זית רענן חלק א שפ

כ"ז שלא נגמרה בכללו, ומה שהביא ראי' מנתינה בע"כ גם בזה עמדו עליו דמאי ענין זה לענין חזרה דהתם מפני שלא נתקיים הוא אבל כשנתקיים התנאי אח"כ מנ"ל דיכול בעל התנאי לחזור בו

ו ועוד היקשה הרשב"א שם בפ' מש"א דף ע"ו וז"ל והרב בעה"ט ז"ל פירשה אפי' בשנתן לה בפני שנים הראשונים וא"ה יכול לבטל תנאו ולהתנות עלי' תנאי אחר עד שיתקיים התנאי דלא אמרו כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו אלא דלכשיתקיים התנאי איגלי מילתא דמההוא שעת' איגרשה לה וכו' אבל ביני ביני יכול הוא לומר איני רוצה בתנאי זה מדגרסי' לעיל אמר רבא מתקנתו של הלל נשמע אמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים ונתנה מדעת' מגורשת בע"כ אינה מגורשת אלמא אע"ג דהתנה עלי' בע"מ יכול הוא לומר איני רוצה בתנאי זה ומסתברא דלא כוותיה דבע"מ ודאי אינו יכול לחזור בו כדכתבינן לעיל, וראייתו מדרבא אדרב' איפכ' שמעית מינה דאם איתא דיכול הוא לחזור בו לבטל תנאו למה לי' למילף מתקנתו של הלל ומשום דנתינה בע"כ לא שמה נתינה דהא אף כשת"ל דבעלמא שמה נתינה הכא אינה מגורשת דכל שאינו רוצה בקיום תנאו בטולי מבטל לי' אלא ודאי ש"מ אי לאו דנתינ' בע"כ לא שמה נתינ' וכל המתנה ע"מ שתתן לי כך לדעתי קאמר הא נמי הויא מגורשת ואע"פ שאינה רוצה בקיום תנאו וזהו ביטולו עכ"ל, וע"פ דברינו הנ"ל כוונתו בזהו הראי' נמשך למה שכתב למעלה דפירושו דע"מ כאומר מעכשיו דמי שנאמר בכמה דוכתי אין הכוונה דדמי כאלו נתגרשה מעכשיו לגמרי ושוב לא אגידה גבי' רק דצריכה לקיים התנאי והשתא תו אינו יכול לחזור בו גם קודם שנתקיים התנאי וגם תהיה מותרת להנשא מיד כיון שבידה לקיים התנאי שהרי כדתימא לפרש כן הלא עיקרו דמילתא לא באו אלא לזה דהוי כאלו נתגרשה מעכשיו ומותרת להנשא דכל עיקרו של גירושין הוא לשם כך להתירה לעלמא ואף אם תמצא לומר דכל שמחוסר מעשה ואולי לא תשיג ידה ליתן כפי התנאי לא מיקרי דבר שבידה, (עי' ברמב"ם בפ"ח מה"ג הא דפוסק דמותרת להנשא לכתחי' דכל שבידה לקיים התנאי מותרת להנשא ועי' במ"מ שם שחולקים עליו משני טעמים חדא דמחוסר מעות לא הוי כדבר שבידו ועוד דאולי לא ירצה הבעל לקבל, ונראין הדברים דרמב"ם לטעמי' דס"ל דלדידן עיקר הדבר לדינא דנתינה בע"כ ש"נ רק דמדרבנן מחמרינן לפסול הגט ועי' בר"ן שם בפ' מש"א שמפרש כן לדעת הרמב"ם לכן לנגד חששא דרבנן לחוד סמכינן דמסתמא יתרצה לקבל וכאשר היה דעתו מתחי' לא נשתנה גם עתה וכמ"ש הב"ש בסי' קמ"ג היכא שהשלישה את המעות גבי ע"מ שתתני לי ר' זוז שחולק על הרשב"א שם ושאר פוסקים החולקים על רמב"ם ס"ל דהוי ספיקא דדינא לכן אסורה להנשא מספק דאולי לא יתרצה הבעל לקבלם, דנגד חששא דאורייתא קלישא לחזקה זו לסמוך להקל) מ"מ כשתשלש המעות אצל נאמן ואע"ג דלא מהני מתורת זיכוי וכדעת הרשב"א בתשוב' מובא בב"י סי' ע"ג ובב"ש שם מ"מ כבר יצאה מחששא דמחוסר מעשה ולפ"ז יהיה מוכח ממילא דלא כדעתו ושהבעל אינו יכול לחזור בו דאל"כ אמאי מותרת להנשא, ולעומת המשגה הזה אזדי ראייתו דא"א לומר כן דהכוונה בע"מ כאומר מעכשיו דמי יטה קו משקלו לענין שמותרת להנשא שהרי ללישנא קמא דרבא דס"ל דנתי' בע"כ לא הוי נתינה והגט מדאורייתא אזי לכ"ע אסורה להנשא היכא דיש לחוש לביטול הגט מדאורייתא והרי רבא בעצמו ס"ל דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי גבי אתרוג ע"מ שתחזרהו לי כמ"ש תוס' שם דף ע"ה בד"ה אלא אמר רבא ואיך אפשר לומר לדידי' דפירושו דכמעכשיו דמי יהי' דהוי כאלו נתגרשה לגמרי ומותרת להנשא ולא אגידה גבי' רק בקיום התנאי והיכא שנדע שתתקיים התנאי כגון שהשלישה אצל נאמן תהיה מותרת להנשא א"ו דפירוש דמעכשיו דמי עיקרו כמו שפירש בתחילת דבריו דהוי כאלו נתגרשה מעכשיו ע"ת כך וכך ולאפוקי דלא דמי לאם והנפקותא רק לענין נקרע הגט או שנאבד והיא קיבלה קידושין מאחרים טרם שנתקיים התנאי, ולפ"ז עודנו נותר וניתן מקום לסברתו דטרם שנתברר הדבר לגמרי יכול לחזור, כנלפענ"ד בכוונת דברי בעה"ט בדרך פשוט ונכון בעזה"י

