זית רענן חלק א שעט

למעשה ולא איכפת לן מידי במאי שהתנה כיון שהתנאי בטל ועיקרו לא קתני אלא משום דיוקא לאשמעינן דהיכא שהתנה בדיני תנאי דאינה מגורשת ליתני ולנקוט לרבותא דאפילו כשהתנה ע"מ שתפקיד אצלי את הנייר נמי תלי' בקיום וביטול התנאי דהיכא שהתנאי בטל הוא דמגורשת אבל היכא שהתנה בדיני תנאים כהלכתן אזי אינה מגורשת כיון דלס"ד ע"מ לאו כמעכשיו הרי בשעה שיחול קנינה ליתא לגיטה בידה א"ו ה"ט דלא קתני נמי בכה"ג דאז נתגרשה אפי' כשנתקיים התנאי משום דכל היכא דאיתא לגיטה בעולם נגמר קנינה על ידי התחלות הקנין שקנתה מתחילה וזהו ראי' ברורה לדברי רמב"ם הנ"ל וגם לתירוצו דרב אדא ב"א מוכח כן לדעת תוס' דס"ל דהטעם משום שהתנאי סותר המעשה הו"ל לאשמעינן דאפי' כשהיתנה הבעל ע"מ שתפקיד אצלי הגט תנאו בטל משום שסותר המעשה דבשעה שנגמרו הגירושין הרי הגט ברשות הבעל א"ו דבכה"ג אינו סותר המעשה כלל ואפי' בתנאי דאם משום שמתחילין מיד ושוב נגמרו ממילא אפי' כשהגט מונח אז ברשות הבעל

ג אולם לדעת רש"י דמפרש לי' דעיקר תלוי משום שהתנאי והמעשה הוא בדבר אחד ומבואר בלח"מ הנ"ל דרמב"ם ס"ל כפרש"י וא"כ עדיין קשה דהו"ל למיתני כשהיתנה ע"מ שתפקיד אצלי, ויש לומר כיון דר"א ב"א ס"ל דכל שהתנאי ומעשה בדבר אחד בטל התנאי אע"פ שאינו סותר המעשה אזי נשמע ממילא דהיכא שהתנאי בד"א והמעשה בדבר אחר רק שסותר המעשה שהתנאי קיים והמעשה בטל, ובזה לא פליג ראב"א על כל אמוראי דהתם ומשכחת לי' בכמה גוונא כמו שנבאר לקמן [בסי' ג' אות ח'], וא"ל דלדעת רש"י ואשר"י בפ' י"נ כיון שהתנאי בטל כשהוא רק בד"א אפי' כשאינו סותר המעשה א"כ נימא דמכ"ש היכא שסותר המעשה אפי' היכא שהתנאי הוא בדא"ח, ז"א דא"כ מנ"ל כלל דתליא בדבר אחד או בדבר אחר דדילמא טעמי' דראב"א הוא רק משום שסותר המעשה) ומעתה אשמעינן רבותא דאע"ג דאיכא תרי מילי בתנאי זה שהתנה ע"מ שתחזיר לי הנייר חדא במאי שסותר המעשה דאז הוה לן למימר שהמעש' בטל ועוד שהמעשה והתנאי בדבר אחד דאפ"ה המעשה קיים והתנאי בטל אבל כשהתנה ע"מ שתפקיד שגם לס"ד דע"מ לאו כמע"ד לא נשמע רבותא זו, איברא כן הדברים כד נימא כדעת הרמב"ם אבל אם נימא כהחולקין עליו שגם בתנאי דאם כלאחר דמי וצריך שיהיה הגט ברשותה בשעת קיום התנאי, וא"כ כשהיתנה באם תפקיד הרי ג"כ סותר המעשה

