנאי דב"ג וב"ר שגם מצד הסברא יכול להתנות כיון שאינו מבטל את המעשה לגמרי ור"ן שם פליג עלייהו ואסברי' לי' להיפך דהשתא בתנאי דאם שאינו מבטל המעשה שחייל מהשתא צריכין לדיני תנאים מכש"כ בע"מ ומעכשיו שע"י התנאי עוקר המעשה שחל מעכשיו מכש"כ דצריכין לדיני תנאים דמצד הסברא אמרי' דלא אתי דיבור וממ"ע יעו"ש זהו תמצית דבריהם ועדיין צריכין להבין במאי קמפלגי ומאי טעמייהו דראב"ד אוחז בסבך גם בצד הקיום ור"ן לוכד ברשתו רק בצד הביטול, ונראה לפרש דראב"ד ס"ל כיון שע"י התנאי שהיתנה באם נתבטל המעשה הסתמי מעכשיו עד לאחר זמן שהרי אילו לא היתנה הי' גם הסתם נידון כמעכשיו ועתה שנדחה ע"י התנאי עד לאח"ז גם זהו מתורת תנאי הוא ולכן אי לאו דילפי' מב"ג וב"ר לא ידעינן כאלה מצד הסברא אבל בע"מ דלא אתי' התנאי אלא לבטל את המעשה בצד אחד גם מצד הסברא נודע שיכול להטיל תנאי כזה ור"ן דפליג עלי' בסברא זו ס"ל שכל הנמשך רק בצד אחד הוא דנידון משום תורת תנאי אבל דבר הנמשך משני הצדדים אין בו משום תורת תנאי כלל ולא נכנס כלל בסוג תנאי ודינו כקובע זמן וכמו לאחר ל' יום ולאחר שתצא חמה מנרתקה, שלא נכנס כלל בסוג דיני תנאים וא"צ לדיני תנאים ולהכי בתנאי דאם כיון שלא חיילי המעשה מעכשיו בשני הצדדים הן בצד הקיום והן בצד ביטול אין זה מתורת תנאי כלל רק כאילו קבע זמנו שלא תחול מיד רק לאח"כ ורק מה שהיתנה שבאם לא יתקיים התנאי יתבטל המעשה לגמרי ובקיום התנאי יתקיים המעשה אז, הוא שיש בו משום תורת תנאי ועל יסוד זה הוא שחור ולמד דהשתא בתנאי דאם שאינו מבטל המעשה של עכשיו צריך לדיני תנאים מכש"כ בע"או שמבטל המעשה בתורת תנאי שכבר חיילי מעכשיו דצריך לדיני תנאים דותו אי אפשר להסתבך עוד לדעתו משום סברות הראב"ד שהרי גם יש באם משא"כ בע"מ שהרי נתבטלה המעשה לגמרי בשני הצדדים דאדרבא היא הנותנת כיון שהביטול הוא בשני הצדדים כבר יצא גרם הביטול מתורת תנאי ונכנס בסוג דקובע זמן כמבואר ברמב"ם בפ"ט מה"ג ה"א ד' שגם התולה במעשה דינו כתולה בזמן וא"ב למשפטי התנאים כלל ולפ"ז מסתברא מילתא דלדעת הר"ן דהאי נתבטלה המעשה הסתמי ע"י תנאי דאם לאו משום תורת תנאי הוא אלא דלענין זה דמי לתולה בזמן או במעשה הרי גם כשביטל אח"כ את התנאי שוב אי אפשר שיחול המעשה למפרע דביטול לא מהני אלא כל שהוא משום תנאי דאתי דיבור ומבטל דיבור אבל כל שירדו בו משום התולה בזמן או במעשה לית בי' משום ביטול הכי יעלה ע"ד שבאם יקדש או יגרש ויאמר שיחול לאחר זמן ידוע וירצה אח"כ לבטל הזמן ושיחול למפרע משעת נתינה וכגון שנקרע הגט או שטר הקדושין הכי יש שום ממשות בביטול זה כיון דמתחילה נעשה המעשה על זמן ההוא שקבעו ביניהם רק שיכול לקדשה או לגרשה מהיום והלאה אבל לא למפרע דדומה לקידשה היום ואומר שתחול מאתמול וזהו שכתבנו לעי' דלדעת ר"ן א"א לומר שיועיל ביטול התנאי באם שיחול למפרע כ"ז כתבנו כדי ליישב דעת העיטור גם לנוסחא הזאת אבל בעיקרא דמילתא נראין כגירסות ממסס הנ"ל: סימן ג בדין תנאי ומעשח בד"א

, א בתחילה נבאר באיזהו מקומות בדברי רבותינו אשר נראין כתמוהים ואח"כ נבאר בדברי הפוסקים ומחלקותיהן בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים כפי ענ"ד עי' דף ק' גיטין בתד"ה ע"מ שתחזיר לי את הנייר מגורשת וז"ל בפרק מש"א קבעי מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומפרש לשון אחד משום דסיפא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד והוי תנאי בטל ומעשה קיים וכו' ואין גט יכול לחול עד שיחזירהו ואז א"א להתגרש בו שאין הגט בירה הלכך אע"פ שלא החזירתו מגורשת ורבא דקאמר בפ"ק דקדושין הילך אתרוג זה במתנה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא וכו' לא סבר כההוא לישנא אלא רבא לטעמי' דמפרש בפרק מי שאחזו משום דהוי מעשה קודם לתנאי וכו' עכ"ל והשער סגור ומסוגר בכוונת דבריהם דמאן דלית לי' דרב אדא ב"א קסבר דכל היכא שהתנאי סותר למעשה המעשה בטל וקשי' לרבא ממ"נ דאית לי' כר"א ב"א א"כ החזירו אמאי יצא ובע"כ צ"ל דאית לי' דע"מ כמעכשיו דמי וא"כ מנ"ל דרבא לית לי' דרב אדא דיש לומר דבתנאי דאם מודה דהתנאי בטל ובאתרוג שאני שהתנאי בע"מ וא"ל דכוונתם דבזה גופי' הוא דפליג דרבא אית לי' דע"מ כמע"ד ורב אדא לית לי' כמו שפירשו קצת מאחרונים חדא דנראה בעליל שאין זה כוונת דבריהם שהרי לא הזכירו מתחילה מזה רק בסה"ד הביאו תירוצו דרב אשי התם מפני דאומר ע"מ כמע"ד, ועוד שהרי שביאו כראי' לדבריהם דרבא לית לי' דרב אדא מדושני