ז אמנם כן הדברים כאשר העתקנו דברי בעה"ט הנ"ל מספר מכתב מאלי', וראיתי מעתיק בקצת שינוי רק במלה אחת ונתהפך הענין לגמרי וזהו במאמר ג' גרסי' התם שני שטרות הן וכו' ומסתברא דלא אמרינן כאומר מעכשיו דמי אלא בגיטין וקדושין ופי' כל האומר ע"מ וכו' ואי פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר ונתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת לחומרא כדאמרינן בע"מ שתתני לי מאתים זוז ואמרינן עלה והיא תתן אבל בממונא אפי' תתקיים התנאי לא אמרי' איגלאי מילתא וכו' הכל כדלעי' רק שהוסיף בו מלה זו לחומרא דמשמע דגם בגיטין אינה מגורשת לגמרי רק לחומרא עד שיהי' הגט קיים בשעת קיום התנאי וכוונתו לפי נוסחא זו דדוקא בגו"ק דאית בי' צד חומרא וקולא אבל בקרקע אזלינן בתר חזקת מ"ק וכן ראיתי כתוב בתשו' הגאון המובהק מוהד"ב דק' לובלין אמנם דברי קדשו תמוהין לכל מעיין שמביא בעצמו מהא דאמרי' והיא תתן והרי התם מבואר להדי' דנתגרשה לגמרי ומותרת לעלמא דאמרי' א"ב שנתקרע הגט או שאבד ר"ה אמר והיא תתן אינה צריכה הימנה גט שני, וכן תמה שם בתשובתו באריכות ולישב דברי קדשו שלא יהי' תמוהין כל כך לגירסא זו נראה דלפי מה דכתבתי לעי' בסי' א' א"א שהבאתי שמה שהרשב"א והרא"ש פליגי בנתגרשה ע"ת וביטל הבעל התנאי דרשב"א ס"ל דאפי' בתנאי דע"מ ומעכשיו צריך שיאמר לה מחדש הא גיטך בלא תנאי והרא"ש בתשו' כלל מ"ו סי' ב' ס"ל דאפי' כשנתגרשה בתנאי דאם וביטל התנאי דנתגרשה למפרע וכשנתבונן נראין הדברים דפליגי בהא דאתי דיבור ומבטל דיבור דרשב"א ס"ל דלעולם לא מצינן שיועיל בדיבור או אפי' מעשה למפרע רק מכאן ולהבא דוק ותשכח [רק בדבר שעומד לכך כגון בישל"מ ובתורם של"מ ובקיבלה קדושין ונתרצה האב אח"כ דזהו משום טעמא אחרינא כמובן] וכיון שנתגרשה אז מעכשיו ע"ת וביטל השתא התנאי דלא אתי דיבורא דהשתא ועקר לגמרי לדיבורי קמא רק שמבטלו מכאן ולהבא אבל מ"מ נתבטלו הגרושין שבתחילה כיון שגירשה אז ע"ת ולא נתקיים התנאי ולכן גם מעתה והלאה לא תוכל להתגרש עד שיאמר לה הא גיטך כמו בכל גרושין דעלמא דאינה מגורשת עד שיאמר הא גיטך דדיבורא קמא כבר נסתלק לגמרי ע"י התנאי שהיתנה ולא נתקיים ומהיכא תוכל להתגרש מעתה אם לא ע"י גרושין מחדש דהיינו ע"י אמירה זו לדידן דפסקי' כרבי ורבינו אשרי ס"ל דאתי דיבורא דהשתא בביטול התנאי ועקר לדיבורא קמא למפרע ולכן אפי' כשנתגרשה בתנאי דאם ומבטל השתא לתנאי דאם שהיתנה אז נתגרשה למפרע דתנאי מילתא אחריתי ונידון המעשה והתנאי לא נתלכדו יחד וכל אחד נידון לעצמו לכן כשמבטל התנאי השתא הרי עקר לדיבורא דתנאי לגמרי למפרע וממילא נידון המעשה לעצמו וכאילו קידשה בסתמא דהוי כמעכשיו [וכמו שהאריך שם הרא"ש בתשו' בטעמא דמילתא דלולא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר אזי מצד הסברא לא אתי' דיבורא דתנאי ומבטל המעשה ונראה שגם דבפשטא לא מצינן שיעקור ע"י דיבורא דהשתא את דיבורא קמא למפרע איברא בסוטה ך"ה גבי בעל שמחל על קינויו דמיבעי לן התם יעו"ש ברש"י בד"ה שמחל ע"ק וז"ל והשתא ס"ד דקבעי בין שמחל קודם סתירה בין שמחל לאח"ס וכו' אבל היכא דאיכא קינוי וסתירה ורצה למחול מהו מי עקר קינוי ושריא לי' או לאו עכ"ל הרי מצינן דיכול לעקור לגמרי למפרע וכאילו לא הי' קינוי מעולם דאין לומר שגם התם אינו עוקר אלא מכאן ולהבא דהא תינח כשמחל קודם שנסתרה דדמי השתא כאילו נסתרה בלא קינוי כלל אבל לאחר סתירה מאי איכא למימר אי לאו דמבטל לקינוי שקינא לה למפרע ואע"ג דמסקינן שם דלאחר קינוי וסתירה אינו יכול למחול