ד ומעתה נהירנא לעיני המעיין לפרש כוונת הרב בעה"ט הנ"ל ומתחילה נפרש בקצרה תוכן כוונתו בכללות ואח"כ נפרש בכל קוץ וקוץ בפרטות, והוא דבעה"ט ס"ל כדעת הרמב"ם הנ"ל שגם בתנאי דאם כבר התחילו הגירושין ונגמרו בשעת קיום התנאי ולכן מהני אפי' כשהניחה את הגט טרם קיום התנאי ברה"ר או ברשות הבעל ומעתה גם כשהחזיק בקרקע בתנאי דאם אע"ג שכבר כלתה החזקה כמ"ש תוס' ביבמות (צ"ג) מ"מ כיון שכבר החל קנינו וגם עתה בשעת הגמר ישנו לשדה שיכול להקנות לו אז אזי נגמר ממילא התחלת קנינו שחל מיד וכמ"ש לעיל דדוקא היכא שנשרף הגט או שחזרה והיקנתה לבעל הוא דלא מהני משום שכבר נתבטל כל ההתחלה שנעשה מתחי' שהרי חזרה והיקנה לבעלה את כל זכות שהיה לה או היכא שנשרף דליתא תו בעולם שיחול הקנין שנעשה מתחי' עליו אבל בחזקה דאית' לדבר הנקנה דמי לאלו היקנה לו עתה מחדש בשעת קיום התנאי וגם אם חזר הזוכה והיקנה לאחר טרם שנתקיים התנאי אזי פשיטא דלדעת רמב"ם הנ"ל אינו נידון כדבר שלב"ל כיון שכבר התחיל לקנותו מתחי' ותדע שהרי מפורש בדבריו דאם נשאת לא תצא ממשמעות דבריו שיש להשני בה צד קנין אישות אע"ג שנתקדשה בנשאת לו טרם שנתקיים התנאי וכן משמע להדיא בס' פ"ח מה"ג ה' ך"ד וז"ל מי שנתגרשה ע"ת וקידשה אחר וכו' ומשמע אפי' תנאי דאם ועוד כיון דלדעת הרמב"ם כאשר פירשו כל האחרוני' דדמי לשיורא דמעכשיו ולאחר ל' יום לר' יוחנן. וכי יעלה על הדעת דלר' יוחנן כשנתגרשה מעכשיו ולאחר ל' יום שאם נתקדשה בתוך ל"י דאינה מקודשת (ואפי' לדעת הפוסקים דסברי דמחוסר זמן כמחוסר מעשה דמי) עי' בכורות מ"ט בפודה בתוך שלשים יום ועי' במ"ל בפ"ו מה"ג ה"ג יעו"ש

ה ולפ"ז הכי שייטא תכונת כוונתו כמטרה לתרץ לעומת קושיתם שהקשו מזכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתכתבי לו את השטר דחוזר בכ"ש ובכ"ש מהא דקיי"ל כל האומר ע"מ כאמע"ד, ולזה פרש רשתו שבכל נפקותא דאית' בש"ס להדיא בין ר"ה ור"י אם נימא דע"מ דמי לאם או דדמי למעכשיו לא שייכא התם שהרי בגיטין אמרינן דא"ב כשנקרע הגט וזה ל"ש התם כיון דע"כ איירי התם בשטר ראי' והקנין בחזקה לבד מדאמרינן ברישא דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה וכיון שכן ליכא נפקותא בסיפא בנקרע השטר דבין אם נימא דע"מ דמי למעכשיו או דדמי לאם כיון שהשטר הוא רק לקיומי התנאי ואי משום דחזקה גופה דמי לנקרע השטר ז"א כיון דאיתי' לשדה בעולם אע"ג שכבר כלתה חזקה הראשונה מ"מ נמשך הגמר ממילא ודמי להיכא שהניחה את הגט לרה"ר טרם שנתקיים התנאי דמגורשת אפי' למ"ד דע"מ לאו כמע"ד, (וכ"מ קצת מדאמרינן שם דא"ב רק בנקרע) וגם מדלא אמרינן א"ב אם הבעל יכול לחזור בו טרם שנתקיים התנאי ש"מ שגם בתנאי דמעכשיו יכול לחזור בו טרם שנגמרה המעשה עד כלה, ולפ"ז ירד רבינו להתם הקושיא לבלתי ישאר עוד שריד ממנו שהם היקשו מהא דקיימ"ל דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, וע"ז ירה אבן פנתו, שהכא ליכא נפקותא דאיתא בש"ס לבין מעכשיו לאם. ומה שמחלק בין ממון לגיטין וקידושין לא יצא לדון על הכלל דהיינו לכ"ד שב"מ רק שבא לחלק לבין שבין הנושאים דהיינו ממקום שירדו להקשות קושיתם לבין הנושא דאיתא בדוכתי' שנאמר בו דע"מ כמעכשיו דמי אבל בשטר מתנה וכדומה היכא דקנה בשטרא אזי גם זה דמי לגיטין וקידושין רק בגיטין ושטר קידושין לעולם שטרי הקנאה המה לכן א"ב ונפקותא רבה בנקרע ונאבד (וכעין דאמרינן בגיטין דף י' ע"ב אב"א תני חוץ מבגיטי נשים), ומשום דעדיין יש מקום להתווכח ולומר דפירושו דע"מ כאומר מעכשיו דמי כלומר כאלו נתגרשה לגמרי מעכשיו דהיינו שזולת קיום התנאי אין שום דבר חוצץ ומפריד לבין נתגרשה מעכשיו לגמרי ובין זו שנתגרשה ע"ת ונמצא דנוכל לומר דאתי' להורות לן בזה שתו אינו יכול לחזור בו גם טרם שנתקיים התנאי לזה נטה קו ופירש מתחילה דלא נחתו לזה כלל רק שבא לאפוקי דלא הוית כאילו נתגרשה בתנאי דאם,, רק כאלו נתגרשה מעכשיו ע"ת ושגם כשנתגרשה במעכשיו ע"ת יכול לחזור בו טרם שנתברר לפנינו גמר המעשה בכללו, ולתוספת ביאור נפרש דבריו בפרטות בקצרה, וז"ל ומסתברא דל"א כאומר מעכ"ד אלא בגיטין וקידושין כלומר דנפקותא דאיתא בדוכתי' ליתא אלא בגיטין וקידושין שהשטרי גופי' שטרי הקנאה הם ואיכא נפקותא בנקרע או שנאבד משא"כ בזכו ע"מ שתכתבו לו אה"ש, וסוף מעשה תחילת מחשבה, שמסיים דלענין חזרה ליכא נפקותא לבין מעכשיו לתנאי דאם, לכן ירד לפרש דפירושו דע"מ כאומר מעכשיו אל תדמה דזולת התנאי הרי היא כאלו נתגרשה לגמרי וכמ"ש לעיל וז"ל, ואי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ונתקרע הגט וכו' זה קאי על תחילת דבריו דמאי דמפורש בש"ס בדוכתי' הנפקותא בין ע"מ לאם וכוונת דבריו דפשטה ידה ונקרע הגט אח"כ עטופים בהדי הדדי והוא וי"ו דונתקרע הגט הוא וי"ו העיטוף ובא להורות נפקותא מבוררת במאי דנתקרע הגט לענין קדושי השני, אבל בפשטה ונתקדשה לחוד ליכא נפקותא שהרי גם בתנאי דאם מהני לדעת הרמב"ם כמ"ש להדיא שגם בתנאי דאם אם נשאת לא תצא וע"ז מסיים אבל בממונא דליתא לנפקותא דאיתא התם לענין נתקרע כלומר בממונא שירדו להקשות דהיינו בזכו ע"מ שתכתבו לו אה"ש לא תימא דאכתי איכא נפקותא לענין חזרה דז"א דאפי' בגיטין וקידושין גופי' יכול לחזור בעל התנאי